מנחת חינוך/שמז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שיעבוד בע"כ לעולם כו'. הדינים מבוארים בר"מ פ"ה מהלכות עבדים עד סוף פ"ט וביו"ד סימן רס"ז ואכתוב בקיצור. כל א' מכל באי העולם חוץ מישראל מאיזה אומה והן זכרים הן נקבות יכולים למכור עצמם לעבד או לשפחה לישראל או לישראלית ומלין וטובלין אותם לשם עבדות או שפחה בטבילה לבד והם נקראים עבדים כנעניים וחייבים במצות כנשים וכל הדינים של עבדים שבא בש"ס ובר"מ ופוסקים. הן העבדים ושפחות הללו והן עכו"ם המוכר עצמו או שהיה עבד אצל עכו"ם וכן עכו"ם יכול למכור בניו ובנותיו לעבדים ולשפחות כ"ה בר"ם והכסף משנה לא הראה מקומו וכתב דמבואר בכתוב מהם תקנו וממשפחתם כו' והוא קצת חידוש דהר"מ יכתוב דין בעצמו מה שלא נתבאר בש"ס או באיזה ברייתא כו'. והנה לא חילק בין בניו ובנותיו קטנים או אפילו גדולים ונראה שכל שכבושים ת"י אביהם יכול למכרם וגם לא ביאר אם האם ג"כ יש לה רשות בזה וגוף הדבר צ"ע שהתורה תתן רשות לב"נ על בניו ובנותיו אך בודאי מצא כן הר"מ באיזה מקום הנעלם מאתנו. והנה עכו"ם שיש לו עבד אין לו קנין הגוף בעבד דגזירת הכתוב מהם תקנו כו' ולא הם קונים זה מזה ויש לו רק קנין למע"י לפיכך אם ישראל קונה ע"כ אצל עכו"ם אינו קונה אותו קה"ג לפיכך אם קדם העבד וטבל א"ע לשם ב"ח הרי הוא ב"ח וכן יכול לומר לו באפי בי תרי זיל כיון דאין לו קה"ג בו ולא נקנה לו קה"ג רק במיל' וטביל' לשם עבדות ועכו"ם שמכר עצמו דעת הכסף משנה בר"מ דיש לו תיכף קה"ג כר"א ביבמות וכן מביא המחבר בש"ע ודעת הלחם משנה דפוסק כר' אחאי דבכ"ע אינו נקנה קה"ג רק בטבילה ועיין בטויו"ד שיטות בזה. ודע הא דמבואר דקדם וטבל כו' וכן דנקנה בטבילה היינו בשפחות או בעבדים שנימולים ואין מחוסרין רק טבילה כי מילה קודם הטבילה כמבואר אבל אם לא היו נימולים אין הטבילה בעצמה מועלת כלום כי אין העבד נכנס לכלל ע"כ להתחייב במצות בלא מילה וטבילה כמו גר וז"פ בש"ס ור"מ ופוסקים והמעשים המבוארים בש"ס גבי בלוריא הגיורת ומנימין עבד דר"א בוודאי היה המעשה שהיו נימולים וז"פ ועיין ביו"ד סי' רס"ח דעת הרמב"ן דגבי גר טבל ואח"כ מל ג"כ הוא גר. אם כן בעבד שטבל קודם ומל עצמו אח"כ לשם ב"ח הוא ב"ח כי עתה נכנס לחיוב המצות וצריך רבו להטיל עליו עבדות בשעת המילה כמבואר בש"ע הכלל באותו עשייה שנכנס לקדושה בעשייה זו יכול שיעשה ב"ח באותו עבד שאין לרבו קה"ג ואחר שנכנס לעבדות במילה וטבילה יש לרבו בו קה"ג וזה פשוט ועיין ביו"ד בב"י. והנה לשיטה זו דבמוכר עצמו יש לאדון ג"כ קה"ג אפילו בלא טבילה נראה ג"כ דמוכר בניו ובנותיו יש להאדון קה"ג כמו מ"ע כיון דהתורה נתנה רשות למכור ה"ל כאילו מ"ע דוקא לקנות זא"ז גזרה התורה דא"י ואין לו קנין הגוף בחבירו אבל בניו ובנותיו דבלא קנין נתנה התורה רשות אם כן הדין כמו מ"ע כנ"ב. והנה בע"כ שאינו נקנה לו קה"ג פשוט דהו"ל כפועל ואין לו דין עבד לענין מה שקנה עבד כו' והרבה דברים המבואר בש"ס דיד עבד כיד רבו דאין הגוף קנוי לו כלל ובעבד שאינו מהול וטבל לשם עבדות ומכר עצמו דיש לו קה"ג לשיטות שכתבנו הוא כעבד לכ"ד וידו כיד רבו אך הוא עכו"ם גמור ואם רבו שחררו הוא עכו"ם. ופשוט דאם מגייר עצמו בלא דעת רבו אין גירותו כלום כי הגוף קנוי לרבו ואפילו אם רוצה לגייר עצמו לשם עבדות מכל מקום א"י בלא דעת רבו כי אפשר רבו רוצה שיהיה עכו"ם עיין ש"ע סי' רס"ז סי"א ושם מבואר מי שיש לו שפחה שלא טבלה אסור להטבילה בלא דעת האדון כו' וצריך לשלם היזיקו של האדון נראה דזה דוקא בשפחה שקנאה מן העכו"ם דאז טבילה אפילו לגירות מהני והיא ב"ח מכ"ש טבילה לשפחות ומקבלת עליה מצות מכל מקום צריך לשלם ההיזק מה שהיה יכול להשתמש בה בגיותה אבל אם יש לה קה"ג בוודאי אין טבילתה מועלת כלל כמו של"מ אם מגיירת עצמה לגמרי ה"נ אין מועיל טבילתה לקצת מצות בלא דעת האדון כי הגוף שלו וכמו דאין העבד מועיל טבילתו בשעת עבדות להיות ישראל גמור בלא שחרור ה"ה אם הוא עבד עכו"ם והגוף קנוי לרבו ל"מ גירותו לא להיות כישראל גמור ולא להיות כעבד בקצת מצות רק דוקא ברצון האדון. וזה נ"ל פשוט מה שמבואר בר"מ וש"ע דאם יש לו קה"ג אין מועיל טבילתו לשם ב"ח לאו דוקא דאינו נעשה בן חורין לענין שצריך לעבוד לרבו אלא ה"ה דאינו נעשה ישראל כיון דהגוף קנוי לרבו והרי הוא כשורו וחמורו וא"י לקבל עליו עול מצות כלל וער"מ פ"ב מהלכות נזירות לענין נזירות העבד ונדריו ובוודאי קיבול מצות הן לעבדות ומכ"ש לישראל מבטלות מהרבה עבדות שויו"ט ועוד הרבה דברים ואין גירות לחצאין ע"כ פשוט אצלי דאין גירותו כלום אפילו לקדושת עבד בלי דעת האדון כיון דגופו קנוי לו בגיותו כנ"ב ופשוט. שוב ראיתי שדברי מפורשין בנמ"י ומובא כאן בב"י וע"ש בתשובת הרשב"א שהביא הב"י. והנה הרי"ף והרא"ש פסקו כר' אב"י דמ"ע יש לו קה"ג בלא טבילה וכ"נ דעת התוס' ב"ק דף יו"ד ד"ה שהשור שכתבו דשור ולא אדם היינו עבד או נכרי הקנוי לישראל דההוא שרי בהנאה ועקצה"ח סי' ת"י ומובא בח"ז שהקשה כיון דאינו קה"ג ה"ל רק דיני דגרמי דמזיק שעבודו של חבירו וא"ח בד' אבות נזיקין רק במזיק בידים כמ"ש סי' שפ"ו. ובאמת נראה מדהתו"ס דפוסקים כר"א דיש שעבוד הגוף אף בעכו"ם וג"כ פשוט אם יש לו קה"ג זה גזירת הכתוב דאם מל וטבל נכנס לקדושת עבד להתחייב במצות כמו נשים אבל אם רבו מל וטבל אותו לשם ב"ח אינו גר גמור בלתי שחרור כמו בעבד שחייב במצות אפילו הרב מסכים שיהא גר גמור מכל מקום בלא שחרור אינו גר רק אי אפשר להשתעבד בו כמו למד תורה או הניח לו תפילין דהוי הודאה וצריך ג"ש להתירו בב"ח עיין בש"ע אם כן ה"נ אף דהאדון מגייר אותו מכל מקום אסור בב"ח עד שישחרר וא"ח במצות קודם שחרור יותר מנשים כי כ"ז שהגוף נקנה לו לא נתנה התורה לו רק דין עבד ולא דין ב"ח לענין מצות כנ"פ. והנה כתבנו דיש ג' מיני עבדים א' בעכו"ם שנלקח מעכו"ם ולא נימול ולא נטבל אין בו קנין אלא למע"י והוי עכו"ם. הב' מ"ע שיש להאדון בו קה"ג ולא נימול ונטבל והרי הוא ג"כ כעכו"ם גמור לענין מצות. והג' עבד נימול ונטבל שנלקח מישראל או אפילו מ"ע שנימול ונטבל אצל ישראל לשם עבדות ויש לאדון בו ג"כ קה"ג ועבד זה חייב במצות כנשים וזה סתם ע"כ המבואר כ"פ בש"ס ובעזהשי"ת אכתוב כ"א בפרט. דין הקנין שנקנה להאדון והקנין שקונה עצמו מן האדון ועוד קצת חילוקי דינים בין העבדים הנ"ל.
והנה העבד שקונה ישראל מעכו"ם דאינו קונה אלא למע"י וה"ל כשוכר ונקנה בכסף וכבר כ' לעיל במצות קנין דאפשר דאף בפמש"פ נקנה דאצל העכו"ם אף פמש"פ הוי ממון. וגם בשטר כ' לעיל דאצל עכו"ם ליכא קנין שטר דלאו בני שטרא נינהו ע"ש. ונקנה בחזקה ובמשיכה עיין לעיל אם אצל עכו"ם נוהג קנין משיכה ואם יש חילוק בין מטלטלין ובין קרקעות ועבד אתקש לקרקע וגם נוכל לומר דעבד כזה הוי כב"ח כיון דאינו קנוי קה"ג ועש"ך סי' צ"ה וגם הגבהה יש דיעות עסי' ר"ב לענין קנין אגב וחצר בעבדים. ונקנה בחליפין למ"ד יש חליפין בעכו"ם עש"ך סי' קכ"ו באריכות אף דיש שיטות בסי' קצ"ה דשכירות אינו נקנה בחליפין מכל מקום בכאן נקנה בחליפין אף לשיטה זו כיון דעכ"פ קנוי לו לעולם ואין סופו לחזור ול"ד לשם ע"ש. והנה בעבד כזה זוכה רק במע"י ופשוט דאין הוולדות שלו דזה אין בכלל מע"י בעבד עברי גילתה התורה דיש לו רשות למסור לו ש"כ והוולדות שלו וגם שם יש לו קה"ג אבל כאן הוא רק שכיר וגם אין ידו כיד רבו ומה שנותנים לו במתנה היא שלו וגם מציאתו הכלל הוא משועבד לו רק למע"י והוא עכו"ם לכל דבריו וההורגו לא הי' נהרג עליו ומכ"ש רבו וגם שור שנגח אותו א"ח קנס לרבו כי הוא רק כמו פועל להאדון והוא רק כמזיק שעבודו אם אחר מזיקו או הורגו וא"צ להאריך. ואם קונה אותו מיד ישראל שקנה מיד העכו"ם קונה ג"כ בדברים הנ"ל ודינו כמו שקונה מיד ישראל דצריך פרוטה וגם שטר וחליפין קנו. וקונה א"ע בדיבור בעלמא דהאדון מוחל לו ומחילה א"צ קנין כמבואר בקדושין ובכ"מ ומכ"ש אם נותן להאדון כסף או האדון נותן לו שטר אפילו שלא לשמה כי שטר קנין סגי וכן בחליפין וא"צ לפרש כיון דבאמירה בעלמא קונה עצמו ממילא כל הקנינים מועילים מכ"ש. ועכו"מ שקונה עכו"מ קונה אותו בדרך קנין עכו"מ הן בקרקעות והן מטלטלים אם נאמר דבכה"ג לא אתקש לקרקעות כמ"ש לעיל ויוצא מאתו ג"כ באמירה בעלמא וא"צ לפרש יותר ואינו יוצא בראשי אברים כי עבד ערל א"י בר"א כמבואר לקמן ונראה דעל עבד כזה אין האדון מצווה על העשה דלעולם בהם תעבודו כיון דהוא רק למע"י ה"ל כשכיר ומותר להוציאו לחירות וגדולה מזו יבואר לקמן בשם הקצה"ח אך דוקא אם מקיים ז' מצות דבלאו הכי אסור ליתן לו מתנת חנם ואין לשחררו חנם.
הב' שמ"ע יש לישראל בו קה"ג לרוב שיטות כמ"ש ואם הישראל קונה אותו נקנה בכסף ואפשר בפחות משוה פרוטה כמ"ש לעיל וגם בשטר כתבנו לעיל דעכומ"ז לאו בני שטרא נינהו ונקנה בחזקה ובמשיכה וגם בחליפין אם יש אצל עכו"ם לכל שיטה שכתבנו לעיל. ואם ישראל קונה אותו העבד מישראל אחר קונה אותו בדרך שקונים מישראל וע"ז העבד יש לו להרב קה"ג אך הוא עכו"ם גמור לכל דיניו והיינו כ"ז שהוא עבד ידו כיד רבו ואין לו שום קנין חוץ מרבו מכ"ש מעבד שחייב במצות אך אין להרב בו קנין אישות דבל"ז אסור בב"ח ובשפחה כי הוא עכו"ם גמור והעבד הזה הוא ממון רבו כשורו וחמורו ולא היו הרב ואפילו אחרים חייבים עליו בהריגתו כי הוא עכו"ם וגם אם נגחו שור אינו נסקל וגם ל"ש קנס שלשים שקלים רק דצריך לשלם היזיקו אם תם ח"נ ומועד נ"ש ויש לו דין כמו בהמתו. ופשוט דאחר החובל בו ל"ש הה' דברים דדוקא בעבד שחייב במצות דהוא אדם חייב בה' דברים אלא שרבו זוכה אבל בעכו"ם אינו חייב רק כמו שחייב המזיק בהמת חבירו כנ"פ ואם האדון רוצה לשחררו קונה א"ע בכסף דה"ל כמכרו לו ובכסף ע"י אחרים כמו ע"כ כי אין לו מעות דמה שק"ע קנה רבו וכן קונה א"ע בשטר אם רבו נתן לו שטר שחרור. אך לפ"ד ש"ש לא שייך כלל דעיקר ש"ש נפקא לן מלה לה מגט אשה דכאן גבי שפחה חרופה כתיב לה וכאן מיירי משפחה דחייבת במצות המאורסת לע"ע כמבואר כ"פ בח"ז וגם בעבד ושפחה יש להרב בהם קנין אישות דאסורים בב"ח וע"י ש"ש ניתרים וה"ל כמו ג"א דמתירה אבל כאן דע"י השחרור אינו ניתר כלל דהוא עכו"ם כמקדם אך הרב יש לו קנין ממון כשורו כו' ל"ש כאן ש"ש כלל ומה ששטר שחרור צריך לשמה וכדומה כי אין לו רק קנין ממון וזה אין לו ענין לש"ש וגם שטר קנין אף אם נימא דעכו"ם קונה בשטר ומ"ל מכרו לאחרים או מכרו לעצמו דגם עכו"ם קונה מכל מקום ל"ש כאן כמ"ש בח"ז דהפ"י נתקשה למה ש"ש שלא לשמה פסול על כל פנים גופו של שחרור הרי את לעצמך ולא יהא אלא שטר קנין מ"ל מכרו לאחרים או מכרו לעצמו. והקצה"ח תי' דבשטר קנין ל"ש גיטו וידו באים כא' ע"כ ע"י עצמו לא עבח"מ סי' ר' והבאתי בח"ז אם כן כאן דגופו קנוי לרבו אין זוכה בהשטר קנין וגיטו וידו ל"ש בשטר קנין וע"י אחרים נמי ל"מ דאין זכייה ושליחות לעכו"ם ובדין זכייה לעכו"ם הדברים ארוכים ואין כאן מקומו על כל פנים לרוב השיטות דאין זכייה לעכו"ם לא משכחת לה ע"י אחרים כאן ולא ע"י עצמו בשטר. וקונה א"ע אם הפקיר האדון אותו וזכה בעצמו וכן בחליפין וא"צ אח"ז שום דבר דאין מתיר אותו כלל רק ממון יש לו ויש בזה כל דין ממון ואם נפקע מאתו ע"י קנין ממון נפטר מכל וכל וכ"ז ברור ופשוט. וא"כ אם נפקע באיזה קנין הרי הוא ב"ח גמור ואח"כ כשנתגייר הרי הוא כישראל גמור ומותר בב"ח בלא שחרור כי נפקע מעליו בעוד הי' עכו"ם כל דין עבדות שלו. וכ"ז שהוא עבד א"י לגייר עצמו כלל כמ"ש לעיל וא"י בראשי אברים כ"ה בר"מ כאן פ"ה ובש"ע דעבד ערל א"י בר"א. ונראה דעבד זה כיון דיש לרבו קה"ג בו חל העשה דלעולם ב"ת ואסור לשחררו מכ"ש מעבד שחייב במצות. ולאחר שנשתחרר הוא כעכו"ם ואם נשתחרר חציו הוא ח"ע וחב"ח עכו"ם ואין כופין רבו לשחררו כי אין העכו"ם מצווה על פ"ו ועל שבת ופשוט.
והנה במשוחרר חציו עובד את רבו יום א' ואת עצמו יום א' וכבר כ' לעיל פ' משפטים דלדעת הר"ן בחצר שאין בה דין חלוקה ומודרים הנאה דמותר לכנוס לחצר דכ"א בשלו משתמש והסברא דכ"א יש לו קה"ג בכולו בשעה שמשתמש בו לא קנין שעבוד על חצי השני וה"ל כאומר לו נכסי לך כו' ומובא כ"פ בח"ז ה"נ אם הרב נדר הנאה מחלק הב"ח שבו מותר להשתעבד ביום ששייך להאדון דאז יש לו קה"ג בכולו כמו חצר אבל מי שח"ע וחב"ח בחלק ישראל ל"ש זה כמבואר לקמן דשם לא מצינו משוחרר חוזר ומשתעבד כמבואר בירושלמי ואין ישראל יוכל שיהיה ע"כ אבל כאן דחלק הגיות יכול לחזור ולהשתעבד אם כן יש לו קה"ג על כולו ביום שלו ויבואר אח"ז וכתבתי לקמן ברמיזה. והנה הח"ע הזה שנתגייר נהי דכבר כ' לעיל דכשהיה עבד א"י להתגייר אך כעת שהוא ח"ע וחב"ח אם כן על חלק הב"ח מי מעכב וה"ל חצי עבד עכו"ם וחצי ישראל ב"ח אם כן מצד חלק ב"ח חייב לישא אשה (עיין בהשמטות) ולישא ב"ח א"י מפני חלק העבדות שהוא עכו"ם ולישא שפחה א"י מצד חב"ח (ומצד חלק עכו"ם מותר בשפחה כנענית כמבואר בתוס' נדה דמ"ז ד"ה מסר להו לערבי ע"ש ואין כאן מקומו) ואפשר כופין את רבו כו' כדי שיהא משוחרר ואח"ז יגייר עצמו חצי השני ג"כ ואפשר אפילו אם לא יגייר מחדש פשטה קדושת ישראל בכולה כמו שמצינו בגיטין גבי ח"ש כו' שנשתחררה פשטה קדושין כו' ה"נ פשטה קדושת הישראלי בכולו אך אפשר דא"י להתגייר כלל בעודו ח"ע דאין גירות לחצאין וצ"ע. וראיתי שם בגליון הש"ע הנדפס מהכה"ג קצת דברים סותרים למ"ש ואין הספרים בידי ולענ"ד מ"ש הוא נכון וברור בס"ד. וכיון דהאי ח"ע וחב"ח ל"ש כפייה וגם ל"ש איסורא כלל כמ"ש אם כן לענין ממון חבל ביום של רבו לרבו חבל ביום ש"ע לעצמו כמבואר בש"ס דגיטין למשנה ראשונה ויש חילוק בין מכלי' קרנא ע"ש ואפשר דחלק הגיות א"צ הישראל לשלם ההיזק כלל ואין כאן מקומו וכיון דיש לו קה"ג גם הוולדות שהיה לו מנכריות דגבי אומות הלך אחר הזכר שייכים להאדון כי הוא כשורו וחמורו. ודע דאפילו עבד שקנה מהנכרי דאינו נקנה אלא למע"י מכל מקום אם מת האדון יורשים היורשים העבד הזה למע"י כי ירושה היא בכ"ד ומכ"ש מאי דאיתא במכירה בירושה לא כ"ש כמבואר בש"ס וח"מ וה"ה בעכו"ם שיש לו עבד ג"כ מוריש לבניו דנכרי יורש את אביו ד"ת כמבואר בסי' רפ"ג. ולכאורה קשה דמבואר בנזיר דס"א דכותי אין לו נזירות דכתיב והתנחלתם כל שיש לו נחלה כו' ופירשו שם המפרש והתוס' דכתיב ירושת עבדים ונכרי אינו מוריש בנו את עבדו דכתיב מהם תקנו כו' ולא הם קונים כו' נראה דאין העכו"ם מנחיל עבדו את בנו אך באמת ל"ק כיון דכתיב מהם תקנו והיינו קה"ג וע"ז קאי והתנחלתם ועכו"ם אינו מוריש קה"ג דאין לו כו' אבל בוודאי מנחיל את בנו השעבוד שיש לו על העבד למע"י כי הכל איתא בירושה וז"פ. ומכאן ראיה למ"ש לעיל דבעבד למע"י ל"ש לעולם כו' היינו כיון דבקרא כתיב מהם תקנו כו' דהיינו קה"ג וע"ז כתיב והתנחלתם כו' דהיינו נמי קה"ג כמ"ש וע"ז כתיב לעולם בהם תעבודו קאי ע"ז שיש להם קה"ג כנ"פ וברור בס"ד.
העבד הג' היינו שקנה עכו"ם ומל וטבל אותו לשם עבדות נקנה להאדון ג"כ קה"ג והעבד זה חייב במצות כנשים ובעזה"י בח"ז ביארתי בכל מצוה דין העבד הזה ובעבד הזה דברה תורה בהרבה מקומות בש"ס ופוסקים והעבד הזה ההורגו נהרג עליו והרב ישנו בדין יואו"י וקנס והרבה דינים. והעבד הזה אסור ליקח ישראלית או מדאורייתא או מדרבנן. ודעת התוס' שמותר בנכרית כמ"ש לעיל ואין כאן מקומו. והעבד הזה או שפחה שטבלה ג"כ הדין כן נקנים להאדון ויש לו ג"כ בהם קה"ג וידו כיד רבו לכל הדברים ומה שקנה עבד כו' ונקנה לישראל אם ישראל קונה אותו בכסף ושטר וחזקה דאתקש לקרקעות וג"כ במשיכה וחליפין עיין בש"ע ואם משחררו האדון הוא כישראל גמור לכל דבריו ויש לאדון בו קנין ממון כמ"ש וג"כ קנין אישות דאוסר אותו בב"ח ואינו חייב במצות ולאחר שישתחרר הוא ישראל גמור. ובאיזה דרך הוא השחרור בכסף ע"י אחרים שנתן הא' כסף לאדון שיוצא בו לחירות או שנתנו לעבד ע"מ שאין לרבו רשות בו כדרך המבואר בש"ע ע"ש וכסף הוא גומר השחרור ויוצא לחירות והוא ישראל גמור ונפקע ע"י כסף הן הקנין ממון והן קנין אישות. וחליפין יש דיעות אם גומר השחרור או אינו גומר רק מפקיע השעבוד ממון וצריך ג"ש להתירו בב"ח עיין בש"ע. וקונה א"ע בשטר שחרור היינו האדון נותן לו ש"ש. והשחרור הרבה דינים יש בו כגט היינו שצ"ל לשמה ופסול שלא לשמה ושאר דברים עיין בש"ע וזה נלמד בג"ש דלה לה מאשה והאדון יכול לגרש את העבד בע"כ כמו ג"א ואע"פ שיד העבד כיד רבו מכל מקום גיטו וידו באין כא' ובגט זה נעשה ב"ח גמור מקנין ממון ומקנין אישות וכן מזכין לו הגט ע"י אחר כי זכות הוא לעבד שיוצא מת"י רבו לחירות ומבואר בש"ע דאם מזכה לו ע"י אחר אם העבד מוחה בידו מלקבלו לא יצא לחירות אף על פי דזכות הוא מכל מקום אם מוחה בפירוש לא יצא לחירות אך הרשב"א בקדושין כ' דדעתו כיון דהוא זכות גמור דנתחייב במצות כישראל וגם יכול לשחררו בע"כ מהני ע"י אחר אפילו עומד וצווח ע"ש והובאו דבריו באבני מלואים סי' א'. וג"ש שנכתב שלא לשמה דעת הפ"י כיון דלשון הג"ש הרי את לעצמך כו' לא גרע משטר קנין מ"ל מכרו לאחר או מכרו לעצמו והקצה"ח כתב דע"י עצמו ל"מ דכה"ג ל"א גיטו וידו באין כא' ע"ש בסי' ר'. אך ע"י אחרים מהני דזכות הוא לו אך צריך ג"ש דאינו מפקיע רק מידי ממון דקנה עצמו ואינו גומר רק כסף או ש"ש שהוא כמו גט ע"ש. ופשוט דשטר קנין ל"מ בע"כ ובפרט כאן דהוא ע"י אחרים ל"מ אף לדעת הרשב"א שהבאנו חדא דאפילו הי' מהני ע"י עצמו מכל מקום לאו זכות גמור הוא כיון דאסור עדיין בב"ח עד שיגיע לידו ש"ש וז"פ. ויוצא ג"כ בר"א ודין ר"א עיין ר"מ וש"ע ובר"א אינו נפקע מהאדון רק שעבוד ממון אבל צריך ג"ש להתירו בב"י. והמפקיר עבדו ג"כ יוצא לחירות וצריך ג"ש ויש עוד הרבה ענינים שחז"ל קנסו שיצא לחירות וצריך ג"ש עיין ר"מ וש"ע. וכל הנהו דצריכין ג"ש אף אם מת האדון כותבים היורשים הש"ש. וגר שמת עבדים גדולים שהניח זכו בעצמן והרי הם ב"ח אף דאין כאן מי שיכתוב להם ג"ש מכל מקום אמרינן בגיטין דעבדו כאשתו וא"צ ג"ש. ואם הניח עבדים קטנים כל הקודם זכה בהם כי אין להם יד בעצמן לזכות מן ההפקר ואם לא זכה בהם שום אדם עד שהגדיל זוכה בעצמו אך דעת הרמ"ה בטור נהי שזוכה בעצמו לענין ממון מכל מקום איסורא לא פקע דהאיסור אינו נפקע רק בשעת מיתת הגר וכיון דלא נפקע שוב לא נפקע אח"ז. ועבשו"ע ובט"ז וש"ך. ופשיטא מי שיש לו עבד חרש שוטה וקטן יוצאים בכסף בוודאי כי אחרים נותנים וקבלת רבו גרמה אך בשטר ג"כ בחרש וקטן שיש להם יד יכול לשחררם בשטר שחרור כיון דא"צ דעתו דעבד יוצא בע"כ והדין כמו גט עבאה"ע סי' קמ"א ובחה"מ סי' רמ"ג ושוטה אין לו יד כלל ע' דינים אלו שם ותלמד לכאן. וזכין לקטן ג"כ ע"י אחר עיין במקומות הנ"ל ותבין ובתוס' גיטין פלפלו הא קטן קונה ואמאי לא זכו הקטנים בעצמם ותי' דקטן קונה דוקא בד"א מקנה. והנה בש"ס מבואר גר שמת וגם הר"מ מביא כן אך בפ"ב מה' נדרים כתב הר"מ המפקיר עבדיו גדולים זכו בעצמם וקטנים כל המחזיק זכה בהם עיין פכ"ט מה' מכירה במ"מ דגם דעת הר"מ דבד"א מקנה קנה ועמ"ל שם בפכ"ט מביא דיעות דהפקר מדעת חשיב ג"כ דעת א"מ אם כן למה לא קנו עצמם גם הקטנים כיון דמיירי במפקיר מדעת והו"ל ד"א מקנה ע"כ מוכח דהר"מ סובר דהפקר מדעת לא חשוב ד"א מקנה. ועבד זה בכסף יכול להשתחרר חציו אך בשטר א"י לשחרר חציו רק אם הם שני שותפים יכול לשחרר החצי שלו ואם שחרר חציו ומכר חציו עיין ר"מ וש"ע. וכל הנהו דמעוכבים ג"ש חוץ ח"ע וחב"ח דעת רש"י בגיטין דאסור בשפחה ואסור בב"ח דהוי משוחרר ואינו משוחרר ודעת התוס' דמותר בשפחה ונראה לדעת רש"י דאסור בשפחה ה"ה דחייב בכל המצות כאיש ולדעת התוס' דמותר בשפחה נראה דהוא עבד לכל המצות ואינו חייב כאיש וד"ז צ"ע אם מעוכב ג"ש חייב במצות כישראל או לא.
והנה דעת הרי"ף דע"י אחר דמזכין דוקא דלא מצי הדר ביה אבל לא נפק לחירות עד דמטי גיטא לידו ותמהו עליו הרא"ש והר"ן. והר"מ מחלק בין זכה לתן ובעזהשי"ת הארכתי בזה בפלפולים אך אין כאן מקומו בח"ז. ועיין בגיטין סוגיא דתן גט וכתובות די"א ר"מ ס"ל חוב הוא לעבד שיצא לחירות דמפסידו מש"כ אף דמתירו בב"ח מכל מקום ש"כ זילא ליה וחכמים סוברים זכות וכתבו תוס' דבכתובות מבואר גבי גר גדול דאינו זכות לו להתגייר כי בהפקירא ניחא לי' כמו עבד גדול והלא רבנן סברי כאן דל"א בהפקירא ניחא ליה ותי' דגם רבנן סברי בהפקירא ניחא ליה אך בעבד כיון דמשועבד להאדון אינו חושש בהפקירא כיון שמוציא עצמו מן האדון אבל גבי עכו"ם שאינו משועבד ניחא ליה בהפקירא וחוב הוא וכ"כ בכתובות ע"ש. אם כן לפמ"ש התוס' שהבאתי לעיל דמעוכב ג"ש מותר בש"כ והוא אינו עובד דקנין ממון נפקע מיניה אם כן אין זה זכות לו להשתחרר לגמרי אם כן בכה"ג א"י לזכות לו השטר ע"י אחר דחוב הוא במכ"ש מעכו"ם אך לדעת רש"י דאסור בשפחה וב"ח וודאי הוי זכות וגם להתוס' יש לחלק בין עבד קטן לעבד גדול ע"ש בסוגיא ותבין. ובעבד זה אם אחר נותן הכסף או בענין שקונה עצמו בכסף יכול לשחרר חציו ובשטר א"י להשתחרר חציו רק בשני שותפים יכול א' להשתחרר חצי שלו אף בשטר ועבד שנשתחרר חציו זה הוי ח"ע וחב"ח ובעזהשי"ת בהרבה מצות כתבתי מה דינו למצות ואסור בשפחה ובב"ח וכופין רבו לעשותו ב"ח כי קודם החירות א"י לישא אשה ושפחה כה"ג אין כופין כי אינה מצווה על פ"ו ועבדים של קטנים אינם בני כפיה ובכל אותן שאין כופין עובד את רבו יום א' וא"ע יום א' ועיין בגיטין ובר"מ ובש"ע היאך מתחלק לענין ממון כגון לענין חבלה וכדומה ולענין איסור מבואר בש"ס דאינו מתחלק לומר דיום של רבו ישא שפחה ויום שלו ישא ב"ח דלענין איסור אינו מתחלק ובירושלמי מובא במ"ל הק"פ סובר דגם לענין איסור מתחלק וקידש ביום של רבו אין קדושין תופסין וביום של עצמו תופסין הקדושין. וח"ע זה אין לרבו על חצי השני כ"א קנין שעבוד ולא קה"ג בשעה שמשתמש בו כמו חצר של שני שותפין שכתבנו בשם הר"נ בנדרים דאי נימא ביום ש"ר ה"ל קה"ג אם כן ביום של עצמו ה"ל משוחרר ואין משוחרר חוזר ומשתעבד עקצה"ח סי' קע"א ולפי זה אם מודר הנאה האדון מחב"ח א"י להשתעבד בו אפילו ביום של רבו דקונמות מפקיע מידי שעבוד והוי הדין כמו לרבנן של ראב"י ער"נ נדרים פ' השותפין והבאתיו כ"פ לעיל. ועיין בקצה"ח שם שכתב דביום של רבו אסור לעבוד בו עבודת עבד ועבודת פרך כיון דלענין איסור אינו מתחלק וביום של רבו ג"כ הרי הוא חצי ישראל ובישראל אסור לעבוד בו עבודות הנ"ל ובאמת בישראל דאינו ע"ע מותר לעבוד בו עבודות הנ"ל עיין ר"מ פ"א. ועבד זה אסור לשחררו ועובר בעשה דלב"ת ועיקר האיסור להפקיע מעליו השעבוד דמצוה לעבוד בו אבל אם השעבוד נפקע מעליו באיזה ענין כגון שחסר בו ר"א או הפקיר אותו וכדומה אין איסור ליתן לו ג"ש אדרבא כופין ליתן לו ג"ש כיון שאינו עובד בו וז"פ וכ"ה בתוס' גיטין דל"ח ד"ה כל המשחרר כו'. וח"ע וחב"ח כופין את רבו וכו' וע' תוס' גיטין וחגיגה וש"מ פלפלו בזה היאך אומרים לאדם חטא כו' הא עובר בעשה ועט"א בחגיגה פלפול ארוך וסברת הר"ן ידוע דלא אסרה תורה לשחררו אלא משום לא תחנם אבל משום מצוה שרי דעושה בשביל עצמו וכ"כ הרהמ"ח לפי טעמו וע"ז תי' בגמרא גבי מעשה דר"א שחרר עבדו דמצוה שאני וה"ל כאלו מכרו דאין איסור וכבר תמהו האחרונים המג"א והט"א ממה דמקשה הש"ס ברכות הא מהב"ע היא ומתרץ מצוה דרבים שאני ולפי' ס' הר"ן אין איסור כלל בעושה לשם מצוה ועיין בט"א הקשה מההיא אמתא דעבדא איסורא כו' וע"ש בט"א כתב דגבי ח"ע כיון שהיא מצוה גדולה הפקיעו חכמינו זכרונם לברכה השעבוד מעליו וזה יכולים בשוא"ת וממילא יכול לשחררו כיון דאינו עובד. וקצ"ע דבתוס' יבמות מבואר דאין חכמים מפקירים מעותיו במקום דלא פשע. ועיין בחי' רשב"א לשבת גבי וכי אומרים חטא כו' חידש סברא מחודשת דבח"ע וחב"ח כיון דעובד א"ע ג"כ לא שייך העשה דלעולם ב"ת ועקצה"ח כיון דאינו עובד בו עבודת עבד דחלק הב"ח מעכב זה לא נקרא עבדות וכ"כ בס' ט"א דבח"ע וחב"ח ל"ש העשה ועיין בספרי האחרונים תמהו מגיטין ל"ח ההיא אמתא כו' דהוי עבדי בה איסורא כו' אמר אביי אי לאו דאר"י א"ש כל המשחרר עבדו עובר בעשה הוי כייפנא ליה למרא כו' רבינא אמר כי האי מודה ר"י משום מלתא דאיסורא ואמרינן ואביי משום מלתא דאיסורא לא האר"ח מעשה באשה שח"ש וחב"ח וכפו את רבה ועשאוה ב"ח וארנב"י מנהג הפקר כו' ומתרץ. ולהרשב"א מאי קושיא דהאי אמתא היתה שפחה גמורה כמבואר ע"כ עובר בעשה דלא ס"ל לאביי דמשום מלתא דאיסורא יעבור הרב בעשה ע"כ לא רצה לכופו אבל בההיא אשה שח"ש וחב"ח דליכא עשה כלל ע"כ כפה אותו לשחררה. ובילדותי שמעתי הקושיא בשם הגאון רצ"ה אבד"ק פפד"מ וכעת ראיתי שהאחרונים הרגישו בזה והאריכו עיין בספריהם. והוולדות של עבד זה אי אמרינן הולכין אחר הזכר הוולד ע"כ וזוכה בו האדון ודוקא הוולד שיש לו מן א' מהאומות אבל אם יש לו וולד מישראלית קי"ל דנכרי ועבד הבא על ב"י הוולד ישראל. אך הר"מ כתב כאן פ"ט והרהמ"ח גם כן דעתו כן דהולכין אחר הנקבות. ועבד שלנו שבא על א' משאר אומות אין הבן עבד אם כן לא משכחת לה בעבד שיהי' הוולד של האדון דמישראלי' ה"ז ישראל דנכרי ועבד כו' ואם מעכו"מ אינו עבד ואם משפחה כנענית אם השפחה של אדון זה הוולד של אדון לא מחמת העבד דאין לו חייס רק מחמת השפחה ואם יש לו וולד משפחה של אחר בוודאי הוולדות של אדון השפחה כי בתר דידה אזלינן לשיטת הר"מ והרהמ"ח אך מן שפחה יש לאדון ולדות הן אם יש לה מישראל דהולד עבד והן שיש לה מעכו"ם או מע"כ דהבן ע"כ שייכים הולדות להאדון ועיין בראב"ד תמה על הר"מ דבש"ס מבואר דבאומות הלך אחר הזכר ועיין כסף משנה ולחם משנה מ"ש. ולשיטתם בע"כ שיש לו מעכו"ם הבן ע"כ ומישראלית כ"ע מודים דהולד ישראל כדקי"ל עכו"ם ועבד הבא על ב"י הולד ישראל ואם יש לו מש"כ של אדון אחר שייך הולדות לאדון של העבד ובשפחה לא משכחת שיהיו הולדות של אדון השפחה רק אם יש לה מישראל דהולד הולך אחר דידה או מע"כ מאדון זה ובגוף הדבר הוא אריכות גדול ואין כאן מקומו:
ב[עריכה]
ונוהגת בזו"נ אף על פי כו'. ע' בש"ע בש"ך דאפילו באשה שיש לה בעל שייך חשדא ועיין בהגהת מ"ל דמשכחת לה שנפלו לה בירושה א"נ בפחותים מט"ש לשיטת הר"מ ע' בש"ע וא"י מה דחקו להרהמ"ח בזה דמשכחת לה שקונה ש"כ דגם על שפחות עשה זו ואסור לשחררן כמבואר אם כן שייך בפשיטות גם גבי נקבות העשה של לעולם וז"פ. ומ"ש הרהמ"ח לעיל דעבד שאינו רוצה לכנוס מגלגלין עמו עד יב"ח ואסור לקיימו יותר עיין ר"מ מהש"ס דאם התנה עמו מתחלה שלא למול מקיימין אותו כ"ז שירצה וכתבתי לקמן במצוה זו בקיצור. וכל הנהו דמעוכבים ג"ש וצריכים ג"ש ל"מ רק שטר וגומר השחרור אבל כסף ל"מ לגמור אף דכסף גומר היינו כ"ז שיש עליו קנין ממון ונותן הכסף נפקע מעליו הקנין ממון והקנין אישות אבל במקום שאין לו עליו קנין ממון כגון הנהו דאין עליו רק קנין אישות צריך דוקא שטר כמו גט כ"ה בש"ס להדיא בפ' השולח וכן שחרור שלא לשמה לא מהני מטעם שטר קנין ול"ש מה שקנה עבד כו' דהרי ידו לעצמו כיון דאין עליו קנין ממון ל"מ קנין ממון דבלאו הכי אין עליו ק"מ רק צריך שטר כמו גט להפקיע מעליו האיסור. ובימי חורפי שמעתי קושי' מפי אחי מוהר"ש ז"ל בהא דמבואר פ' השולח אי הלכה כר"ש דכסף אינו גומר או אין הלכה כר"ש וכסף גומר אמר א"ל איזי גופא דעובדא כו' ההיא איתתא דהוי בכיא קמי' מרא עד אימתי תשתעבד שקיל כומתא ושדי בה ואמר קני הא וקני נפשך אתא לקמי' דר"נ אמר לא עשה ולא כלום מאן דחזי סבר הלכה כר"ש ופירש"י דלא עשה ולא כלום קאי על קנין איסור אבל קנין ממון נפקע היינו כר"ש ולא היא אלא משום דהוי כליו של מקנה ופירש"י דאף מידי שעבוד לא יצאתה כו' דבקנין זה נתכוין לשחררה והרי הוא טעות ע"ש ובאמת ר"נ סובר בפא"נ בב"מ דע"ו ע"ב גבי מוכר פירות דלא קני מכל מקום אי תפיס לא מפקינן מיני' דהו"ל מחילה בטעות והוי מחילה וע"ש בהג"א דהוא מטעם יאוש אם כן כיון דקיימא לן דעבד מוחזק בעצמו אם כן נהי דהיה בטעות מכל מקום קנתה א"ע לענין ממון דיאוש מהני בעבד כמבואר בש"ס נתייאשתי מפלוני כו' אם כן אמאי לא נפקע השעבוד מעליה והנה יש לפלפל בדין יאוש עבד ובדין מחילה ושאר הערות שיש לי בעז"ה אך אין כאן מקומו ולא כ' קושיא זו אלא להיות שפתותיו דובבות ותנצב"ה והיא קושיא נאה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |