מנחת חינוך/רכב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png רכב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

שלא ללקט פרט הכרם כו'. ב' גרגרין ואם הי' בוצר וכרת את האשכול והוסבך בעלין ונפרט אין זה פרט כמבואר לעיל גבי לקט דאם הי' באונס אין זה לקט וה"ה כאן:

ב[עריכה]

וכן אשכול שלם שנפרט. עיין ר"מ פ"ד הט"ז ובכ"מ שם:

ג[עריכה]

והמניח את הכלכלה כו'. עיין ר"מ ובמסכת פאה פ"ז מ"ג וע"ש ברא"ש ורע"ב שכתב דבעת נשירתו זכו העניים קודם שנפל לארץ כו' נראה מדבריהם דוקא קודם שנפל לארץ זכו העניים ולא עם נשירת רובו ולפי זה גבי פרט אם הפקיר עם נשירת רובו אפשר דהוי הפקר דעדיין לא חל הפרט דלא כמ"ש לעיל בשם הר"מ גבי לקט והוא מהש"ס דתמורה דהמפקיר עם נשירת רובו אינו הפקר ואפ"ל דלאו דוקא אלא דינו כמו לקט דבנשירת רובו הוי פרט וצ"ע. ועיין ר"מ פרק הנ"ל הכ"ב כתב דאין העניים זוכים ליקח פרט ועוללות עד שיתחיל בעל הכרם לבצור וכמה יבצור כו' והכסף משנה הראה מקומו לפ"ז דפאה ובאמת שם איתא עוללות כמבואר בהרהמ"ח ג"כ במצות עוללות ושם הוא רבותא אף דהם ניכרים העוללות מכל מקום אין רשות לעני ליקח קודם שיתחיל לבצור כשיעור המבואר שם אבל פרט אינו נזכר כלל ממילא קודם שיתחיל לבצור אין שייך פרט דפרט הוא הנושר בשעת בצירה ותיכף שבצר נראה דעניים מותרים תיכף ליטול אף אם בצר אשכול א' ונפל גרגרים דאין זה מוזכר במשנה ובפרט הפסוק כי תבצור לא תעולל נראה דוקא עוללות וגם הרהמ"ח לא הביא דין זה כאן רק לגבי עוללות וצע"ק ואפשר ד"ז איתא בירושלמי ואינו ת"י. אחר כתבי כל הנ"ל בא לידי בשאלה ספר שנות אליהו להגאון מוהר"א ווילנא. ועיינתי קצת וארשום איזה הערות. הנה כבר הבאתי לעיל בשם הר"מ דאם נטל עני מקצת פאה וזרק על השאר אף מה שנטל בהיתר מוציאין ממנו ועיין כסף משנה בשם התוספתא פ"ב הח"י אין לו בה כלו' רמ"א קונסי' אותו ונוטלי' ממנו זו וזו וכ' הכסף משנה בשם הר"ן שהר"מ הי' גורס שרמ"א וכול' ר"מ היא ובס' הנ"ל ראיתי בפ"ד מ"ג כתב שם דר"מ לטעמי' בב"מ בשטר שיש בו רבית דקונסין אותו ואין גובין אף הקרן וחכמים לטעמייהו דאין קונסין אותו ע"כ אין נוטלין ממנו מה שלקח בהיתר (עי' בהשמטה) ואם הדברים הללו הם בירושלמי כי אינו ת"י אם כן ד' הכסף משנה והר"ן תמוהים שכתבו דהר"מ סובר דכולה ר"מ היא אחר שבירושלמי מפורש דהיא פלוגתא וגם ד' הר"מ תמוהים איך פסק כר"מ במקום חכמים ובפרט בפ"ד מה' מלוה ולוה גבי שטר של רבית פ' כרבנן ועבח"מ סי' נ"ב ואם הם דברי עצמו בודאי ג"כ תמוהים דלפ"ד ד' הר"מ סותרים זא"ז משטר שיש בו ריבית וצ"ע. וגם כת' לעיל דהר"מ לא הזכיר גבי פאה דין שותפות וכתבתי שסמך אמ"ש ד"ז גבי עוללות פ"ד הכ"ה והקשיתי שם ע"ז עתה האיר השי"ת את עיני ופתחתי התוספתא מבואר גבי פאה פלוגתא בפ"ב ישראל ועכו"ם שיש להם קמה בשותפות ת"ק סובר חלקו של ישראל חייב וחלקו של עכו"ם פטור ר' ישמעאל פוטר אימתי ע"ש אם כן מבואר דג"כ גבי פאה בודאי פוסק הר"מ כת"ק מכל מקום צ"ע למה השמיטו גבי פאה. גם מבואר שם בתוספתא פ"ג הפלוגתא גבי עוללות דין שהביא בר"מ פ"ד הכ"ה ת"ק סובר דחלקו של ישראל חייב ור"ש פוטר ע"כ פוסק הר"מ כת"ק ע"כ ד' הכסף משנה תמוהים בהכ"ה שכת' מרה"ג מחולין ומשמע לרבינו כו' כיון שהיא תוספתא מפורשת וצ"ע על הכסף משנה שלא ראה התוספתא בעידנא דעסיק בי' דדין הקודם דעכו"ם שמכר מביא הכסף משנה בשם התוספתא וכאן לא כ' זה וצ"ע. גם כת' למעלה בשם הרע"ב והר"ש דפרט בנשירתו הוא קודש קודם שנפל לארץ ואני כתבתי דנראה לי דגם עם נשירת רובו ע"ל. ועתה ראיתי להגאון ש"א הנ"ל כ' שאין הפרט קדוש עד שיגיע (עי' השמטות) לארץ ודבריו נובעים מהירושלמי (עי' בהשמטות) ע"כ המניח את הכלכלה אמרי' דגוזל את עניים מטעם גרם שלא יהי' פרט דאי בנשירתו הוא קודש מאי חידשה לן המשנ' דודאי גזלן גמור וגם עובר על הלאו ע"ש וע' ע"ש בפ"ז דפאה חידש הגאון עוד מתנה לעניים היינו זית ניקף ואינו נוהג אלא בזית עיין בהג"ה שם כ' דצ"ע מהש"ס דחולין דמבואר שם ד' מתנות בכרם וב' באילנות וג' בתבואות ותפאר בזתים היינו פאה ע"ש ובהשמטות שיישב דעתו.

והנה בכל הדינים הנ"ל מבואר דאם עבר על הלאו אינו לוקה דיקיים העשה אך אם נשרף או נאבד הקציר אז לא יוכל לקיים העשה אז לוקין ע' בפ"א מהמ"ע ובהרהמ"ח כאן. ונ"ל דהיינו דוקא בנשרף או נאבד דא"י לקיים העשה וג"כ א"ח בתשלומין ע' בחולין פ' הזרוע גבי מזיק מתנות כהונה או שאכלן ומתנות עניים שוה בזה למת"כ ע"ש בסוגיא דהוי ממון שאין לו תובעים אבל אם לקחו המלך בחובו או איש אחר נטלו בחובו ומבואר שם בגמ' כ"ה דנטלו בחובו דקא משתרשי לי' חייב לשלם מ"כ וגם לעניים ע"ש בתוס' ובר"נ דמחלק בין אם הוא הפקיע המצוה כגון שאכל אם כן מצוה אם כן וחיוב ממון ג"כ אין כאן. אבל אם לקחו בחובו דלא הפקיע המצוה אם כן מ"ל הן מ"ל דמיהן וצריך לשלם אם כן כאן נמי בנטלו בחובו אף שאין הקציר בעין מכל מקום כיון שצריך לשלם אם כן אין עליו חיוב מלקות ולא ילקה לעולם כיון דאינו בעין ורק חיוב ממון עליו אם כן אימתי שיתן ממון יפטור עתו"ס מכות אם כן הו"ל כמו לאו הניתן לתשלומין ואין לוקין כנ"ל ע"ש בחולין ובתוס' ור"ן. ולפי זה לכאורה יש לחלק בין אם הפאה או שאר המתנות שוים פרוטה דאז צריך לשלם אף דהוי ממון שאין לו תובעים דקא משתרשי לי' אבל אם אין בהם ש"פ אם כן אפילו יש לו תובעים א"צ לשלם אך באמת ז"א לסברת הר"ן כ"ז שאינו מפקיע בידים המצוה אם כן מ"ל הן מ"ל דמיהן אם כן כמו שהמצוה היא אפילו פמש"פ אם כן כל היכי דמשתרשי ולא הפקיע המצוה מחויב ליתן דמיו והוי כאילו הדבר בעין בתורת המ"ע ע"ש בר"נ אם כן אפילו פמש"פ נמי והדבר צריך ביאור רחב ואין כאן מקומו ובאתי רק לעורר לב המעיין:


< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון