מנחת חינוך/שט
מנחת חינוך 
שט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא לעשות כו'. כיצד ט"ו יום כו'. דברי הרהמ"ח שכתב שני פעמים בשני המצות דחג עצרת הוא ששה בסיון. ולא כן לשון הכסף משנה פ"א מה' תו"מ ז"ל יום חמשים לספירה הוא חג השבועות ע"ש. ומבואר בר"ה סוגיא דבל תאחר דעצרת פעמים ו' ופעמי' חמשה ופעמים שבעה כיצד שניהם מלאים חמשה שניהם חסרים שבעה א' מלא וא' חסר ששה ואחרים פליגי דאין בין ר"ה לר"ה אלא ד' ימים דהיינו דכל חדשי השנה א' מלא וא' חסר ועי' ערכין ד"ט ע"ב דאף לאחרים משכחת לה דניסן ואייר יהיו חסירין אם כן הוי עצרת בז' בסיון ובפרט דהלכה קי"ל כרבנן דעושין שמנה מעוברין או שמנה חסירין כמבואר שם בערכין וכ"פ הר"מ פח"י מהקה"ח ובפ"ז דלא כאחרים. וער"מ פ"א מהתו"מ כ' דין זה דחלבי שבת אין קרבין ביה"כ וכן בה' שבת שמביא דאם חל יוה"כ בע"ש כו' או במ"ש דנראה שהוא אליבא דאחרים כמבואר בסוכה פ' החליל ע"ש בלחם משנה שתמה ע"ז ועי' בפ"י בר"ה סוגיא כי אתי עולא כתב שם דאף לרבנן דפליגי על אחרים הי' רא"ש באד"ו והי' חל יה"כ בע"ש או במ"ש וסוגיא דהחליל דלא נראה כן כתב שיישב זה אבל זה מבואר בפי' בה' קה"ח דפוסק דלא כאחרים שם בפח"י אם כן בזמן הראי' אינו תלוי חג הזה בימי החודש רק חמשים לספירה ופעמים בחמשה ופעמים בששה ופעמים בשבעה ולמה כ' הרהמ"ח ושינה בזה דהוא ששה בסיון אף דלפי החשבון שלנו הוא כן מכל מקום מצות התורה אינו כן רק החג הזה הוא תלוי במנין הספירה וכשיחזור הב"ד בב"א ונקדש עפ"י הראיה יהי' החג הזה בא' מג' ימים הנ"ל וער"מ פ"א מה' בכורות שכ' הבכור שעבר עליו שנה אע"ג דעבר בל"ת כו' כמבואר בר"ה דשנ' בלא רגלים עוברים בבל תאחר. ועי' בבה"ז בחידושים על הר"מ תמה הא מבואר בש"ס דלא משכחת לה שנה בלא רגלים רק למ"ד עצרת פעמים ה' פעמים ו' פעמים ז' אבל לאחרי' לא משכחת לה אם כן איך פסק הר"מ דשנה עובר הא הר"מ פוסק כאחרים ולאחרי' לא משכחת שנה בלא רגלים ע"ש מה שתירץ. ובאמת אדרבא דהר"מ פסק בהקה"ח דלא כאחרי' ומה שפסק בהתו"מ דמיקלע שבת ויה"כ בזה אח"ז תי' האחרונים אבל בפירוש פסק דלא כאחרי' אם כן משכחת לה שפיר ובפרט אפילו לדברי אחרים משכחת לה דהם מודים דעצרת פעמים ה' ע"ש בט"א שכ' ומאן תנא כו' אחרים הוא המבואר שם בסוגיא דר"ה הוא מלתא באפי נפשי' אבל שנה בלא רגלים משכחת לדידהו ג"כ ע"ש. ובפרט דפסק בפח"י מהקה"ח כמשנה דערכין לא כאחרי' ע"ש. ובענין אד"ו רא"ש אף דמבואר בפ' החליל דלרבנן דחינן ולא קבעינן שבת ויוה"כ כאחד מכל מקום הר"מ בפי' המשנה במנחות גבי חל ע"ש ביה"כ הבבליים אוכלים אותו חי מבואר מדבריו דאיקלע. וליישב סוגיא דהחליל אין כאן מקומו ואי"ה נדבר מזה במצוה דקדה"ח. על כל פנים דברי הרהמ"ח אינו אלא האידנא דבחשבון שאנו מחשבין לעולם ששה בסיון נ' לספירה אבל בזמן הראי' החג הזה איננו תלוי בחודש כלל וצ"ע. ועי' בסנהדרין פ"ק בסוגיא שם ואין כאן מקומו:
ב[עריכה]
ויום חמשים זה שהוא יום שניתנה בו תורה כו'. נראה דעתו כפסק הברייתא דסדר עולם המובא בש"ס דשבת בפרק ר"ע בסוגיא דר"י ורבנן והי' אז ששה בסיון כי ע"ש הי' דע"ש יצאו ישראל ממצרים ובשבת ניתנה תורה ר"ח ניסן ואייר הי' ביום א' כסדר החדשים וסיון ביום ב' והי' אז שבת יום הנף והיה יום החמשים בשבת ששה בסיון ואז ניתנה תורה כרבנן דאמרי בששה בסיון ניתנה תורה ע"ש דמוקי להברייתא כרבנן אם כן ניתנה תורה בי"ט אבל לפי הברייתות אחרות המובא שם דיום שיצאו ישראל ממצרים הי' ביום ה' אם כן שבת שניתנה בו תורה הי' יום נ"א לספירה ולא הי' אז י"ט די"ט הי' ביום ו' נו"ן לספירה ופלוגתא דר"י ורבנן הוא דלר"י הי' החדשים כסדרן והיה ניסן מלא ואייר חסר אם כן ניסן היה ביום ה' ואייר ביום שבת וסיון ביום א' ושבת היה זיי"ן בסיון וניתנה תורה בזיי"ן בסיון אבל י"ט היה אז בששה בסיון היינו בעש"ק ולרבנן היה גם אייר מעובר ואיקבע סיון בב' בשבת ושבת היה ששה בסיון אבל מכל מקום לא הי' י"ט אז רק בע"ש הי' י"ט דהיינו ה' בסיון דשניהם מלאים איקלע עצרת בה' בסיון כי יום וא"ו היה יום החמשי' לסה"ע ע"ש בסוגיא אם כן לא ניתנה תורה ביו"ט. אך לפי הברייתא דס"ע דבע"ש יצאו ישראל ממצרים והי' יום הנף בשבת ובששי בסיון ניתנה תורה אם כן היה נתינת התורה בשבת בששה בסיון בי"ט של עצרת ומנהגינו דאנו אומרים בחג העצרת זמן מתן תורתינו הוא עפ"י הברייתא דס"ע. אבל לפי הברייתא דיום ה' יצאו ממצרים אם כן לכ"ע בין לר"י בין לרבנן הי' מתן תורה ביום אחר חג העצרת ע"ש בסוגיא ועי' בא"ח סי' תצ"ד במג"א הקשה היאך אנו אומרים זמן מ"ת הא ביום נ"א לספירה ניתנה תורה ולפמ"ש מנהגינו עפ"י הברייתא דס"ע. שוב ראיתי בחק יעקב סי' ת"ל שכ"כ ותמה על הטור שם שכתב בשם סה"ע דשבת הי' אז בעשור לחודש הא בס"ע מבואר דע"ש יצאו אם כן היה אז יום א' עשר לחודש ע"ש:
ובזה יש ליישב קושיא הראשונה של המג"א דלפי מה דפסקינן הלכה כר"י דבזיי"ן בסיון ניתנה תורה כי צריך ששה עונות ע"כ היה אז מ"ת בנ"א לספירה ע"ש. ובאמת נוכל לומר דנהי דפסקינן כר"י וז' בסיון ניתנה תורה מכל מקום פסקינן כר"ע דבע"ש יצאו ישראל ממצרים אם כן הי' ניסן בע"ש וחסרו לניסן והי' ר"ח אייר בשבת והי' ר"ח סיון בחד בשבת והי' שבת זיי"ן סיון ונו"ן לספירה דהיינו י"ט כי בשניהם חסרין עצרת בז' כמבואר לפני זה בגמ' דלרבנן היו שניהם מלאים דגם אייר הי' מעובר כן יוכל ר"י לתרץ דהיו שניהם חסרים אם כן ניתנה תורה בזיי"ן בסיון והי' אז יום נ' לספירה דהיינו י"ט. ע"כ אנו אומרים בששה בסיון זמן מ"ת אף דס"ל כר"י בז' בסיון מכל מקום הי' אז נ' לספירה וי"ט של עצרת ע"כ גם אומרים זמן מ"ת. אך לכאורה קשה על הש"ס שם בשבת דמקשה על ר"י מס"ע דביום ו' יצאו ישראל ממצרים ומדריש ירחא דניסן ע"ש ריש ירחא דאייר חד בשבת ור"י דסיון בתרי בשבת וקשיא לר"י דאמר דבחד בשבא איקבע ירחא דסיון ומתרץ דהברייתא אתיא כרבנן. ולמה לא מתרץ ר"י דאף בניסן הי' בע"ש מכל מקום חסרו לניסן והי' אייר בשבת והי' סיון בא' בשבת וצ"ע. ואין אני עוסק כעת בזה אך לעורר באתי. הכלל אף דלדידן עצרת בששה בסיון ולר"י היה בשבעה בסיון מכל מקום כיון דאף לר"י הי' י"ט של עצרת שייך שפיר לומר זמן דהיינו הי"ט הזה הוא מתה"ק. אך דברי הגמ' צ"ע אמאי לא מוקי הברייתא דס"ע כר"י וחסורי חסרי לניסן והיה סיון בא' בשבת וצ"ע. ולפמ"ש דלפי הברייתא דס"ע אם כן היה אז שבת נו"ן לספירה והי' יום טוב ל"ק מה שהקשה בצל"ח פסחים ס"ח בפלוגתא דר"א ור"י דר"א סובר שמחת י"ט רשות ור"י סובר שמחת י"ט מצוה ואמר ר"א דהכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם דהוא יום שניתנה בו תורה והקשו בתוס' ד"ה הכל מודים כו' אם כן מאי קאמר ר' אליעזר מה ראיה רשות למצוה הא עצרת תוכיח דהוא מצוה ע"ש וכתב הוא דר"א ור"י היו בזמן הראי' והי' עצרת פעמים ה' וז' ובחל בה' או בזיי"ן ל"ש יום שניתנה בו תורה והוי עצרת כשאר ימים ואף בחל בששה מכל מקום אין סברא לחלק בעצרת בין שנה לשנה. אך הקשה הא ר"א בן פדת הי' ג"כ בזמן הראיה והיאך אמר דהכל מודים דבעינן לכם והא לא חל תמיד ביום א' ע"ש. ולפמ"ש ל"ק לפי הס"ע נהי דבששה בסיון ניתנה תורה והי' אז י"ט של עצרת דהיה נ' לספירה אם כן י"ט זה אף דחל עתה בה' או בזיי"ן מכל מקום שייך לומר די"ט זה בעינן לכם דבי"ט זה ניתנה התורה אם כן ס"ל כהברייתא דס"ע בשלמא להברייתא דה' בשבת יצאו ישראל ממצרים אם כן הי' אז י"ט בע"ש וביום שבת שניתנה תורה הי' אחר י"ט אך לרבנן איקבע ירחא דסיון בב' בשבת כי הי' אז ניסן ואייר שניהם מלאים והי' עצרת בה' בסיון ושבת ו' סיון הי' אחר עצרת ולר"י דבחד בשבת איקבע ירחא והי' ניסן ואייר כסדרן א' מלא וא' חסר ומכל מקום הי' חג ביום ע"ש שהוא ו' בסיון ושבת אח"ז ניתנה תורה אם כן לא ניתנה תורה בי"ט עצרת ל"ש לומר דהוי יום שניתנה תורה אבל לס"ע אם כן ניתנה התורה בי"ט אף דאינו חל שוה בימי החודש דאז היה וא"ו סיון ועתה הוא ה' או זיי"ן מכל מקום שייך שפיר די"ט הזה ניתנה בו תורה ושייך שפיר דבעינן לכם כנ"ל פשוט. ומזה נ"ל ג"כ דהלכה כברייתא דס"ע כיון דאמוראי בתראי ס"ל כוותי' דהיינו ר"א בן פדת ומר ברי' דרבינא דיתיב כולי שתא בתעניתא בר מעצרת ור' יוסף שם דעבדי לי' עגלא תילתא דאמר אי לאו האי יומא כו' כולהו ס"ל כהברייתא דס"ע דהי' מ"ת בי"ט אבל לפי הברייתות דה' בשבת יצאו אם כן הי' מ"ת ביום שאחר י"ט כנלע"ד בעזהשי"ת. ועיין במג"א סי' תר"ד הקשה על רמ"א שכתב שם דבעיוה"כ אסור להתענות אפילו ת"ח והוא נובע מהש"ס שהבאנו דמר בריה דרבינא הוי יתיב בתעניתא כולי שתא לבר מעצרת ומפוריא ומעלי יומי דכיפורי והיינו אם היה ת"ח ובג' ימים הללו לא הי' מתענה אפילו ת"ח ומ"ט לא כ' רמ"א בשבועות דאסור להתענות ולפמ"ש דמר ברי' דרבינא סובר כהברייתא דס"ע אם כן הוי יום שניתנה בו תורה ולא הי' מתענה אבל אפשר דרמ"א סובר כדעת הטור בסי' ת"ל שכ' כהברייתא דה' בשבת יצאו ישראל ממצרים אם כן התורה דניתנה בשבת לא הי' אז י"ט ע"כ מותר להתענות ומכל מקום צ"ע. ועי' בגמ' דשבת דבה' בסיון בנה מזבח ולכאורה לרבנן דשבת הי' אז ששי בסיון ואייר היה מעובר וא"כ ע"ש הי' חג העצרת אם כן היאך בנה משה מזבח בי"ט הא אין בנין בהמ"ק דוחה י"ט. ובט"א בחגיגה שם בסוגיא דעולות שהקריבו ישראל במדבר כו' הקשה זה ותי' דהי' לפני מ"ת ולא נצטוו עוד על הרגלי' ואף דמרע"ה בודאי הי' מקיים כה"ת עד שלא ניתנה אך בודאי בנין המזבח היה ע"פ הדבור ב"ה אף שאינו מפורש בתורה כבר כתב הרמב"ן בפי' התורה דכמה דברים נכתב בתורה שאמר או עשה משה ולא נזכר הציווי וכ"מ נזכר הציווי ולא נזכר שאמר משה לבני ישראל כי א"צ לפרש כי ידוע מה שאמר מרע"ה הי' הכל מפי הגבורה ואמר לישראל וא"צ לפרש. ומ"ש הרהמ"ח ופי' ממחרת השבת כלומר כו' ע' במנחות דפ"ה ע"ב ודס"ו ע"א הרבה תנאים שלמדו זה ור"י בברייתא השניה למד מזה דלא ידעינן אי זהו ועי' בסוף מסקנת הש"ס דכולהו אית להו פירכא וגם ר"י אית לי' פירכא אלא תרי תנאי בתראי בין בבריי' קמייתא ובין בבריי' בתרייתא אף דאין נ"מ נקט הרהמ"ח טעם זה ועיקר הדברים קבלה בידינו כמבואר בר"מ פ"ז דכן ראינו הנביאים והסנהדרין בכל דור ודור עד מרע"ה שהיו מניפין העומר בי"ט שני של פסח וער"מ עוד ראי' והוא בפ"ז מהתו"מ ועיקר הדברים קבלה בידינו איש מפי איש עד מרע"ה ואין להאריך:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |