מנחת חינוך/רנא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא להקיף כו'. כ"ה גם כן לשון הר"מ פי"ב מה' עכו"ם ובטור השיג ע"ז שאין אנו צריכים לבקש טעם למצות המלך ועבב"י שם ועט"ז סי' קפ"א ביו"ד כ' דלהר"מ דהוא מחמת חוקי העכו"ם מותר מפני שלום מלכות ולהטור אסור ובמשנ"ח השיג ע"ז לפמ"ש הב"י דהיאך יכולים חכמים מפני שלום מלכות לספר קומי אף שהיא חוק העכו"ם ותי' כיון שאינו מפורש בתורה חקות העכו"ם מסרן הכ' לחכמי' והם התירו לקרובי מלכות ע"ש וא"כ בפאת הראש דמפורש בתורה דאסור להקיף פ"ר אם כן גם הר"מ מודה דאסור משום שלום מלכות. ולי קשה גם כן ע"ד הט"ז דזה דבר ידוע דהלאו ובחוקותיהם כו' הוא בכל דור ודור משתנה מלבושיהם ובודאי אם בימים הראשונים היו לובשים מלבושים אחרים ועתה לובשים בגדים אחרים בודאי אסורים לישראל לילך כמלבושים ההם אשר נהגו בהם עתה וכ"ה בלשון הר"מ פי"א ה"א אין הולכין כו' כדי שיהי' ישראל מובדל וידוע במלבושו כו' ונ"ל פשוט דמותר לישראל לילך במלבושין הקודמין אשר העכו"ם עזבו עתה כיון שהישראל ניכר במלבושיו. וגם מצד הסברא נ"ל דזה תלוי בכל מדינה ומדינה שלא יהי' לבוש בבגדים כדרך שהעכו"ם בני המדינה לובשים ואם כן לדעת הט"ז ח"ו לומר אם יהי' דור שהעכו"ם לא יגלחו הפאות שיהיו הישראל מגלחים הפאות או עתה שבמדינות טורקייא מגדלים העכו"ם זקנם יהיו הישראלים מותרים להשחית זקנם ח"ו וראה ובדוק לשון הר"מ גבי חוקות העכו"ם כתב אין הולכין בחוקות העכו"ם ולא ידמו במלבושיהם נראה שהתורה אסרה לפי הדור ובפי"ב גבי פאה וזקן לא כתב כדרך שעכו"ם עושין אלא בל' הזה כדרך שהיו עושין העכו"ם היינו העכו"ם בזמן מ"ת ע"כ נראה בעליל שהר"מ יהיב טעמא על מצות התורה כמ"ש כ"פ כמבואר בב"י אבל ח"ו לומר שדעתו שמשום חוקות עכו"ם אסור אם כן הי' מותר לדור מן הדורות שלא היו העכו"ם עושין כן ואדרבא אם יהי' חוק העכו"ם לגדל זקנם או לגדל פאות אם כן הישראלים אסורים לעשות כן וח"ו לומר כן בדעת הר"מ ע"כ נ"ל ד' הב"י נכונים. והנה אם חוק העכו"ם ג"כ לגלח זקנם או פ"ר חוץ לאיסור המיוחד בודאי לוקה הישראל משום חוקות העכו"ם גם כן כמבואר בר"מ גבי חוקות העכו"ם דאם מגלח מכנגד פניו כו' ע"ש. וגם נ"ל פשוט דלוקה ג"כ אף שלא בתער כיון דהוא חק העכו"ם אך אם אינו חוק העכו"ם רק משום לאו המיוחד נוהגים בו דינים המבוארין כאן דהיינו בתער וא' המקיף כו' אבל משום חוקות העכו"ם בודאי א"ח המקיף ועוד דינים המבוארים כאן ופשוט:
ב[עריכה]
שא' המגלח כו' אבל לא סייע כו'. כ"ה גם בר"מ מהש"ס דמכות דתני תנא כו' א' המקיף וא' הניקף לוקה ומקשה הש"ס הא הוי לשאב"מ ומתרץ רבא במקיף לעצמו וד"ה ולוקין שנים משום מקיף ומשום ניקף ורב אשי מתרץ במסייע כו'. והנה לענד"נ דגם ר"א מודה לרבא דמקיף לעצמו חייב שתים ע"ש ברש"י דקרא או משום דהוא ל' רבים או דשמעינן לקרא הכי אך ר"א דחוק אצלו לאוקמי הברייתא בחד גברא ע"כ מוקי במסייע אבל הא מודה דמקיף לעצמו חייב שנים. אך כעת לא ראיתי לר"מ שיביא זה דאם מגלח לעצמו ילקה שתים ולא ידעתי למה ולעיל פ"ג בה' עכו"ם כ' הר"מ דהעושה אליל לעצמו לוקה שתים וכאן לא הביא זאת ומצאתי במשנ"ח הביא בשם הפר"ח כמ"ש שהר"מ מודה בזה ובס' הנ"ל הרגיש בזה שהר"מ השמיט זה נראה דלא ס"ל כן וע"ש שחילק בין הך דלעיל לעושה אליל:
ג[עריכה]
אבל לא סייע כו' אינו לוקה כו'. ע' בהשגת הראב"ד כתב דלאו איכא גם בלא סיוע רק דאינו לוקה מחמת דהוי לשאב"מ ובכ"מ כתב כיון דלא עביד מעשה כלל אינו עובר בלאו ובאמת בגמ' משמע דעובר ובתשו' ח"צ תמה על הכסף משנה דכמה לאוין יש לנו שאין בהם מעשה ואין לוקין מכל מקום עוברים בלאו ועיין במשנ"ח פלפל בזה ובסדרי טהרה סי' קצ"ח מביא בשם ריטב"א מכות דגם בלא מסייע כלל יש בו לאו רק דאין לוקין וכ"כ תוס' ב"מ בסוגיא דשלד"ע ד"ה איש. וע' ט"ז ביו"ד כ' דגם לענין שבת אסור משום מסייע ובנה"כ השיג עליו דוקא כאן דיש לאו על הניקף רק דאין בו מעשה אם כן אם מסייע הרי עביד מעשה אבל בעלמא מסייע אב"מ ובח"צ סי' פ"ב השיג על הנה"כ וע' מג"א סי' ש"מ ובס"ט ובאחרונים. ונראה דמיירי דא"א להתגלח בלא סיוע דידי' אבל אם גם בלא סיוע דידיה הי' יכול להתגלח אין לוקין אף אם סייע להכלל של הרהמ"ח כ"פ בזה החיבור דכל לאו שאפשר לעבור בלי מעשה אף אם עשה מעשה אין לוקין אלא דמיירי דבלא הסיוע דידיה לא הי' אפשר להתגלח והוי עתה מעשה כמ"ש השעה"מ החו"מ. ולסברת הרב המגיד ה' שכירות דכ"ה דמשכחת לה מעשה אף היכי דלא עביד מעשה אלא דיבור מכל מקום לוקין אם כן כאן אפילו סייע קצת ונאמר דמסייע אב"מ כ"ה שהי' יכול להתגלח בלא סיוע שלו מכל מקום כיון דלפעמי' משכחת לה מעשה גדול דבלא דידיה לא היה יכול להתגלח אם כן לוקה אף במעשה כ"ד דלא גרע מדבור להה"מ (ופשוט להה"מ על כל פנים צריך קצת מעשה או דיבור דעקימת שפתיו הוי מעשה כ"ד אבל בלא מעשה כלל וכלל פשיטא שאין לוקין להה"מ אף דמשכחת לה במעשה כדמוכח מכמה דוכתא כ"נ פשוט וע' מ"ל ה' מלוה פ' ד' ה"ו). ולפמ"ש לדעת הרהמ"ח דמיירי דא"א להתגלח בלתי סיוע דידי' אם כן הוי כמו זה אינו יכול וזה א"י אם כן אפילו בשבת כה"ג הוי מסייע וחייב כמבואר בש"ס ור"מ ומצאתי בתשו' ח"צ שם כתב זה. ולדידי מוכרח הוא לדעת הרהמ"ח דמיירי בהכי ע"ש. אך מכל מקום ד' הח"צ צ"ע כי יש לחלק בין הפרקים ואין כאן מקומו:
ד[עריכה]
והמגלח את הקטן כו'. וכ"פ הרי"ף והר"מ כר"ה דלא אתקש מקיף לניקף והמקיף חייב וע' תוס' נזיר פ' שני נזירים ושבועות ג' האריכו בזה וע"ש שכתבו אליבא דר"ה דיהי' אסור הישראל להקיף אפילו עכו"ם ואפילו אשה ועיין שם מה שכתבו דלנכרי שרי ולאשה מסתפקים ורוב הפוסקים מתירין ועיין ביו"ד סי' קפ"א:
ה[עריכה]
פחות מארבעים כו'. כ"ה הגירסא בר"מ והסמ"ג והטור הי' להם גי' אחרת ד' שערות ועיין בכ"מ וב"י סי' קפ"א מה שהקשה סמ"ג על הר"מ מתוספתא ומה שהקשה הב"י ע"ש ובר"מ. מכל מקום צע"ק אמאי לא הביא הר"מ דין התוספתא התולש מפאה א"ח אלא בתולש שני שערות ועיין במשנ"ח ובאמת בתוספתא מבואר דגם לענין נזיר והר"מ בעצמו פסק בה' נזירות דגם בשער א' עובר בלאו ע"כ כאן נמי אם לא הי' לו אלא שיעור פאה ואח"ז אפילו נטל שער א' ג"כ חייב משום מקיף ע' בב"י באריכות מדין שיעור פאה ובמשנת חכמים שם:
ו[עריכה]
ומותר לגלח כו'. כ"ה דעת ר"מ שם דאתקש לפאת הזקן ועיין במכות גבי פאת הזקן מבואר שם דבמספרים ליכא פלוגתא כלל כיון דלא הוי השחתה אלא במלקט וברהיטני דאיכא השחתה רק דאינו דרך גלוח ע"כ ר"א מחייב וחכמים פוטרין והלכה כחכמים ולשיטה זו שוה פאת הראש לזקן וע' תוס' שבועות ד"ב ע"ב ג"כ מוכח מדבריהם דבמלקט ורהיטני יותר יש סברא לאסור מבמספריים אם כן צריך עיון גדול על הר"מ דכאן וגבי השחתת זקן כתב דמותר במספרים ולא נקט יותר רבותא דאף במלקט ורהיטני דפליג ר"א מכל מקום שרי דהלכה כחכמים ובסוף דבריו שכ' שלא נאסר אלא בתער מבואר שם במלקט ורהיטני שרי מכל מקום בתחלה למה כ' דוקא במספרי' אדרבה ה"ל לאשמועי' רבותא דאפילו מלקט ורהיטני וכן לקמן גבי זקן. ובכ"מ רשם על מותר ללקוט במספרי' שהיא פלוגתא ופסק כרבנן ובאמת במספרים ליכא פלוגתא ואפשר הכסף משנה אסוף דבריו סמך ומכל מקום ה"ל לרבינו הר"מ והרהמ"ח לבאר זה זו שיטת הר"מ והסמ"ג והרהמ"ח ועוד ראשוני' עבב"י אבל דעת תוס' פ"ק דשבועות ופ"ו דנזיר והרא"ש במס' מכות דאף במספרים דל"ה דרך השחתה (אך על כל פנים כעין תער בעינן דליהוי סמוך לעיקרו דאל"ה לא יהי' רשאי לקצר שערות הפאות) ומכ"ש במלקט ורהיטני חייב מלקות גבי פיאות הראש וכן נראה מהתוספתא הנ"ל דהתולש ב"ש חייב מבואר דאף ביד חייב וכ"ה בר"מ פ"ז דנזירות הי"א גבי נזיר דא"צ תער דוקא רק אם סמוך לעקרי' וכן התולש חייב וראיתי בס' תח"ס מביא בשם חותנו הגאון החסיד ר"ע איגר שהעיר לפ"ד אם אין לו אלא שיעור פיאות וכן לשיטת הב"י המבואר בש"ע כמה היא השיעור אם כן אסור לתלוש ביד לשיטה זו אם כן לפי מה דקיימא לן נזיר חופף כו' אבל לא סורק דהוי פ"ר אם כן באותו המקום הפאה אסור לסרוק דיתלוש שערות ואין הספר ת"י וע"ש:
ז[עריכה]
ומ"מ אסור להם לגלח הזכר כו'. כ"ה ל' הר"מ וע' ראב"ד כתב דהוא איסור דרבנן וע' כ"מ. ולדידי ק"ל מאוד עיין בסוגיא דשני נזירים ובתוס' שבועות ד"ג מבואר שם בין ר"ה ובין ר"א מודים דניקף חייב בכ"ע אף דהמקיף אשה או עכו"ם אם כן הא קי"ל ביבמות ופסקה הר"מ ורוב ראשונים דאסור להאכיל לקטן איסור דאורייתא בידים דנפ"ל מן דם ושרצים עיין בכ"מ ובר"מ ובטוא"ח סי' שמ"ג אם כן למה לא יהיה איסור דאורייתא להקיף הקטן והיאך מוקי שמואל באשה וקטן להקיף להו אפילו גדול כמבואר בתוס' והא הוא א"ד להאכיל בידים נבלות לקטן וכן בב"מ דאמר לאשה אקפי לי קטן דמבואר דלאו בת חיובא היא הא מכל מקום אסור דאורייתא וצריך עיון גדול. וע' תוס' שבועות דלר"א לכתחלה שרי להקיף את הקטן אפילו גדול ואיני מבין הטעם כיון דמוזהרים עליו שלא להאכילו בידים. ושוב האיר השי"ת את עיני ופתחתי השעה"מ וראיתי שהרגיש בזה ומבואר שם דכאן התירה התורה בפי' לר' אדא ב"א להאכילו בידים וע"ש גם כן מה שפלפל בסוגיא דהלכה היא בנזיר היאך עביד הקפה וגם מצאתי בפרי מגדים או"ח סי' שמ"ג העיר בזה מכל מקום נ"ל דלדינן דקיימא לן כר"ה דגדול דמקיף הקטן חייב אם כן אפשר הוא א"ד לאשה להקיף הקטן אך באמת ר"ה בעצמו אמר דחובה מגלחת להו וצ"ע:
ח[עריכה]
והעבדים כו' הואיל ויש להם זקן. כ"ה ג"כ דעת הר"מ ועיין כסף משנה ולחם משנה ומ"ל הקשו ע"ז דמסקנת הש"ס דלאו מחמת טעמא דאשה אין לה זקן פטורה אלא דיליף פאת פאת מב"א להכי נשים פטורים והו' גזירת הכתוב אם כן גם עבדי' לא יהיו חייבים וע' מל"מ פ"י מהלכות מלכים ובד' התוס' פ' החובל לענין עבדים:
ט[עריכה]
ומצה כו'. וה"ה שחיטת הפסח וכ"ה בר"מ כאן והיינו שחיטת פסח ראשון ואכילתו דפ"ש פסקינן דרשות בנשים עיין בה' ק"פ:
י[עריכה]
שני צדעיו כו' לא יתחייב שימנו כו'. מכל מקום נ"ל דהיינו כמו עבירה א' שיש בה הרבה איסורים כמו נבלה אף שאין בה כ"א מלקות א'. ונ"מ לפמ"ש הר"ן ביומא גבי מאכילין הקל דמחללים שבת ולא יאכילוהו נבלה דבכ"פ עובר על נבלה וחמור יותר משבת ע' בשער המלך אם כן ה"נ חמור יותר מאיסור כרת כיון שיש בה ב' מלקיות אף שאין בה אלא לאו א'. ובזה מיושב לי ד' רש"י ביבמות ד"ה ע"א דרוצה שם הש"ס להוכיח דעדל"ת מראשו גבי מצורע דדוחה הקפת הראש. וברש"י ד"ה וקסבר מסיים ולפיכך אצטריך עליה דלא תימא דעשה דיבום דחי לאו דאחות אשה והוא תמוה דלאחר מסקנת הש"ס מקשה הגמ' נהי דעדל"ת מכל מקום ל"ת שיש בה כרת מנלן וגם בריש הסוגיא מבואר מנלן דעדל"ת ועוד ל"ת שיש בה כרת וע"ז סובב הסוגיא אם כן מנלי' לרש"י כאן דה"א דידחה לאו של אחות אשה ל"ת שיש בה כרת הא לא מוכח אלא לאו גרידא. ולפמ"ש ניחא דלהס"ד של הש"ס דיכול לילף מראשו אם כן כיון דהוא לאו וב' מלקיות ממילא עוד חמור מכרת וא"כ כי היכי דגלי קרא דעשה דל"ת כזו אם כן ממילא דל"ת שיש בה כרת ג"כ אבל הש"ס דחי דמראשו לא יליף דהנהו לאוי קילי דישנם בשאלה ואינם שוה בכל ואח"ז יליף מציצית ובציצית ליכא אלא חד לאו מקשה הש"ס שפיר נהי דדל"ת ל"ת שיש בה כרת מנלן דל"ת שיש ב"כ חמור מל"ת גרידא ולפמ"ש אליבא דאמת דפסקינן דעשה א"ד לאו שיב"כ אם כן ה"ה אין עשה דחי ב' לאוין או לאו שיש בו הרבה איסורין חוץ מלאוין כי הנהו דקילי או מחמת דאינו שוה בכל או איתא בשאלה כמבואר בנזיר בתוס' ד"ה ואי כ' רחמנא דמ"א ע"ב דאין חילוק בין חד לאו לתרי לאוי לענין שנדחין היינו בהני לאוי דקילי אבל לאוין החמורין אפשר דאין שני לאוין נדחין מפני עשה כמו עשה שיב"כ לס' הר"ן יומא ומצאתי בס' שושנת העמקים כלל ב' פלפל בזה אי עשה דחי ב' לאוין וכ' ג"כ דאין ראיה מנזיר כמש"ל ואין כאן מקומו להאריך. ודע דלפמ"ש לעיל דבשיעור הפאה אם עוקר רק ב' שערות חייב אם כן היאך דחי עשה דגילוח מצורע לאו דהקפה הא ל"ה בעידנא דחייב על הקפה בתחלת גילוח ומצות גילוח המצורע אינו אלא בסוף דאם הניח ב"ש ל"ק מצות גילוח עיין ר"מ הט"צ. אך באמת מחמת דא"א בע"א כסברת התוס' בזבחים גבי ועצם לא תשברו בו והובא במ"ל ובט"א מאריך בזה לענין כלאים בציצית והדברים ארוכים ואין כאן מקומו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |