מנחת חינוך/רמו

מנחת חינוך ‏ רמו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שלא נאכל כו'. ה"ה דג"כ אסור בהנאה כמבואר במס' ערלה ובכ"ד בש"ס ובר"מ פ"י מהמ"א וגם אסור לצבוע ולהדליק בו מרבוי וערלתם ערלתו ע' פסחים ובתוס' ב"ק דק"א ד"ה ולא יצבע בו האריכו דאע"פ שאסור בהנאה מכל מקום אצטריך ריבוי לצביעה ולהדלקה וע"ש בשם ר"ת דקראי מרבי אף שהוא שלכדה"נ אף דמבואר בפסחים דשייף לברתי' בגוהרקא דערלה ואמר מידי דרך הנאה קעבידנא חזינא דשלכד"ה ליכא איסור תורה מחלקים התוס' דלא הוי דרך הנאה כלל וע"ש דדחו דעת ר"ת ועע"ש בתוס' דעתם דאין א"ד בצביעה רק ביוצא מן הזתים וענבים בלבד דמשקה היוצא משאר פירות אין איסור דאין סופגין כו' אלא היוצא מן הזתים ואפילו איסור עשה אין בו ואח"ז כ' דשומר לפרי דהתורה ריבתה ג"כ המשקים היוצאים אסור מן התורה כיון דלאו פרי רק אתרבי מאת הטפל אין נלמד מביכורים דפ' העור והרוטב וא"כ המשקים היוצאים משומרים אסור מן התורה וטפל חמור מן העיקר דמשקה היוצא מן גוף הפרי חוץ זתים וענבים אינו איסור תור' ומשקי' היוצאים משומר הוי איסור תורה וע' תוס' פסחים דכ"ד ע"ב ד"ה אלא הכא ובסוגיא פ' העור והרוטב דקכ"א ובר"מ פ"י מהמ"א ובלחם משנה ובאחרוני' האריכו מאוד בדין משקים היוצאי' ולכאור' דהתו"ס ב"ק סותרים קצת לדבריהם בפסחי' והרהמ"ח לא ביאר כלל דיני הנאה וצביעה והדלקה:

ב

שהנוטע לסייג כו' לדעת שיאכל כו'. כ"ה ג"כ לשון הר"מ פ"י מהמ"ש ודעת הר"ש והרא"ש והטור ביו"ד סי' רצ"ד דוקא בנטען ושינה בהם כדרך שנטען לסייג ולקורות אבל דעת הר"מ דהשמיט ד' הירושלמי דבמחשבה תליא תלתא אפילו לא שינה ונטען כדרך שנוטעים לאכילה מכל מקום פטור ועבב"י שם והמחבר ביו"ד פסק בדעת הר"ש והרא"ש ע"ש. ונ"ל דגם לדעתם היא רק חיוב דרבנן אבל מן התורה פטור במחשב' לבד. וער"מ וכ"ה בטוש"ע יו"ד דאף באילן א' אם הפנימי או החיצון לא' מאלו וצד השני למאכל או צד העליון או צד התחתון לסייג או להיפך החצי שהוא למאכל נוהג ערלה והחצי שהוא לסייג פטור וע"ש בב"י ובש"ך דלא תיקשי דאם צד התחתון הוא לאכול ואסור והגידול עליון יוצא מן התחתון מכל מקום מותר אף דאין גדולי היתר מעלין את האיסור זה דוקא בפירות ערלה אין ניתרין מחמת הגידולים אבל כאן גדלים הפירות כא' והוי זוז"ג דשרי ע"ש:

ג

וחזר וחישב עליו למאכל כו'. כ"ה ג"כ לשון הר"מ והפוסקים ומבואר שם דה"ה אם נטעו למאכל ואח"כ חשב לסייג ג"כ חייב כיון דעירב מחשבת חיוב וער"ש וטיו"ד ובש"ע דאם נטעו לסייג ואח"כ חישב למאכל דנוהג ערלה מכל מקום מונין משעת נטיעתו ולא משעת המחשבה למאכל ונ"ל דאם חישב בשעה שהי' פירות על האילן דהפירות שהי' קודם המחשבה מותר וזה שהוסיפו אסורים ואם הוסיפו מאתים אסורים ואם לא הוסיף מותרין כדין אילן שנעקר ולומר דאם התחילו הפירות לא מהני המחשבה על פירות אלו אפילו מה שיוסיף אח"כ אין נרא' כיון דסתמו דמחשב' מועלת נראה דאף בכה"ג מועיל המחשבה. והנה אם נטעו לסייג להפוסקים והר"מ והרהמ"ח מכללן דאף בלא שינה רק במחשבה די אם צריך דוקא דיבור או מחשבה לבד נ"ל דתליא בפלוגתת הראשונים גבי פיגול אם במחשבה לבד או דוקא דיבור עיין במס' זבחים ובב"מ גבי החושב לשלוח יד בפקדון ועתי"ט בכ"מ ג"כ דינא הכי. ולכאורה אם קטן נטע אילן ודעתו לסייג ולא עשה מעש' המוכיח ג"כ אפשר דתליא בשיטות בחולין אי קטן יש לו מחשבה ומחשבתו מוכיח מתוך מעשיו עיין בחולין דף י"ב ואם קטן אין לו מחשבה אם כן חייב בערלה והדברים ארוכין עמ"ל פי"ד מה' כלים מברר קצת לענין מעשה ומחשבות חרש שוטה וקטן לענין להקל ולהחמיר ומעשה רבה ומעשה זוטא ומחשבה ניכרת מתוך מעשיו ונוכל ללמוד דינים לכאן וכאן הוי להקל ואי"ה אשנה פ"ז באורך. והנה אם חישב אח"כ למאכל אף שאין מחשבה מוציא מידי מחשבה ומכ"ש מידי מעשה כמבואר כ"פ בש"ס לענין טומאה מכל מקום כאן נ"ל דאף לשיטת הפוסקים הנ"ל דבעינן מעשה לסייג מכל מקום מחשבה מוציא אף מידי מעשה דגזירת הכתוב ואין הירושלמי ת"י כעת ואם א' נטע לסייג ואח"ז נפל לפני קטן בירושה והקטן חישב עליו למאכל והמחשבה הזאת היא להחמיר ע"ש בתוס' חולין ובראשונים ותלמד לכאן. והנה לשון הר"מ שם דהדבר תלוי בדעתו של נוטע נ"ל פשוט דל"ד נוטע רק כוונתו הבעל האילן ואפילו אם נטע אחר העיקר המחשבה תלוי בבעל האילן כנ"ל פשוט. ואם גזלן נטע לסייג ואח"ז בעל הבית חישב עליו למאכל אם חזר הגזל ליד בעה"ב קודם בודאי מחשבתו מהני אך אם הוא עדיין ביד הגזלן והבעל הבית מחשב עליו לאכילה צע"ק. ואם א' נטע אילן לסייג ואח"כ הפקיר האילן ובא אחר וחישב עליו למאכל אם זכה באילן קודם בודאי מהני מחשבתו אך אם לא זכה בו נראה דאין מחשבתו מועלת ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו במחשבה והפקר ג"כ הוי שאינו שלו ואין אדם אוסר דשא"ש עיין ר"מ הלכות כלאים ועיין בב"ק פ' מרובה בגנב וגזלן אי מחשבה מטמאה א"ל:

ד

עומד בפרי כו' ועוד שיהא הפרי כו'. ע' בסוגי' פ' כיצד מברכין ב' תירוצים ונראה שם דנדו מתירוץ א' רק העיקר תלוי באי שקלי מיית פרי ובל"ז לא מיקרי שומר ואם מיית פרי הוי שומר וע"ש בסוגי' שהיא עמוקה ובד' הר"מ השייכים לשם. ומ"ש הרהמ"ח שהצלף חייב בערלה האביונות לבד כ"ה שיטת הרי"ף והר"מ כאן אבל דעת הרבה ראשונים ובש"ע ג"כ דדוק' בח"ל פטור הקפריסין אבל בא"י חייבים אף הקפריסין והתמרות וע"ש פכ"מ בראשונים ואחרונים:

ה

ודין הנוטע לרבים. הרהמ"ח סתם דחייב וכן בש"ע יו"ד אבל הר"מ בפ' הנ"ל כתב דדוקא בא"י אבל בח"ל פטור בנוטע לרבים ופי' נטוע לרבים דנוטע בתוך שדהו לצורך רבים כמו הפקר והכסף משנה לא הראה מקום מאין יצא לרבינו דין זה דבח"ל פטור נטוע לרבים ואפ"ל כיון דד"ז הוא פלוגתא בין חכמים לר"י אם כן גבי ערלה דקיימא לן לכ"ע ע' בתר"י ריש כיצד מברכין דכל המקיל בארץ הלכה כמותו בח"ל אף דהברייתא שם מסייע לר"א רק דב"ש במקום ב"ה אינו משנה ולא עבדינן כוותי' בח"ל אבל כאן הלכה כר"י בח"ל דכל המקיל אף במקום רבים ע"ש בסוגי' בפי' כנ"ל פשוט. שוב מצאתי זה בצל"ח ברכות שם בסוגי':

ו

והנוטע למצוה כו'. אבל אם הקדיש קודם נטיעה להקדש ונטע פטור מן הערלה ואם נטע ואח"כ הקדיש חייב כ"ה בר"מ שם ועמ"ל פ"א מה' שמטה מביא זה וכ' הטעם דכתיב לכם למעוטי הקדש. ולכאורה כיון דמלכם ממעטינן הקדש ה"נ הו"ל למעט של עכו"ם דאם עכו"ם נטע לעצמו יהי' פטור מערלה והר"מ שם פוסק דעכו"ם אפילו אם נטע לעצמו חייב בערלה ובאמת בפי' המשנה דעתו דאם נטע לעצמו פטור אבל בחיבורו חזר בו עכ"מ ותי"ט וע' תוס' פסחים ד"ה הקשו דגבי חמץ ממעט מלך של עכו"ם ושל הקדש וגבי חלה צריכא תרי עריסותיכם ע"ש שדעת' דגם חלה ממעט תרווייהו מחד קרא וע' תוס' מנחות דס"ז כתבו ג"כ דנפקא מחד קרא או כיון שגלי הכתוב גבי חלה אם כן בכ"מ ממעטינן תרווייהו מחד קרא אם לא דאיכא סבר' כמו גבי אונא' ע"ש אם כן צ"ע אמאי של עכו"ם יהי' חייב בערלה וצ"ע. ונ"ל אף לשיטת הר"מ בחיבורו שעכו"ם חייב בערלה אפילו נטע לעצמו מכל מקום נ"ל פשוט דאפילו נוטע בקרקע שלו בא"י מכל מקום א"ח הישראל על פירותיו של ערלה מלקות כיון דהר"מ פסק בה' תו"מ ובה' שמטה ויובל עיין בכסף משנה דכ"ז דהקרקע ביד העכו"ם יש לו קנין בא"י אך דאם הישראל חזר ולקחה ממנו אין לוקין ולא הוי כיבוש יחיד ע"ש אם כן עכו"ם שקנה קרקע בא"י ונטע אילן הו"ל כמו ח"ל וא"ח בערלה רק הל"מ ואין לוקין ע"ז וצ"ע. וע' עוד בר"מ ואכתבם בקיצור כדרכי בעזה"י דאילן העולה מאליו חייב דוקא ברה"י אבל בר"ה פטור ועיין בכסף משנה הטעם וגזלן שנטע חייב בערלה ועי"ש ובתוס' סוכה פ' לולב הגזול וברע"ב ותי"ט דאפילו בלא יאוש חייב בערלה. הנוטע בר"ה חייב בערלה הנוטע במקום שאין ישוב פטור מערלה אם אין עושין כדי טיפולן עד שמביאן לישוב ואם עושין כדי טיפולן חייב בערלה הנוטע בספינה או בעציץ אף על פי שא"נ חייב בערלה וברא"ש פי' דווקא בספינה של חרס אבל של עץ בעי נקובה ובר"ש מביא הירושלמי דלא בעי נקובה ודינים אלו עיין היטב במ"ל פ"ב מביכורים הלכה י"ט ד"ה הגדל בעציץ האריך בזה לברר השיטות בדיני עציץ של עץ או חרס ונקוב ושאינו נקוב ותרוה צמאונך והרהמ"ח אינו מביא ספינה רק עציץ:

ז

ודין ילדה כו'. עיין ר"מ שם שכ' דהמבריך או המרכיב חייב בערלה בד"א כשחתך בד מן האילן והבריכו או הרכיבו אבל אם רק מתח בד ועדיין יונקים מן האב פטור ע"כ מיירי דהאילן שממנו הבד הוא זקן ואם כרת' הרי היא ילדה ערש"י סוטה מ"ג ולכאורה אם הרכיב הילדה בזקנה בטלה ואינו נוהג ערלה כמבואר בסוטה שם. ודין ילדה שסיבכה בזקנה אינו מבואר בפירוש בר"מ אבל אח"ז מביא דאם הי' מלא פירות והרכיבו בזקן דאין גידולי היתר מעלין את האיסור נראה דפוסק דין זה ע' תוס' מנחות דס"ט ע"ב והנה הר"מ בפה"מ מתרץ הרומיא דהגמרא דידן דמחייב ערלה בהברכה ובהרכבה ובספרא מבואר דאינו חייב ומחלק חילוק זה דאם יונקת ע"ש. אבל הר"נ בר"ה מתרץ חילוק זה אהברכה אבל אהרכבה מתרץ אפילו ילדה ממש אם הרכיבה בזקנה א"נ ערלה דילדה בזקנה בטלה אבל בגמ' דידן מיירי דהרכיבה באילן הנטוע לסייג ולקורות דחייב הילדה דאינה בטלה כמבואר בסוטה דמ"ג כיון דהראשונה בת מהדר ואמלוכי היא ע"ש בסוטה ולכך צע"ק ד' הכסף משנה שכ' ע"ד הר"מ הנ"ל שמחלק לענין הברכה והרכבה שכ"כ הרא"ש והר"ן בר"ה ובאמת דהם לא חילקו זה רק בהברכה אבל לא בהרכבה עי' היטב בסוטה ובמנחות ובר"ה בתוס' ובר"נ ועיין ביו"ד מביא ג"כ המחבר כמו לשון הר"מ. והנה ד"ז דילדה שסיבכה בזקנה מכללא שמיע לנו מהר"מ כי כ' בדין הר"מ כמ"ש התוס' במנחות אבל ד"ז שאם הרכיב ילד' באילן הנטוע לסייג חייב בערלה כיון דאי אמלך בת מהדר היא כמבואר בסוט' לא ראיתי להר"מ שמביא זה וגם מבואר בר"נ בר"ה בשם הירושלמי דאם מרכיב ילדה באילן סרק אף על פי שאין ישראל רשאי לעשות כן מכל מקום חייב בערלה ורבינו לא הביא זה והנה דברים אלו כ' לזכרון כי לא הבאתים בכור הבחינה והענינים עמוקי' ואם שגיתי ח"ו ה' יכפר. ואפ"ל דהר"מ מיירי דגם האילן שנרכב בו היא ילדה והענף הוא מן אילן זקן ואם כרתו הרי היא ילדה בילדה ואם רק מתח הוי זקנה בילדה ג"כ בטלה כמו ילדה בזקנ'. וער"ן וטוש"ע יו"ד דעת הרבה פוסקים דהברכה והרכבה אינו נוהג בח"ל והר"מ לא חילק ובש"ע ס"ל כשיטות הפוסקים דאינו נוהג בח"ל ע"ש ושוב בא לידי ס' טורי אבן להש"א ראיתי שהרגיש במ"ש לעיל על הר"מ. וער"נ בע"ז פ' כל הצלמים כ' בטעם הדבר דילדה בזקנ' בטלה ובאילן הנטוע לסייג לא בטלה דהטעם הוא כמו נבלה בטלה בשחוטה כיון שא"א לשחיטה שתעשה נבלה עי' בזבחי' אבל בסייג כיון דאפשר לממלך עלה לא בטלה ע"ש באורך ואין כאן מקומו להאריך בזה. ועיין בט"א שם שכ' דאם הרכיב ילדה בזקנה והזקנה אסורה משום אשיר' הפירות של הילדה אסורים כיון דאין להזקינה היתר. רק לאחר שמלאו ג' שנים מעת הרכב' אז הילד' יצא לכלל היתר מותרים הפירות והאשיר' אינו מזיק כיון דאיכ' גורם דהיתר ע"ש:

ח

אמנם לשון התורה כו'. וכ"ה בר"מ פ"י מהמ"א וע"ש בלחם משנה דרבינו תפס הדרשא הפשוטה אף שבש"ס דחו טעם זה בקדושין דל"ז רק מחמת דהוי חובת קרקע אינו נוהג מן התורה בח"ל כיון דאינו נ"מ תפס רבינו טעם זה. והנה ז"ל המשנה במס' ערל' עת שבאו אבותינו לארץ ומצאו נטוע פטור נטעו אף על פי שלא כבשו חייב וע"ש בר"מ ור"ש דילפינן זה מקרא כי תבאו ונטעתם דקודם שבאו לא הי' דין ערלה ולכאורה קשה לאיזה צורך מביא המשנ' ד"ז הא מה דהוי הוי אך באמת על המשנה ל"ק דדרך המשנה להבי' אף מה שעבר כמו דיני במות בזבחים וכ"ה במשנה דנגעים דבהרות קודם מתן תורה טהורים דכל אלו עניני' הוא למסבר קראי אך על הר"מ ז"ל ק"ל שהוא לא הביא דיני במות וגם בה' טומאת צרעת כשהבי' המשנ' אלו בהרות טהורות התחיל מנכרי שנתגייר והשמיט דקודם מ"ת טהור דמה דהוי הוי וכאן פ"י מה' מע"ש העתיק המשנה דעד שלא באו לארץ כו' ולכאור' אין שום נ"מ מה שעבר עבר. והנה לשיטת קצת הראשונים שפסקו דקדושת עזרא ג"כ לא קדשה לע"ל ומה"ט תרומה בזה"ז דרבנן וכן כל חובת קרקע אינו נוהג מן התורה כמבואר כאן במ"ל פ"י מהמ"א אם כן אפ"ל דנ"מ לעתיד כשיבא משיח ב"ב כל מה שאנו נמצא נטוע פטור כיון דהוא מגזירת הכתוב ומצד הסבר' נראה דמ"ל קודם ביאה ראשונה או עתה כיון שדינו כח"ל אך באמת הר"מ עצמו פסק בה' תרומה ובהב"ח דקדוש' עזרא קלע"ל אם כן אין שום נפקות' לעתיד לא ידעתי לאיזה תכלית מביא ד"ז. ואפ"ל דמד' הר"מ הללו סייעתא להצל"ח ברכות פכ"מ סוגיא דצלף דדעתו דלהר"מ ערלה בזה"ז אף בא"י דרבנן כמו תרומה אף דקלע"ל מכל מקום מדכתיב כי תבאו צריך שיהי' ביאת כולם ועם עזרא לא כולי' סליק ע"ש אם כן כיון דבגלות נ"נ בטלה קדושת הארץ ואח"ז לא הי' ביאת כולם ולא נתקיים תבואו ונטעתם וא"כ לע"ל כשתחזור ונמצא נטוע מעכו"ם הנטיעות הללו לא יהיו חייבי' בערלה רק לאחר כשנבא כולנו והנטיעות לאח"כ יהיו חייבים מה"ת. ודע דאף לשיט' הר"מ כפי שפי' הצל"ח דאינו נוהג האידנא היינו דאין לוקין אבל הוא אסור כערלת ח"ל היינו הל"מ ולזה מביא הר"מ ד"ז דנ"מ לע"ל כנ"ל. ובאמת יש לישב זה בפשיטות דנ"מ לעתיד שיכבוש המשיח ארצות עכו"ם ומצאו נטוע מותר וידוע כל שיכבשו יהי' ברשות א"י כמבואר בר"מ ופשוט. והנה במ"ש לעיל דעת הר"מ בפה"מ דעכו"ם שנטע לעצמו פטור מערלה ולכאורה היאך יפרש המשנה נטעו אף על פי שלא כבשו חייב ובר"ש מביא בשם ברייתא דנטעו כותי' חייבים עכצ"ל דהר"מ מפרש ג"כ דנטעו בשדה ישראל בשכירות או בחנם אך מה אתי המשנה לאשמועינן דעת שבאו אבותינו ומצאו נטוע פטור הא בל"ז הוא של נכרי ופטור וא"ל לשיט' הסוברים דא"י מוחזק' מאבותינו ועתו"ס ר"ה גבי חדש ובפר"ד שהאריך בזה ולא הבאתיו בכור. על כל פנים לפי דעת הר"מ בפה"מ דעתו דאין נכרי חייב בערלה ניחא דהתוס' בקדושין דל"ו ע"ב ד"ה כל מצוה כו' שהביאו ראי' מהירושלמי ומהש"ס דע"ז דשל נכרי חייב בערלה ואין מביאין ראי' ממשנתינו דערל' אע"כ אין ראי' ממשנתינו דאפשר דנכרי פטור כדעת הר"מ ע"כ מביאין ראי' מהירוש' ומהש"ס ולומר דהתוס' מביאין ראי' על ערלה של עכו"ם בח"ל ז"א כיון דידעינן דחייב בא"י אם כן מן התורה יפטור בח"ל הא הל"מ לא גרעה כלום בח"ל רק ד"ז קבלו חכמינו זכרונם לברכה דספק מותר דכך הי' הלכה אבל לענין שאר דברים שוים ואפשר דהתוס' רוצי' להבי' ראי' אף למ"ד ערלה בח"ל ה' מדינ' והי' ס"ד דלא קבלו עליהם חומרא זו בשל עכו"ם ע"כ מביאין התוס' ראי' דאף בח"ל נוהג בשל עכו"ם. ולכאורה לד' הר"מ המע"ש יתעורר קושי' תוס' ואין כאן מקומו ועתו"ס שהביאו שם בגבינות הנכרי' שמעמידין אותם בשרף ערלה דמוכח דשל עכו"ם חייב בערל' עיין במרדכי כ' דאין מעמידין רק בשרף ילדה דאי מעמידין בשרף זקנה ג"כ הו"ל ס' ערלה והו"ל להיות מותר בח"ל ע"ש:

ט

שהוא אסור מן התורה כו'. נטה כאן מדרך הר"מ דידוע שיטתו דסד"א מדרבנן לחומרא וער"נ קדושין דהסוברים סד"א מן התורה לחומרא מביאין ראי' מכאן והוא דחה דבריהם והנה הא דערלה בח"ל הל"מ כ"ה דעת הר"מ ג"כ בהמ"א וענין ס' ערלה עיין ר"מ המ"א ובכ"מ וב"י סי' רל"ד:

י

מי שיש לו אילן כו' אינו נזקק כו'. הנה הר"מ וכן הטור לא הביאו ד"ז ועיין כסף משנה המ"א וב"י סרצ"ד שהר"מ והטור סוברי' דד"ז אינו אלא להסוברי' דערלה בח"ל ה' מדינ' אבל להסוברים הל"מ אסור לספוקי ע"ש והנה הרהמ"ח סובר בפי' דהיא הל"מ ומכל מקום במה שסובר דמותר לספוקי כי כך נאמרה הלכה וכ"כ בר"ן בקדושין שם. והנה לשון הרהמ"ח דאם א' אוכל אין חבירו נזקק להודיע לו נראה מזה דדווקא בכה"ג אבל להאכיל בידים לחבירו שא"י אסור וכ"נ מד' רש"י ז"ל גבי ספק לי ע"ש אבל מד' הר"נ שם נראה דאף להאכילו בידי' שרי שכתב דבכל האיסורים עוברי' על לפ"ע כו' וכאן מותר וכ"ה בש"ג הובא במג"א ה' לולב שכ' דאתרוג של ערלה בח"ל יוצאין בו כיון דמותר להאכילו לחבירו וכ"ה בש"ג כאן בקדושין. ולא אוכל להבין ד"ז כיון דערלה בח"ל הל"מ ואסור בהנאה אם כן היאך יכול להאכילו לחבירו דזה הוי הנאה דהא מכירה ונתינה באה"נ הוא אסור מן התורה דמיני' ילפינן היתר הנאה תתננה ואכלה או מכור ואף לד' הרב המגיד שחוץ לאכילה הו"ל שלכדה"נ כמבואר בדבריו בהמ"א מכל מקום מודה דמכירה ונתינה הוא א"ד והוי כדרך הנאתו ע"ש וא"כ היאך יכול להאכילו לחבירו אח"ז הראו לי בס' ש"ש ש"א שהקשה כן יעו"ש וגם מבואר בקדושין דאם נותן לאדם חשוב הוי הנאה פרוטה וע"ש בר"נ אף אם נותן לאדם שאינו חשוב הוי הנאה דאינו ש"פ ע"כ איני מבין דין זה. והנה לשיטת הר"מ שהשמיט דין זה או אף לשיטת הרהמ"ח דרק אינו מחויב להפרישו אבל בידים אסור להאכילו דהוא אסור בהנאה א"י י"ח באתרוג של ערלה וכ"ה שם במ"א. ודע דהרהמ"ח לא הביא ד"ז והוא הל' פסוק' בתמורה ופסק ג"כ הר"מ ומבואר במשניות ערלה דערלה היא מהנשרפין ודעת רש"י בסוף תמורה דמה"ת הוא מהנשרפים דאתקש לכלאים וע"ש בתוס' ודעת התי"ט דילפינן במ"מ וע' תוס' סוכה פ' לולב הגזול נראה דספוקי מספקא להו אי הוי מה"ת. ולכאורה ערלה בח"ל ג"כ מהנשרפין דמ"ש. אך ראיתי בפ"י ברכות סוגיא דצלף דעתו דערלת ח"ל אינו בשרפה וה"ר דזרק את האביונו' ולא שרפם ע"ש. אך הוא כתב אליבא דמ"ד ערלה בח"ל ה' מדינה ע"ש ול"נ דאף למ"ד הל"מ מכל מקום כיון דכל הנשרפין צריך קרא לרבויי שישרפו ובל"ז הוי מן הנקברין ע' סוף תמורה ובתוס' דנעשית מצותו אם כן בשלמא בא"י דמבואר בתורה איסורו ויש היקש לכה"ת הוי בשרפה או במ"מ אבל בח"ל דאינו מבואר בקרא רק הל"מ אם כן מן התורה כיון שלא גילו חכמינו זכרונם לברכה דהלכה היא בשרפה מן התורה דטעונה שרפה והוי דינו ככל איסורי הנאה דעלמא אח"כ מצאתי כן בכפ"ת סוכה שם ע"ש. ובזה י"ל ק' התוס' בסוכה ל"ל טעמא דערלה מחמת דאין בה היתר אכילה או דין ממון הא בלאו הכי הוי כתותי מכתת שיעורי' דהיא בשרפה ולפמ"ש ניחא דצריכין טעמים הנ"ל לערל' ח"ל דאינו בשרפה ומכל מקום היתר אכילה והנאה אין בה אך אין כאן מקומו אי בהנקברין ג"כ שייך כתותי מ"ש ועיין פ"י בסוכה ובפסחים דדעתו דאף ערלה בא"י אינו מהנשרפין מן התורה רק מדרבנן אף דהחומרא דרבנן אתי לידי קולא דאפרן מותר מכל מקום גם הנקברים אין איסור באפרן רק מדרבנן דהוי שלכד"ה עיין פסחים ובאחרונים. ודע דמשקין של ערלה דאין דרכם לשרוף יקברו וכ"ה בר"מ פח"י מפסהמ"ק. ונ"פ לענ"ד דאם א' לא ידע אם הפרי היא ערלה ומכר הפרי ולקח דמים ואח"כ נודע למוכר שמכר ערלה מכל מקום הדמים מותרים לו כיון דבכל האיסורים אין הדמים נתפסין רק מטעם קנס וכאן כ"ז שלא ידע הוי היתר גמור ול"ש קנס אף דבשאר אה"נ אף דמכר בשוגג מכל מקום הדמים אסורין לו ע' באו"ח סי' תמ"ה מכל מקום כאן כ"ז דלא ידע הוי היתר גמור ואין הדמים נתפסים כנ"ל פשוט. אמנם אם ידע המוכר נ"ל דהדמים אסורים מן התורה דהא דחליפי א"ה שרי מ"ה מבואר בירושלמי שהביא הר"ן קדושין לפי שאין דמיהן ר"ל שאין האיסור שוה כלום וצריך לבערו מהעולם משא"כ בזה שמותר להאכיל לחבירו יש לו דמים ושוב אסור מהל"מ שהרי אסור ליהנות מערלה בח"ל. ודע דנראה מד' הר"ן בקדושין דהספק שהתירה התורה כאן אף ס' קבוע ואפילו רוב איסור מכל מקום מותר דהלכה הוא כן ויש להמתיק ד"ז עפ"י ס' הרא"ש מפלוזא גבי עשירי ודאי ולא ס' דכיון דהתורה אסרה בפי' הס' אם כן גם רוב הוא בכלל ס' וכן ס"ס כמבואר גבי ס"ט ברה"י דאפילו ס"ס טמא ה"נ כאן לקולא כיון שהתורה דהיינו הל"מ התיר' בפי' הס' אם כן רוב להחמיר ג"כ דהכל בכלל ס' וגם ס"ס להחמיר הוא בכלל סד"ר ולקולא וכ"כ השב שמעתתא לענין ס' ממזר דהתירה התורה מותר אף נגד רוב ע"ש כי אין הס' כעת בידי. ועיין ר"מ ובב"י ביו"ד השיטות לענין יורד ולוקט:

יא

ועובר כו' משומר הפרי כו'. וכן אם אכל משקים מזתים וענבים חייב אבל משקים היוצאים משאר פירות אין לוקין כמבואר בדברי הר"מ פ"י מהמ"א ושיעור שתי' אם כזית או רביעית הארכתי לעיל ומצאתי בפ"י לפסחים מביא בשם הירושלמי דמשקים היוצאים משאר פירות עובר בעשה כס' התוס' ב"ק. ומדי עברי ראיתי בצל"ח שם דעתו דבח"ל אינו אסור שומר לפרי דבא"י נתרבה שומר מאת הטפל אבל בח"ל דהלכה לא אסרה רק הפרי אבל לא השומר ע"ש. ודע דבש"ס ברכות וביומא ובסוכה הובא ברייתא הי' ר' מאיר אומר ממשמע שנא' כו' מלמד שהפלפלין חייבים בערלה וע"ש ברש"י ותוספות ועיין בקונטרס תויה"כ ובכפות תמרים פלפל דהר"מ השמיט דין זה כי בברייתא דין זה משמי' דר"מ ורבנן פליגי ע"ז ע"כ אינו מביא הר"מ דין זה ע"ש באורך. ודע דהרהמ"ח אינו מודיע לנו השלשה שנים של ערלה אי בעינן ג' שנים מיום ליום או לא ועיין במס' ר"ה שם מבואר דלשנות עולם מנינן ול' יום בשנה חשוב שנה והנוטע ל' יום קודם ר"ה עלתה לו שנה א' ומונה עוד ב' שנים ומכל מקום נמשך זמן איסור עד ט"ו בשבט שאותם הפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט בשנה הרביעית עדיין אסורין משום ערלה ועיין ר"מ פ"ט מה' מע"ש ונ"ר ובש"ע יו"ד סי' רצ"ד יש שני שיטות די"א דווקא בנטיעה זו דהקלנו עליו בתחלתה דנחשב שנה אז נמשך איסור הפירות עד ט"ו בשבט אבל אם נוטע פחות מל' יום דאז צריך ג' שנים שלמים תכף לאחר ר"ה השלישית מותרים הפירות מיד וי"א דתמיד אסורין הפירות עד ט"ו בשבט עבש"ס ותוס' ור"נ ובר"מ ואין להאריך. והשיטה הא' הוא דעת הר"מ ג"כ ועש"ך יו"ד סי' הנ"ל ס"ק י"א שכתב דלשיטה זו דווקא בנוטע סמוך לר"ה בפחות מל' יום אבל אם נטעו לאחר ר"ה כיון דבר"ה הבאה עלתה שנה הוי הקלנו עליו בתחלתה ונמשך עוד זמן הערלה עד ט"ו בשבט של הרביעית וער"מ כ' בהי"ב שם דאם נטע בין ר"ה לט"ו בשבט מונים מיום ליום ותיכף מותרין הפירות לאחר ג"ש מבואר דלא כהש"ך אף דר"ה של שנה א' תיכף נחשב שנה לשנת עולם והוי קולא מכל מקום אין מונין עד ט"ו בשבט. והנה באמת ד' הר"מ צ"ע מ"ל אם נוטע קודם מ"ד יום או הרבה קודם כגון אם נטע בכסלו כיון דיש קולא מהראוי שימשך האיסור עד ט"ו בשבט וצ"ל סברת הר"מ בפשיטות דדוקא לקולא דהיינו שלא הי' ג"ש שלימות עד ט"ו בשבט מכל מקום מקילין ע"כ נמשך עד ט"ו בשבט כיון דאפילו בזמן היתר לאחר ט"ו בשבט עדיין לא מלאו ג' שנים שלמות אבל אם מלאו ג"ש שלמים קודם ט"ו בשבט לחומרא ל"א דיהא נמשך עד אחר ג' שנים שלמים ותמהני על הש"ך שכ' שלא כדבריו ולא הביא דברי רבינו הר"מ. ואם נוטע לאחר ט"ו בשבט היא לקולא דתיכף בט"ו בשבט השלישי' דלא מלו עדיין השלימות מכל מקום שריין הפירות ופשוט. ויש עוד שיטה דאם נטע לאחר ר"ה קודם ט"ו בשבט יצא מידי ערלה בר"ה של שנה השלישית קודם ט"ו בשבט וקודם שמלו לו אפילו שלמים כיון דעברו ג"פ ט"ו בשבט אבל דעת הר"מ ושאר ראשונים אינו כן ע' בס' ט"א באורך. ויש עוד שיטה והיא שיטת הר"מ דאם נטע בפחות מלמ"ד יום קודם ר"ה כגון ב' ימים באלול כשמגיע ב' אלול בשנה השלישית אף שמלו ג' שנים מיום ליום מכל מקום הפירות שיגדלו (י"ב) (ב)אלול אסורים ואינו בא לכלל היתר עד ר"ה כיון דהג"ש נתמלאו פחות מל' יום קודם ר"ה וע"ע בט"א באורך. ודע דמ"ש לעיל דל' יום עולה לשנה למנין שנות ערלה זה דווקא לענין המנין אבל באמת צריך לנטוע מ"ד יום קודם ר"ה שתעלה שנה בר"ה דמ"ד יום צריך לקליטה כמבואר בש"ס דר"ה ובר"מ פ"ט מה' הנ"ל ובש"ע סי' רצ"ד וער"מ שם ובש"ע דהעתיק לשונו שכ' אם נטע בט"ו באב עלתה לו שנה בר"ה אבל אם נטע בט"ז באב ומשם ואילך לא עלתה לו ע"ש. ולדידי צ"ע מאוד הא מבואר פ' מקום שנהגו דלר"י דקליט' הוא ג' ימים והרבה אמוראים סוברים דאמרי' אף תרי מקצת היום ככולו ורבינא מסיק לענין השרשה חד מקצת היום ככולו אמרינן תרי ל"א חזינן דכ"ע סוברים דלא בעינן מעל"ע וא"כ גם לדידן דפסקינן כר"י דשתי שבתות לקליטה מכל מקום מן התורה דבעינן מעל"ע וחד מקצת היום ככולו בודאי אמרי' אם כן נהי דלענין ל' יום בשנה חשוב שנה אפשר דבעינן מעל"ע מכל מקום לענין קליטה לא בעינן מעל"ע אם כן אם נטע בליל ט"ז באב או ביום אותו היום נחשב נשארו י"ג מעל"ע שלמים עד ליל א' דר"ח אלול כפי חדשים שאנו מונין א' מלא וא' חסר עש"ך שם וא"כ נקלט תחלת ליל ר"ח אלול ומליל א' דר"ח אלול עד ר"ה יש ל' ימים מעל"ע ונחשב שנה אם כן אמאי לא עלתה לו ואפ"ל כיון דרגע א' מליל א' דר"ח אלול נקלט כי בסוף היום דער"ח נקלט ונכנס רגע א' מליל ר"ח אם כן ל"ה ל' יום מעל"ע עד תחלת ליל ר"ה. אך קשה כיון דבגמ' אמרי' בר"ה דלר"מ בעינן ל' יום לקליטה ויום א' נחשב שנה יום האחרון מקליטה עולה לכאן ולכאן אם כן מכ"ש דרגע א' של הקליט' תעלה לחשבון הל' אדרבא מן התורה דפליג ר"י בזה דאפשר דיום הקליטה עולה לכאן ולכאן מודה ר"י אם כן אפילו נטע בי"ז באב ואמרי' חד מקצת היום ככולו אם כן יום אחרון של הקליטה הוא ביום א' דר"ח אלול והיום הזה עולה לקליטה וג"כ יעלה לחשבון הל' יום כמו לר"מ דיום הקליטה עולה לחשבון וצ"ל דהש"ס דחיק לאוקמי כר"מ עכצ"ל דיום הקליטה עולה לכאן ולכאן אבל לדידן אין עולה לחשבון אם כן ג"כ אם רגע א' חסר אינו נחשב שנה ע"כ אם נטע בט"ז באב כיון דנכנס רגע א' בליל א' דר"ח אלול דאז זמן הקליטה שוב לא הוי ל' יום עד התחלת ליל ר"ה היינו שלמים. וערש"י בר"ה במשנה דפי' ולנטיעה אם נטע באב כלתה שנתו כו' ועפ"י נראה דלר"מ אף בא' דר"ח אלול דהיינו סוף אב נחשב עם ימי הקליטה שנה נרא' דמקצת היום ככולו ואין להאריך. ולדידי נראה דהר"מ דחה הסוגיא דפ' מקום שנהגו וס"ל דבעינן מעל"ע ויצא לו מסוגיא מפורשת במנחות ד"ע ע"ב דאיתא שם פלוגתא על דאם השרישו קודם לעומר העומר מתיר ח"א קודם קצירת העומר וח"א קודם הבאת העומר ע"ש מבואר שם דמשכחת לה שישריש בין הקציר' והבאה עכצ"ל דבעינן מעל"ע דאי לא אלא אפילו חד מקצת היום ככולו אמרי' לא משכחת לה דבליל ט"ז בניסן לא נקלט וביום ט"ז נקלט דעכצ"ל דזרע בתליסר קודם הלילה וא"כ ארביסר וחמיסר ותחלת ליל ט"ז מקצת היום ככולו כלתה ג' מעל"ע. ואי דזרע תחלת ארביסר אם כן לא כלתה הג' ימים עד תחלת ליל י"ז דיום הראשון מקצת היום ככולו וב' ימים בעינן מעל"ע. ולומר כגון דזרע בי"ד בחצי הלילה אם כן בליל ט"ז בחצי הלילה הוי שני מעל"ע ואח"ז עוד שעה הוי מקצת היום ככולו אם כן בשעת קצירה לא הי' ג"י ובשעת הבאה הי' ג"י זה לא שמענו דבאמצע היום יהי' מתחיל מקצת היום דוק ותשכח. ע"כ משם מוכח דבעינן מעל"ע אם כן אם זרע בחצות ליל י"ג כלו הג' מעל"ע בחצות ליל ט"ז לאחר קצירה וקודם הבאה ומכאן הוכיח הר"מ ד"ז ובזה ניחא ד' הכסף משנה פ"י מהמ"א שכ' דר"מ פוסק דאם השריש קודם הבאה ע"ש דאזיל לשטתו דבעינן מעל"ע משכחת לה דהשריש בין קצירה והבאה כנ"ל. אח"ז פתחתי ס' טורי אבן וראיתי שפלפל בענין זה בסוגיא דמנחות ובעזה"י הרבה כיונתי לדעתו ולא עיינתי בד' ע"נ אך לפ"ר ואי"ה אשנה פ"ז. ומדי עברי בס' ט"א ראיתי שהקשה שם על הש"ס דמבואר שם דמרכיב ג"כ ל' יום עלתה לו שנה המ"ל הא אם הרכיבו בזקנה אינו נוהג ערלה דילדה בזקנה בטלה ואי ילדה בילדה לכי מטי ג"ש לנטיעה הראשונה עלתה כמבואר בר"נ ואי אפילו הרכיב באילן הנטוע לסייג מכל מקום עיקר הטעם דאי אימלך כמ"ש לעיל הא אפילו מימלך על האילן הנטוע לסייג מכל מקום מונין לו ערלה משעת נטיעה הראשונה וא"כ היאך משכחת לה דמונין להרכבה לעצמה ע"ש שמביא ד' הירושלמי ובאמת לדברי הר"נ בע"ז שכתב לעיל דהנוטע לסייג לא בטלה הילדה דהוי כמו שחוטה בנבלה ע"ש אם כן אין הילדה תלוי באילן הסייג כלל רק דלא בטלה אבל באמת מונין לעצמ'. והר"מ לא הביא לענין מנין שני ערלה רק נוטע אבל לא הברכה ולא הרכבה אפשר כדעת הט"א אך מכל מקום קשה למה השמיט הר"מ הברכה ואפשר כיון דע"כ מיירי דנפסק מהאב אם כן אין כאן דבר חדש דודאי דינו כנטיע' חדשה ויש לי עוד הערות אך כ"ז למדתי בחפזי אקוה להשי"ת שיעזרני ואשנה פ"ז בעומק העיון. ומ"ש הרהמ"ח ואכל כזית היינו בא"י ואם שתה משקין היוצאין א"ח רק על זיתים וענבים אבל על שאר משקים לא כמבואר בר"מ המ"א ושיעור שתיית משקים אי צריך רביעית אי סגי בכזית ע"ל בדיני דם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---