מנחת חינוך/רפו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שיהי' כל קרבן כו'. וכבר כתבתי דה"ה כל המנחות ובעצי' הארכתי לעיל במצוה רפ"ה:
ב[עריכה]
מדיני כו'. המומין הם ע"ג כו' עי' דינים אלו בר"מ פ"ב מה' איסורי מזבח. והביא הרהמ"ח דאין המומין פוסלין בעוף והוא מהש"ס כ"פ אין תמות וזכרות בעוף מכל מקום מן הע"ג מומין יש שהם פוסלים בעוף ג"כ כגון טומטום ואנדרוגינוס אף על פי דאינו פוסל בהם לא תמות ולא זכרות מכל מקום פסולים כמבואר פ"ג מהלכות אלו ה"ג וע"ש בכ"מ ולחם משנה ועיין פ"ב מהלכות הנ"ל שמנה בין המומין ידו או רגלו קלוטה כשל חמור. ובמ"ל הביא בשם ירושלמי סוטה דנסתפקו אי פוסל משום מום או משום מחוסר אבר ונ"מ דאף עוף פסול בקלוטות. והרהמ"ח לא הביא דגם חסרון בפנים שאינה מטריף פוסל ג"כ לקרבן ממ"ע זו תמים והאי לאו תמים הוא כגון שנטלה הטחול או הכליות או שני טחולים או שלשה כוליות כ"ז פסול ממצוה זו. וז"ל הר"מ פ"א מהלכות הנ"ל הי"א וכן אם נמצא א' מאברים הפנימים חסר אף על פי שאינו טרפה כגון שנמצאת בכוליא א' או שנטל הטחול ה"ז אסורה למזבח ותשרף לא מפני שהוא בע"מ שאין חסרון מבפני' מום אלא מפני שאין מקריבין חסר כלל שנאמר תמימים יהי' לכם וכל היתר כחסר לפיכך אם נמצא שלשה כליות או שני טחולים פסולה עכ"ל. והנה דבריו המה מש"ס דבכורות דל"ט ומלשון הר"מ שכ' נמצאת בכוליא אחת משמע דנבראת כך מתחלת ברייתה ועיי' בלחם משנה פ"ח מה"ש שכ' דלשון נמצאת משמע מתחלת ברייתה ואח"ז כתב הטחול שניטלה וניטלה היינו אח"כ ביד או בחולי כמבואר בה' שחיטה כ"פ וביו"ד ולמה שינה בלשונו. ומכל מקום מלשון נמצאת וגם מדלא חילק בפי' בין ניטל לחסר מתחלת ברייתו נר' דבכ"ע פסול ובאמת ד"ז צ"ע ע"ש בבכורות דרמי שתי ברייתות אהדדי דבברייתא א' מבואר שתי הכליות ולא בעלת כוליא א' ולא בעלת שלש ובברייתא א' מבואר יסירנה לרבות בעלת כוליא א' ואמרינן שם סברוהו דכ"ע אין ברי' בא' והא מיחסר חסר ופירש"י דסוברים דא"א לברוא בכוליא א' אם כן בודאי חסרה אח"ז ע"כ פליגי בחסרון בפנים דברייתא ראשונה ולא בעלת כוליא א' פוסלת חסרון בפנים ובבריית' שני' מכשרת חסרון מבפנים ומתרץ ר"ח בר יוסף דכ"ע יש ברי' באחת ולא פליגי דהברייתא ראשונה מיירי בנבראת בשתים וחסרה ע"כ פוסל וברייתא השניה דמכשרת מיירי מתחלת ברייתו וכשר ואח"ז אוקמינן דבהא פליגי בריית' ראשונה סוברת אין ברי' בא' ע"כ הוי חסרה ופסול וברייתא שני' סוברת יש בריה באחת וכשר כיון שנבראת כך ור' יוחנן מתרץ דכ"ע אין ברי' באחת אלא בחסרה קודם קבלה פסולה ע"ש על כל פנים לכולהו מ"ד אינם פסולים אם נבראת כך והר"מ פ"ח מה' שחיטה הכ"ה כ' וכן אם נבראת בכוליא אחת כו' אם כן הוא פוסק דיש בריה באחת על כל פנים נהי דהוא פוסק והכריע כאיכא מ"ד דסוברים יש בריה באחת על כל פנים מאין יצא לו לפסול אם נברא בא' כיון אם יש ברי' באחת אינו נפסל לשום מ"ד ועש"ס ותראה ולפסק שלו דפוסק יש ברייה באחת עכצ"ל שני הברייתות דמכשרת מיירי דחסרה מתחלת בריית' והפוסלת מיירי דנחסר' אח"כ כאוקמתי' דר"ח בר יוסף ואף דיכול לאוקמי כאוקמתי' דרבי יוחנן דחסרה קודם פוסל והברייתא השניה מיירי דחסרה אחר הקבלה מכל מקום כיון דר"י אמר דכ"ע אין ברייתא באחת אלא כאן קודם כו' ולא אמר אפילו יש ברייה באחת מכל מקום פסולה כיון דהיא קודם השחיטה עכ"ל דאין סברא כלל לשום מ"ד אם נבראת כך יהיה פסולה אם כן כיון דהר"מ פסק דיש ברי' באחת ה"ל לפרש כאן דוקא אם נחסרה אח"כ אבל אם נבראת כך כשרה ולא די שלא פי' בפי' אלא כתב שנמצאת נראה שפוסל אף בנבראת כך וגם בה' שחיטה כתב הר"מ שכל יתר כחסר דמי דהיינו כחסר מתחלת ברייתו וכמבואר בב"י סי' מ"א ביו"ד דלהר"מ דכל שניטל טרפה נחסר מתחלת ברייתו כשר ולדידיה שני כבדים כשר דיתר כחסר היינו מתחלת ברייתו ועיין ביו"ד סי' נ"ד. אם כן כאן כ' דשלשה כוליות פסולה דהרי הוא כחסר ראינו דסובר דחסר מתחלת ברייתו פסולה ובש"ס מבוא' להיפך גם מבואר בגמ' דלא כהב"י כי לאוקמת' הגמ' דברייתא דפוסלת בעלת א' מיירי שחסרה אח"כ אבל אם נבראת כך מודה הברייתא זו דכשר אם כן למה פסולה בעלת שלש הא הו"ל כחסר מתחלתו ברייתו אע"כ צ"ל דיתר הוי כניטל ביד. ומצאתי בפרי מגדים סי' מ"ד התעורר בזה ובכו"פ ועיין פרי חדש הביא מכאן ראי' דאמרי' כל יתר כנטול לא כשיטת הרמב"ן והרשב"א. והנה לפמ"ש דמוכח בש"ס דאף דחסרון בפנים פסול דלאו תמים הוא מכל מקום בנברא כך כשר והוי בכלל תמים אף דהר"מ לא פסק כך מכל מקום כיון דבש"ס מבואר כך לא נוכל לדחות סוגיא ערוכה ולפי זה נראה לי דהרהמ"ח שהביא במצוה זו דמחוסר אבר פוסל בעוף ונראה ג"כ דטעמו מחמת דצריך להיות תמים אם כן אפ"ל דוקא חסרון אבר פוסל שנעשה כך כמו שמבואר שייבש גפו או נקטעה רגלו או נסמית עינו דמשמע דנעשה בידי אדם או ע"י חולי אבל אם נבראת בגף אחת או בלא רגל אפשר דכשר כי זה מיקרי תמים אם נבראת כך וכן אם יש חסרון בפנים בעוף ג"כ פסול דלאו תמים הוא כ"נ לכאורה. אך באמת בר"מ פ"ג ה"א כתב אין המומין פוסלין בעוף כו' שלא נאמר תמים זכר אלא בבהמה לבד בד"א במומין קטנים אבל עוף שייבש גפו כו' אסור שאין מקריבין חסר כלל. והוא בכ"מ בגמרא עי' בכ"מ על כל פנים מלשון זה נרא' דהתורה דהקפידה על תמים אינו בעוף אם כן בעוף דפסול מחוסר אבר אינו מטעם תמים דא"צ תמים בעוף אלא מלימוד אחר מן העוף ולא כל העוף מכאן שאם ייבש כו' פסול. אם כן אפ"ל דאף אם נברא כך פסול כמו במומין הקטנים בבהמה אף שנולד במומו דינו כבע"מ גמור וכן אפ"ל דחסרון מבפנים אינו מזיק דבבהמה מטעם תמים פסול אבל בעוף דממעטינן מתיבת מן כו' מסתבר לאוקמי במומין גדולים וממילא בפנים דלא הוי מום אפילו בבהמה מכ"ש דאינו מזיק בעוף כלל. ובפרט מדנקט יבש גפו ונקטעה רגלו ונסמית עינו אלו חסרונות שבגלוי נראה דחסרון בפנים אינו מזיק כלל. ונראה להביא ראיה דבעוף חסרון בפנים כשר ע' תוס' ע"ז ד"ה ע"ב ד"ה מנין למחוסר אבר כו' ועוד בכ"מ הנרשמים שם הקשו ל"ל קרא מן העוף דמחוסר אבר פסול בעוף הא מבואר שם דמחוסר אבר אסור לב"נ ומי איכא מידי דלב"נ אסור ולישראל שרי ע"ש מה שתירצו. והנה מחוסר אבר שפוסל בב"נ נפקא לן מקרא מכל החי כו' דהקב"ה צוה לנח ליקח שחיים ראשי איברים דגלוי וידוע הי' לפניו ית' שעתיד נח להקריב קרבן. וא"כ בודאי נח שלקח אותם שחיים ראשי אברים היינו חסרון בחוץ לא לקח אבל חסרון בפנים מנא הוי ידע. אם כן לא מוכח דאסור לב"נ רק חסרון אבר מחוץ אם כן מאי מקשים התוס' דל"ל קרא מן העוף בישראל דלמא אצטריך קרא לאסור אפילו חסרון אבר בפנים דבב"נ אינו מזיק ובישראל פסיל. אע"כ דבישראל נמי כשר ובפרט לפי פירש"י דמח"א פסול דהקריבהו נא לפחתך ע"ש באותן מקומות ובע"ז זה שייך בגלוי יותר ובפרט כיון דמום אינו פוסל [בעוף] רק מום גדול אם כן בפנים אין פוסל כלל מק"ו דבהמה כמ"ש ותמים לא קאי על עוף כלל רק הלימוד מן העוף וראיתי בפרי מגדים סי' מ"ד דנראה דמיישב ק' התוס' בזה אם כן לדעתו פסול בעוף ג"כ מח"א בפנים ולענ"ד נ"ב דאין פוסל כיון דלאו מטעם תמים הוא כנלע"ד. ויצא לנו מזה עוד דבב"נ אינו פוסל מח"א בפנים בין בבהמה בין בעוף ודין זה דמחוסר אבר דאסור לב"נ היא הלכה פסוקה והר"מ לא הביא דין זה בשום מקום וע' ספי"ט ממעה"ק במ"ל שהביא זה. ובמ"ל פ"י מה' מלכים עמד בדברי התוס' בע"ז הנ"ל ופלפל בזה ע"ש:
והנה אם קדשים הם טרפה מבואר בש"ס בכ"מ דפסולים דמן הבקר להוציא את הטרפה ובר"מ פ"ב כ' דטרפה אסורה מטעם הקריבהו נא לפחתך וע"ש בכ"מ ונראה דאינו עובר בעשה דתמים אעפ"י שבגמרא מבואר גבי נח דלא הוי טרפה דתמים כתיב ביה מכל מקום לא ממעטינן טרפה ע"ש בתוס' בע"ז ד"ה תמים עמדו בזה ל"ל קרא מן הבקר להוציא טרפה הא לא הוי תמים ותירצו ע"ש ודבריהם צע"ק ואין כאן מקומו. ונ"ל דשעיר המשתלח כיון דמרבינן בתמורה מפרשה זו נ"ל ג"כ דעובר בעשה דתמים יהי' ונ"מ דאם נעשה מחוסר אבר בפנים לאחר הגרלה פסול כמו קרבנות ומכל מקום צ"ע דהר"מ בה' עיוה"כ פ"ה הי"ז כתב המום פוסל בשעיר המשתלח בין קבוע ובין עובר ולא כתב דאפילו מחוסר אבר בפנים דלאו בכלל בע"מ הוא דפסול נראה דאינו פסול ול"ד לקרבנות ע"ש דפוסל מח"ז מטעם דמרבינן ביומא הא לא"ה לא דמי לקרבנות וכ"ה שם בר"מ דטרפה פסול בשעיר המשתלח מטעם דכתיב יעמד חי הא לא"ה היה כשר וכן כאן בה' א"מ כתב דאסור למזבח דאין מקריבין חסר כלל נראה דוקא למזבח ואפשר דחסרון מבפנים כיון דבע"מ מרבה אני מפרשה זו מרבה אני על העשה ג"כ וצ"ע. וגם פרה אדומה אני מסופק אף דמבואר בחולין י"א דחטאת קריא רחמנא לענין טרפה מכל מקום בדבר דאינו מפורש אפשר כיון דחסר בפנים הוא מגונה רק למזבח אבל בפרה כיון דלאו למזבח הוא כשר. ונראה עוד להביא ראיה דמח"א בפנים כשר בפרה אדומה דיליף שם הש"ס דאזלינן בתר רובא מפרה אדומה ושחט ושרף כו' ודלמא טרפה היא ולמה לא הקשה הש"ס ודלמא מחוסר אבר היא ונשתכר דלא יקשה קושית התוספות דאטרפה לא מוכח לכאורה דפרה בת שתי שנים וטרפה אינה חי' ע"ש ולמה לא אמרו בפשיטות מחמת מח"א בפנים ולא תקשי קושית התוס' אלא מוכח דאין מח"א בפנים פוסל בפ"א ותמימה דכתיב בפרשה חוקת אצל פרה אדומה דרשינן מיניה תמימה באדמימות. אך מדברי הר"מ פ"א מה' פרה ה"ז נראה מדבריו דמטעם חטאת קרי' רחמנא פוסל כל הדברים הפוסלים בקדשים וצ"ע. ומצאתי בכו"פ סי' מ"ד התעורר בזה ונראה במסקנתו כמסופק בדבר והביא ג"כ ד' הש"ס הנ"ל וע"ש שכתב דגם עגלה ערופה כיון דכתיבה בה כפרה כקדשים כמבואר בש"ס שם פוסל מח"א בפנים. ולדידי צ"ע בדין זה כיון דפסקינן דאין מום פוסל בעגלה ערופה עיין ר"מ פ"י מה' רוצח ומום בודאי לאו תמים הוא אם כן לא דרשינן כלל רק לענין טרפה הוי דומיא דקדשים או לשאר דברים המפורשים בגמרא וע"ש בכ"מ שהביא בשם הירושלמי דגבי עגלה ערופה פוסל מח"א וע"ש שהקשה על הר"מ שהשמיט דין זה ונראה מבואר דהר"מ מכשיר אפילו מח"א בחוץ ומכ"ש בפנים ואף להירושלמי יכול להיות דוקא בחוץ דהוי מומים גדולים כמו גבי עוף אבל מח"א בפנים לא שמענו דיפסול גבי ע"ע ואין הירושלמי בידי. ועמ"ש הר"מ שם דאעפ"כ טרפה פסול בעגלה ערופה דכפרה כתיב ביה כקדשים ציין בכ"מ שהוא ירושלמי ובאמת הוא גמרא ערוכה בחולין דיליף משם דאזלינן בתר רובא מע"ע דלמא טרפה היא וכ"ת מאי איכפת הא אמרי דבי ר"י כפרה כתיב ביה כקדשים ע"ש בדי"א וצ"ע. ולכאורה צ"ע על פסק הר"מ שפסק חסרון מבפנים שמי' חסרון ואם נמצא חסר פסול נראה דודאי פסול דאי הוי ספק הרי דרכו של הר"מ במקום אבעיא או פלוגתא לכתוב בפירוש שהוא ס' וכאן סתם. והנה בבכורות ל"ט הוא אבעיא בש"ס ואמרינן שם ת"ש ואת שתי הכליות וכו' ותניא אידך יסירנה כו' מאי לאו בהא קמפלגי מ"ס חסרון מבפנים שמי' חסרון ומ"ס ל"ש חסרון והאמוראים שם מתרצים דכ"ע סובר חסרון בפנים שמי' חסרון ולא קשיא ע"ש. והנה נראה דמחמת דאמוראי בתראי אמרי דכ"ע סברי חסרון מבפנים שמי' חסרון ע"כ פוסק כן אך להכלל שכתבו חכמי צרפת בברכות דכ"ג גבי תפלה אם שהה כדי לגמור את כולה דהוא פלוגתא אם חוזר לראש ואר"א דכ"ע חוזר לראש ע"כ פוסק שם ר"ה גאון דחוזר לראש וחכמי צרפת אומרים כיון דלא יכול לומר צד השני דכ"ע ס"ל דאינו חוזר לראש לא מוכח דקיימא לן כן רק במקום דנוכל לומר דבר והיפוכו מדחזינן דאומר הצד הזה בודאי קי"ל כן אבל במקום דלא נוכל לומר הצד השני לא קי"ל כצד שאמרו ע"ש בתוס' ובתר"י אם כן כאן לא נוכל לומר הצד השני דכ"ע חסרון בפנים ל"ש חסרון דא"כ מ"ט פסלה הברייתא בעלת כוליא א' ע"ש ועכצ"ל כצד הזה דשמי' חסרון ומיושבים שני הברייתות ע"ש בגמרא ותבין אם כן לא מוכח דקיימא לן דשמי' חסרון. אך באמת הר"מ שם פ"ד מה' תפלה פוסק ג"כ דחוזר לראש כבה"ג והרי"ף רבו אם כן אפשר לית ליה כלל זה וכ"ה דקאמר הש"ס דכ"ע ס"ל הלכה כן (ואם כי אינו מוכרח גם שם ע"ש בתוס') אך זה ק"ל על הר"מ דהנה אח"ז אמרינן לימא כתנאי ומעוך וכתות ונתוק וכרות כולם בביצים דר"י היינו אף בביצים ע"ש ראב"י אומר כולן בגיד ולא בביצים ר"י אומר מעוך וכתות אף בביצים ונתוק וכרות רק בגיד מאי לאו בהא קמיפלגי ר"י סובר חסרון מבפנים שמי' חסרון וראב"י סובר ל"ש חסרון ואמרינן ותסברא ר"י מאי סבר כו' ואמרינן דכ"ע חסרון מבפנים ל"ש חסרון (כן הגי' בס' צאן קדשים ובודאי לא נוכל לומר דשמי' חסרון דא"כ מאי טעמא דראב"י ומוכרח דהגי' ל"ש חסרון ואין הספר צ"ק ת"י כעת) אלא במומין שבגלוי קמפלגי ע"ש אם כן חזינן דסתמא דגמרא אוקמי' להנהו ג' תנאים דסוברים ל"ש חסרון ופליגי על הברייתא דאת שתי הכליות אם כן מאי פסיקא להר"מ לפסוק דשמי' חסרון כיון דהנהו תנאי סוברים דל"ש חסרון ובתוכם ג"כ ראב"י דמשנתו קב ונקי אם כן על כל פנים היה להר"מ לכתוב שהוא ספק וא"י מאין יצאה לו הכרעה זו וער"מ פ"ז מהב"מ שפוסק דמעוך וכתות ונתוק וכרות אף בביצים כר' יהודא והנה לא נוכל לומר דע"כ פוסק כר"י דאזיל לטעמי' דסובר חסרון מבפנים שמי' חסרון ז"א חדא דהא מומין אלו מנה שם דנוהג באדם ובבהמה ומטעם חסרון באדם כשר כמבואר בר"מ פ"ו שם ה"ז אם ניטל' הטחול או הכולי' באדם הוא כשר לעבודה ועוד דנמנו שם בכלל הנ' מומין ובפ"ב מהא"מ כתב דעל הנ' מומין ועוד כ"ג המנויים אם נפל בקדשים תפד' ותצא לחולין ע"ש ועל חסרון בפנים לכ"ע אין פודין כמבואר כאן בגמ' לאשחוטי ולאפרוקי לא קא מבעיא לן דלענין זה בודאי לא הוי מומא ע"ש והנה פסק כר' יהודא דכולהו הוי מום ובכ"מ נ"ט דלא פסק כראב"י משום דרבים פליגי עליו ובאמת לפי דבריו פ"ב מה' בית הבחירה הח"י שכתב דכללא דמשנת ראב"י קב ונקי אינו בבריית' ל"צ לטעם זה אך שם כתב בדרך אפשר וע"ש במ"ל ובשו"ת ח"צ סי' יו"ד ובתורת חסד מהגאון שמן רוקח כלל ד' בקיאות בכלל הזה ומביא שם דברי רמב"ן דהלכה כראב"י אף בברייתא ואף נגד רבים אם כן דין זה צ"ע לשיטות אלו אם נסמוך להקל לשחוט קדשים בחוץ כיון דראב"י לא ס"ל כן וסובר דלא הוי מומא וצ"ע ע"ש במחברים הנ"ל וגם בדין חסרון מבפנים ודאי הי' לרבינו הר"מ איזה הכרעה ואנחנו לא נדע:
והנה בכלל ע"ג מומין שמנה הר"מ לא מנה נדמה היינו רחל שילדה כמין עז או איפכא ובפ"ג שם ה"ה כתב הנדמה אף על פי שיש בו מקצת סימנים הדומים לאמו פסול כבע"מ קבוע שאין לך מום קבוע יותר מן השנוי וכ"כ בפ"ב מה' בכורות וע"ש בכ"מ ובמהרי"ט אלגאזי מפלפל דלפ"ז חייב על בל תקדיש ובל תקריב ומד' הר"מ שם נראה דאינו חייב שכתב בהלכ' ז' ויראה לי דכל אלו הפסולין אם עבר והקריבו אינו לוקה ע"ש שמביא בקיאות הרבה וכתב דדעת הר"מ כמו מח"ז דמבואר בחולין והבאנו לעיל דהכתוב נתקו לעשה דהיינו שאינו בכלל הלאו ה"נ אף על פי שהוא בכלל בע"מ מכל מקום כיון דהתורה כתבה או עז למעוטי נדמה נתקו מלאו רק ללאו הבא מכ"ע. ובזה מיישב הרבה ק' התוס' שהקשו ל"ל או עז למעוטי נדמה תפ"ל דהוי בע"מ ומתרץ דהתורה כתבה להקל דאי לאו קרא ה"א דהוא בכלל בע"מ ולוקין על הקדישו ועל הקרבה ע"כ כתבה התורה או עז ונתקו מהלאו אל עשה וע"ש שחקר לשיטת התוס' שהקשו קושיא זו בכ"מ נראה דס"ל דנדמה לוקין מחמת בע"מ אם דוקא אם יש לו מקצת סימנים הוי בע"מ דניכר השינוי אבל אם אין לו אפילו מקצת סימנים דלגמרי הוא עז או רחל אפשר דלא הוי בע"מ אך מדלא תי' התוס' לקושיתם דאצטריך או עז למעוטי נדמה בכה"ג דאין לה אפילו מקצת סימנים דלא הוי בע"מ ע"כ אף בכה"ג הוי מום ולהר"מ בכ"ע לא הוי מום כמ"ש כאן ואינו עובר משום בל תקדיש ובל תקריב ככל המומין שחשב שם ע"ש בדפ"ב:
ג[עריכה]
בין בע"מ קבוע כו'. היינו לענין לפדות קדשים אבל המ"ע זו תמים בכ"ע עובר אף על בע"מ עוברים ועמ"ש לעיל:
ד[עריכה]
שיבש גפו או נסמית כו'. כ"ה לשון הר"מ ג"כ פ"ג ולשון המשנה אבל דע דהפירוש הוא דנחטטה עינו אז הוא מח"א אבל נסמית בלא נחטטה כשר דאין זה מחוסר אבר וזה מבואר להדיא בקדושין דכ"ד ע"ב וע"ש בתוס' ועיין תוספות זבחים דף ס"ח ע"ב כתבו גם כן דנסמית היינו נחטטה. והר"מ כתב סתם נסמית עינו אך דכתב שאין מקריבין חסר למזבח ממילא שמעת ליה דנסמית אינה חסרה אבר והרהמ"ח סתם ביותר. ושיעור היבשות בגוף בודאי כמו יבשה אזנו כמבואר בבכורות דל"ז ובחולין כיון דשליט ביה אוירא כדי שתנקב ולא תוציא דם וכ"פ הר"מ פ"ז מה' ביאת מקדש. ולענין מח"א בפנים גבי עוף כתבתי לעיל ע"ש:
ה[עריכה]
ונוהגת מצוה זו בזה"ב ועובר כו' ושחט או זרק או הקטיר כו'. נראה מדבריו דעל הקדישו אינו עובר על העשה רק משחיטה ואילך אך צ"ע בשחיטה גם כן אפשר דאינו עובר על העשה רק בזרק כי הוא על המזבח וג"כ עבודה היא אבל שחיטה דלאו עבודה היא והלאו מרבינן מלא תקריבו דכתי' לרבות ע' בתמורה אבל המ"ע מנלן דהוא על השחיטה הא שחיטה לאו עבודה היא. והנה כאן בספר היד אינו מבואר זה. וראיתי להר"מ בס' המצות שלו מצוה ס"א כתב שציונו כל מה שיקריב יהיה שלם במינו תמים כו' ולא זכר כלל השחיטה כי סתם הקרבה היינו עבודות וצע"ק ומ"ש הרהמ"ח ועמ"ש הקדיש לוקה צ"ע. עמ"ש לעיל ובמצוה דלקמן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |