מנחת חינוך/שב
מנחת חינוך 
שב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שנקריב כו' ועומר התנופה כו'. וענין העומר כו' הדינים מבוארים בר"מ פ"ז מהתו"מ וע"ש בלחם משנה אף דבר"מ אינו מבואר כ"א בלילה מכל מקום דינו כשאר מנחת הסולת דבעי ג' מתנות שמן היינו מתן שמן בכלי קודש ויציקה ובליל' ועיין לח"מ פי"ג ממעה"ק ובמ"ל ה"ה. וגם פשוט דבעי מלח כשאר המנחות וזה נכלל במ"ש ונותנין עליו קומץ כו' כשאר המנחות דלכ"ד שוה למנחות והוא כמו מנחת הסולת וע' מ"ל שם ופשוט. ועתי"ט שדקדק במשנה דפ"י דמנחות אמאי לא חשיב ומלח ותירץ שהוא בכלל הקרבנות לא קחשיב לי' ע"ש.
ב[עריכה]
מדיני המצוה כו' מן הקרוב לירושלים כו' מביאין ממק"א כו'. כ"ה במנחות פ' ר"י וכ"ה בר"מ שם ה"ה ז"ל אין מביאין מנחה זו אלא מא"י וזה מבואר בר"פ כל קרבנות הצבור דמנחת העומר אינו בא אלא מא"י וע"ש דאמרינן מתניתין דלא כי האי תנא דתנא ר"י בר"י אומר עומר בא מח"ל ומה אני מקיים כי תבאו כו' וקסבר חדש בח"ל דאוריית' כו' וכיון דמדאוריית' הוא כו' ומבואר שם דדינים אלו תלוים זה בזה אי חדש בח"ל דאורייתא מביאין עומר ג"כ מח"ל ומשנתינו דמבואר דאין מביאין אלא מא"י סובר דחדש בח"ל לאו דאורייתא ע"כ אין מביאין עומר ג"כ. ובלחם משנה תמה דהר"מ פסק בפ"י מהמ"א דחדש בח"ל אסור מן התורה ואמאי פסק כאן כמשנתינו דאין מביאין עומר מח"ל ומדברי הר"מ נראה דאף בדיעבד פסול דלא כתב ואם הביא כשר ע' בסוגיא שם ובפ"ח גבי שתי הלחם וע"ש בלחם משנה תי' בדוחק. ובפ"י בק"א לקדושין דחה דבריו וכתב דמזה ראי' גדולה להסוברים חדש בח"ל לאו דאוריית' שמצאו סתמא זו דמבואר דאין מביאין עומר מח"ל וע"כ הטעם דחדש בח"ל לאו דאורייתא ע"ש ובענין חדש בח"ל הדברים עתיקין וצריך קונטרס מיוחד. ומבואר בר"ה דף י"ג וקדושין ל"ז עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבו את"ל דעייל ביד נכרי קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי ומסקינן מתבואה שלא הביאה שליש ביד נכרי ע"ש. והנה אם נאמר דהקרבת העומר תלוי באיסור חדש כנראה מהש"ס דמנחות אם כן אם אין מביאין עומר ממה שיש אצל עכו"ם אם כן ג"כ אין איסור חדש נוהג בשל עכו"ם דאי איסור חדש נוהג בשל עכו"ם מן התורה לא יביאו ממנו העומר וא"כ מאי מקשה ש"ס מהיכן הקריבו כו' ומעיקר' לא אכיל הא כיון דמעיקר' לא אכיל אם כן צ"ל דנוהג חדש בשל עכו"ם אם כן מן התורה לא יקרבו ממנו העומר כיון דנוהג חדש עכצ"ל דקושית הש"ס אדרבא אמאי מעיקר' לא אכיל מהיכן הקריבו וכו' הא כתיב קצירכם כו' אם כן כיון דאין מביאין העומר מגזירת הכתוב חדש נמי לא ינהוג דתליא זב"ז וא"כ הקושי' בממ"נ אי מעיקר' לא אכיל דנוהג חדש בשל עכו"ם אם כן אמאי כתיב קצירכם ולא של עכו"ם למה לא יביאו ממנו העומר ועכצ"ל דאין מביאין אם כן אמאי מעיקרא לא אכיל הא אין חדש נוהג בשל עכו"ם ועיין ב"ח והט"ז והש"ך שפלפלו בש"ס זו להוכיח אי חדש נוהג בשל עכו"ם או לאו. ומצאתי במקנה לקדושין כת' על ראיות הט"ז והש"ך דחדש נוהג בשל עכו"ם דאי אינו נוהג אמאי לא מקשה הש"ס מ"ט מעיקר' לא אכיל והא הוי של עכו"ם כ' הוא ז"ל דאפילו אם של עכו"ם מותר מכל מקום מה שהוסיף ביד ישראל הוי איסור חדש ע"כ אסור לאכלו ומכל מקום מקשה הש"ס שפיר היאך הקריבו הא העיקר הי' גדל ביד עכו"ם וא"כ אסור להקריב העומר כיון שיש מעורב חלק העכו"ם וה"ר מר"מ פ"א מהל' תרומות. ולא הוצרך לה"ר מפ"א דתרומות דהא גבי חדש עצמה אבעי' הוא בש"ס דמנחות דף ס"ח ע"ב גבי שבולת שגדלה שליש קודם לעומר ועקרה ושתלה אחר העומר והוסיפה מאי בתר עיקר אזלינן ושריא עומר א"ד בתר תוספת אזלינן ואסור' והוא ממש כעין נ"ד דשליש הראשון אין בו איסור חדש ואחר זה נתוסף מה שיש בו א"ח וסליק בתיקו וכ"כ הר"מ פ"י מהמ"א דכה"ג הוי ספק ואסור לאכול ע"ש והאיסור הוא מחמת התוס'. וענינים אלו דעיקר וגידולין צריך חיבור מיוחד עיין בסוגיא דמנחות שם ובתוס' ובר"מ במקומות הנרשמים שם ובנדרים נ"ז. ובעיקר דברי המקנה דנ"מ לדינ' דנהוג עלמא כהב"ח דבעכו"ם אין חדש נוהג. או בח"ל וישראל קנה את השדה ל"מ קודם שהביאה שליש ביד עכו"ם בודאי נוהג חדש אלא אפילו לאחר שהביאה שליש ביד העכו"ם מכל מקום נוהג חדש כיון שנתוסף ביד ישראל. דברים אלו צ"ע דנלע"ד דאין כאן דמיון להענינים המבוארים בש"ס דבשלמא גבי ערלה וכה"כ ותרומות ומעשרו' ושביעית המבוארים בנדרים שם ובסוגי' דמנחות כיון דהתורה גזרה על כה"כ או ערלה וכדומה ואין חילוק בין אם הוא כה"כ קודם או שנעשה באמצע הגידול כה"כ אי התורה חייבה בתו"מ שייך שפיר לחקור בדינים דהעיקר חייב והתוס' פטור או להיפך אי אזלינן בתר העיקר או תוספת, או הגידולין מבטלין העיקר כמבואר בש"ס אבל לגבי חדש דמבואר שם במנחות דכל חדש שנשרש קודם לעומר העומר מתירה ומותר לאוכלה אף שנקצרה לאחר הפסח קודם העומר השניה וילפינן זה מקראי אם כן ראינו דגזירת הכתוב אף דהתוס' הגידול הוא גדל לאחר העומר מכל מקום מותר ול"א דהתוס' גדל לאחר העומר יהי' צריך עומר אחר וע"כ דגזירת הכתוב דהגידולין שגדלו משורש המותר אף דלא הביא' שליש קודם העומר מכל מקום כיון דהשורש מותר הגידולין מותרים אם כן מ"ל אם גדלין אחה"פ דהוא קודם העומר לגידולין מכל מקום שריא כיון דגדל משורש המותר ול"א דהתוס' יהיה אסור מ"ל אם נשרש בהיתר כגון אצל עכו"ם או בח"ל ואחר כך גדלין גבי ישראל או בא"י בודאי אין שום איסור כלל כי בחדש הקפידה תורה דוקא על השרשה ולא על הגידולים כלל כמו כל הגידולין שגדלו אחר העומר ואין חשש כלל וע"כ לא מבעיא בש"ס דשבולת היתר שזרעה לאחה"פ אם התוס' אסור והיינו כיון דהיו שני זריעות ושבולת ששתלה נשרשה מחדש וא"כ גדולי החדש גדלים מכח השרשה החדשה היא אבעיא מכל מקום כיון דגדלים מכח העיקר המותר אבל אם לא היה השרשה חדשה רק גדלין מכח השרשה הראשונה בודאי אין מקום מיחוש כלל כמו שכל התבואות נשרשים לבד קודם לעומר ועיקר גדולים הוא אחר העומר דמותר אם כן מ"ל דגדל מהשרשה דהעומר הוציאה מאיסור חדש או שאין על השרשה איסור חדש מחמת שהי' ביד עכו"ם או בח"ל וע"ש במנחות מחלקינן בין חדא זריעה לשני זריעות גבי עציץ נקוב שניקבה לאחר הבאת שליש וער"מ פ"ה מה' תרומות פסק דאף התוס' פטור דחד זריעה היא ע"ש בכ"מ. ואף דבה' תרומות פסק דלאחר שהביאה שליש חייב בתו"מ וצריך לחלק בין הדינים מכל מקום דוקא בתו"מ דלא מצינו שם גזירת הכתוב ואדרבא אם לא הביאה שליש בפטור ואח"כ הביאה שליש בחיוב בודאי חייב' בכל כי אין שם גזירת הכתוב דאזלינן בתר השרשה אדרבא בתר שליש אזלינן כמבואר בר"ה בסוגיא דילפינן מקראי דתבואה נקרא על שם שליש וקודם לזה לא נקרא תבואה כלל אבל גבי חדש דאפילו קודם הבאת שליש מותר בהשרשה בעלמא אם כן כל הגדולין גדלים באיסור ומכל מקום מותר דגדל מזמן השרשה בהיתר אם כן לדין זה דגדלו הגדולים מהשורש שנשרש אצל עכו"ם או בח"ל בודאי הגדולים מותרין ואין עליהם דין תוס' איסור ע' בסוגיא שם. ואם כי איני לומד כעת בעיון מכל מקום נראים הדברים נכונים ואמיתים. והנה נראה דהפ"י תמך יסודתו מדחזינן דמשנתינו ס"ל דאין מביאין עומר מח"ל ובש"ס מבוא' דר"י בר"י סובר דמביאין עומר מח"ל מחמת דא"ח נוהג והמנחה צ"ל חדשה מה דאסורה משום חדש וע"כ המשנה ס"ל דאין מביאין מח"ל ע"כ כיון דאין איסור חדש נוהג. ובאמת מש"ס דר"ה דמבוא' דמעיקרא לא אכיל ולפמ"ש מוכח כט"ז וש"ך דנוהג בשל עכו"ם ואף למסקנת הש"ס דהביאו עומר כיון דלא הביאה שליש מוכח שפיר כסברת הפ"י דע"כ הביאו עומר כיון דהי' נוהג חדש דנוהג אף בשל עכו"ם. והנה לדברי הר"מ דאינו תולה א"ח בהבאת העומ' דאף דס"ל דנוהג חדש בח"ל מכל מקום אין מביאין עומר מגזירת הכתוב צ"ע למה השמיט הר"מ דין זה המבוא' בר"ה דאם התבואה הביאה שליש ביד עכו"ם מביאין ממנו עומר שהוא גמ' ערוכה. וראיתי במקנה הביא בשם הב"ח ראיה דהרי"ף והר"מ לא הביאו דנוהג חדש בשל עכו"ם נר' מדבריהם דאינו נוהג וראי' מש"ס דר"ה דאין מקריבין עומר משל עכו"ם ע"כ אין איסור חדש נוהג דתליא זב"ז כמבואר מש"ס דמנחות והבאנו לעיל. ולפמ"ש אינו ראיה דאם נאמר דאין א"ח נוהג בשל עכו"ם אינו נוהג תיכף בהשריש ביד עכו"ם אף דלא הביא' שליש כמו השריש קודם לעומר אם כן אמאי מבואר שם דאם לא הביאה שליש ביד עכו"ם מקריבין עומר נהי דהוי קצירכם מכל מקום אין א"ח נוהג ע"כ דלא תליא זב"ז אף דאין א"ח נוהג מכל מקום מביאין עומר. ועכ"פ צ"ע על הר"מ שהשמיט דין זה דאין מביאין עומר משל עכו"ם אם הביאה שליש ביד העכו"ם אך קודם הבאת שליש מביאין עומר וצ"ע. ובמ"ש לעיל דחדש הוא חידוש אף שגדל בתר העומר מכל מקום מותר והוא פשוט ומבואר ג"כ בתוס' קדושין דף ל"ח ד"ה וה"ה בסה"ד שכתבו דחדש נקרא יש היתר לאיסורו דאין התבואה נאסרת משום חדש אף על פי שגדל אחר העומר הואיל והשריש קודם לעומר. ונלע"ד פשוט כמו לענין תבואה ביד עכו"ם להבאת עומר תליא בשליש ה"ה לענין ח"ל לפי פסק הר"מ דאין מביאין מח"ל אם נתגדל שליש בח"ל ואח"כ נעשה א"י כגון שכבש מלך ישראל כמבואר בפ"ח מה' תרומות ג"כ אין מביאין כיון דנתגדל שליש בח"ל רק קודם הבאת שליש הוי שפיר מא"י כמו גבי עכו"ם:
והנה ק"ל בש"ס דר"ה דמקשה מהיכן היו מביאין העומר הא קצירכם כו' אמאי לא מקשה הא קודם שנכנסו ישראל לארץ לא הוי לא"י דין א"י דא"י נתקדש ע"י כיבוש יהושע לכל הדינים דנוהג בא"י כמבואר בר"מ ה' תרומות ועיין ביבמות פרק הערל ר"י סובר קדושה ראשונה ושניה יש לה וע' פי' רש"י ותוס' שדחו דברי ר"ח שפי' דקדושה ראשונה היינו קדושת אי"ו אלא ק"ר היינו קדושת יהושע ואפילו לדברי ר"ח לאחר פטירת האבות קודם כיבוש יהושע לא הי' קדוש בקדושת א"י כי ירושה ראשונה ושניה יש להם ע"ש ומכ"ש לפירש"י ותוס' דהתחלת הקדושה היה בימי יהושע נהי דאפילו את"ל מוחזקת היא מיד אבותינו מכל מקום בודאי לא הי' בה קדושת א"י אפילו לד' ר"ח אם כן אמאי לא מקשה היכן הקריבו העומר כיון שהביא שליש בהיות עוד ח"ל ואפ"ל דהקושי' קאי אליבא דכ"ע אפילו לר"י בר"י במנחות דסובר עומר בא מח"ל מכל מקום קצירכם א"ר ולא קציר עכו"ם אך צ"ל דלר"י דס"ל דעומר תלוי באיסור חדש וע"כ מביאין עומר מח"ל דסבר חדש בח"ל הוי דאורייתא אם כן כיון דס"ל כמ"ש דמעכו"ם לא קרבינן עכצ"ל דס"ל אין חדש נוהג בשל עכו"ם אף בח"ל דאם חדש נוהג למה אין מביאין עומר לדידי' אלא ודאי אף דבח"ל נוהג חדש מכל מקום בשל עכו"ם אינו נוהג כסברת הב"ח. וע' פ"י בק"א הרבה לתמוה ע"ז דאי חדש נוהג בח"ל מן התורה לא ינהוג בשל עכו"ם ואתה רואה שר"י בר"י ס"ל האי סברא דאף דחדש בח"ל דאורייתא מכל מקום אינו נוהג בשל עכו"ם וע"ש שכת' בשם הב"ח ראיה זו כיון דהש"ס אמר קצירכם ולא של עכו"ם אם כן אין מביאין עומר אם כן אין חדש נוהג דתלוי זב"ז. ותמה הפ"י והא עכשיו קיימינן בסברא דחדש בח"ל דאורייתא ומכל מקום אין מביאין עומר ע"כ דאינו תלוי זב"ז כסברת הר"מ. ולפמ"ש ע"כ מוכח דאפילו ר"י בר"י דסובר דתלוי זב"ז וסובר רק היכי דחדש נוהג מביאין עומר ומכל מקום ס"ל דבח"ל נוהג ובעכו"ם אינו נוהג ואין מביאין עומר חזינן דיש חילוק בין ח"ל לעכו"ם וצ"ע עוד בזה. והנה לפמ"ש דבנשרש ביד עכו"ם להסוברים דבעכו"ם אינו נוהג איסור חדש אף שלא הביא שליש ביד העכו"ם ואח"ז בא ליד ישראל מכל מקום אין אסור משום חדש דאזלינן בתר השרשה ומכל מקום לענין הבאת העומר מבואר בגמרא דכל דלא הבי' שליש ביד עכו"ם מביאין עומר ממנו אף דאינו נוהג א"ח לשיטת הר"מ דאינו תלוי זב"ז. אם כן נראה דלענין הבאת עומר דינו כמו תו"מ דאם הביאה שליש ביד עכו"ם אף דהמותר גדל אצל ישראל מכל מקום לענין לחומרא אזלינן בתר עיקר ג"כ ע' בסוגיא דמנחות. ואם הביא שליש ביד ישראל ואח"ז מכר לעכו"ם ג"כ אינו מביא ממנו עומר דהתוס' גדל ברשות העכו"ם ולחומרא אזלינן בתר התוס' כמבואר בסוגיא דמנחות. וכן לענין חדש נהי שכתבתי דאם היה תחלה אצל העכו"ם אף התוספת שנתגדל אצל הישראל מותר דאזלינן בתר השרשה מכל מקום איפכא לא אמרי' אם היתה תחלה ביד הישראל ונתגדלה אצלו ואח"ז באה ליד עכו"ם לומר כיון דנשרש באיסור אף התוס' אסור זה לא אמרינן אלא התוס' דינו ככל התוס' שנתגדל בפטור. וזה בתר אבעיא אי בתר עיקר או תוס' אזלי' והחילוק ק"ל. ודע דאף אם השדה של ישראל מכל מקום אם התבואה של עכו"ם אין מביאין ממנו עומר דלא מיקרי קצירכם וכ"ה שם בתוס' בר"ה אף דא"י היא מוחזקת בידינו מכל מקום כיון דיש להם מה שזרעו ה"ל קציר עכו"ם ע"ש ואם השדה של עכו"ם והתבואה של ישראל נראה לפי מה שפסק הר"מ ה' תרומות כמ"ש הכסף משנה דכ"ז שהשדה ביד עכו"ם יש לו קנין להפקיע מתו"מ. אך אם חזר הישראל וקנה לא נקרא כיבוש יחיד ע"ש אם כן אם השדה של עכו"ם אף שהתבואה של ישראל אין מביאין ממנו עומר דהוי כמו מח"ל ואי"ה לקמן בדיני תו"מ יתבאר זה. ועיין בחולין קל"ז בסוגיא שם מוכח כ"מ דהתורה מיעטה של עכו"ם גם שותפות עכו"ם פוטר אם כן ה"נ בישראל ועכו"ם שותפים בשדה אין מביאין ממנו עומר ע"ש. והנה אם פדה מיד הגזבר שדה שהביאה שליש וגדלה שליש ביד ההקדש ע' תוס' פסחים דף ה' ד"ה אבל אתה כו' ובתוס' מנחות ס"ז ד"ה חד כתבו אע"ג דגבי חלה כתיב תרי קראי חד למעוטי הקדש וחד למעוטי עכו"ם מכל מקום כיון דגלי קרא גבי חלה דהקדש וחלה שוים ה"ה בכ"ד וממעטינן עכו"ם והקדש מחד קרא ע"ש באריכות. אם כן כאן נמי כיון דממעטינן עכו"ם ממעטינן נמי הקדש ע"ש באורך ומכל מקום צ"ע. ועיין בט"א בר"ה בסוגיא שם הקשה כיון דממעטינן קציר עכו"ם מקצירכם כמו כן ה"ל למעט קציר הפקר ובאמת מצינו דשומרים ספיחים בשביעית לצורך העומר כמבואר בסוגיא ר"פ ר"י וע"ש שכת' דכ"פ לא ממעטינן הפקר במקום דממעטינן עכו"ם ולברר הענינים צריך אריכות ואין כאן מקומו.
ומבואר במנחות פ"ט דעומר ושהל"ח אין באין אלא מן החדש ואמרינן בגמ' מתניתין מני דלא כהאי תנא דתניא עומר הבא מן הישן כשר אלא שחיסר מצוה, שתי הלחם כו' אלא שחיסר מצוה כו' ע"ש דף פ"ג ע"ב ודפ"ד. והנה גבי שתי הלחם מבואר בר"מ פ"ח מהתו"מ דשהל"ח אין באין אלא מן החדש לא מצאו מן החדש יביאו מן העליה כתנא דברייתא ור"נ ור"ע ס"ל הכי עכ"מ ולחם משנה שם וכאן גבי עומר לא גילה הר"מ דין זה. הן אמת לענין לכתחלה יש להוכיח מדכת' דעיקר מצוה להקצר בליל ט"ז אם כן ממילא מצותו מן החדש וגם בפ"ח ה"ד כ' אבל העומר שהוא בא מן השעורים חדשות ובפ"ו מהא"מ כת' המשנה כצורתה כל כו' חוץ מן העומר ושהל"ח דאין באין אלא מן החדש אבל בדיעבד אם לא מצאו חדש שיביאו מן הישן אינו מבואר בר"מ. ובלחם משנה פ"ח הקשה אמאי לא כת' הר"מ דין זה בפרק ז' גבי עומר ג"כ דאם הביא מן הישן יצא ע"כ מוכיח דדעת הר"מ דאף בדיעבד פסול גבי עומר. ובאמת בפ"ז אינו מבואר בהדיא כלל דין זה דאין מביאין אלא מן החדש ומהך דפ"ח דהם שעורים חדשות אינו מוכח כלל דהוא לעיכוב דאינו מבואר לשון דאין באים אלא מן החדש דמשמע לעיכוב כמו בלשון המשנה ובפרט דשם אין מקומו של דין זה רק כתב דמנופה בי"ג נפה דבאות מן החדשות ובודאי מן החדש דהיא מצוה לקצור בליל ט"ז אבל אם לא מצאו לא שמענו. והנה לענין דינא אם בדיעבד כשר מן הישן שם בגמרא אמרינן תנן התם שומרי ספיחים נוטלים שכרם מתרומת הלשכה כו' ורמינהו לאכלה ולא לשרפה ופירש"י וקומץ העומר לשרפה קאי א"ל רחמנא אמר לדורותיכם ואת אמרת תבטל א"ל ומי קאמינא אנא תיבטל לייתי מדאשתקד א"ל בעינן כרמל כו' אתמר ר"י אמר כרמל תקריב ר"א אומר ראשית קצירך כו' מתיב רבה כו' אלמא ביכורים בעינן ופירש"י היינו כר"א ותיובתא דר"י דאמר כרמל תקריב כו' והתוס' שם ד"ה אלמא כתבו דלתרוייהו פריך ע"ש. והנה מה שמקשה רמי ב"ח ומי קאמינא תבטל לייתי מדאשתקד קשה וכי לא ידע המשנה והברייתא דעומר בא מן החדש לכתחלה והתנא דברייתא לא פליג על לכתחלה עכצ"ל דרב"ח מקשה אליבא דברייתא דאפשר דסובר הלכה כתנא דברייתא דהוא רק מצוה מן החדש אם כן נהי דהכתוב אמר לדורותיכם מכל מקום באמת מקריבין תמיד העומר רק המצוה לכתחלה בחדש לא יוכל להתקיים בשביעית אבל העומר קרב תמיד ור"ח השיב לו דכרמל בעינן ור"י ור"א דרשי מקראי דאף בדיעבד פסול דדין העומר כ"ה. וע"ש בתוס' ד"ה אלמא הקשו מאי תיובתא מהברייתא דר"ע דדריש קרא אחר דלמא צריכין שני קראי חד למצוה וחד לעכב ומתרצים דתרי ביכורים כתיב אם כן נראה שם דהברייתא דר"ע וכן האמוראים ר"י ור"א סוברים דחדש בעינן לעיכובא ע"ש בסוגיא. אם כן כיון דמתניתין דידן סברה דישן פסול וגם הברייתא דר"א ור"ע סוברת כן וגם האמוראים סוברים כן בודאי הלכתא כוותיי' ולית הלכתא כברייתא ראשונה דכשר אלא שחיסר מצוה כיון דכולהו פליגי ע"ז. והנה הר"מ פ"ד מהלכות שקלים מביא משנה זו דשומרי ספיחים לעומר ולשהל"ח נוטלין שכרן מתרומת הלשכה עכצ"ל דס"ל דאין מביאין אף על פי דלאכלה ולא לשרפה כיון דא"א בע"א והתורה אמרה לדורותיכם כמבואר בגמרא אם כן מבואר להדיא דדעת הר"מ דגבי עומר פסול ישן וצריך דוקא חדש לעיכובא. אלא דלכאורה קשה דהרי כ' הר"מ דשומרי ספיחין לעומר ולשהל"ח נוטלין שכרן כו' וכ"ה במסכת ב"מ דקי"ח ובשתי הלחם פ' הר"מ דגם ישן מן העליה כשר אם כן למה לא הביאו משל אשתקד. אך באמת ז"א דשהל"ח עיקרן לאכילה אך אם נטמאו עומדין לשרפה ובכה"ג דעיקרן לאכילה כבר למדנו מחלה דמותר להביא ע' בכורות דף י"ב ע"ב ובתוס' וכאן בתוס' אם כן כיון דעיקרן לאכילה ול"ש לאכלה ולא לשרפה ע"כ משום מצוה היו מקריבין משל חדש אבל עומר עיקר לשרפה וצריך דוקא משום גזירת הכתוב לדורותיכם ואם אירע דהקריבו שהל"ח בפ"ע אפשר דבשביעית אם אירע זה היו מביאין משל אשתקד עיין כאן בתוס' ואי"ה במצות שהל"ח יבואר ודהתו"ס כאן אין מובנים לי ובעזהשי"ת יתבארו לקמן. על כל פנים העולה לדינא דכן הלכה דישן פסול אף בדיעבד לא כהברייתא שמבואר שחיסר מצוה וכן מבואר מהר"מ דהיה העומר קרב בשביעית מחדש עכצ"ל דא"א להקריב עומר מאשתקד ולא יוכל לבטול דלדורותיכם כתיב וע"ש בתוס' במנחות פ"ד ד"ה רחמנא כתבו הא דלא גמרינן בהמת שביעית שתהי' חייבת בבכורה מעומר דשאני עומר שמצותו בכך דא"א לקיים אלא בחדש מבואר להדיא דישן פסול. וע"ש שכתבו דשהל"ח עיקרן לשריפה ויבואר בעזהש"י לקמן. ולכאורה קשה כיון דלפי הגמרא דשם דישן פסול מחמת כרמל או דרשה אחרת אם כן ל"ל לדורותיכם גבי עומר דאפילו בל"ז היו מקריבין עומר כיון דקיימא לן דעשה החמור דוחה עשה הקל ע' בפסחים פ' תמיד נשחט ובפרט לדעת הרשב"א והובא כ"פ בח"ז דלאו הבמ"ע אף דהוי כעשה מכל מקום לענין שנדחה מפני עשה לא עדיף מלאו מפורש דנדחה מפני עשה כ"ש היכי דהלאו בא מכללא ועמ"ל הנ"ב אם כן עומר דהוי עשה דרבים דהוא מצוה על כל ישראל והלאו לא לשרפ' הוא בא מכלל עשה אם כן אפילו בלא לדורותיכם היו מקריבין דנדחה מפני העשה ואין כאן מקומו להאריך בענין דחיית העשה. ועיין מנחות דף ה' מבואר שם ג"כ שאני עומר דמצותו בכך וע"ש ברש"י דהיינו דא"א להביא מן הישן מבואר להדיא דישן פסול. והנה יש עוד דינים עיין ר"מ ומקצתן הביא הרהמ"ח דמצותו בכך לכתחלה דהיינו מצוה מן הלח ומן הקמה ומן הקרוב לירושלים לא מצאו יביאו מן העומרים ומן היבש ודרכן היה להביא מן השדות שבדרום ע' כ"ז בר"מ ולחם משנה והוא מהש"ס דמנחות.
ובכלל מצוה זו יש עוד לאו הבמ"ע דהיינו דאסור לקצור א' מחמשת המינין בא"י כ"ה לשון הר"מ פ"ז קודם לקצירת העומר כו' ומ"ש בא"י דהוא לשיטתו שכתב לעיל דאין מביאין עומר רק מא"י וקי"ל בגמרא דמנחות דף ע"א ע"א דממקום שאי אתה מביא העומר קצירה שריא. אבל לר"י בר"י דס"ל דמביאין עומר מח"ל גם בח"ל אסור קצירה ושוה לא"י כמו באיסור אכילת חדש. והנה מבואר במשנה שם דקוצרין בית השלחין שבעמקין ע"ש ברש"י דאינם ראויים לעומר מחמת גריעותן וכ"ה לשון הר"מ כאן וע' תוס' מנחות דף ס"ח ד"ה קוצרין כו' דגירסתן היה של בית השלחין ושל בית העמקים כו' וכתבו דלפ"ז אף דמבואר במשנה דפ"ה אין מביאין מבית השלחין ואם הביא כשר מכל מקום צ"ל כיון דלכתחלה לא יביא אף דבדיעבד כשר שריא הקצירה. והקשו אמאי לא חשבינן כאן דקוצרין מבית הזבלין ומבית האילן עיין ברש"י דג"כ לכתחלה אין מביאין ממנו העומר. והנה מבית האילן אינו קשה כ"כ דמבואר במשנה כאן קוצרין מפני הנטיעות ופירש"י לל"ק דהטעם דאינו ראוי לעומר משום דאין מביאין מבית האילן ע' ברש"י אך קושיא זו קשה למה לא חשיב מבית הזבלין ע"כ הביאו גי' אחרת דוקא בית השלחין שבעמקין דאיכ' תרתי לריעותא דהוא בית השלחין וגם בעמקים והפירות אינם טובים כלל בכה"ג פסול לעומר אף בדיעבד ע"כ מותר לקצור אבל באלו שאין מביאין לכתחלה ואם הביא כשר אסור לקצור מן התורה וע"ש שדחו זה וכתבו דבכל אלו דאם הביא כשר אף דמדרבנן אסור לקצור ובית השלחין שבעמקים גם כן בדיעבד כשר מחמת פסידא ע"ש וברש"י ואין להאריך אך דעת הר"מ דבפ"ו מהא"מ כ' אין מביאין מבית השלחין ולא מבית הזבלין כו' ואם הביא כשר נראה דבית השלחין שבעמקים ג"כ בדיעבד כשר דאם היה פסול היה להר"מ לכתוב בפירוש ואין נ"מ לדידי' בין בית השלחין לחוד או אם הוא בעמק ג"כ רק לכתחלה וא"כ אף שכ' כאן קוצרים מבית השלחין שבעמקים ה"ה מבית השלחין לחוד וסובר כסברת התוס' כ"ה דלכתחלה אין מביאין מותר לקצור וגם נראה דלא ס"ל דבאלו מקומות מדרבנן אסור דכל כה"ג ה"ל לפרושי בהדיא. ולכאורה קשה דהר"מ כת' אח"ז דקוצרין מפני הנטיעות שלא יפסידו ובמשנה אינו מבואר אלא קוצרין מפני הנטיעות ולא סיים שלא יפסידו וא"כ ל"ל להר"מ לסיים זה דאפילו בלא הפסיד שרי כיון דהוא שדה האילן דאין מביאין לכתחלה. אך ראיתי דרש"י במשנה פי' ג"כ כן שלא יפסידו שאותה התבואה אינו ראוי לעומר כו' ולמה צריך לזה ואפשר דאורחיה דמלתא נקט ומכל מקום על הר"מ צ"ע למי שבקי בספרו שאינו מוסיף מדילי' על לשון המשנה והש"ס אם לא על איזה כונה מיוחדת לענין דינא. וע' תוס' שם מפלפלין אי פירות שבעמקים לחוד אי כשרים למנחות ולעומר והר"מ מדלא הביא זה בהא"מ רק כתב שם בית השלחין וכן כאן גבי עומר נראה שבעמקים כשר וע"ש ברש"י ותוס' ואין כאן מקומו להאריך. ומבואר גם כן במשנה ובר"מ דקציר מצוה שרי ע"כ מותר לקצור מפני ביטול בית המדרש ולפנות מקום לבית האבל דכתיב קצירכם ולא קציר מצוה. ונראה דאף מצוה דרבנן היא בכלל והתורה התירה קציר מצוה אף מצות דרבנן בכלל עיין ברש"י שפירש ברכת הרחבה כו' וזה הוא רק מדרבנן ואשכחן כ"פ כה"ג דהתורה דיברה אפילו במילי דרבנן עיין בהל' נ"ב וה' סוטה כ"מ אין מספר:
ובזה יש ליישב מה ששמעתי מקשין אהא דבקדושין דמעיקרא לא אכלו ומביאים תוס' ירושלמי דניתי עשה דמצה לדחות ל"ת דחדש ותי' שם וקשה הא אסור לקצור ולא יוכלו לקצור מחמת העשה דמצה דלא הי' בעידנא דמיעקר דבשעת הקצירה לא היו מקיימין העשה ובאמת ל"ק דלא היה אסור כלל לקצור משום מצה דמצוה לא מטעם דחי' רק התורה לא אסר' כלל קציר מצוה ופשוט. ומצאתי במקנה הביא תי' דאין מביאין מבקעת יריחו ע"כ הי' מותר לקצור ע"ש וא"צ לזה וע' פסחים י"א ובסוגיא דמנחות שהבאתי מבואר דדוקא במגל אסור לקצור קודם העומר אבל לקטוף ביד שרי והר"מ כאן השמיט זה והרגיש בזה המהרי"ט אלגאזי פ"ג מה' בכורות וער"מ פ"ב מה' מ"ע פוסק דקיטוף פטור מלשו"פ ועיין בחולין ובר"נ ובכ"מ שם והמהרי"ט כתב דסמך הר"מ ע"ז והשמיט כאן וצ"ע. ובזה ג"כ ל"ק קושית העולם שהבאנו לעיל דעל מצה הי' כ"א יכול לקטף בידו ואין איסור כלל וכבר דברנו לעיל במצות לשו"פ מדינים אלו. והנה הר"מ כתב דאסור לקצור קודם קצירת העומר דהיינו בליל ט"ז אחר הקצירה שרי לקצור ובכ"מ תמה וכתב דמש"ס דמנחות מבואר דקודם הבאת העומר אסור לקצור ע"ש ועלח"מ ובה"ז ותי"ט פ"ק דחלה כולם השיגו עליו דקצירה שרי לכ"ע אחר קצירת העומר רק לענין אכילת החדש אסור קודם הבאה ע"ש ובש"ס ותוס' ובגירסתם. ונ"ל פשוט כיון דהא דאסור לקצור לפני העומר הוא מקרא והבאתם את עומר ראשית קצירכם כו' דהיינו דהעומר יהי' ראשית לנקצרים אם כן כיון דפסקו הר"מ והרהמ"ח דנקצר העומר שלא בזמנו כשר אפילו קודם ליל ט"ז כמבואר לקמן נ"ל פשוט דאם קצרו העומר קודם וכגון שהיו יודעים שלא יוכלו לקצור בליל ט"ז מאיזה סיבה תיכף שקצר העומר מותר לקצור כל התבואות דהעיקר הוא דהעומר יהיה ראשית הקציר והרי נקצר ומותר לקצור אח"כ כנ"ל פשוט. עוד כ' הר"מ דתבואה שלא הביאה שליש מותר לקצור ממנה להאכיל לבהמה כו' וכתב הכסף משנה פלוגתא דתנאי שם ופסק כר"י דאימתי הוא לפרש דברי ת"ק כו'. ואיני מבין זה דלר"י מבואר שם במשנה דאם התחיל לקצור קודם הבאת שליש לבהמה מותר לקצור אפילו אחר הבאת שליש ע"ש ואמאי אינו מביא הר"מ דין זה. וע"ש בסוגיא דמפלפל הש"ס ממשניות דפאה ועבלח"מ מה שהקשה על הר"מ מדבריו שבה' מ"ע והסוגיא עמוקה ואני לומד כעת בלא עיון ואי"ה אשנה פ"ז. וערע"ב במשנה שם כתב דתבואה שלא הביאה שליש האחרון מותר לקצור. ועיין בה"ז כ' שא"י מנין לו זה לרע"ב וגם בר"מ לא משמע כדבריו ובאמת כאן בר"מ מבואר דשליש הראשון אבל הרע"ב נמשך אחר פי' המשניות שכתב שם שליש האחרון. וכ"פ נמשך אחר פי' המשניות למי שבקי בדבריו:
ומ"ש הרהמ"ח ומצוה להקצר בליל ט"ז בין בחול בין בשבת כ"ה בר"מ ג"כ וכתב דאם נקצר ביום כשר וכבר תמהו כל האחרונים על הר"מ עש"ך יו"ד סי' רס"ב ובבה"ז ובלחם משנה דבמנחות פ' ר"י דע"ב מבואר דמ"ד נקצר ביום כשר אינו דוחה את השבת דכל שאפשר לעשות קודם שבת א"ד שבת ע"ש בסוגיא והיאך פסק הר"מ תרתי דסתרי ע"ש באחרונים וע"ש במנחות וכן ביומא בסוגיא דטומאה בצבור דאף דעומר דחי טומאה דק"צ דוחה שבת וטומאה מכל מקום אם הי' עומד ומקריב מנחת העומר ונטמאת בידו ס"ל לרבי אומר ומביאין אחרת תחתיה אף דהאחרת לא נקצרה אתמול בלילה דרבי ס"ל נקצר ביום כשר וראב"ש ס"ל דאמרינן הוי פקח ושתוק דנקצר שלא כמצותו פסול. והנה לדעת הר"מ דפוסק כרבי בודאי ס"ל אם נטמאת בידו אומר ומביאין אחרת תחתיה וכעת לא מצאתי להר"מ שיביא דין זה בפירוש. אך נ"פ על הא דכתב פ"ד מהב"מ דטומאה דחויה בצבור וכל מה דמצי לאהדורי אטהרה מהדרינן אם כן ממילא ידעינן דמביאין מנחה אחרת כיון דכשר בנקצר שלא כמצותו. ומכל מקום צ"ע דהו"ל לאשמועינן דעכ"פ מצוה גדולה היא לקצור בזמנו ודוחה אפילו את השבת אפשר הי' הסברא דהא עדיף להקריב בטומאה ולא הוי זה אפשר לאהדורי אטהרה כיון דמצוה גדולה דוקא מן הנקצר בלילה וצע"ק. ומדי עברי בזה ראיתי ברש"י מנחות שם דע"ב ע"א ד"ה אם יש אחרת כ' ז"ל וטוחנין כדי שלא יאמרו מותר להקריב מנחה טמאה אפילו דיחיד ע"כ נראה מדבריו דמאי דמביא אחרת תחתיה הוא גזירה דרבנן שלא יאמרו ובאמת הוא תמוה דביומא מבואר להדיא דהטעם דטומאה דחוי' היא בצבור ומחויבים מדינא לחזור אחר טהרה ואפילו למ"ד טומאה הותרה בצבור מקשינן שם מברייתא זו למה מביאין אחרת תחתיה ומתרצים שם שאני עומר דאיכא שיריים לאכילה והדברים הבאין בטומאה אין נאכלין בטומאה ע"כ לכ"ע דחויה היא וצריך לעשות בטהרה היכי דאפשר ע"ש בסוגיא אבל גזרה דרבנן לא שמענו כלל וד' רש"י צ"ע. והנלע"ד בישוב ד' רש"י ז"ל דהנה ביומא שם ר"נ סבר טומאה הותרה בצבור ור"ש ס"ל דחויה היא בצבור כו' איכא דאמרי אפילו היכי דאיכא טמאים וטהורים בהאי בית אב פליג ר"נ ואמר דעבדי נמי טמאין דכל טומאת מת בצבור רחמנא שריא ואר"ש מנא אמינא לה דתניא היה עומד ומקריב מנחת העומר ונטמאת אומר ומביאין אחרת תחתיה ואם אין שם אלא הוא אומרין לו הוי פקח ושתוק קתני מיהת מביאין אחרת תחתי'. ור"נ שאני התם דאיכא שיריים לאכילה. והנה שם ביומא אינו מסיים הברייתא דברי רבי כמו כאן במנחות וגם לא הביא דברי ראב"ש ואף דעיקר הקושיא הוא מת"ק דאמר מביאין אחרת תחתיה מכל מקום ה"ל לאלומי הקושי' ולומר ע"כ לא פליג ראב"ש אלא מחמת דא"א בע"א דנקצר שלא כמצותו פסול אבל בלאו הכי כ"ע ס"ל דמביאין אחרת תחתיה וחזינן דטומאה דחויה היא. וגם רש"י לא פי' שם כלל כמו כאן רק בד"ה ואם כו' פירש"י שלא מצא מזומן אלא היא אבל אם יש שם אחרת לא פי' כלל אף דצריכין לקוצרה עתה מביאין וכאן במנחות פרש"י אם יש אחרת אפילו במחובר כו' וכן מבואר כאן דע"ז פליג ראב"ש כיון דנקצר שלא כמצותו פסול ושם לא פירש"י כלל דבר זה. והנלע"ד דהנה שם עיקר הראי' דמייתי ר"ש לפלוגי על ר"נ דטומאה דחוי' היא וצריך לאהדורי אטהרה ור"נ ס"ל דטומאה שריא וא"צ לאהדורי אם כן אם נטמא' מנחת העומר אף אם יש אחרת במזומן אפילו אם האחרת ג"כ נקצרה בלילה כי קוצרין יותר לפעמים כמבואר במנחות דהמותר פטור ממעשר או אי אירע שקצרו הרבה מכל מקום לר"נ ל"מ לל"ב דא"צ לאהדורי כלל בוודאי אין מביאין אחרת כי היתר גמור היא אלא אפילו לל"ק דאם איכא טהורים בהאי ב"א מודה ר"נ אבל כאן דצריך טרחה ודאי הוי כמו להדוריה ולאתויי מב"א אחרינא ולר"נ א"צ אבל לר"ש צריך בודאי לאתויי אם יש אחרת שנקצרה בלילה אם כן שפיר מייתי ר"ש ראי' מברייתא. ואפשר הוא ברייתא אחרת באיזה מקום לא הברייתא המובא במנחות מדחזינן דמביאין אחרת ע"כ דחויה היא בצבור וא"צ לפרש כלל דאין שם מנחה אחרת אלא הנקצרת ביום דאפילו יש שם מנחה אחרת דנקצרה בלילה מכל מקום שפיר מוכח דין זה דטומאה דחויה היא. ע"כ לא פרש"י כלום אדרבא מלשון שאין שם מזומן נראה דברישא יש מזומן מנחה אחרת כראשונה אבל כאן במנחות בברייתא ע"כ דרבי סובר דמביאין אחרת תחתיה אפילו אם אין לו רק ממה שיקצור היום וע"ז פליג ראב"ש וא"כ היאך יכול לומר דמביאין אחרת אפילו אם נקצרה ביום דטומאה היא רק דחויה וצריך לחזור אטהרה הא חזינן אף דרבי ס"ל נקצר ביום כשר מכל מקום מבואר בגמרא בתחלה דרבי סובר דדוחה את השבת ובכ"מ שבת וטומאה שוים ורואין אנו דדוחין שבת בקצירה בזמנה כדי שיהא העומר מובא מן הנקצר בזמנו וא"כ אמאי לא ידחה הקרבה את הטומאה כדי שיובא מן הנקצר בזמנו מ"ל דהקצירה דוחה שבת בשעת קצירה או לדחות טומאה בשעת הקרבה כדי שיהיה מן הנקצר בזמנו כמו דאפשר לקצור ביום מכל מקום קוצרין בשבת ה"נ אף דאפשר להקריב בטהרה מכל מקום מצוה להקריב בטומא' כדי שיהא מן הנקצר בלילה ע"כ אפילו אם טומאה דחויה מכל מקום אין מביאין אחרת תחתיה דהטומאה נדחית מפני זה כמו ששבת נדחה מפני זה ע"כ הוכרח רש"י לפרש מסברתו דמביאין אחרת היא גזרה דרבנן וחז"ל יוכלו לעקור ד"ז מה שהוא בדיעבד כשר אבל מחמת שדחויה היא אינו מביא אחרת כי נדחה מפני זה כמו שבת שנדחה. אף שביומא ס"פ טרף בקלפי מבואר דבקרבנות צבור יש חילוק בין שבת ובין טומאה דהא דדחי שבת דהותרה שבת בק"צ וטומאה היא רק דחויה. אם כן כאן אף דדחי שבת מכל מקום לא ידחה את הטומאה. ז"א דבאמת כאן הטומאה נדחה בהקרבה כי דוחה טומאה אך לומר דיהדרו על טהרה ומאיזה הידור כיון דהמצוה לקצור בזמנו גדולה דהותר' שבת אצלה יהי' זה חשוב שיכול לאהדורי אטהרה כיון דבאמת דוחה טומאה וזה לא חשוב אפשר לאהדורי ע"כ צריך רש"י לפרש מסברא דנפשי' וכ"ז צריך רש"י לפרושי לסברת הש"ס בתחלה דאף דנקצר ביום כשר מכל מקום דוחה את השבת. אבל לפי המסקנא בסוגיין דרבי ס"ל קצירה אינו דוחה את השבת אם כן לאו מצוה חשובה היא כ"כ שיהי' נקצר בזמנה אם כן אם נטמא מביא אחרת תחתיה אף שנקצר ביום כי זה הוי אפשר לאהדורי אטהרה להביא מה שנקצר ביום ועדיף לדחות הקצירה בלילה משנדחה הטומאה דהיא רק דחייה וכל היכי דאפשר בע"א אין נדחה הטומאה אבל בס"ד דהש"ס דלרבי דחי שבת אם כן בודאי עדיף שתדחה הטומאה כי זה הוי לא אפשר לאהדורי כי המצוה של קצירה בעצמה דוחה את הטומאה כמו שדוחה את השבת עיין היטב כי הדברים ברורים בעזהשי"ת. ובזה ניחא ג"כ דשם ביומא ר"ש מביא ראיה ממסקנת הש"ס דהכא דאינו דוחה שבת אם כן הו"ל כמו שיש לו מנחה אחרת הנקצרת בלילה ומכל מקום ראי' הוא דטומאה דחויה היא דאי הותרה א"צ להביא אחרת אפילו הנקצרת בלילה דטומאה בצבור שריא. והנה לפי פסק הר"מ דנקצרה ביום כשר ודוחה את השבת אם כן הדין כ"ה בנטמא מנחת העומר בידו אם יש שם אחרת הנקצרת בלילה אומר ומביאין אחרת תחתיה כי טומאה דחויה בצבור כמו שפסק הר"מ פ"ד מהב"מ אבל אם אין שם מנחה נקצרת וצריך לקוצרה עכשיו אין מביאין אחרת תחתיה כי זה עצמה להיות נקצר בלילה דחי טומאה ומכ"ש דבשעת הקרבה נדחה הטומאה וזה לא הוי אפשר לאהדורי בטהרה כי לא תהי' נקצרת ביום ונקצר אפילו בשבת ובלילה כנלע"ד נכון וברור בעזהשי"ת. ועיקר הדין דפסק הר"מ כאן דנקצר ביום כשר דעת התוס' כאן ובדס"ז דהלכ' כסתם משנה במגלה דנקצר ביום פסול ע"ש באריכות. והרהמ"ח לא ביאר. ומבואר בר"מ בפרקין דלאחר שקצרו העומר היו מהבהבין אותו באביב של קלאין כדי שתשלוט האש בכולו כמ"ש בתורה קלוי באש כו' והוא מבואר במשנה וגמרא מנחות ובוודאי לפסק הר"מ דהקצירה הי' דוחה שבת אם כן ממילא הטחינה והרקדה וכל עשייתו דוחים שבת אם כן בודאי ההבהוב ג"כ דוחה שבת דאין שום חילוק בין שבת לחול עיין פ' ר"י:
אך לרבי דס"ל דאפילו הקצירה אינה דוחה את השבת דהיה אפשר לקצור מקודם מכ"ש הטחינה וההבהוב ושאר הדברים אין דוחים את השבת ואינו דוחה את השבת לדידי' רק ההקרבה. ועיין במשנה דמנחות כדי לקיים מצות קלוי כו' וכן בגמרא מבואר בלשון הזה ואפשר דהוא רק מצוה בעלמא ואינו מעכב אם לא הי' קלוי אך עיין במנחות דע"ב אם תקריב כו' לפי שמצותו לבא מן הקמה ופירש"י דכתיב חרמש בקמה ומנין שאם הביא מן העומרים כשר ת"ל תקריב וכן מצותו להביא מן הלח ומנין שאם הביא מן היבש כו' ולא נפקא מן כרמל ע"ש אם כן חזינן כל מה דכתיב ביה הוא לעכב רק דנפ"ל דאינו מעכב מקרא והבהוב אינו מביא הש"ס לומר מצותו בהבהוב ומנין שאם לא הבהב כשרה נרא' דהבהוב מעכב וכ"נ מד' הר"מ כאן דהביא כל אלו דמצותו כו' ואם לא מצא כו' וע"ז לא כתב כלל נראה דמעכב אף בדיעבד כנ"פ. ונ"ל אף דהר"מ סובר דקצירת עומר דוחה שבת אף דס"ל נקצר שלא כמצותו כשר מכל מקום צ"ל דוקא בליל שבת דמבואר בש"ס שם חביבה מצוה בשעתה כמו אברים ופדרים דדוחין את השבת ע"ש והיינו דוקא בליל שבת דאז הוא עיקר מצותו לכ"ע שיקצרו בליל מוצאי י"ט אם כן אפילו חל בשבת דוחה אבל אם לא קצרו במוצאי י"ט בלילה או שקצרוהו ונפסל בוודאי ביום השבת אסור לקצרו ונדחה העומר כמו לרבי דס"ל אם נקצר שלא כמצותו כשר וא"ד את השבת אם כן אם לא נקצר קודם השבת אין מביאין עומר ה"נ להר"מ נהי דדחי שבת דוקא לעשות המצוה כהלכתה אבל אם לא נקצר בלילה בודאי אינו דוחה כי הי' יכול לקצור מבע"י ואי דחביבה מצוה בשעתה זה לא הוי בשעתה דלא נקצר בלילה ועיקר המצוה בלילה כדיליף התם במנחות פר"י מקראי כנ"ל פשוט. והנה בר"מ כאן בהתו"מ שכתב המצוה איך עושין את העומר קצרוהו והביאו לעזרה וחובטין ומהבהבין כו' לא כתב כאן דלותתין אותו כמבואר בפסחים ומבואר זה בדבריו בהמעה"ק פי"ב ה"כ ז"ל החיטים של מנחות אין לותתין שמא יחמיצו כו' אבל מנחת העומר הואיל והוא של צבור לותתין אותה שהרי הצבור זריזין הם ומשמרין אותה עכ"ל ומה שלא הביא כאן דנראה דאין מצוה כ"כ רק הידור מצוה כדי שיהי' הסולת נאה ודין זה מבואר בש"ס דפסחים דל"ו ע"א דמקשה בש"ס על ר"ז אמר רבה ב"י א"ש דחטין של מנחות אין לותתין שמא יחמיצו כו' ומ"ש ממנחת העומר דתניא לותתין אותה ומשני צבור שאני ע"ש ברש"י. ולכאורה יש להקשות מאי מקשה מ"ש ממנחת העומר דלותתין הא מנחת העומר היא נקלה באש ונקלה באש אינו מחמיץ כמבואר בפסחים דל"ט ע"ב דמדינ' אינו מחמיץ אע"ג דמר זוטרא אמר התם דלא לימחי אינש קדרה בקמחא דאבישינא והיינו בחטים שנקלו שמא לא נקלו יפה ואתי לידי חימוץ וער"מ פ"ה מהתו"מ חילק בין קמח שנקלה דאין חוששין ומותר לבשלו ובין חטים ושעורי' דהיינו כרמל דחוששין שמא לא נקלה יפה מכל מקום מאי מקשה על שמואל ומ"ש. דחילוק גדול יש דעומר נקלה באור ולא ס"ל לשמואל להא דמר זוטרא דניחוש שמא לא נקלה יפה ובפרט דהוא מצוה מן התורה שיהא קלוי בודאי מדקדקין שיהא נקלה יפה ואפשר דעדיפא מיני' משני דצבור זריזין הם וק"ל:
ג[עריכה]
וכל העיירות כו'. הכל מבואר בש"ס ובר"מ שם ומבואר כאן ובר"מ ומפורש בתורה דהיו מקריבין יתר על המוסף כבש בן שנתו לעולה ונסכו היה משונה דהיה שני עשרונים סולת אך השמן והיין לא נכפל רק הי' ג' לוגין שמן וג' לוגין יין כמבואר הכל בר"מ פ"ב מה' מעה"ק ע"ש ובראב"ד ובכ"מ והבאתי לעיל במצות מוסף. והעומר והכבש היו קרבין אחר המוסף ועיין ר"מ בפרקין דעומר קודם לכבש ועיין בלחם משנה מ"ש בשם המבי"ט ומסיק דהעיקר ככ"מ דהי' העומר קודם כמבואר בהוריות ובר"מ פ"ט והנה אין עולה על זכרוני בש"ס דילן שיפלפלו אם העומר והכבש מעכבים זא"ז עיין בפרק התכלת חשיב התם כמה דברים יש שמעכבים ויש שאין מעכבין. ובר"מ כאן פ"ח מביא כ"ד והעומר והכבש הבא עמו אינו מבואר בר"מ ג"כ וא"י מאי אידון ביה. ומצאתי בת"כ פרשה זו מבואר שם בה"ו ועשיתם ביום כו' כבש אף על פי שאין עומר ועשיתם עומר אף על פי שאין כבש הרי דאין מעכבין זא"ז וצ"ע על הר"מ שהשמיטו. עוד מבואר כאן בר"מ הי"ז ז"ל כבר ביארנו שאין מביאין מנחות ולא מנחת נסכים ולא ביכורים קודם לעומר מן החדש ואם הביא פסול כו' וז"ל בפ"ה מה' א"מ ה"ט אין מביאין מנחות ונסכים לא מן הטבל ולא מן החדש ואצ"ל מערלה וכה"כ מפני שהוא מהב"ע ואם הביא לא נתקדשו להיות ראויין לקרבן. וזה מבואר במנחות פר"י דף ס"ח ע"ב במשנה ובגמרא ארנב"י לדברי ר"י ב"נ נסכים וביכורים שהקריבן קודם העומר כשרים דלא אתסר כלל דאין חדש נוהג ביין ושמן רק בחמשת המינים ע"ש וע' תוי"ט דרנב"י אמר לדברי ריב"נ אבל ר"ט ס"ל דחדש קודם העומר אפילו יין ושמן דאין נוהג איסור חדש מכל מקום גזירת הכתוב פסול קודם העומר וכתב שכ"ה דעת הר"מ שהעתיק כאן כלשון המשנה ובפ"ה מהא"מ כתב אין מביאין נסכים ומשמע אפילו יין ושמן ע"ש. ועיין בבה"ז בסוגיא זו השיג עליו וכתב דאדרבא הר"מ כאן הביא אין מביאין מנחות ולא מנחת נסכים כו' דהיינו הסולת דנוהג בהו איסור חדש ושם בהא"מ סיים מפני שהוא מהב"ע נראה דמחמת איסור וביין ובשמן לא נאסר לעולה. ומאי דנקט הר"מ שם לשון נסכים משום שאר איסורים נקטי' כגון ערלה וכה"כ אבל משום איסור חדש אינו נפסל רק החמשת המינים קודם לעומר ע"ש כרנב"י אליבא דר"י בר נחמי' ולענין לכתחלה יבואר עוד לקמן ב"ה. והנה במה שחקרתי לעיל אם הבהוב מעכב עיין במס' כריתות דף ד' ע"ב ברש"י ד"ה קלי נתרבה מבואר שם דאין נכשר אלא אם נקלה באש ועיין בש"ס שם. ומ"ש לעיל למה לא מתרץ הש"ס דכאן לותתין כיון שנקלה באש יש להטעים יותר דל"ש כאן שמא לא נקלה יפה דבשלמא דאם א' עושה קליות בביתו י"ל אולי לא יקלה יפה אבל כאן דמצוה מן התורה שיהי' נקלה יפה ובודאי עושים עצהי"ט ל"ש לומר אולי לא נקלה יפה להחליש המצוה ובודאי נקלה יפה כדי לקיים המצוה כתיקונה וק"ל:
ד[עריכה]
יש לנו לכותבה בחשבון כו'. ונ"מ דאם לא הקריבו העומר או הכבש קודם תמיד של בה"ע יכולים להקריב אח"כ כי עשה דרבים דוחה עשה דהשלמה כמ"ש התוס' בר"ה סוגיא דנתקלקלו הלוים בשיר. אבל לכתחלה ל"מ מנחת העומר שצריך להקריבו קודם התמיד של בה"ע כמבואר בר"מ כאן ולד' הכסף משנה דהיא קודמת לכבש וכבש אסור לכתחלה להקריב אחר תמיד של בה"ע אלא אפילו לד' המבי"ט הובא בלחם משנה שם וכן כל המנחות אסור להקריבן אחר תמיד של בין הערבים כמבואר בתוס' מנחות דכ"ו ע"ב ד"ה אלא כו' אם לא שנקמצו קודם התמיד מותר להקטיר הקומץ אח"כ ע"ש והובא דבריהם במ"ל פ"א מהל' תו"מ ה"ו בד"ה ודע דמתוך ואין כאן מקומו. אבל בדיעבד בודאי יקריבו אח"כ כי הוי עשה דרבים כמ"ש לעיל. ומדי עברי בזה ראיתי בת"כ פ' העומר פ"י ה"ה והניף את העומר כו' לרצונכם אין כופין את הצבור בע"כ והוא חידוש גדול. דבודאי כל קרבנות הצבור בודאי אם יש ביכולת לכוף אותם בודאי כופין כמו כל מ"ע וכל הקרבנות כופין עד שיאמר רוצה אני כמבואר כ"פ בש"ס ובר"מ פי"ד מה' מעה"ק נראה דכאן גזירת הכתוב דאין כופין. ונראה דהנה גבי כל הקרבנות דרשינן יקריב אותו בע"כ וכתיב לרצונו הא כיצד כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. ומובא ברייתא זו בכ"מ. אבל כאן דכתיב לרצונכם לחוד אם כן נראה דבעינן רצון גמור. על כל פנים תמיה לי על הר"מ שלא הביא זה כי הוא ברייתא ערוכה אף שאינה מובאה בש"ס דילן מכל מקום הבקי בספרי הר"מ הרבה פעמים מביא ברייתות דספרא וספרי אפילו היכי דהגמרא דידן חולק ובפרט כאן אשר אין מבואר בש"ס ההיפוך וצריך עיון גדול. אח"ז ראיתי בזית רענן עמד בזה וכתב אף דעל תו"מ כופין מכל מקום כיון דמתיר חדש לא יתרשלו כמבואר בערכין והיינו כמו חטאת דהוא לכפרה וצ"ע דהוא שעה מועטת דלאחר היום יהי' מותר חדש בלא העומר ובעזה"י יבואר עוד לקמן. ונ"ל פשוט לשיטת התוס' דנקצר ביום פסול אם כן אם לא קצר העומר בלילה דאם לא יביא העומר תיכף שהאיר השחר הותר לקצור בשדה ואינו תלוי בחדש אם נאמר דכל היום אסור חדש כמבואר לקמן מכל מקום הקצירה אינו תלוי בהבאה כמבואר לעיל אך העומר צ"ל ראש לכל הנקצרים אם כן כיון דלא נקצר העומר מותר לקצור כיון דודאי לא יביאו עומר כיון דלא קצרו בלילה. ולשיטת הר"מ דנקצר ביום כשר בודאי אסור לקצור אף ביום קודם שיקצרו העומר ולא אמרינן דזמן הקצירה יתיר הקצירה כמו דיום הנף מתיר חדש אף בלא עומר דשם יש פסוקים עד הביאכם כו' אבל כאן כ"ז שלא נקצר אסור לקצור דהעשה יוצא מכלל העשה דראשית קצירכם וצ"ל העומר ראשית הקציר כנ"ל פשוט. ועיין במנחות דף ה' ע"ב גבי עומר בשביעית לר"ע דס"ל ספיחים אסור מן התורה אמרינן שם דבא להתיר לאו שבתורה וע"ש ברש"י דוקא לאו דחדש הוא מתיר לאכול השיריים אבל לא איסור שביעית. נראה מדבריו דלר"ע דאם הוא בשביעית אסור לאכול השיריים. וע"ש בתוס' שכתבו דמתיר לאו שבתורה אף לאו דשביעית עיין שם ולדעת רש"י מתקיימת מצות העומר כי אכילה אינה מעכבת בקרבנות וגם לדעת התוס' אלא מטעמא אחרינא [דחו] דברי רש"י ע"ש ונראה דלדעת הר"מ פ"ג מהלכות שמיטה דספיחין אסורין מדרבנן מכל מקום אפ"ל דלא היו אוכלין השיריים מדרבנן כי הרבה גזירות מצינו גם באכילת קדשים מדרבנן וצ"ע. ובאמת אפילו לר"ע יש לחקור אמאי לא נתאכלו השירים הא אכילת קדשים מ"ע וידחה האיסור דספיחים ואין להאריך כאן. ומכל מקום אם אירע טומאה בעומר בשביעית אף דליכא שיריים לאכילה אומר ומביאין אחרת תחתי' כי אנן פסקינן כר"ש דטומאה דחויה בצבור אף בדליכא שיריים לאכילה כמבואר ביומא ובר"מ פ' ד' מהב"מ. ומה שמבואר כאן דבא מג' סאין ע' ש"ס ור"מ פרק ח' דזה אינו מעכב דאם ריבה בסאין או מיעט כשר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |