מנחת חינוך/שכ
מנחת חינוך 
שכ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
להקריב כו'. הדינים מבוארים בר"מ פ"י מהתו"מ ומבוא' בתורה דביום הראשון של חג היו מקריבין י"ג פרים וי"ד כבשים ושני אילים ושעיר חטאת נאכלת והפרי' היו הולכים ומתמעטים א' בכל יום עד שביום השביעי היו שבעה פרים והאילים והכבשים היו שוים בכל יום וכן השעיר. בסדר הקרבתן פרים ואח"כ אילים ואח"כ כבשים ואח"כ שעיר חטאת אף על פי דבכ"מ חטאת קודם לעולה וגם בכל המועדים הדין כן כמו שביארנו למעלה אבל בחג הסוכות השעיר הוא אחרון. וזה מבואר בזבחים פ' כל התדיר דף צ' דכמשפט כתיב בחג הסוכות ע"כ צריך להקריבן כסדר האמורים בתורה פרים ואילים וכבשים ואח"כ השעיר וכ"ה בר"מ שם פ"ט מהתו"מ וע"ש במ"ל מביא כמה דיבורי התוס' בהא דחטאת קודמת לעולה היינו למצוה ולא לעכב ואם הקריב העולה קודם כשר ע' בדהתו"ס הנרשמים שם. ולכאורה אפ"ל בחג הסוכות אם הקריב השעיר קודם אף בדיעבד פסול כמו אשמו של מצורע כיון דבגמרא ילפי' מכמשפט ומשפט עיכובא הוא ע' במנחו' דף מ"ד ע"ב וכן אם הקדים [האילים] לפרים או הכבשים לאילים הכלל אם לא הקריב כסדר הקרא אפשר דאף בדיעבד פסול ואינו מבואר בר"מ בפירוש ויתבאר עוד בעזהשי"ת. והנה הר"מ פ"ח שם כתב ולא המוספין מעכבין זא"ז ולא מנין העולות מעכבין כיצד הרי שלא מצא אלא ששה כבשים מקריבין כו' בין בר"ח בין בימי המועדות כו' והנה אינו מחלק כלל נראה דאף בחג הסוכות אין המוספים מעכבים זא"ז. ובאמת צ"ע דהא בש"ס דידן במנחות דף מ"ד ע"ב מבואר במשנה הפרים והאילים והכבשים אין מעכבים זא"ז ופריך בש"ס הנהו פרים וכבשים דהיכי אי דחג כמשפט וכמשפטם כתיב בהו אלא כו' ופירש"י דכמשפט היא לעיכובא אם כן מבואר להדיא בש"ס דמוספי החג מעכבין זא"ז וראיתי בס' בה"ז תמה על הר"מ שאינו מחלק ונראה מדבריו דאף בחג אינו מעכב ובש"ס מבואר להיפוך וע"ש שכתב שהר"מ פסק כספרי מובא בתוס' שם אך הניח בצ"ע איך שבק הר"מ גמרתינו ופסק כהספרי וע"ש שכתב דהר"מ סובר דדרשינן כמשפט לאקדומי כמ"ש כאן. ובאמת איני מבין דודאי תרתי ש"מ כמשפט היינו כמ"ש בתורה הן לענין המנין והן לאקדומי. וראיתי שם בס' הנ"ל כתב שראה ברייתא בתוספתא דמנחות דהיא פלוגתא דרבנן ור"י בזה ואני כתבתי שם על הגליון דתוספתא זו הובאה בש"ס דילן בסוכה דף מ"ז ע"א דרבנן ס"ל דפרים ואילים וכבשים דחג מעכבים זה את זה וע"ש ברש"י דאף אם לא מצא א' מעכב ור"י סובר דפרים אין מעכבים זא"ז שמתמעטין והולכים אבל אילים וכבשים מודה ר"י ג"כ דמעכבים זא"ז עכ"ל בגליון. והנה שם ג"כ מבואר דרבנן סבירא להו דמעכבין וגם ר"י אינו חולק אלא בפרים והיאך הניח הר"מ גמרתינו וברייתא דתוספתא המובא בש"ס מפני הספרי וצ"ע וגם הרב הנ"ל הניח בצ"ע דברי הר"מ. על כל פנים דעת הר"מ דפוסק דאינו מוכח עיכובא אם כן בודאי הקדמה ג"כ לא מעכב אבל אם נימא כש"ס דילן דמעכבין זא"ז דכמשפט לעיכובא אם כן ה"נ סדרן מעכב דילפינן מכמשפט השי"ת יעזור לי לשנות פ"ז ולברר ע"נ. והנה סדר הקרבת הפרים לענין חילוק המשמרות עיין בסוכה פ' החליל ובר"מ פ"י מה' תו"מ.
והנה בחג הסוכות הי' עוד מצוה בבהמ"ק ומקומו כאן לכתוב דיני המצוה מבואר בר"מ שם מהש"ס דהוא הל"מ לנסך בחג כל שבעה ימים ע"ג המזבח והיו מנסכין את המים עם תמיד של שחר בעת שהיו מנסכין היין ואם הקדים ניסוך המים לזבח אפילו ניסך בלילה היינו בלילה שלפני היום כשר אבל אם עבר היום ולא ניסך עבר יומא בטל קרבנו כ"ז מבואר בר"מ ועיין מ"ל מה שהביא מהירושלמי ומבואר במשנה פ' לולב וערבה דמ"ח ניסוך המים כיצד צלוחית של זהב מחזקת ג' לוגין היו ממלאין מן השילוח הגיעו לשער המים תקעו כו' עלה בכבש כו' שני ספלים של כסף היו שם מערבי של מים מזרחי של יין עירה של מים לתוך של יין או של יין לתוך של מים יצא כו'. והנה הפשט במשנה אם החליף הספלים שעירה היין לתוך ספל המערבי שצריכין לנסך (יין) [מים] או שעירה המים לתוך המזרחי של יין יצא וכ"ה בש"ס אח"ז בפיסקא אלא שהיו משחירין בשלמא דיין משחיר דמיא אמאי משחיר דהיינו הספל ומתרץ כיון דאמר מר דאם החליף יצא של מיא נמי. וז"ל הר"ם שם בה"ו כל ז' ימי החג היו מנסכין מים כו' ועם ניסוך היין של תמיד השחר היו מנסכין מים לבדו ואם עירה המים לתוך היין או היין לתוך המים וניסך מכלי אחד שניהם יצא כו' ואח"ז כתב ניסוך המי' כיצד צלוחית כו' ונותן לתוך הספל וב' ספלים של כסף היו שם מזרחי כו' והנה דברי הר"ם קשים להולמם דנראה מדבריו במ"ש מנסכין המים לבדו היינו שלא יערב המים ביין ואח"ז שאם עירה המים לתוך היין או כו' וניסך שניהם מכלי א' כו' נראה מדבריו דעירב המים ויין בב"א וניסך מצלוחית א' יצא דאי כונתו ג"כ הספלים אין לשונו מתיישב כלל דכתב דניסך מכלי כו' במים נראה דקאי על הכלי שניסך ממנו וגם לא הזכיר כלל עוד הספלים והיה לו לכתוב דין זה אחר הדין דשני הספלים מזרחי כו' דאם החליף יצא כמבואר במשנה וגם הי' לו לכתוב לשון של אם מיירי בכלי והוא כתב אם עירה המים לתוך היין כו' ובאמת זה צריך עיון גדול מהיכן יצא לרבינו הגדול ד"ז כיון דבמשנה אינו מבואר רק הספלים אם החליף אבל זה אינו מבואר כלל וגם בש"ס דמיא אתו כו' מבואר בהדיא דהפשט במשנה דאם עירה היינו להספלים ע"ש. אח"ז ראיתי בתוי"ט במשנה שם ד"ה עירה כתב וז"ל פירש"י אם החליף כו' אבל לשון הר"ם פ"י מהתו"מ ואם עירה כו' בכלי א' יצא עכ"ל. הנה שינה בלשון הר"מ וגירסתו היה דאם ניסך שניהם בכלי בב' ולא מכלי במ"ם. ומכל מקום לשון הר"ם עירה יין לתוך המים ולא כתב של מים דמשמע כלי וגם מסידור דבריו דהזכיר זה קודם שהזכיר דהיה שם שני ספלים וגם לפי לשון הר"ם שבידי מכלי במ"ם אין לשון הר"ם סובל הכונה רק כמ"ש דעירב שניהם וניסכן מכלי א' וצ"ע. ובין כך ובין כך נחקורה בגוף הדין אם עירב יין ומים יחד וניסך כאחד אם יצא. והנה נ"ל דודאי ניסוך היין לא יצא דהיין ה"ל מזוג במים ומבואר בב"ב פ' המוכר פירות דיין מזוג פסול לגבי המזבח ובספרי דריש לה מקרא. אף דהר"ם פ"ו מהא"מ גבי פסולי יין לא הביא כלל דין זה דיין מזוג פסול לגבי מזבח ועלח"מ שם שעמד בזה על הר"מ מכל מקום בודאי לא יחלוק רבינו על ברייתא דספרי והובא בש"ס דילן באין חולק אם כן ניסוך היין בודאי לא יצא אך ניסוך המים כיון שיש ג' לוגין במים אף שמזוג עם יין אפשר דיצא ידי ניסוך המים. והנה אם היין חזק דדרי על חד תלת מים אם כן בודאי במחצה על מחצה נקרא יין גמור אך אם אינו חזק כ"כ או שהיה מעט יין במים אם יצא ידי ניסוך המים צ"ע אם המזיגה פוסל לענין מים. ונ"ל דמי ניסוך כיון דצריך מים כל הדינים שיש למקוה עיין במקוואות ובר"מ ובש"ע ה"נ כאן. וא"כ יין אינו משלים לשיעור ג' לוגין וגם אם יש ג' לוגין מים אין היין פוסל כ"א בנשתנו מראה המים ג"כ פסול. וראיה לדבר דמבואר במשנה דמי כיור כשר לנסך דאם נשפכה או נתגלתה ממלא מן הכיור ומי כיור לכל הדינים כמקוה כמבואר בר"מ פ"ה מה' ב"מ הי"ב כל המימות כו' ועיין בש"ס דזבחים דף כ"ב לענין כיור במים ולא במזוג וזה נראה פשוט דמים שאינם יפי' אף דכשרים למקוה מכל מקום לניסוך פסולי' דהא נתגלתה פסולים לניסוך אף דלכיור בודאי כשר דכאן הטעם הקריבהו נא לפחתיך אבל מים שלא נשתנו לגריעותא נראה דהדין כמו מי מקוה ויש לחקור הרבה ואי"ה אשנה פ"ז. וע' תוס' יומא דף ס"ג ד"ה זריקה כתבו דמנסך מים לא מצינו שילקה עליו משום בע"מ אף דמנסך יין הוא אבעיא בש"ס אי לוקין משום בע"מ מכל מקום במנסך מים לא אשכחן בש"ס ודהתו"ס מובאים ג"כ במ"ל פ"ו מה' איסורי מזבח ע"ש וביארנו ענינים אלו לעיל בח"ז. ועבודה זו דניסוך המים היא עבודה תמה וזר חייב עליה מב"ש כמבואר ביומא דף כ"ד ומבואר בר"מ פ"ט מה' ב"מ דזר אם ניסך בחג חייב מב"ש ודוקא אם מנסך ג' לוגין מים כשיעור הניסוך כ"ה ביומא ובר"מ אינו מבואר בהדיא רק זה פשוט. ואם ניסך בחוץ בחג ג' לוגין מים המקודשין חייב משום העלאת חוץ וזה מבואר בזבחים ק"ט ובר"מ פי"ט ממעה"ק ע"ש וברש"י שם. והנה בודאי כמו שזר חייב כי עבוד' גמורה היא כן היא לכ"ע לענין בע"מ וטמא ושתוי ודומיהם היא עבודה גמורה ופשוט. וגם דוחה את הטומאה כי דינו לכ"ד כק"צ דטומאה דחויה כי עבר זמנו בטל קרבנו וכ"ז פשוט וא"צ לבאר ועיין בפסחים דף ל"ד ע"ב מבואר שם דמי החג שנטמאו השיקן (דלמים מהני השקה לטהר מידי טומאה כמבואר בש"ס) ואח"כ הקדישן טהורים, הקדישן ואח"כ השיקן טמאין דאין זריעה להקדש והיינו משום מעלה דהקדש וע"ש בש"ס דאביי היה מסופק אי דוקא בקידשו בכלי שרת עבדו מעלה אבל קידשו בקדושת פה לא עביד מעלה או אפילו אם נתקדש בקדושת פה איתא להך מעלה וע"ש במסקנא נראה לפירש"י דאף בקדושת פה איתא להך מעלה ע"ש ובספ"י אי הך מעלה דרבנן היא או מן התורה. וד"ז מבואר בר"מ פ"ו מהלכות איסורי המזבח ה"ו וז"ל מי החג שנטמאו והשיקן אם טהרן ואח"כ הקדישן הרי אלו מתנסכין ואם הקדישן ואח"כ נטמאו הואיל ונדחו ידחו עכ"ל. ונראה ג"כ מדבריו דסובר דאף בקדושת פה הדין כך מדלא חילק ועצל"ח פסחים שם נאחז בסבך דברי רבינו מה ששינה מלשון הש"ס ופלפל שם ואין כאן מקומו. ועיין בסוכה גבי היו ממלאין מי ניסוך מן השלוח ותוקעין כו' ואמרינן בגמרא מה"מ אר"ע דאמר קרא ושאבתם מים בששון כו'. וע' רש"י שפי' מה"מ דתוקעין ומריעין כו' ועיין תוס' ד"ה מה"מ כתבו דמה"מ דצ"ל מן השילוח ומפרש דכתיב ממעייני הישועה עכ"ל ועיין בריטב"א כתב דמה"מ על כל הדברים ומקרא זה שמעינן כולו דכתיב מים ומעיין וששון ע"ש. מכל מקום נ"ל דודאי לא לעיכובא הוא דהרי מבואר במשנה דאם נשפך היו ממלאין ממי הכיור ובזבחים מבואר בהדיא וכן בר"מ בהב"מ דגם מי מקוה כשר לכיור אע"כ דהוי רק לכתחלה והוא בדרך אסמכתא. וגם נראה דדין השילוח אפשר אף מצוה לכתחלה ליכא רק ממעיין ואיזה מעיין שירצה רק בררו שם מאיזה טעם ואפשר להרבות השמחה כנלע"ד פשוט. וע' תוס' ב"ב ס"פ חזקת הבתים דף ס' כתבו להדיא דמי בורות פסולים וצ"ל לדבריהם דמתניתין מיירי שהי' בכיור מי מעיין ודוחק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |