מנחת חינוך/רלו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שנמנענו כו' ובפי' אמרו כו'. עיין ר"מ פ"ו מה' דיעות ובראב"ד וכ"מ שם ומ"ש כי המשבח חבירו בפני שונאו בש"ס מבואר סתם לעולם אל יספר אדם בשבחו של חבירו אך הר"מ שם כ' דדוקא בפני שונאו וע"ש בכ"מ ואם נתאמרו באפי תלתא עיין ר"מ פ"ו מהלכות דיעות ובכ"מ שם:
ב[עריכה]
חייביה ר"נ כו'. דעת הר"מ פ"ח מה' חובל ומזיק דאם מסר ומת גובין מיורשיו דדינא הוא וע' סי' שפ"ח בח"מ מבי' דיעות מגדולי ראשונים דאין גוב' מיורשיו דקנס' הוא רק בעמד בדין גובין מיורשיו ודוקא אם לא נו"נ בידו רק הראה אבל אם נו"נ ביד כ"ע מודים דחייבים היורשים לשלם דהוי מזיק בידים ע"ש בש"ך סי' הנ"ל והרהמ"ח לא ביאר דעתו ומבואר בר"מ מהש"ס דב"ק ומבואר גם בש"ע דמוסר צריך לשלם מן העדיות:
ג[עריכה]
אפילו אנסוהו כו'. ע' ב"י בח"מ סי' הנ"ל ובהגה' רמ"א שהביא דוקא אונס נפשות או הכאה או יסורים הוי אונס אבל אונס ממון ל"ה אונס ומ"ש הרהמ"ח וכ"כ הר"מ בר"מ אינו מבואר דאונס ממון נקרא אונס וכתב הש"ך דנוסחא אחרת הי' לו בר"מ ע"ש:
ד[עריכה]
ואם נו"נ ביד כו'. כ"ה דעת הר"ם כדעת הרי"ף וע' ראב"ד שם ששיטות הרבה גאונים דפטור אם אנסוהו על ממון חבירו אף אם נו"נ ביד יע"ש במ"מ ובש"ך סימן שפ"ח דעתו כדעת הראב"ד והגאונים דפטור מחמת האונס אף דנו"נ ביד:
ה[עריכה]
והיכא דהראה כו' ח"מ כו' ע"י התראה. ע' במ"מ כ' גבי עובד' דרב שילי בברכות או דהתרה בו או שלא הי' פנאי להתרות בו ובמשנה למלך כ' דוקא אחר צריך להתרות בו אבל הנמסר גופי' או הנרדף א"צ להתרות בו בהרודף או במוסר ע"כ לא הי' צריך ר"ש להתרות בו ע"ש. והנה הרוצה למסור יש לו דין רודף דמותר כ"א להרגו כמבואר בר"מ ובראשונים ובש"ע סי' שפ"ח אם כן י"ל דאם מסר מרצונו א"ח לשלם כמו רודף אחר חבירו ושבר כלים אפילו כלים של אחרי' או כלי' של נרדף פטור מתשלומין מחמת קלב"מ כי הוא מופקר לכל אם כן במוסר נמי פטור מלשלם ובאמת משמע בר"מ ובש"ע דחייב לשלם וצ"ע כיון דהוי רודף למה יתחייב לשלם מ"ש מרודף דפטור וצע"ק. דנראה דא"ח רק במקום דאינו ח"מ ע"ש כמה דינים דאינו ח"מ ומכל מקום חייב לשלם ע"ש:
ו[עריכה]
ומי שהוא מוחזק למוסר. כ"ד הר"מ ועבש"ע מבי' דעת הרמ"א דווק' ע"י גרמא שרי ולא בידים ע"ש ובש"ך:
ז[עריכה]
ואסור לאבד ממון מוסר. ע' סי' שפ"ח והבאנו לעיל דיש דיעות דלעצמו יכול ליקח ע"ש ובש"ך בשם תוס' דנסתפקו אי מחזירין לו אבידתו וע"ש בשם הג"א דאבדתו אסור לחזור לו אף דאסור לאבד ממונו ע"ש וכן מסור פסול לעדות ולענין שחיטת מסור ותפלין ומזוזות שכתבו מסור ע' באו"ח וביו"ד. ודע דאף דאסור לאבד ממונו מכל מקום ע"י גרמא שרי ולמסור ממונו אסור ע"ש באריכות ואין כאן מקומו. והנה הרהמ"ח כתב בכוונת הר"מ דמוסר צריך שיקבל עליו התראה וצ"ע דקודם מעשה כיון דיש לו דין רודף וברודף כ' הר"מ פ"א מהלכו' רוצח דמזהירין אותו ואע"פ שלא קבל עליו התראה ה"ז נהרג ע"ש אם כן כאן נמי למה יצטרך שיקבל עליו התראה. ודע דנ"ל פשוט דאף קטן ג"כ נהרג כמו רודף דמבואר בסנהדרין דאף רודף קטן ניתן להצילו בנפשו וע"ש בש"ס הטעם דקסבר האי תנא רודף א"צ התראה אם כן לפי דעת הר"מ וכמ"ש הרהמ"ח אפשר דאין קטן נהרג כיון דצריך שיקבל עליו התראה אך מכל מקום נ"ל דקודם מעשה א"צ כלל אם כן גם קטן יכול להרגו אם ירצה למסור אך בתשלומין בודאי א"ח כמו קטן שהזיק או שגנב שפטור כנ"ל פשוט:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |