מנחת חינוך/קפב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
הזבה כו'. מ"ש הרהמ"ח בימי נדה וימי זיבה נטה מדרך הר"מ ויש עוד חילוק בין הר"מ והחולקין עליו ואין להאריך בזה כי כבר בא בארוכה בספרי הראשונים והאחרונים. ודין טומאת זבה א' זבה קטנה וא' זבה גדולה שוה בכל דינ' לזב ולנדה כמ"ש לעיל. ואחר שסיימנו דיני טומאת זב ונדה עוד יש דין השייך לטומאה זו והיינו בועל נדה או זבה קטנה או גדולה ודינו לענין טומאה כמש"א אי"ה. דעת הר"מ דבועל נדה או אפילו זבה קטנה או יולדת והוא שיהא הבועל מבן ט' שנים וי"א והנבעלת מבג"ש וי"א הבועל הוא אה"ט מטמא במגע ובמשא לאדם וכ"נ מדבריו דמטמא אדם לטמא בגדים עמ"ל שביאר שכ"ד הר"מ וג"כ מטמא בהיסט לדעתו ז"ל ומטמא מו"מ ובזה יש חילוק בין הבועל לנדה וחברותיה דנדה מטמא מו"מ ועושים אותם אה"ט ובועל נדה אינו מטמא מו"מ בלא נגיעה ותחתון כעליון רק ראשונים לטומאה לטמא אוכלין ומשקין והוא גזה"כ. אבל דעת הרבה גדולים דבועל נדה אינו מטמא אדם לטמא בגדים. ובמגע ובמשא ספוקי מספקא לי' להר"ש אם הנוש' מטמא בגדים וע"ש מסקנתו דאף במשא אינו מטמא אדם לטמא בגדים ודעת התוס' דאף בהיסט אינו מטמא (עמ"ל הביא כן בשם תוס' נדה דע"א אבל בתוס' יומא ד"ו ע"ב ד"ה מטמא מו"מ מפורש בשם ר"י דבועל נדה מטמא בהיסט) ודעת קצת דאף במשא אינו מטמא ע"ש במ"ל מביא כל השיטות ומביא שהר"ש נסתפק אי בועל נדה יש לו מעיינות ובמ"ל כתב שד' הר"מ נוטים שיש לו מעיינות והם אה"ט וע' תוס' נדה דל"ח ע"ב ד"ה ותפ"ל משם הר"מ פונטייזא ומה שדחו התו' דבריו ובתוס' חגיגה י"ט ד"ה בגדים מפורש דיש להם מעיינות והם אה"ט. ובועל נדה טמא ז' ימים אפילו בא עליה בסוף נדתה ואפילו ש"י כנג"י הוא טמא ז' ימים וטבילתו ביום הז' דבועל נדה לטבילתו אינו כנדה ע' מסקנת ש"ס יומא דף הנ"ל. ולענין שלוח בועל נדה אינו משתלח מן התורה רק ממחנה שכינה אבל מותר לכנוס להר הבית רק מן החיל משתלחין מדרבנן עיין ר"מ וכגון שטבל לקריו כי לקריו טובל תיכף ולא נשאר עליו רק טומאת זיי"ן של ב"נ ומותר לכנוס אז למחנה לויה עמ"ל פ"ג מהב"מ. וא' הבועל כדרכה וא' הבועל שלכ"ד ואחד המערה וא' הגומר הכל הוא בכלל בועל נדה אבל אם בועל זב או אשה הנבעלת מן הזב אינו בכלל זה רק כמו נוגע. ודע דכל אלו זב וחביריו דוקא בחיים יש להם דינים אלו אבל במיתתן ע"פ ד"ת אין להם שום טומאה דזיבה רק מטמאים מו"מ מדרבנן עד שימוק הבשר גזירה שמא יתעלף והוא מש"ס נדה ופסקה הר"מ פ"ה מה' מו"מ. ואני מסופק אי דוקא על מו"מ גזרו חכמינו זכרונם לברכה או אף על שאר טומאות שהזב חמור כגון היסט ובמשנה נקט דוקא זו וכן הר"מ. והנה המשמש נדה מתה אינו טמא מן התורה דאינה נדה ואפשר דכאן ג"כ מדרבנן טמא משום בועל נדה ואפשר במלתא דל"ש ל"ג רבנן. ועיין במל"מ מ"ש בשם הק"א ומה שדחה דבריו ולמדתי משם לענ"ד דהמשמש באבר מת דינו כבועל נדה דביבמות אמרי' דהמשמש מת בעריות דפטור דגילה רחמנא ש"ז וגם בסוטה פרט וכו' וכאן דלא כ' ש"ז אפילו משמש באבר מת דינו כבועל נדה וע' תוס' שבועו' י"ח וצ"ע בד"ז. והנה לעיל כ' דנשים שאין להם ווסת מטמאין למפרע טומאת מעל"ע דוקא שאר טומאות אבל לטמא את בועלה אינה מטמאה למפרע רק דינו כנוגע וכ"פ הר"מ שם. ואנדרוגינוס הבא עלי' דרך נקבות בודאי הוא טמא מס' וחומרת ב"נ עליו מס' אך אם בא עליו דרך זכרותו אני מסופק כדלעיל ע' זה בסוגיא דפ' הערל ביבמות. והנה עכו"ם עשאום כזבים לכ"ד נראה דאם בא על הנכרית דינו כדין בועל זבה דהוא טמא משום ב"נ ולא משום נוגע בלבד כנ"ל ועיין בנדה ל"ד והר"מ ז"ל מסתם סתם דין זה נראה דלכל שוים רק לענין דם היבש וש"ז של זכר אבל לשאר הדברי' שוה כישראל. ודע דנכרי שמת אינו מטמא מו"מ אפילו מדרבנן מחמת דטומאתו מחיים אינו רק דרבנן ל"ג עליו לאחר שמת כ"ה במס' נדה ופסקה הר"מ ז"ל בהמו"מ ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |