מנחת חינוך/רט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png רט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

שלא לבא כו'. ונכפל זה הלאו כו' ונ"מ בהכפל הלאוין כמש"ל מפירש"י שבועות דף כ' דהמתרה צריך להתרות משום איזה לאו הוא עובר אם כן במקום שנכפלו הלאוין כגון כאן אם מתרים בו משום לא יהיה קדש ג"כ הוי התראה. הן אמת שבר"מ פי"ב מה' סנהדרין נראה דאין דעתו כן שכתב דמתרין בו שהיא עבירה והוא חייב מיתה או מלקות נראה שא"צ להתרות בו משום איזה לאו ומכל מקום נראה דגם הר"מ מודה דאע"פ דא"צ שיתרו משום לאו כלל מכל מקום אם התרו בו באיזה עבירה משום לאו אחר אינה התראה כיון שידע שהאמת אינו כן ע"כ לא פירש מהעבירה ונדמה לו שמפליגו בדברים וכ"ה בתוס' שבת דף ע"ג ע"ב ד"ה משום זורע דאין צריך להתרות משום תולדה מכל מקום אם התרו בו משום דבר אחר פטור שהוא סבור שהוא מלעיג עליו ע"ש:

ב[עריכה]

וראיתי לרמב"ן כו' להיות נשכב. לכאורה אינו מובן דאם קדש הוי נשכב מזכר אם כן גם הנשכב עובר משום אזהרה זו ובסנהדרין דף נ"ד ע"ב מבואר דאם בא על הזכר והביא זכר עליו א"ח אלא א' ולדעת ר"ע דמשם א' הוא לא תשכב כמבואר לקמן בד' הרהמ"ח ונראה דכונת הרמב"ן דלא נקרא קדש רק במזומן לכך כמבואר בלשונו אבל בלאו הכי אינו נקרא קדש גם מ"ש הרמב"ן דאין אנחנו מוזהרים בזה בעכו"מ כו' לפ"ד נראה דודאי מוזהרים אנחנו לעשות דין בב"נ על כל עבירות שבהם. אך דכונתו דע"ז יש לאו מיוחד בישראל אבל לא בעכו"ם כמו שיש לאו מיוחד לענין מיתה דמכשפה עיין לעיל ובישראל בודאי אנחנו מוזהרים לעשות דין על כל עבירות כמבואר לקמן אך ע"ז יש לאו מיוחד כמו לאו דמכשפה כנ"ל:

ג[עריכה]

ואל יקשה בעיניך כו' לאו לנושא שפחה כו'. באמת דעת הר"מ פי"ב מהא"ב דאין שפחה אסורה לב"ח רק מדרבנן והביא שם דעת האונקלס ופסק דלא כותיה ע"ש ודעת הרהמ"ח נטה מדרך הר"מ ופסק דיש לאו ולא ראיתי בשום א' מהראשונים ד"ז דיהי' לאו בשפחה חוץ מולא יהיה קדש וקדשה ופשוט כמו דשפחה ליכא לאו להר"מ כ"כ עבד לב"ח ופשוט. ועיין בב"ש סי' ט"ז מבי' ראי' לדעת התרגום מש"ס דיבמות דנראה דאיכא לאו בשפחה וליכא שום לאו רק לא תהיה קדשה ע"ש ולא ראה ד' הרהמ"ח כאן דאיכא לאו אחר אך אם איכא לאו אחר כד' הרהמ"ח א"י איך יתרץ הקושיא היאך יכול ממזר לישא שפחה אם הוא איסור דאורייתא דלדברי ר"ת כיון דיצירתו בעבירה הוא קדש ועומד וא"ע על לאו זה דלא יהי' קדש אבל על לאו אחר הוא מוזהר כמו שמוזהר על הנכרית אם כן היאך יכול לישא שפחה וצ"ע:

ד[עריכה]

ולדעתו כו' בידיעה כו'. והר"מ ז"ל פ"ד מהלכות שגגות פסק כר"ע דא"ח אלא א' ודוקא שהביא עליו אותו זכר עצמו אבל אם שכב עם זכר והביא זכר אחר עליו בהעלם א' חייב ב' חטאות דהם גופים מחולקים ע"ש:

ה[עריכה]

אם שניהם גדולים כו'. עיין ר"מ פ"א מהא"ב ופסק כרב בסנהדרין דזכר הנשכב צריך ג"כ להיות בן ט' שנים ויום א' עי"ש:

ו[עריכה]

והקטן פטור. כן הדין בכל העריות דהקטן פטור והגדול חייב ע"ש בר"מ ונ"ל דאם ישראל גדול בא על עכו"ם קטן אף שמבואר בד' הר"מ בפ"ט מהלכות מלכים שאין עונשין קטן מב"נ ולפמש"ל דאם אין בו דעת בודאי אין עונשין אותו מכל מקום כאן אותו הקטן נהרג כמ"ש פי"ב מהא"ב דישראל שבא על הנכרית אף על פי שהיא קטנה בת ג"ש מכל מקום נהרגה כיון שבאה לישראל תקלה ע"י כמו הבא על הבהמה וע"ש שכתב שד"ז מפורש בתורה גבי מדין וע"ש במ"מ אם כן כאן נמי אם בא על הזכר נכרי אפילו קטן נהרג כבהמה שבאה לישראל תקלה ע"י ואפילו היה הישראל קטן רק מבן ט' שנים למעלה דאינו נסקל מכל מקום הנבעל נהרג כמו הבא על הבהמה אף על פי שהוא קטן נהרגת וכן גבי הבא על הנכרית אף על פי שהישראל קטן מכל מקום נהרגת כמבואר שם בד' הר"מ כנ"ל ברור ב"ה לשיטת הר"מ. והנה הרהמ"ח כתב דד"ז נוהג גם בב"נ עש"ס ור"מ ה' מלכים וע' מש"ל דשיעורן של שנים גבי עריות הם הל"מ ול"ש גבי עכו"ם אם כן נכרי ביאתו ביאה אפילו הוא פחות מבן ט' או הנבעל הוא פחות מבן ט' ועיין לעיל באורך. והנה לכאורה לא מצינו אזהרה לנשכב גבי ב"נ ובישראל יש אזהרה כמבואר כאן ועיין מה שכתבתי לעיל בשם רש"י ותוס' דלא דמי לשאר עריות ששניהם מצווין ונראה דמהלשון ודבק באשתו ולא בזכר גם הנבעל בכלל ואם כן לפמ"ש אם נכרי בא על זכר בין ישראל או עכו"ם אפילו קטן פחות מבן ט' מכל מקום הנבעל נהרג דלדידיה ל"ש השיעורין הנ"ל ואם בא על הנכרי קטן אם יש בו דעת גם הנשכב נהרג כי הוא נשכב ולא מחמת תקלה דעכו"ם הבא על הבהמה פסק הר"מ בהלכות מלכים דאינה נסקלת מהש"ס דסנהדרין דתקלה וקלון בעינן עיין שם אך בתורת נשכב הוא נהרג ואם הנשכב אין בו דעת אינו נהרג כי אין עונשין קטן כזה ובתורת תקלה ליכא אצל ב"נ ואם ישראל בן ט' שבא על ב"נ גדול חייב הב"נ משום נשכב גם כן וגם משום תקלה כמו הבהמה ואפילו אם הב"נ אינו בן דעת מכל מקום דינו כמו בהמה. ואם הב"נ פחות מבן ט' שנים וי"א אין הישראל נהרג כיון דלדידי' נאמרו השיעורין אינו נהרג הב"נ אם אין בו דעת כמו פחות מבן ט' הבא על הבהמה דאין הבהמה נהרגת אבל ישראל פחות מבן ט' בא על נכרי בר דעת או שהוא גדול נהי דא"ח הב"נ משום בהמה מכל מקום חייב משום נשכב אף על פי שנבעל מפחות מבן ט' דאצלו ל"ש השיעורין כמ"ש. הכלל דד"ז נ"ל אמת לשיטת הר"מ דכאן נהרג הב"נ משום בהמה ג"כ כמו לקמן ודוק ותשכח כל דין בשכלך. ואני מסופק למ"ש הר"מ גבי בא על הנכרית [נהרגת] כמו בהמה שבאתה תקלה ע"י באיזה מיתה נהרגת דמבואר בר"מ ה' מלכי' מהש"ס דמיתת ב"נ הוא בסייף ובהמה לא מצינו אלא סקילה אפשר לומר דדוקא מה שב"נ נהרג על עבירות עצמו גזירת הכתוב דבסייף אבל מה שנהרג ע"י ישראל כמו בהמה הוא נסקל כמו בהמה דבהמה אתקש לאדם עי' סנהדרין פ"א. ונ"ל דגבי בא על הנכרית דגם הישראל אינו נידון בסקילה רק קנאין פוגעין בו אם כן גם היא אינה נידונית רק בסייף אבל כאן העונש לישראל סקילה והבהמה אתקש לאדם אם כן אם נהרג משום תקלת הישראל דינו כדין בהמת הנרבעת דנסקל וזה להחמיר עליו בעונש חמור מסייף ונראה גם כן דאף שב"נ נהרג בדיין א' ובעד א' כאן אינו נהרג רק בכ"ג סמוכים כמו שור הנסקל ובעדים דדין זה דדיין א' וע"א רק בעבירות שהוא חייב מצ"ע אבל כאן דהוא חייב רק משום תקלה נידון לגמרי כבהמה וצ"ע בדינים אלו ועי' בסנהדרין סוגיא דתקלה וקלון ואי"ה אשנה פ"ז עמ"ש לעיל בדין בהמה הנרבעת לעכו"ם מה דינה לענין אכיל':

ז[עריכה]

דרך זכרותו. זהו גזירת הכתוב אף דהוא אינו זכר ודאי מכל מקום חייב עליו משום זכר עיין ר"מ שם ובכ"מ:

ח[עריכה]

הטומטום כו'. סובר כשי' הר"מ דכל הספיקות דרבנן ואפילו בח"כ ומב"ד לא כד' הכסף משנה פ"ט מה' ט"מ שדעתו דח"כ ס' אסור מן התורה ואין כאן מקומו:

ט[עריכה]

כל בני עולם כו'. ואני מסופק לדעת הרשב"א הובא בכ"מ פ"א מהא"ב הקשה על פסק הר"מ כיון דפסק דאנדרוגינוס ס' הוא איך פ' דחייב עליו משום זכר ותי' דאף דהוא ס' מכל מקום חייב משום הדרשה דואת זכר כו' דהוא גזירת הכתוב ע"ש אם כן אפשר דב"נ א"ח אם בא על האנדרוגינוס כיון דס' הוא והריבוי אינו אלא גבי ישראל דואת זכר בפרשת העריות כ' אבל לא בב"נ וצע"ק:

י[עריכה]

וכתב הרמב"ם ז"ל שראה כו'. פי"ד כתב בלשון יראה לי ובראב"ד שם שד"ז פשוט ועיין במ"מ כ' שגם א"א ונדה חייב גם כן העבד דלא תלוי בקורבות וכתב דהר"מ ז"ל לא ביאר זה ועי' בד' הרהמ"ח מצוה רי"א כתב ג"כ זה כהה"מ ע"ש. וע"ש עוד בדברי הר"מ שכ' דעבד אין לו אישות כלל אף על השפחה דאין דין אישות אלא על ישראל או לעכו"ם על עכו"ם אבל לא עבד אם כן אפילו ב"נ שבא על אשת העבד פטור משום אשת חבירו וע"ש במ"מ שכתב דאולי מצא רבינו איזה מקום שמבואר ד"ז בפירוש. ודע דמבואר בתוס' קדושין כ"א ומובא בב"ש סי' ט"ז דאף דאין ישראל חייב על א"א של עכו"מ מכל מקום עובר בעשה ודבק ע"ש אם כן נראה דה"ה ישראל הבא על א"א או זכר או בהמה חוץ מה שחייב העונשים במזיד ובשוגג חטאת עוד עובר בעשה הנדרש מפסוק זה ונ"מ לדעתי מה שמבואר בזבחים לענין חטאת דמקופי' מכפר וראוי להביא עולה ג"כ ע"ש. ואין כאן מקומו:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון