מנחת חינוך/רכז

מנחת חינוך ‏ רכז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שלא נשבע כו' זרקתי ולא זרקתי. גם בלשון עבר תפס הרב־המחבר הלשון דוקא מה שבידו ולא נקט ל' הר"מ פ"א מהלכות שבועות שכתב גם לשון שנתן איש פלוני כו' נראה דא"ח על לעבר אלא אם יכול להיות להבא והר"מ פסק בפ"א ופ"ה דגם זרק איש פלוני כו' חייב דהיא פלוגתא בשבועות רב ושמואל ורב סובר אע"ג דליתא בלהבא מכל מקום חייב לשעבר רק צריך מידי דאיתא בלאו והן והלכתא כרב באיסורי ע"כ ד' הרב־המחבר צ"ע דנראה מדבריו וכן מבואר אח"ז דצריך שיהא איתא להבא ובאמת אנן פסקינן כרב דאין צריך איתא להבא וצ"ע ועיין בשבועות דכ"ה:

ב

אבל בכ"ד מצוה כו' בדבר מצוה להבא כו'. דברי הרב־המחבר תמוהים דהלכתא כרב באיסורי דאין צריך להבא ע"כ אם נשבע שקיים מצוה או ביטל מצוה לשעבר חייב משום שבועת־ביטוי וכן הוא בר"מ פ"ה להדיא בהי"ט וז"ל נשבע שהניח תפלין שנתעטף בציצית או שלא הניח תפילין כו' חייב על שבועת־ביטוי לשעבר דאין זה נשבע לקיים או לבטל אלא שמגיד דבר שנעשה ע"כ חייב משום ש"ב ועיין כסף משנה שם שכתב שפשוט הוא דכבר ביאר הר"מ דאין צריך דאיתא בלהבא והרב־המחבר סותר דעת הר"מ ואינו מביא דעתו כלל וגם בש"ס מבואר כדברי הר"מ כמ"ש לעיל וצ"ע:

ג

והנשבע להרע לעצמו. ע' ר"נ שבועות כ' כיון דהוי מדרשא ואינו מפורש בתורה שבוע' חל ע"ז. ועלח"מ פ"ג מהלכות דעות האריך בזה ומתרץ הסוגיא וסוגיא דפ' החובל. וע' יו"ד סימן רל"ו וש"ך:

ד

אם הי' מזיד לוקה כו'. לאו בכל החלוקים המבוארים שם לעיל אלא בלעבר וכן להבא דוקא שלא נעשה ועשה אבל בלהבא שאעשה ולא עשה אינו חייב מלקות וכמבואר במס' שבועות ובר"מ ספ"ד ובפ"א בכ"מ ולחם משנה והטעם דלאו שאב"מ אין לוקין עליו ע"ש. ומה שכלל הרב־המחבר שבועות לעבר ושבועות להבא מלאו הזה ג"כ הר"מ בפ"א כלל אותם וע"ש בכ"מ דמסיק דהר"מ פסק דזה הלאו כולל בין לעבר בין להבא ומכל מקום בלהבא חוץ מה שעובר על לאו זה עובר ג"כ משום בל יחל ע"ש וכ"ה דעת המ"ח ע"ש שכ' הא דלא מנה הר"מ לאו זה ג"כ לפי שאין דרך הר"מ למנות לאוין הרבה על מצוה א' ע"ש. ואני כתבתי בגליון על הר"מ דמ"מ קשה למה לא כ' הר"מ דאם עבר על שבועה להבא לוקה שתים משום לאו הזה ומשום בל יחל וכמ"ש בה' נזיר פ"א דאם עבר הנזיר וגלח או ששתה יין או נטמא לוקה שתים משום לאו המיוחד בנזיר ומשום בל יחל אף על פי דאינו מונה אותו שם במנין המצות מכל מקום לוקין שתים. וא"כ כאן אם כן הוא דעת הר"מ למה לא ילקה שתים ע"ש וצ"ע ועתו' שבועות ד"ג ע"ב ד"ה אבל לענין כו'.

ושבועה זו נוהגת בזכרים כו'. ואם גם עכו"ם מצווין על שבועת שקר עיין משנה־למלך פ"י מהלכות מלכים באריכות. ועבדים או שפחות שנשבעו להתענות או איזה ענין שמזיק להם אין השבועה חל כלל כי הוא קנוי לרבו וא"י לישבע להזיק לנכסי אחרים כ"ה בר"מ פי"ב דשבועות ה"ו מש"ס דנזיר ודוקא שבועה להרע לעצמו אבל שאר שבועות בודאי חל עליו ודינו בזה כישראל ע"ש בר"מ ובראב"ד. ואם הוא מופלא סמוך לאיש כגון בן י"ב שנים לזכר או י"א לנקבה אף על פי שלכל דיני התורה הם קטנים מכל מקום לענין שבועות ולענין נדרים והקדשות הרי הם כגדולים אם יש בהם דעת לשם מי נדרו ונשבעו אך אין לוקין אם עברו קודם שהגיעו לגדלות אבל אם נשבעו שלא יאכלו ואכלו אחר שהגיעו לכלל גדלות לוקין דשבועתם מהני אם הוא מופלא סמוך לאיש עיין דינים אלו פי"א מה' נדרים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף