מנחת חינוך/שמה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png שמה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

שלא נמכור כו' בהכרזה כו'. מצוה זו עיין ר"מ פ"א ומבואר דא' מכרוהו ב"ד ואחד מוכר עצמו אינו נמכר ומדברי הרהמ"ח נראה שאין הלאו אלא במכרוהו ב"ד לפי הטעם שכתב וע"ש בכ"מ שהוא בת"כ ומ"ש הרהמ"ח שלאו זה נוהג בזו"נ אינו מובן היאך משכחת לה שנקבות ימכרו ע"ע הא הב"ד מוכרים ואפילו לדברי הר"מ דגם אמוכר עצמו שייך לאו זה מכל מקום הר"מ בעצמו סובר דאין האשה מוכרת עצמה וכבר הארכתי לעיל ואמה העבריה ג"כ האב מוכר הכלל א"י היאך יצדק זה הלאו ולא תאמר דמשכחת אם אשה קנתה ע"ע בעבירה נקנה ורוצית למכור אם כן היא בלאו זה ז"א דאין אדון יכול למכור עבד או אמה העבריה לאחר כמבואר בר"מ פ"ד מה' עבדי' והבאנו לעיל. גם דברי הרהמ"ח לעיל במצוה הקודמת קצ"ע במ"ש דאע"פ שאין ראוי לאשה שתקנה עבד כו' בכלל המצוה היא. וקצ"ע דהקונה ע"ע מצד הסברא צ"ל עבד לו ולב"ב אם כן אשת האדון מצווה ע"ז ולומר דהקונה ע"ע אינו עושה מלאכה רק לאדון עצמו ולא לאשתו ובניו קצ"ע. אך לפמ"ש לעיל פ' משפטים דגם שותפי' קונים ע"ע אם כן משכחת לה דאיש ואשתו קנו ע"ע והי' לה מעות שאין לבעלה רשות בהם אם כן הם שותפים ובודאי עובד לה ג"כ דל"ש חשדא בכה"ג ומוזהרת על הלאוין הללו עבודת עבד ועבודת פרך. גם נ"ל דאשה שקנתה עבד ונשאת אח"כ לבעל ופשוט דבתורת נצ"ב אינה יכולה להכניס לבעל כי האדון א"י למכור ולא ליתן העבד לשום אדם. אך אני מסופק אם הבעל זוכה במעשה ידיו בתורת נ"מ דהוא אוכל הפירות ואפשר דהוי כמו עז לחלבה עיין באה"ע סי' פ"ה או אפשר דאין אחר יכול לזכות כלל ממע"י של העבד כיון דהאדון עצמו אין לו רשות למכור וליתן ואיני עומד כעת בזה. גם לדעת הרמב"ן דאשה מוכרת עצמה וס"ל כהר"מ דגם מ"ע עובר בלאו זה משכחת לה אבל לדעת הר"מ והרהמ"ח צ"ל כמש"ל. גם י"ל כיון דבכלל לאו זה הוא ג"כ גונב נפש מישראל ומכרו דמבואר בסנהדרין דאזהרת גונב נפש ומכרו נפקא מן לאו זה לא ימכרו כו' וכ"ה בר"מ פ"ט דגנב' אם כן בכלל זה הם זו"נ. אך קשה מ"ש הרהמ"ח דלאו זה נוהג בזו"נ בזמן שהיובל נוהג וז"א אלא בע"ע אבל גונב נפש ומכרו נוהג אף בזמן שאין היובל נוהג. והנה כתב הרהמ"ח דאין לוקין על לאו זה דמשכחת לה בל"מ ונוכל לומר ג"כ הטעם דהו"ל לאו שניתן לאמב"ד דילפינן ג"כ גונב נפש ומכרו ולאו שניתן לאמב"ד אין לוקין. אך זה לא הוי לאו שניתן לאמב"ד כי עיקר הלאו דין זה ושם נכתב בפי' העונשים אך דילפינן האזהרה ועיקר הלאו הוא לכאן וכה"ג מבואר בסמ"ק של רבינו בשורש הי"ג לענין אחר ע"ש. והר"מ ג"כ דעתו דאין הלאו הזה בכלל הלוקין ולא חשבו בפי"ט מה' סנהדרין ולדעת הרב המגיד דסברתו היפך מסברת הרב המחבר כמ"ש לעיל אפשר דטעמו מטעם שכתבנו. ודבר זה דלאו שניתן לאמב"ד צריך אריכות גדול ואין כאן מקומו:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון