מנחת חינוך/רצב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא להקריב בע"מ כו'. לכאורה קשה למה לי איש איש להתיר לקבל מהם קרבנות הא מוכח מפסוק זה דאזהרה שהזהירה תורה שלא לקבל בעל מום מהם מוכח דתמימים שרי לקבל כבר עמדו ע"ז התוס' תמורה וחולין דף י"ג ומנחות דף ע"ג ותירצו כמה תירוצי'. א' אי לאו קרא הו"א אף על פי דאסור לקבל מהם מכל מקום בבע"מ עובר ג"כ על הלאו נוסף על האיסור ולעבור עליו בלאו ועשה עי"ש בדבריהם בחולין. ובתמורה תירצו דאצטריך קרא איש איש לפלוגתא דריה"ג ור"ע דר"ע סובר דאין מקבלין מהם רק עולות מקרא זה. ובמנחות תירצו דבת"כ דריש מהאי קרא ומיד בן נכר כו' שאין מקבלין מהן קרבנות צבור וכ"ש של עצמו ע"כ אצטריך קרא איש איש מוקמינן האי קרא בבע"מ ע"ש וע' פ"ג מהלכות מעה"ק כ' הר"מ מהאי קרא ומיד בן נכר ילפינן דאין מקבלין מעכו"ם אלא עולות וע"ש בלח"מ. ועיין בר"מ פ"ג מה' מעה"ק דפסק כר"ע דאין מקבלין מן העכו"ם אלא עולות בלבד ואם מביא עם העולה נסכים עי"ש בכ"מ ומביא ג"כ בשם ר"י קורקס ודעת הכסף משנה דהר"מ מסופק בזה אם יכול להביא נסכים והר"י קורקס דעתו בר"מ דאינו מביא נסכים ובלחם משנה השיג עליהם מדברי הר"מ ה' שקלים ושם דעתו דמביא נסכים רק אם לא שלח קרבין משל צבור ודוקא בנסכים הבאים עם הזבח אבל נסכים בפ"ע אין מקבלין מן העכו"ם. ומן הרשע לע"ז או לחלל שבת אין מקבלין שום קרבן אפילו עולה. ורשע לשאר עבירות מקבלין כל הקרבנות רק חטאת על אותו עון א"מ ע"ש באריכות ובר"מ ה' שגגות ומ"ל האריך שם מאד בדינים אלו ואין כאן מקומו רק כתבתי קצת השייך למצוה זו:
ב[עריכה]
מדיני המצוה משארז"ל כו'. ולא נאמר שיהיה מום מה שמחשבין כו' כ"ה בש"ס תמורה שם דע"כ צריך קרא לזה:
ג[עריכה]
ונוהגת כו' וכהן שעבר ע"ז כו'. נראה מדברי הרהמ"ח דוקא כהן אבל ישראל אינו חייב ועכצ"ל דאינו מחייב על שחיטה של קרבן בעל מום עכו"ם דאל"ה שחיטה כשרה בזר אם כן בישראל נמי וצ"ל דס"ל דהוי לאו בפ"ע וא"ע על הלאוים הקודמין וכאן אין לימוד על השחיטה ולשון לא תקריבו משמע זריקה וקבלה כמבואר בתוס' יומא דף ס"ג ונהי דעל הקבלה א"ח דלא עדיף מקרבן ישראל מכל מקום אין בכלל לאו זה רק עבודת כהונה ולא שחיטה כ"נ מבואר מדברי הרהמ"ח. ובאמת הדבר צ"ע דנראה מהש"ס דאי לאו האי קרא כיון דהתור' לא אסרה להם במזבח שלהם בע"מ ה"א דאף במזבח דידן ע"כ גילתה התורה דגם שלהם אסור בע"מ כמו בישראל אם כן נראה דעובר על כל הלאוין כמו בישראל על השחיטה ועל הזריקה והקטרה דהוי כעין אהדרי' לא"ק עיין פר"ד בדרך מצותיך. וז"ל הר"מ פ"א מהא"מ ה"ו ולא קרבנות ישראל בלבד אלא אף קרבנות עכו"ם אם הקריבם להם בע"מ לוקין עכ"ל. מלשון זה נראה שכתב ולא קרבנות ישראל בלבד אלא אף קרבנות עכו"ם אם הקריבם כו' משמע דאלו לאוין קאי על קרבנות עכו"ם ג"כ והתורה גילתה דלהם אין היתר בבע"מ וגם לפי דעת הרהמ"ח דהוא לאו בפ"ע אם כן אם הקריב בע"מ של עכו"ם והתרו בו משום לאוין דלעיל אין לוקין וכבר כתבתי בח"ז כ"פ דצריך להתרות בו משום איזה לאו ואפילו אם נאמר דא"צ להתרות בו משום איזה לאו מכל מקום אם התרו בו משום לאו אחר בודאי א"ח לד"ה אבל אם נאמר דאהדרי' לא"ק בודאי מתרין בו משום לאוין הקודמים ודברי הרהמ"ח צ"ע. וכבר כתבתי לעיל דאפילו אם שחט וזרק מבע"מ אם נשאל אח"כ על הקדשו אינו חייב ובזה חמור קדשי עכו"ם דעל קדשי עכו"ם בודאי אין העכו"ם יכול לשאול כי זה דלא יחל אבל אחרים מחללין זה דוקא בישראל אבל בעכו"ם ל"ש דינים אלו דלישראל נאמרו ועמ"ל פ"י מהלכו' מלכים הביא ירושלמי אר"י ישראל יש להם היתר חכם עכו"ם אין להם היתר חכם ואפילו למ"ד שם דעכו"ם א"צ היתר חכם היינו בנדרים ושבועות דאין נדריהם כלום אבל בקדשי' דהקדשם הקדש דנודרין נו"נ כישראל וכן בקדשי ב"ה דמועלין כ"ע מודים דל"ש בהם היתר חכם ועיין מ"ל ה' נזירות לענין מופלא הסמוך לאיש אם יש לו היתר חכם דלענין זה לא אתרבי מכ"ש בעכו"ם דלענין הקדשן הקדש נתרבו אבל לא לענין היתר חכם כמבוא' בירושלמי. ואי"ה במצות בל יחל יתבארו הדיני' בארוכה:
והנה בפסוק זה ומיד בן נכר כו' נכלל עוד דינים ומבוארים בת"כ פ"ז הי"ב מנין שאין מקבלין שקלים מן העכו"ם ת"ל ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלקיכם מכל אלה ועיין בק"א כל אלה חוזר על תמימים ג"כ כו' אין לי אלא תמידין שנקראו לחם שאר כל קרבנות צבור מנין ת"ל מכל אלה ות"כ זו מובא בתוס' מנחות ג"כ דף ע"ג והתוס' שם הוסיפו וקמ"ל קרא דאפילו בא העכו"ם ומסרו לצבור אין מקבלין ממנו וכ"ה בסמ"ג מצוה שי"ד דאין מקריבין קרבן צבור אפילו מסרו לצבור אין מקריבין מיד העכו"ם. ולכאורה מנ"ל כיון דבת"כ אינו מבואר באם מסרו לצבור וגם מצד הסברא דאם מסרו לצבור ה"ל כאילו נתן מתנה לצבור אם כן הרי הוא של הצבור לגמרי כמו אם יחיד מוסר קרבנו לצבור עיין בב"מ בסוגיא דהבטה בהפקר ועיין מ"ל ה' שקלים פלפל באריכות. ונראה דיצא להם ממשנה ה' פ"א דמסכת שקלים דמבואר שם אף על פי שאמרו אין ממשכנים נשים ועבדים וקטנים אם שקלו מקבלים מידם. העכו"ם והכותי ששקלו אין מקבלין מידם כו'. והנה ברישא דנשים מקבלים מידם מבואר ברע"ב שם בתנאי שימסרו לצבור כי היכי דלא ליהוי ק"צ קרב משל יחיד והיינו כיון דאין מחויבים בשקלים אם כן ק"צ קרב משל יחיד ע"כ איירי דמסרו לצבור וא"כ סיפא דעכו"ם אין מקבלין מיירי דומיא דרישא אף במסרו לצבור מכל מקום אין מקבלין מן העכו"ם. וער"מ פ"א דשקלי' ה"ז סתם וכתב דנשים ועבדים מקבלין מהם וכותי אין מקבלין מהם שקלי' ולא כתב דמקבלין מהם דוקא במסרו לצבור כותי אין מקבלין אף במסרו לצבור כיון דנתנו במתנה לצבור אם כן אין לעכו"ם בו כלום כמו שקונים קרבנות צבור אף מן העכו"ם ומ"ל מכר ומ"ל מתנה ואי שמא לא ימסרנו יפה זה חשש דרבנן ע"ש בהסוגיות שמובא במ"ל ה' שקלי'. וע"ש בק"א שכתב דאין מקבלין מהם שקלים לצרפן לשקלי ישראל להביא ממנו ק"צ. נראה דמפרש כפשוטו בלא מסרו לצבור ואי דלא צריך קרא לזה דבלאו קרא הא הם פטורין משקלים כמו נשים ועבדי' ע"כ אין מקבלין מהם בלא מסרו לצבור אפשר דהתורה כתבה ללאו דאם קיבל מהם והקריב ק"צ ויש להם חלק עובר הכהן בלאו ולוקין ואח"ז ראיתי בשער המלך ה' שקלים עמד ע"ד הר"מ שעמדנו שסתם בה' שקלים דמקבלי' מהם ולא כתב דצריך מסירה לצבור וזה מבואר בהדיא במנחות פ' הקומץ דכ"א ובערכין פ"ק דמקשה שם לבן בוכרי דפוטר הכהנים משקלים אך אם הביא אינו חוטא ומקשה התם למה אינו חוטא הא קמייתי חולין בעזרה ומשני כשמסרו לצבור אם כן בנשים ועבדים ג"כ הקושיא הנ"ל וצריך מסירה לצבור ע"ש שהניח בצ"ע. ולכאורה לשון הגמ' לא הבנתי מאי חולין בעזרה הוא כשמביא שקלי' מי שפטור מכל מקום הוא מקדישו ועי' בכ"מ שם מבואר בפ"ב דאין באין משל צבור וכ"כ הרע"ב כאן וע"ש באסיפת זקנים מ"ש בשם הראב"ד אבל חולין לכאורה צ"ע אך אין כאן מקומו. מכל מקום דין זה לעבור על הלאו בעכו"ם אף במסירה לצבור אינו מוכח כלל וא"י בו כעת טעם לזה. והר"מ אף על פי שמביא בהלכות מעה"ק מפסוק זה ומיד בן נכר כו' דאין מקבלין מהם שום קרבן חוץ מעולה כמו שהבאתי לעיל ע"ש במ"ל ומכל מקום לא ראיתי שהביא אם הביא שקלים או איזה קרבן צבור ומסרו לצבור או שהביא שקלים ולא מסרו שיהא המקריב עובר בלאו הזה ובהל' שקלים כתב דאין מקבלין מהם אבל לא כתב כמו שמבואר בת"כ דעובר בלאו הזה ומיד כו' וג"כ ללקות על הלאו הזה כמ"ש כאן גבי בע"מ דלוקין מן הלאו הזה ואפשר דבע"מ הוי כמו מפורש בקרא. וד"ז דק"צ אינו מפורש הוי כמו לאו שבכללות ואין כאן מקומו ומכל מקום צ"ע. ונראה דאם קבלו שקלים מן העכו"ם (אף) [אך] לא מסרו לצבור מכל מקום אין לוקין המקריב כי השקלים של העכו"ם נתבטלו ברוב שקלי ישראל כמבואר בשער המלך ה' שקלים ובאבני מלואים אה"ע סי' כ"ח השיג עליו לענין קטן כיון דהקדשו אינו הקדש אם כן ה"ל ממון בעלים ולא בטל מן התורה אם כן בעכו"ם דהקדשו הקדש אם כן לאו ממון דידיה הוא ובטל מן התורה ובפרט במסרו לצבור על כל פנים המתנה קיימת רק דגזירת הכתוב הוא דלא יקריב אם כן מן התורה על כל פנים לאו ממון עכו"ם ובטל ברוב מן התורה רק מדרבנן אינו בטל מחמת מטבע ל"ב. ומכל מקום נ"ל טעם הר"מ שלא הביא זה מלאו זה כיון דבש"ס דילן בתמורה לא משמע הכי דאמרינן האי ומיד בן נכר ל"ל סד"א כיון דבמזבח דידהו שרי כו' נראה דהמקרא מיותר רק בא ללמד זה עי"ש. וע' תוס' דף ע"ג שם שכתבו ואין לומר דהאי בן נכר מיירי בישראל רשע דהא אמרינן פ"ק דתמורה כו'. על כל פנים אני מסופק דמ"מ דרש של תו"כ לענין ק"צ הוא ג"כ לענין ישראל רשע דפשטא דקרא בן נכר הוא ישראל רשע כמו גבי פסח ורשע יותר חמור לענין זה שאין מקבלין ממנו שום קרבן אפשר דג"כ אסור לקבל ממנו קרבן צבור אף במסרו לצבור או שקלים כמבואר שם בת"כ וכעת לא ראיתי להר"מ בה' שקלים שיביא דין זה בישראל רשע. ומ"ש לעיל דעכו"ם מביא עולה עיין ר"מ דהיינו אפילו עולת העוף מביא ודוקא דבר הנידר ונידב אבל עולת יולדת וזבים אין מקבלים מהם ועיין ע"ש כמה דינים אך לא באתי רק לעורר ואי"ה אשנה פ"ז:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |