מנחת חינוך/שיא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא לעשות כו' וזה היום של א' בתשרי כו' ר"ה לשמיטים ויובלות כו' ולנטיעה וירקות כו' א' בניסן ר"ה למלכים. והנה מבואר בר"ה ד"ג וד"ח לחד מ"ד לשנים היינו למנין מלכים בשטרות או בגיטין וא' בניסן ר"ה למלכי ישראל ג"כ לענין מנין השטרות דמלכי ישראל מונין מניסן ר"ה אם עמד קודם לניסן הוי תיכף בניסן שנה שני' ולמלכי א"ה לתשרי מנינן ואף דבדף ח' איכא מ"ד דסוברים דהפירוש במשנה לשנים היינו לתקופה ולדין מכל מקום הדין דין אמת דמלכי א"ה מתשרי מנינן דהוא מימרא דר"ח שם רק דהנהו אמוראי סוברים דאינו מבואר במשנה ע"ש. והנה בגמרא שם אמרינן למאי הלכתא לשטרות דתנן שט"ח המוקדמים כו' והוא בדף ב' גבי מלכי ישראל ובדף ח' ג"כ אמרינן גבי מלכי א"ה למאי הלכתא ואמרינן ג"כ לשטרות וברש"י ותוס' האריכו הנ"מ ואין כאן מקומו. והנה הרי"ף דמעתיק המשנה כצורתה בא' בניסן ר"ה למלכים ולרגלים אינו מביא כלל דבר זה למאי הלכתא לשטרות אלא מתחיל ולרגלים למאי הלכתא כו' ואח"ז על תשרי ר"ה לשנים מביא זה למאי הלכתא אר"פ לשטרות כדתנן שט"ח כו' וכן נהג הרא"ש ז"ל והטעם פשוט דהם אינם מביאין רק דינים הנוהגים בזמנינו ולא הלכתא למשיחא אם כן אין נ"מ למלכי ישראל כלל כי בעוה"ר בטלו מלכי ישראל. אך על תשרי דהוא ר"ה למלכי או"ה מביאין זה והאידנא ג"כ שייכים דינים אלו. עי' בגיטין דף פ' דתיקנו למנות מלכות בגיטין משום שלום מלכות וער"מ ספ"א מה' גירושין דגם האידנא כשר אם כותב לשם אותו מלכות ואף דהשת' נהיג עלמא דאין מונין אלא ליצירה עי' בתוס' גיטין ובראשונים מחמת דאין קפידת המלכות בכך כיון דגם העכו"ם אינם מונים לשנות מלכים ע"ש אבל על כל פנים נוהג אם באיזה זמן מהזמנים בגולה דיתחילו למנות לשנות מלכים ימנו ישראל ג"כ בגיטין ובשטרות אם כן מביאים דין זה לידע דר"ה הוא תשרי וז"פ. וער"נ בר"ה שם שכתב דלא חשש הרב אלפסי לפרש דחילוק בין מלכי ישראל לבין מלכי א"ה כיון דאנן השתא לבריאת עולם מנינן ע"ש. ובאמת מן הסדר שסידר מבואר דמיירי האידנא כו' אך על הר"מ צ"ע דדרכו להביא דינים שאינם שכיחין והלכתות למשיחא וכלל כל התורה כולה אם כן אמאי לא הביא בשום מקום דינים אלו דלמלכי ישראל מנינן מניסן ר"ה. ולמלכי או"ה דגם האידנא נ"מ טובא ר"ה שלהם תשרי ונ"מ טובא לגיטין ולשטרות לענין מוקדם ומאוחר ולמה השמיט זה וגם לשיטת הר"נ שם דנ"מ זה דניסן ר"ה מקראי ולא קבעו חכמינו זכרונם לברכה מעצמן רק דהגמרא שואל למאי הלכתא היינו מאי נ"מ ואמרו לשטרות דאם עמד מלך באדר ובשנה השניה בניסן כתב שנה השנית פסול דהוא מוקדם דבאמת הוא שנה שלישית ע"ש באריכות כל השיטות על כל פנים נ"מ לדינא ויש פלפול גדול בגמרא ע"ז אמאי אינו מביא זה בשום מקום וצ"ע:
והנה דין זה דניסן או תשרי ר"ה למלכים נראה שם בגמרא דף ב' דיום א' בשנה חשוב שנה ואפילו עמד בכ"ט באדר או באלול מתחילין למנות מניסן או מתשרי שנה שניה ע"ש דמבואר כך בהדיא דקיימא לן דיום א' בשנה חשוב שנה. אך הברייתא זו אתיא כר"מ דסובר דיום א' בשנה חשוב שנה כמבואר במס' הנ"ל בדף יו"ד. אבל לר"א דסובר דשלשים יום בשנה חשוב שנה כאן נמי אם עמד פחות משלשים יום אין מונין לו בניסן או בתשרי שנה שניה וכ"ה בספ"י במשנה שם על פירש"י דאם עמד בשבט או באדר כלתה לו שנה כו' דרש"י פי' לכל מר כדאית לי' לר"מ אפילו באדר ולר"א דווקא בשבט דאדר סמוך לניסן חסר וא"כ אינו אלא כ"ט יום ולא עלתה לו שנה ע"ש. וא"כ לדידן דפסקינן הלכה כר"א דלמ"ד יום בשנה חשוב שנה כמבואר בר"מ כ"פ לענין ערלה ושביעית גם כאן הדין כן דדוקא שלשים יום בעינן ועיין בספר ט"א שכתב דכאן כ"ע אף ר"א מודה דיום א' בשנה חשוב שנה דאי אמרת דפחות מלמ"ד יום מונין לו עוד שנה ראשונה והוכיח שם בראיות באותם שלמ"ד יום חשובים שנה והי' בפחות מלמ"ד יום אין השנה מיום ליום דר"מ אם נטע אילן בפחות מלמ"ד יום קודם ר"ה בשנה העשירית ליובל כגון בב' באלול אף שמגיע ב' באלול בשנת י"ג ליובל והרי הם שלשה שנים שלימות מכל מקום נמשך עד ראש השנה ולא כלתו השלשה שנים עד ראש השנה וע"ש שכן הוא בר"מ פ"ט ממעשר שני ונטע רבעי וברש"י ע"ש בדף יו"ד באריכות אם כן אם נאמר דכאן דווקא שלשים יום בעינן אם כן דר"מ אם עמד בב' באדר לא עלתה לו שנה וימנו גם בניסן שנה הראשונה וימנו עד ניסן הבאה ולא מיום ליום ואף אם יגיע ב' באדר מכל מקום כיון דהוא פחות מלמ"ד יום לפני ר"ה לא מנינן מיום ליום ויהיה נמשך שנה ראשונה שלו עד ניסן אם כן כל אותם הימים מב' באדר לא משכחת לה לכתוב שטר כי עתה באדר שעמד בה יכתבו שהוא ראשונה למלך וגם באדר בשנה השניה עד ניסן יכתבו ג"כ בשנה ראשונה למלך כי אין מתחיל שנה השנית עד ניסן אם כן כל אותן הימים מב' באדר עד ניסן א"א לכתוב שטר כי לא ידעו אם הוא תיכף באדר שעמד בו או אם הוא אדר של שנה השניה שהוא ג"כ שנה ראשונה למלכותו אם כן כאן כ"ע מודים דיום א' בשנה נחשב שנה ע"ש דפח"ח:
ב[עריכה]
לשמיטין וליובלות ונטיעה כו'. היינו דבר"ה אסור לזרוע מן התורה ומתחיל שנת השמיטה וכן יובל אע"ג דיוה"כ תוקעין ושדות חוזרות לבעליהן מכל מקום מר"ה מתחיל כמבואר בש"ס וגם לנטיעה לענין ערלה דשלשים יום קודם ר"ה נחשב תיכף בר"ה שנה שלמה ולירקות דאין מעשרין מן הנלקט קודם ר"ה על הנלקט בר"ה ודברים אלו כ"א יש הרבה דינים ובעזה"י יבואר כ"א במקומו. ועיין בר"ה די"ב בברייתא מבואר דתשרי ר"ה ג"כ למעשרות דהיינו מעשר דגן ולנדרים וג"כ למעשר בהמה כר"א וכר"ש במשנה כ"פ הר"מ בפ"ז מה' בכורות ואין כן דעת הסמ"ג עיין בלחם משנה ודעת הרב המחבר נראה גם כן דסבירא ליה כהר"מ דראש השנה למ"ב תשרי אף על גב דכאן במצוה זו כתב דארבעה ר"ה הם באחד באלול ר"ה למ"ב ולא הביא סיפא דר"א ור"ש אומרים באחד בתשרי וגם מדחשיב ד' ר"ה ולר"א ור"ש אינו אלא ג' ר"ה נראה דפסק כר"מ דר"ה למ"ב הוא אלול מכל מקום במצוה דמ"ב לקמן מצוה ש"ס דהביא שם דג' גרנות למ"ב יום אחרון של אדר ויום ל"ה מסה"ע ויום אחרון מחודש אלול ועיין בגמרא בכורות דנ"ח דלמ"ד ר"ה למ"ב א' באלול ר"ה למ"ב הגורן הוא כ"ט באב ולר"א ור"ש דאמרו בא' בתשרי ר"ה הגורן הוא בכ"ט באלול והרב המחבר דפסק דהגורן הוא כ"ט אלול נראה דפוסק דר"ה א' בתשרי אם כן צע"ק מה שהביא כאן דבר זה דבאחד באלול ר"ה דבאמת פסק כר"א וכר"ש ובעזה"י לדינא יבואר לקמן:
ג[עריכה]
שארבעה ר"ה הם בא' בניסן כו'. עיין בגמרא דף ד' ודף ז' דאתיא כר"ש דאמר לענין בל תאחר בעינן כסדרן וחג המצות תחלה הוי ר"ה לרגלים אבל לאותן החולקים שם בברייתא דלרגלים אם כן לדעת הר"מ פ"ד מהמעה"ק דפסק דלא כר"ש אלא לא בעינן כסדרן וכ"פ הרהמ"ח לקמן במצוה תקע"ה אם כן א' בניסן אינו ר"ה לרגלים וקצ"ע על הרהמ"ח דמביא זה דהוא דלא כהלכתא וצ"ע. עוד מבואר בברייתא פ"ק דר"ה דף ז' ע"א דא' בניסן ר"ה לחדשים דהיינו שמונים ממנו חדשים וניסן הוא חודש הראשון והביא הרהמ"ח זה במצוה זו ובמצוה הקודמת. ועיין ברמב"ן עה"ת פ' בא על הפסוק הזה ראשון הוא לכם כו' דזה מצוה עלינו מן התורה למנות החדשים מניסן אף על פי שתחלת השנה אצלינו בתשרי מכל מקום נמנה ניסן ראשון כדי שעי"ז נזכור הנס הגדול של יציאת מצרים דע"כ הוא ראשון דהוא ראשון לנס וע"ש שכתב כדי להזכיר הגאולה השניה בימי עזרא דשמות החדשים עלו מבבל דהיינו לקרותן ניסן או תשרי כי מקודם לא הי' להם שמות אלו רק ראשון שני כו'. ועיין בעין יעקב במגל' מה שהכותב השיג על בעל העיקרים בזה שחשב הר"י אלבו שנשתנה המצוה ובאמת לא כן כי גם עתה ניסן הוא ראשון כו' אך קודם לזה לא היה להם שמות כלל ומבבל עלו עמהם שיש לכ"א שם מכל מקום למנין אנו מדברים וכותבים חודש ראשון ניסן או כסליו תשיעי ואם נקרא לכסליו שלישי דהיינו לתשרי עוברים בציווי הזה כי ניסן הוא ראשון לזכר הנס ע"ש ודבריו נכונים וכעת לא ראיתי להר"מ שיביא זה דמצוה למנות ניסן ראשון וקצ"ע דהוא גמרא מפורשת ונראה מדברי הרמב"ן שהוא מצוה מן התורה ואם מונה למנין אחר עובר על המצוה למה אינו מביא הר"מ בשום מקום דין זה וצ"ע. עוד חשיב שם דא' בניסן הוא ר"ה לעיבורין ומסיק הש"ס היינו להפסקת עיבורין דתיכף אם קדשו חודש ניסן אסור לעבר השנה כמבואר בסנהדרין. ובט"א שם הקשה הא גם ביום למ"ד של אדר אסור לעבר הואיל וראוי לקבעו ניסן כמבואר בסנהדרין דזה הי' טעות של חזקיה דהי' סובר דראוי לקבעו לא אמרינן ע"ש אם כן ר"ה אינו יום מיוחד ותירץ דהוא ר"ה לאחד בניסן אף לדיעבד אף אם עברו אינה מעוברת אבל בשלשים של אדר נהי דאין מעברין לכתחלה מכל מקום בדיעבד מעובר כמבואר בש"ס ור"מ פ"ד מה' קדה"ח ע"ש עוד ואין כאן מקומו ואי"ה במצות קידוש חדשים יבואר. עוד מבואר בברייתא דא' בניסן הוא ר"ה לתרומת שקלים דהיינו דצריכים להביא קרבנות מן התרומה חדשה ולא מן הישינה ותנא דידן דהיינו תנא דמתניתין לא חשיב כיון דבדיעבד אם הביא מן הישן כשר לא פסיקא ע"ש. ועיין פ"י מפלפל אמאי לא תי' דלא קחשיב מידי דלא חייל מאורתא כמבואר לקמן על שהל"ח ועומר וע"ש שכתב דחייל מאורתא דעצים למערכה צריכים מן החדש תיכף בליל ראש חדש ניסן וגם נסכים דבאים בלילה צריך שיהא מן החדש ויש לפלפל בזה ויבואר לקמן. ועיין בט"א הקשה דלפי תירוץ זה דבדיעבד כשר לא חשיב ליה במתניתין אמאי חשיב התנא ר"ה למעשר בהמה דהיינו דאין מעשרין מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש הא הר"מ פסק פ"ז מהלכות בכורות הא דאין מעשרין מ"ב מן החדש כו' דוקא לכתחלה ובדיעבד כשר והוי מעשר משום חומרות הקדשים שלא הקפידה תורה בפירוש כו' ע"ש בלשון הר"מ אם כן אמאי חשיב ליה במשנה ותי' דחילוק הוא דגבי תרומת שקלים אף לכתחלה מביאין מן הישן אם לא בא החדש בזמנו כמבואר במס' שקלים ע"כ לא חשיב לי' אבל גבי מע"ב לא משכחת לכתחלה ע"כ חשיב לי' ע"ש ובפ"י מ"ש לענין שהל"ח ועומר:
ד[עריכה]
באחד באלול ר"ה למ"ב כו'. עמ"ש לעיל דהר"מ והרב המחבר לא פסקו כן אלא דראש השנה הוא באחד בתשרי ובט"ו בשבט ראש השנה לאילנות והוא ענין ארוך ויבואר בע"ה כ"א במקומו:
ה[עריכה]
שלשה ספרים נפתחים כו'. פי' מורי צדיק גמור כו' לא כפירש"י ותוס' דצדיק גמור היינו רובו זכיות וכן פי' הר"ן אלא צדיק שכולו זכאי כו' וכן להיפוך ועיין בפ"י כיון לשיטה זו ודברים אלו אין להאריך וכבר האריכו הראשונים ואחרונים ובמופלא ממך אל תדרוש והצור תמים פעלו כו' צדיק וישר הוא:
ו[עריכה]
בינונים תלוים עד יוה"כ כו'. עיין בגמרא דגבי צדיקים גמורים מבואר דנכתבים ונחתמין לאלתר לחיים היינו תיכף בר"ה רשעים גמורים נכתבים ונחתמין לאלתר וכו' בינונים תלוים כו' עד יוה"כ זכו נכתבין כו' ולא הזכיר אצל הבינונים לשון נחתמין. ועיין בפ"י כתב דבר"ה הקב"ה מתנהג במדת אמת שדן בריותיו וכל צבא שמים עומדים כו' ע"כ אותם הנכתבין בר"ה נחתמין ג"כ כי חותמו של הקב"ה אמת אבל ביה"כ הקב"ה מתנהג במדת החסד דשטן לית לי' רשות לאסטוני וסולח ומוחל לעונות עמו דזה מדת ורב חסד ע"כ אין נזכר לשון נחתם כי חותמו אמת ע"ש דפח"ח וש"י:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |