מנחת חינוך/רס

מנחת חינוך ‏ רס

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שלא לקלל כו' בנין אב משלשתן כו'. הר"מ פ"ה מה' ממרים כתב דהאזהרה היא מן לא תקלל חרש והוא מוזהר כמו על קללת כל אדם מישראל ועיין בכ"מ ובלחם משנה הקשו על הר"מ דבסנהדרין דף ס"ו מבואר דאתיא באם אינו ענין ע"ש מה שמתרץ והנה גם ד' הרהמ"ח צ"ע שכתב דלמדין מבנין אב דבגמרא פרכינן על הב"א ע"ש ומסיק שם דלמדין באא"ע תנהו ענין לאביו וצע"ק:

ב

ואפילו לאחר מותם כו'. כ"ה בגמ' ובר"מ ומבואר בש"ס דמרבינן מקרא דחייב אפילו לאחר מיתה וצ"ע דעונש שמענו לאח"מ אזהרה היכן בין להר"מ דילפינן ממקלל כ"א מישראל בין דילפינן מפסוקים הנ"ל הא אזהרת מקלל ישראל או נשיא או דיין הוא רק בחיים אבל לא לאח"מ עיין ר"מ פכ"ו מהלכות סנהדרין ובפ' זה הי"ב אם כן אביו ואמו לאח"מ אזהרה מנין וצ"ע:

ג

עד שיקללם בשם מן השמות המיוחדים כו'. כ"ה לשון הר"מ ג"כ ועיין כסף משנה ולחם משנה הקשו כיון דבסנהדרין ובשבועות מבואר דנלמד מן בנקבו שם דא"ח עד שיקללם בשם ולזה לא ילפינן מהך דמגדף דיהי' דוקא שם בשם כמבואר שם ברש"י ותוס' והר"מ פסק פ"ב מהע"ז דמגדף א"ח אלא שם בשם והיאך כתב כאן דגם מקלל או"א צריך שיהיה בשם וע' לח"מ כתב דהנהו תרתי ילפינן לדעת הר"מ הן במגדף והן במקלל או"א ע"ש. והנה גבי מגדף כתב הר"מ דהשם המברך חייב אף שאינו שם המיוחד רק אם הוא מהשמות שאינם נמחקים נראה דמן בנקבו שם דמוכח דצריך לגדף בשם שם שאינו נמחק ג"כ בכלל אם כן גם כאן חייב אם מקלל או"א בשם מן השמות שאין נמחקין. ועיין כסף משנה הע"ז שם שהרבה חולקין על הר"מ בשם המברך דצריך דוקא שם המיוחד ולהר"מ שם א"ד הוא ג"כ בכלל שם המיוחד וער"מ פכ"ו מה' סנהדרין שכ' המקלל בשם וחשיב שם אלקים ושד"י ובכינוי חשיב שם חנון ורחום לזה קרי כינוי אם כן כאן נמי השמות שאין נמחקים חייבים עליהם אבל על הכינויים כגון חנון ורחום פטור ועי' שבועות דף ל"ה ע"ב נראה קצת למ"ד דבעינן שם גבי שבועה הוא דוקא שם המיוחד חייב במקלל או"א וכן רש"י בסנהדרין דף ס"ו במשנה מפורש יוצא מפי רש"י דשם שדי צבאו' כו' הם בכלל כינויים וא"ח במקלל ומכל מקום אף לפי דעה זו יוכל להיות דסובר בזה כהר"מ דשם א"ד הוא בכלל שם המיוחד כסברת הר"מ גבי מברך ולדעת הרמ"ה הובא בכ"מ הע"ז אם כן גם שם א"ד בכלל כינוי וא"ח במקלל עי"ש:

ד

אבל המקללן בכינוי כו' ולוקין כדרך שלוקין כו'. כ"ה ג"כ בר"מ ונלע"ד פשוט דאף אם קללם בשמות המיוחדים ולא אתרו בו למיתה רק למלקות חייב מלקות כי הוא מחמת לאו אחר ככל איש מישראל והלאו לא הוי לאו שניתן לאמב"ד ע"ש בלחם משנה הטעם ועיין בסנהדרין דמ"א דמבואר שם דעידי נערה המאורסה אין נהרגין ומפלפל הש"ס לריבר"י לא משכחת חבירה דא"צ התראה למקטל' דיכולים לאמר לאוסרה באנו עי"ש דמשכחת שזינתה מקרוביה. ולכאורה לפמ"ש גם דין זה דמקלל או"א חייב לא משכחת בחבר אליבא דר"י בר"י דיכולים לומר להלקותו באנו ובפרט לדעת הראב"ד פכ"ו מהלכות סנהדרין דגם מקלל חבירו א"ח מלקות רק בשם המיוחד בודאי יכולים לומר להלקותו באנו כשאר מקלל אחד מישראל ע"ש בסוגיא ותבין. אך לפמ"ש התוס' סנהדרין דף ט' דכל היכי דע"י אמירתן מוכרח להיות וזה בלא זה לא משכחת לה באמת חייבים ולא יוכלו להנצל משום דבר אחר באנו אך שם מיירי דלא ידעו שהוא חבר עיין שם בתוס' אם כן כאן כיון דלהלקותו באו ידעו שהוא חבר ולא משכחת לה מלקות בלא מיתה ולא יוכלו להתנצל להלקותו באו. והנה לעיל בהר"מ ה' סנהדרין כ' דאם הקללה באה מכלל ברכה א"ח על קללת א' מישראל ועי' שבועות דף ל"ו ע"ב דמבואר שם לשיטת רש"י דבאיסורא גרידא אמרינן לד"ה מכלל הן אתה שומע לאו וחייב בקללה אם באה מכלל ברכה כי הוא איסור גרידא ולדעת התוס' דוקא באיסור חמור דהיינו ח"מ או שבועת שוא אם כן נהי דהר"מ אפשר סובר כשיטת רש"י מכל מקום גם מקלל או"א הו"ל להר"מ להביא ד"ז דקללה מכלל ברכה חייבים עליו כי הוא ח"מ וע"ש בר"נ ובנדרים ואחרונים ובשער המלך הלכות אישות בדיני תנאים. ושוב מצאתי בתומים הקשה זאת על הר"מ בסי' כ"ז והרגיש בקושיא שהקשיתי לעיל דמנ"ל אזהרה לאח"מ אביו ואמו והניח קושיות אלו בצ"ע והנאני שכיונתי לדעתו. והנה במצות המקלל איש מישראל כתבתי לעיל דודאי אם קלל כלל מישראל או כל ישראל בכלל בודאי חייב והנה אם קילל בלשון יכה ה' פלוני ופלוני נ"ל פשוט דתלי' כמו גבי שבועות העדות ופקדון דהיא פלוגתא אם הוי כלל וא"ח אלא א' או פרט' וחייב עכאו"א עי' שבועות דל"ח ודעת הר"מ פ"ז דשבועות גבי שבועת הפקדון ופ"ט גבי שבועת העדות דהוי פרט' ועלח"מ שם כתב דדעת הר"מ דאפילו בוא"ו כגון לא לך ולא לך ג"כ הוי פרט' וע"ש בר"מ פ"ד מה' נדרים דדעת הר"מ דבוא"ו הוי כללא ובלחם משנה השיג עליו מה' שבועות שמבואר בדבריו דהוי פרטא אפילו בוא"ו וא"כ כל היכי דהוי פרטא חייב מלקות על כל איש ואיש מישראל. וע"ש בכ"מ שהק' דהר"מ סובר בה' אישות דא"ח אלא באומר שבועה לכ"א וע"ש מה שיישב וכאן נ"ל דתליא בהא אם כללא הוי א"ח אלא א' ואם פרטא חייב עכאו"א. ונראה דוקא כשהרבה אנשים עומדים לפניו וקיללם בפרט דאי בעי הוי כולל בכלל ע"כ הוי פרטא וחייב על כל או"א אבל אם קילל קצת מהם לא הוי פרט דלא רצה לקלל כולם עי' בשבועות דכ"ג גבי שלא אוכל פת חטים ושעורים ע"ש ואין כאן מקומו:

ה

ושתוקי חייב על אמו וא"ח על אביו. עי' מה הקש' הרהמ"ח לקמן דאף דקיי"ל כ"ה דאינו חייב על אביו א"ח על אמו גבי אביו עכו"ם כי כאן חייב על אביו רק שאין אביו ניכר וכ"כ בכ"מ ולכאורה י"ל בפשיטות דבשלמא שם שאביו עכו"ם לא משכחת לה שיתחייב עליו אבל כאן משכחת לה שקילל כל ישראל אם כן גם אביו בכלל וחייב מיתה על קללת אביו. אך באמת דאף אם קילל כל ישראל א"ח על אביו דלמא אביו כבר מת ואף דחייב אף לאח"מ מכל מקום הוא לא קילל אלא החיים ואין אביו בכלל כלל אף דיש לו חזקת חיים עב"ש סימן י"ז באה"ע גבי ספק ג"י נראה שם דבאדם שאינו ידוע ל"ש חזקת חי וענוב"י ובאחרונים ואם קילל המתים פטור ג"כ על אביו דלמא חי הוא ואינו בכלל ואם קילל כל החיים והמתים אם כן ממ"נ אביו בכלל מכל מקום לפמש"ל דשני אנשים הוי פרטא וכאן בודאי הוי צריך לפרט החיים והמתים דמא' לא נשמע האידך אם כן הוי התראת ס' בעת שקילל החיים דלמא אביו מת ולאח"ז שקילל המתים דלמא אביו חי הוא ובכל מין שקילל הוא מסופק ואנחנו מסופקים אם אביו בכלל אם כן א"ח אך לפמש"ל כיון דהיה צריך לפרוט וא"א בל"ז הוי כלל אם כן משכחת לה כי הוא לאו א' ובודאי חייב על האב ע"כ חייב על האב אבל לקמן גבי עכו"ם לא משכחת לה כלל:

ו

ולפי הדומה ממזר כו'. עמ"ל סוף הספר שתמה דהוא ש"ס מפורש בפ' כיצד דאם אביו עשה תשובה חייב אפילו ממזר. והנה לא הביא הרהמ"ח דין אם אביו או אמו רשעים והדין דין אמת כמבואר בר"מ מהש"ס דאם היו רשעים ואין עושים מעשה עמך פטור אם מקלל אותם ולדעת הר"מ איסורא הוא דאיכא ע"ש בלחם משנה אבל בעשו תשובה חייב אף בנגמר דינם להריגה מ"ד המקלל אח"מ. ובאחר המקלל מי שנגמר דינו פטור אף בעשה תשובה כי בעמך דרשינן המקוים שבעמך ע' כ"ז בר"מ. ואני מסתפק אם היה אביו רשע ואמו כשרה או להיפך וקילל את הכשר אי חייב לד' הר"מ שכ' כל שא"ח על האב א"ח על האם וה"ה להיפוך ונ"ל דחייב דוקא באביו עכו"ם דלא משכחת לה שיהא חייב על קללת אב אז פטור על האם כמבואר שם אבל אם היה אביו רשע אף שא"ח עתה מכל מקום יתחייב כשיעש' תשובה חייב ג"כ על האם אף בלא עשה תשובה. ומכל מקום צ"ע דלשון הר"מ והרהמ"ח כיון שא"ח על קללת האב דכך גזירת הכתוב מקלל או"א אם כן אפשר דאם א' מהם רשע ג"כ לא מחייב על השני וצ"ע. וגם לכאורה אם מת ברשעו דלא משכחת לה שיתחייב עוד יהיה פטור על אמו ואפ"ל דוקא באביו עכו"ם דלא היה לו בשום פעם אב אבל כאן היה לו אב והי' ראוי להתחייב. אך אם הי' ממזר ואביו לא עשה תשובה ומת קודם שנולד אם כן לא הי' חייב בשום פעם על קללת אביו אפשר דאינו חייב על קללת אמו ג"כ ובפרט שמלשון הר"מ משמע דבכ"ע שאינו מחויב על אביו אינו מחויב על אמו וצ"ע:

ז

אבל הבן מן השפחה והנכרית כו'. לשון הר"מ א"ח לא על אביו ולא על אמו והאמת הוא כך כיון דקיימא לן דהבן עכו"ם או עבד דהכל הולך אחר דידה באין קדושין אם כן ל"ש קללת או"א כי כקטן שנולד דמי ועוד כיון שאין לו אב א"ח על קללת אם ופשוט ועכ"מ:

ח

וכן גר שהורתו כו' שנתגיירה אמו כשהיא מעוברת כו'. בר"מ אינו מוזכר זה הציור שנתגיירה אמו ובאמת ד"ז א"צ לפנים כיון שנתעברה בגיותה אם כן ה"ל כבא מן השפחה ונכרית דגר גמור הוא ואין לו אב וגם אם אין לו והו"ל כמו נתגיירו אביו ואמו והוא עמהם פטור. אך לפ"ד פשוט בהר"מ דמיירי כגון עכו"ם שבא על הישראלית אם כן הולד הולך אחר דידה כידוע והוא ישראל גמור והאם אם גמורה לזה השמיענו הר"מ דא"ח על אמו כיון שא"ח על אביו כי אין לו אב ואפילו אם נתגייר אביו קודם שנולד מכל מקום לאו בנו הוא וכן מרשים הכסף משנה מראה מקום מרב מרי בר ר"ח ב"ב דקמ"ט ורב מרי בר רחל היתה אמו ישראלית גמורה ואביו היה הורתו שלא בקדושה וקודם לידתו נתגייר אבל בבא על הגויה פשיטא דהוי גר גמור וא"ח על אמו אפילו אביו ישראל כי הוי גר ואין אמו אם גמורה רק דעיקר הוא דאפילו אמו ישראלית גמורה מכל מקום כיון דאין לו אב א"ח על אמו אף שנולד מישראל והוא ישראל גמור כנ"ל פשוט בעזה"י. וכבר כתבתי כ"פ וגם כאן אכתוב היאך הדין בישראל שבא על ח"ש וחב"ח והוליד ממנה בן או בת אם כן הבן או הבת ג"כ ח"ש וחב"ח ואם קילל אביו ואמו מה דינו. ונראה כיון דבצד החירות שלו יש לו אב גמור חייב על אביו כי הוא חייב בכל המצות וג"כ על אמו אף דאין לצד חירות רק חצי אם כי מצד העבדות שבה פטור עליה מכל מקום חייב ע"צ החירות שבה ומכל מקום צ"ע וכבר עוררתי בזה כ"פ. ואם ח"ע וחב"ח בא על ישראלית גמורה אם כן אפילו אי נימא דחציו אביו גמור הוא וגם האם בודאי אמו גמורה מכל מקום נ"ל למאי דפסקינן בסי' מ"ד באה"ע דח"ע וחב"ח שקידש הוי ס' קדושין וע' תוס' גיטין דף מ"ג כתבו שם דאי אמרת דאין לו קדושין אין הבן מתייחס אחריו ואינו יורשו נ"ל כיון דאינו מתייחס אחריו ואינו יורשו אינו בנו לענין קללה כמו בן עבד וכמבואר בדברי הרהמ"ח גבי ממזר הואיל ויורשו וגבי הורתו שלא בקדושה כ' בכ"מ כיון דלאו בר ירושה הוא וכבר כתבתי לעיל בשם הרשב"א דגם לענין קרובי האב א"ח דאינו מתייחס אחריו אם כן לדידן דס' הוא ג"כ א"ח סקילה על האב דלמא אין לו קדושין ואינו בנו וממילא כיון דא"ח על אביו א"ח על אמו ג"כ כנ"ל בעזהש"י. וכבר הבאתי בח"ז כ"פ בשם מהריט"א דאנדרוגינוס יכול להוליד מאשה וגם יכול להוליד מאיש ואני מסתפק דאם אנדרוגינוס בא על אשה והוליד ממנה אי אמרי' דאם בודאי היא אם גמורה אך האנדרוגינוס אם הוי אב כיון שהוליד כזכר א"ד כיון דלכה"ת הוא ס' אם כן כאן אפשר דלאו אב הוא אע"ג דהוליד מאשה מכל מקום הוי ספק ודלמא היא אשה ואין הבן מתייחס אחריו כלל וא"ח על קללתו וממילא א"ח על קללת אם ג"כ כיון שאין לו אב והוי כמי שיש לו שני אמהות וכן אם זכר גמור בא על אנדרוגינוס והוליד בן דאביו הוא אביו גמור אך על האם אפשר דהוי זכר ולא נקראת אם אף שהולידה כדרך אשה והוי כמי שיש לו שני אבות אבל לא אם אם כן כיון שאין לו אם א"ח כלל א"ד אע"ג דשמא זכר הוא מכל מקום כיון דילדה כמו אשה הוי אם. וכבר נסתפקתי בח"ז ופטפוטי דאורייתא טבין:

ט

והגר אסור לקלל אביו העכו"ם כו'. נראה דהוא רק איסור דרבנן ופשוט דאם קללו בשם המיוחד נראה דעובר בעשה כמש"ל דאת ד' אלקיך כו' ואפשר במקללו מחמת שהוא עכו"ם וכוונתו לש"ש אין איסור מחמת מוציא ש"ש לבטלה ומכל מקום אסור כדי שלא יאמרו כו':

י

אבל העבד כו'. בין קודם שנשתחרר ובין לאחר שנשתחרר דאין לו יחוס כלל מכל מקום נ"ל דחמור מגר דבן עבד המקלל אביו העבד או אמו נהי דא"ח מחמת או"א מכל מקום חייב מלקות כמו המקלל א' מישראל וכבר כ' במצו' המקלל חבירו דנ"ל פשוט דגם לעבד ושפחה כיון שהם חייבים במצות והם בני ברית בודאי חייבים על קללתם כשאר ישראל כנ"ל:

יא

עדים והתראה כו'. עכ"מ דהרבותא אף שהוא בבית כו' ול"נ דרבותא דהתראה אף שהוא דיבור ובמגדף דעת הר"מ דאין צריך התראה וגם בעדים זוממין בה"ע פי"ח כתב שא"צ התראה לפי שאב"מ ע"כ כ' כאן דצריך התראה וע' כ"מ ולחם משנה במקומות הנ"ל. ודין זה דמבואר אם אינו עושה מעשה עמך פטור בקללה ואפילו אב ואם לא נתברר לי אי דוקא שהוא רשע על כל פנים מפסולי עדות דנקרא רשע הוא דא"ח אבל אם אינו פסול לעדות כגון דעבר על לאו שאין בו מלקות דלאו רשע הוא אפשר דחייב ואפשר כיון דמבואר בלשון עושה מעש' עמך כל שעבר איזה עבירה ואפשר אף עבירה דרבנן הוא בכלל אין עושה מעשה עמך עד שיעשה תשובה ועוד חזון למועד אי"ה. ואם א' נגמר דינו להריגה ובא בנו וקללו בלא עשה תשובה או אחר אף בעשה תשובה ואח"ז באו עדים והוזמו הראשונים אם כן אגלאי מלתא למפרע דלא הי' עומד למיתה וגם חף הוא מפשע ולא היה צריך תשובה אם לוקין האחר או סוקלין הבן נראה דזה תלוי בשיטת הראשונים אי לא הוי התראת ס' דאגלאי מלתא למפרע עיין יבמות גבי האוכל חלב כו' דנעשה סריס למפרע ודעתם דאמרינן אגלאי מלמ"פ ודעתם בנדה סוגיא דמופלא דל"א אגלאי מלמ"פ ובמ"ל עמד בזה הבאתי לעיל וכאן נמי תלוי בשיטות אלו. והנה במ"ש לעיל דאם קלל כמה ב"א ואמר לפלוני ולפלוני כו' דלדעת קצת הסוברים דהוי כלל לענין שבועה וא"ח אלא א' ה"נ אפ"ל דתלוי בשני הטעמים שכתב הרהמ"ח לעיל גבי מקלל חבירו דלטעם הר"מ שהביא דאין הקללה פועל בהמקולל רק דהתורה אסרה מחמת המקלל אם כן הוי כמו שבועה דהתורה אסרה לישבע בשקר ומכל מקום א"ח אלא א' אם כללם ועבר פ"א אבל לדעת הרהמ"ח דהקללה פועל בהמקולל ע"כ אסרה התורה אם כן אפשר אפילו כללם בכלל גמור שקילל לרבים בדיבור א' מכל מקום הוי כמו גופים מחולקים ומחייב עכאו"א אך באמת טעמי התורה נסתרו מעינינו ואלקים הבין דרכה עכנ"ל דדינו כמו שבועה כנלע"ד.

ומ"ש לעיל דבעי התראה נ"ל דאי אמרינן לא בעי התראה לא היה משכחת לה דנהרג דיכולין לומר להלקותו באנו אם לא כדעת תוס' שהבאתי לעיל בסנהדרין דף ט'. וגם מגדף לדעת הר"מ דלא בעי התראה אם לא נאמר כדעת התוס' לא משכחת דנהרג בלא התראה דודאי גבי מגדף דעל שם המיוחד בסקילה ועל הכנויים באזהרה והם מלאו א' אלקים לא תקלל ולא הוי לאו שניתן לאמב"ד לדעת הר"מ במחמר אם כן לוקין נמי אם נימא דבעי התראה ולא התרו בו למיתה רק למלקות כי שם המיוחד לא גרע מכינוי לענין זה רק הוא חמור דחייב אפילו סקילה אבל אם התרו בו רק למלקות בודאי חייב מלקות ועתה לפי פסק הר"מ בלא התראה יכולים לומר להלקותו באנו אם לא נאמר כדעת התוס' לעיל. ואפשר דמשכחת לה שגידף בפני ב"ד כמו טרפה שרבע או הרג בפני ב"ד דלא בעינן אצל ב"ד דין הזמה כמבואר בסנהדרין ובר"מ. אך לכאורה בסנהדרין דף מ"א גבי א"ח לריבר"י דלא משכחת לה רק שזינתה מקרוביה הא משכחת לה דזינתה בפני ב"ד אך באמת עוד תי' היה יכול הגמרא לתרץ עי' תוס' סנהדרין דף ט' ובתוס' שם דף פ"ו ד"ה עבדי מכרת. ומ"ש לעיל דמגדף כנויין הוא במלקות טעות הוא דהוי לאו שאין בו מעשה כי הוא דיבור רק מקלל חבירו גילתה התורה כמבואר בתמורה בר מנשבע ומימר ומקלל את חבירו וללמוד זה לא מצינו בגמ' ובסנהדרין לא מנה מגדף בכנויין בכלל הלוקין ופשוט. ונלע"ד לפי מה דקיימא לן המקלל חבירו לאחר שנגמר דינו פטור דדרשינן בעמך במקוים שבעמך ע' רש"י סנהדרין דף פ"ה שפי' הראוי להתקיים ולא זה שסופו למות נלע"ד ה"ה המקלל טרפה נמי פטור דלא קרינן במקוים שבעמך כיון שהוא טרפה וטרפה אינו חי ואפשר דאפילו למ"ד טרפה חי או אדם טרפה מכל מקום כמו שההורג טרפה אפילו למ"ד טרפה חי פטור עי' תוס' שם דף ע"ה דסופו למות מחבלה זו אם כן לפ"ד לא קרינן בי' במקוים שבעמך ובפרט למאי דקיימא לן טרפה אינו חי. ולכאורה ק"ל למה ליה להגמרא לרבות מקלל לאחר מיתה או"א מאביו ואמו קלל או מפסוק ומקלל כו' ע"ש דף פ"ה הא על אב בלא ריבוי ידעינן דחייב לאח"מ דאי אמרינן דא"ח לאח"מ דגבי אב צריך ג"כ במקוים שבעמך אם כן גם המקלל אביו טרפה פטור לפמ"ש אם כן היאך כתבה התורה דמקלל אביו חייב סקילה יתעורר קושית הש"ס חולין דלמא לאו אביו הוא ואי דאזלינן בתר רובא הא מבואר בחולין גבי אין לוקחין ביצים מן העכו"ם בלא סימנים דהקשו הראשונים הא מבואר שם דגלוי וידוע לפני מ"ש והי' העולם דעופות טהורין מרובין מן הטמאים ע"כ חשבה התורה לטמאים אם כן ל"ל סימנים ניזל בתר רובא ותי' הר"ן דל"א בתר רובא היכא דאיכא ב' מיעוטי' מיעוט טמאים ומיעוט טרפות ועיין כו"פ גבי עגלים הנקחים מן העכו"ם דאין סומכין עליהם שהם בני ח' ימים כ' ג"כ לתרץ למה ל"א ב"ר דלאו נפלים נינהו ומתרץ עפ"י דברי הר"ן דהוי שני מיעוטים מיעוט נפלים ומיעוט טרפות אם כן היאך חייב במקלל אביו הא הוי שני מיעוטים דלמא לאו אביו הוא ודלמא טרפה אע"כ דחייב אף על אביו טרפה ולא דרשינן במקוים בעמך אם כן ל"ל קרא לרבות לאח"מ. אבל באמת ל"ק ע' בסנהדרין שם דמטעם אחר היינו אומרים דמקלל לאח"מ פטור. ועוד דאין ענין לד' הר"ן דשם גבי עופות למשל יש אלף עופות בעולם ומהם רוב טהורים ת"ר עופות אבל באמת מהטהורים ההם אפשר יש שני מאות טרפות אם כן הטרפות והטמאים אפשר הויין רוב נגד הטהורים ועל כל פנים מחצה ע"מ אבל כאן ל"ש זה ועל כל מיעוט איכא רוב שלו שדוחה המיעוט וכבר הרגישו בזה האחרונים והשיגו על הכו"פ שדימה עגלים לנידון דהר"ן עיין עליהם וכתבתיו דרך פלפול מכל מקום ד"ז נ"ל ברור דהמקלל חבירו טרפה פטור דלא קרינן ביה מקוים בעמך כנ"ל ברור בעזהש"י:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---