מנחת חינוך/רלב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא להכשיל כו' אבל ניישר כו'. לכאורה איני מבין כונת הרהמ"ח שכת' בני ישראל הלא גם לעכו"ם הלאו דלפ"ע כמבואר אח"ז בדבריו וש"ס מפורש הוא בע"ז וכ"מ דלא יושיט אמ"ה לב"נ ולשון הר"מ פי"ב מה' רוצח כל המכשיל עור כו' לא כ' דוקא ישראל ולחלק ולומר דדוקא בענין דבר איסור אסור להכשיל לב"נ אבל לא לענין עצה מנלן ד"ז כיון דהקרא קאי גם על ב"נ אם כן אף עצה במילי דעלמא גם כן אסור ואפילו לב"נ ואף שמבואר בב"ב ופסקה הר"מ הלכות רוצח דאסור להשי' עצה טובה לנכרי מכל מקום דוקא להשיאו עצה טובה אסור אך לסלק עצמו מעצה אבל להשיאו עצה רעה גם לב"נ אסור וא"י מנ"ל להרב המחבר ד"ז וצריך עיון. ולכאורה צ"ע דברי המהרש"ל גבי גזל נכרי שכתב דהתורה לישראל נתנה ולא לב"נ עיין תשובת ח"צ סימן כ"ו הלא ראינו דהתורה אסרה ליתן מכשול אף לב"נ ועיין שם בתשובה שדחה דברי רש"ל בטעמים כאילו:
ב[עריכה]
מדיני המצוה כו'. אף שכתב הרב המחבר אח"ז דלישראל החשוד למכור לעכו"ם ג"כ אין מוכרין אף דהוי לפני דלפני עיין תוספות ע"ז דף ט"ו ע"ב ד"ה לנכרי דדוקא גבי נכרי והוא ימכרנו לנכרי אחר שאין הישראל מוזהר כי הוא מוכר לנכרי והנכרי אינו מוזהר אלפ"ע ע"כ אין הישראל מוזהר אבל למכור לישראל החשוד כיון דישראל מוזהר על לפ"ע אם כן המוכר מכשיל את הישראל דיעבור עבירה מ"ל עבירה אחרת או עבירה דלפ"ע אם כן הישראל הראשון ג"כ מצווה על לפ"ע דהוא מכשיל לישראל דיעבור עבירה דלפ"ע ודבריהם מתוקים מדבש (עיין השמטות) וע"ש בתוס' תי' עוד תירוץ אחד ועיין בטור ש"ע יו"ד הלכות ע"ז ובש"ך שם:
ג[עריכה]
אם סייע לו כו' יין לנזיר כו'. השמיט אמ"ה לב"נ המבואר בברייתא בע"ז ופסחים דסמך אדלעיל דגם לב"נ אסור להכשיל וגם הר"מ השמיט ד"ז דסמך על הדין שכת' בה' רוצח דאסור להכשיל בד"ע ע"ש וכעת לא ראיתי להר"מ ולהרהמ"ח שיביאו דין המבואר שם דדוקא בקאי בתרי עברי דנהרא דא"י ליקח בעצמו אבל אם בלא הושטתו יכול ליקח מעצמו א"ע על לפ"ע גבי ב"נ ולישראל אסור מדרבנן דמצווים אנחנו להפרישו ועיין ביו"ד סי' קנ"ט ובש"ך סק"ו ובמג"א סי' שמ"ז וצ"ע שהשמיטו הר"מ והרהמ"ח. וע' מ"ל פ"ד מהלכות מלוה ה"ב כתב שם דוקא אם יכול בעצמו ליקח האיסור ולא יעבור שום א' על לאו דלפ"ע אז אינו מצווה המושיט על לפ"ע אבל היכי דקאי הנזיר בתרי עברי דנהרא ויש ישראל ורוצה להושיט לו ובא ישראל אחר והושיט לו עובר על לפ"ע אף דהיה יכול להיות ע"י חבירו מכל מקום היה השני עובר על לפ"ע ע"כ ג"כ הוא עובר רק אם היה עכו"ם מושיט לו או היה יכול ליקח בעצמו א"ע הישראל והדברים ברורים וה"ר לד' ע"ש. וגם מדברי התוס' חגיגה גבי הדין דאסור ללמוד תורה לנכרי משום לא עשה כן לכל גוי הקשו דתפ"ל משום לפ"ע דעכו"ם הלומד תורה חייב מיתה כמבואר בסנהדרין ותי' דמיירי דיש נכרי אחר ללמדו ולא תי' דיש ישראל אחר אע"כ דאם יש ישראל אחר חייב עי"ש. ובהיותי בזה תמוהין ד' הר"מ שלא ראיתי שיביא דין דאסור ללמוד תור' לעכו"ם משום מגיד דבריו ליעקב וד"ז אין חולק שם ואפשר הר"מ לשיטתו שאינו מביא ד"ז דדוקא בתרי עברי דנהרא אם כן אפילו יכול ליקח מעצמו עובר ג"כ אלפ"ע אם כן אפילו יש עכו"ם אחר ללמדו מכל מקום אסור משום לפ"ע ע"כ א"צ להר"מ להביאו דסמך אמ"ש בה' רוצח דאסור להכשיל ובה' מלכים כ' דב"נ שלמד תורה ח"מ ממילא משתמע דאסור ללמדו משום לפ"ע. ועל ק' התוס' ל"ל טעמא דמגיד דבריו והלא בלאו הכי אסור משום לפ"ע ע' בט"א להגאון ש"א לפי המ"ד דב"נ הלומד תורה חייב משום גזל דמורשה קהלת יעקב עי"ש בסנהדרין אם כן ישראל הלומד תורה עמו הוי כמי שנותן לו מתנה ושרי אי לאו משום מגיד דבריו ליעקב. וער"מ פ"י דמלכים נראה מדבריו דעכו"ם הלומד תורה אינו רק איסור דרבנן דקראי אסמכתא נינהו אם כן בכל גווני אסור ובפרט דד"ז דרשינן מקרא הו"ל להר"מ ז"ל להביאו וצ"ע. אך גוף הדבר תמוה דהר"מ ז"ל לא יחלוק דדוקא בקאי בתרי עברי דנהרא והוא ש"ס מפורש וצ"ע. ועיין פרי חדש יו"ד סי' ס"ד הביא בשם אמונת שמואל דא"ע בל"ע כ"ה דשרי לדידיה וכבר השיגו עליו האחרונים ופלפלו בזה. אך מדהתו"ס חגיגה שהבאתי במ"ש דהלומד תורה לעכו"ם חייב משום לפ"ע מפורש דלא כדבריו דאף שלדידי' מותר וחיובא ליכא מכל מקום עובר על שלומד עם העכו"ם ויש בזה פלפולים רבים ועיין בהשמטות מ"ש בשם התוס':
ד[עריכה]
והוא כעובר כו'. ואין לוקין עמ"ל פ"ג ממלוה באריכות לענין ריבית. והנה מד' הרהמ"ח וכן מד' הר"מ נראה דפסוק הזה דלפ"ע יצא לגמרי מפשוטו דאם נתן מכשול ממש אבן לפני עור אינו עובר כנראה מדברי הרב בתחלת דבריו וכן ממה שכתב שאב"מ ואם זה ג"כ נכלל בלאו הוי יש בו מעשה ואי דהוא סובר דכיון דיכול לעבור בלי מעשה אין לוקין כבר כ' כ"פ בשם השעה"מ דאם ד"ז א"א לעבור בלי מעשה הוי מעש' ולוקין מכל מקום לא ידעתי כיון דמבוא' ביבמות דבכה"ת כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו חוץ מהפסוק והיה הבכור והכונה כתב הרמב"ן היינו דגם פשוטו נדרש אף שכמה דברים נרמז חוץ מפ' זה דעקרינן מפשוטו לגמרי אם כן כאן נהי דהנרמז בו אמת לא כמו הכותים וצדוקים ימ"ש המפורשים כפשוטו מכל מקום דין זה ג"כ אמת דאסור להכשיל העור בדרך ולא ידעתי מנלן דזה המפורש אינו בכלל הלאו. שו"ר במל"מ פ"ד מה' מלוה ד"ה כתב הרב הכה"ג כו' כתב שם טעם דלפ"ע איתקש לחרש וגם כתיב ויראת מאלהיך כו' אבל ארור משגה עור בדרך הוא כפשוטו. וע"ש עוד שכתב כיון דאין בו מעשה אף דעובר על השבועה ג"כ דכתיב ארור משגה וארור בו שבועה מכל מקום אינו נפסל דהוי אין בו מעשה והו"ל כנשבע שיאכל ולא אכל ע"ש. ולדידי צ"ע דהמקרא נוציא לגמרי מפשוטו וא"כ אם הכשיל עור בדרך כגון שנתן מכשול לפניו אפשר ג"כ עובר על הלאו וקאי בארור אם כן לוקין ופסול לעדות ואפשר גם כן לעכו"ם אם הכשילו דהלאו גם עליו קאי כמבואר לעיל וצ"ע. שו"ר בת"כ בספר קרבן אהרן הביא שהרא"מ ושאר גדולים עמדו בזה למה הוציאו חכמינו זכרונם לברכה ד"ז מפשוטו והביא דברים אלו אשר כתבנו שהובא במ"ל והוסיף טעמים מדילי' ולדידי צ"ע דהברייתא דורש גם זה אבל אינו מוכרח שיוציאו מפשוטו דפשוטו ג"כ אמת. אך לפמ"ש הק"א בעצמו דלשון נתינה ל"ש רק לשון שימה ע"ש נראה דפשוטו כ"ה כמו שנדרש וצ"ע. ועיין בתרגום אונקלוס גבי לא תתן להעביר למולך תרגם מלת תתן כמו בלה"ק תתן וכאן פ' קדושים גבי לפ"ע לא תתן תרגם לא תשים נראה דסובר כסברת הק"א דפי' הפסוק הוא כמו הנדרש וצ"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |