מנחת חינוך/קעז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png קעז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

לטמא בית מנוגע כו'. שמעתי כו' הם דברי רבינו הר"מ ז"ל סוף פרק ט"ז מהלכות טומאת צרעת:

ב[עריכה]

מדיני המצוה כו' ששיעור נגעי כו'. ארשום לך קצת דינים המבוארים בר"מ מנגעי בתים. אין נגעי בתים מטמאין עד שיהא מראה הנגע שפל מן הקיר והמראות הם ירקרק או אדמדם וב' המראות מצטרפין זע"ז וגם לענין הפשיון אם הי' ירקרק ופשה אדמדם או להיפך הוי פשיון אף על פי שאינו מבואר כאן בר"מ בפי' רק גבי נגעי הגוף ונגעי בגדים מכל מקום נראה דדין א' להם כיון דמצטרפין ג"כ פושה ממראה למראה. הפשיון צ"ל פושה לחוץ אף בבתים מבואר להדיא בר"מ פי"ב גבי נגעי בגדים וכ' דנגעי בתים צריך ג"כ להיות פושה לחוץ ולא לתוכו והפשיון הסמוך כ"ש והרחוק כגריס והחוזר אחר הטוח צריך כב' גריסין כמו תחלת נגעי בתים דאינו מטמא עד שיהא כשיעור ב' גריסין. ואין הבית מטמא בנגעים עד שיהא בו ד"א על ד"א והוא ברייתא בסוכה. ובה' מזוזה כ' הר"מ דאפילו אין בו ד"א על ד"א במרובע רק ארכו יותר על רחבו דיש בו לרבע ד"א על ד"א בתשבורת ג"כ חייב במזוזה וכ"פ בש"ע יו"ד הל' מזוזה וכאן לא גילה הר"מ דעתו אדרבה כ' ד"א על ד"א משמע דוקא צריך שיהא מרובע וכן גבי מעשר בה' מעשר פ"ד וכן בפי"ב מה' שמטה ויובל ג"כ כ' ד"א על ד"א וכן בפי"א מה' רוצח גבי מעקה ובפ"ז מהל' מלכים גבי חוזרין מעורכי המלחמה ובפ"א מה' עירובין לענין ע"ח ובפכ"ח משבת לענין עיבור בין ב' עיירות ובתוס' סוכה כ' בשם הירושלמי דנודר מן בית מותר לכנוס לבית שאין בו דע"ד וכעת לא מצאתי לרבינו הר"מ שיביא ד"ז בה' נדרים וגם בש"ע לא הביאו וצ"ע. ועכ"פ בשום א' מהמקומות הללו לא גילה דעתו אם ארכו יותר על רחבו רק גבי מזוזה ואפשר דסמך אמ"ש בהלכות מזוזה וע' ט"ז או"ח סי' תרל"ה דעתו שהר"מ סובר ג"כ שצריך שיהא מרובע ע"ש. ואם היה הבית עגול או בעל ג' כותלים או בעל ה' כותלים אינו מטמא בנגעים וע' תוי"ט בנגעים. הי' בנוי בספינה או תלוי על ד' קורות אינו מטמא הי' בנוי ע"ג עמודים המחוברי' בארץ מטמא וכל הבתים מטמאין אפילו אם צבועים בידי אדם וצריך שהבית יהי' בנוי באבנים ובעצים ובעפר ושני אבנים על כל כותל וכותל וצריך שיהי' הנגע נראה כב' גריסין על שני אבנים ועיין ר"מ כמה שיעור עצים ועפר גם כן ואם קודם שהיה השיעור של עצים ואבנים ועפר נראה בו נגע ואח"כ בנה בו אבנים ועצים ועפר כשיעור טהור וע"ש בראב"ד שכ' בשם הספרא דאף לענין הנגע אם הנגע נראה אחר שנתן בה בנין עפר ואבנים ועצים כשיעור מטמא בנגעים מכל מקום לענין נתיצת הבית אינו נותץ אלא שהי' בה בשעת בנין והר"מ ז"ל השמיט זאת ע"ש בכ"מ.

ודין הנגעים כ"ה כשיבא הכהן ויראה נגע כדינו כב' גריסין יסגיר ז' ימים ואפילו כולו ירקרק או אדמדם וביום הז' רואה הכהן אם כהה או הלך לו קולף מקום הנגע בלבד והבית טהור מצא שפשה בסוף שבוע ראשונה חולץ את האבנים וקוצה העפר וטח ויסגיר עוד שבעת ימים ואח"ז יראה אם חזר אחר הטוח נותץ את הבית והחזרה יהי' כב' גריסין והחזרה א"צ דוקא על מקום נגע הראשון רק איזה מקום מן הבית ע' תוי"ט פי"ב וע"ש שכתב דהחזרה ג"כ הוא מטמא אף מירקרק לאדמדם או להיפך וכן הפשיון כמש"ל ונראה דגם החזרה צ"ל על כל פנים על ב' אבנים כמו תחלת הנגע אף שאינו מפורש בר"מ. ואם לא חזר הנגע מטהר בצפרים וזהו כלל אם היה הבית טעון חליצה וטוח צריך לטהר בצפרים ואם חזר הנגע קודם שטיהר בצפרים טעון נתיצה ואם לאחר שטיהר יראה בתחלה ואם בא בסוף שבוע הראשונה ומצא שעמד בעיניו ולא כהה ולא פשה מסגיר הבית עוד ז' ימים ואחר סוף השבוע השנית יראה הכהן אם כהה הנגע או הלך לו קולף מקום הנגע וא"צ חליצה וטוח רק קליפת מקום הנגע ומכל מקום צריך טהרה בצפרים אף על פי שבשבוע הראשונה א"צ צפרים בשבוע השניה גזירת הכתוב דצריך טהרה בצפרים. ואם קודם שטיהר בצפרים חזר הנגע אינו מבואר הדין בפי' בר"מ ונ"ל דא"צ נתיצה רק יראה בתחלה דדוקא אחר החליצה הדין דנגע החוזר צריך נתיצה אבל כאן דלא היה חליצה וטוח כלל אינו בדין נגע החוזר ויראה בתחלה וצ"ע. ואם בא בסוף שבוע השנית ומצא שפשה או אפילו לא פשה רק עמד בעיניו צריך חליצה וקוצה וטח ומסגיר עוד ז' ימים ואח"ז אם בא וראה שחזרה כב' גריסין צריך הבית נתיצה ואם לא חזרה צריך טהרה בצפרים ואם קודם הטהרה חזרה צריך נתיצה ואם אחר הטהרה חזרה יראה בתחלה. ודין חליצת האבנים אינו פחות מג' אבנים ויביא אבנים אחרות לא מצד זה לצד זה ולא עפר מצד זה לצד זה והאבנים האחרים לא יהיו ג"כ פחות משנים אבל מביא שנים תחת שלש וג' תחת שנים הכלל דהחליצה צריך שיהיו רבים ולא א' וגם ההבאה לא יהי' א' ע"ש בר"מ. ואם הי' לו כותל בינו לבין חבירו שניהם חולצים ושניהם קוצים את העפר ושניהם מביאים אבנים אחרים והבעה"ב לבדו יביא את העפר עיין שם עוד כמה דינים מזה:

ג[עריכה]

וכשיראה נגע בבית אפילו חכם כו' כי לכהן ניתן כו'. ע' בתוי"ט נתן עוד טעמים ודעתו דגם נגעי הגוף ונגעי בגדים צריך שיאמר בלשון הזה ולא יחליט לומר נגע וע"ש שכ' דאפשר דוקא בנגעי בתים ע"ש באורך. והנה לכאורה לא ברירא לי אם הוא מצוה שיאמר לכהן כלשון הזה ולא יקרא לו בסתם והכהן יבא ויראה בעצמו או באמת אינו מצוה כלל אלא אם רצה קורא לכהן ואינו מודיע לו כלל ובא ורואה אך אם אומר לו לא יאמר בלשון נגע או כטעם הרהמ"ח או כטעמים אחרים עיין תוס' י"ט. וראיתי בפט"ו מה' הנ"ל מביא המ"ל ברייתא דת"כ שלא ישלח לו על ידי שליח נראה מזה דמצוה הוא שיאמר לו בלשון הכתוב (ולכאורה אם הוא מצוה בלאו הכי א"י לעשות שליח לדעת המהרי"ט דא"י לעשות שליח להקדיש דמילי לא ממסרן לשליח ועיין באחרונים ואין כאן מקומו) דאל"ה לא גרע מאם קרא לו סתם נראה מזה דהוא מצוה עליו לאמר לו בלשון הזה. ומבואר בתורה דכהן מחויב לצוות לפנות את הבית ופלוגתא הוא במס' נגעים דר"י סובר דאפילו חבילי עצים וחבילי קש שאין מטמאין בנגעים מכל מקום מחויב לפנות ור"ש ור"מ סוברים דא"צ לפנות רק דברים המקבלין טומאה דהתורה חסה על ממונן של ישראל ור"מ ז"ל פ' כר"י דאפילו חבילי עצים ובמ"ל כתב דעוד יש נ"מ לר"י דאין הטעם מחמת קבלת טומאה רק הוא גזירת הכתוב אם כן מחויב לפנות הבית דהכהן צריך לראות הנגע בבית פנוי דכן גזרת המלך ב"ה ולר"מ ור"ש הברירה בידו אם אינו רוצה לחוס על ממונו הרשות בידו וע"ש שהקשה על הר"מ דכאן פוסק כר"י ובפ"ט כתב דאין רואין נגעים ברגל שנא' וצוה הכהן אם לדבר רשות המתינה לו התורה ולד' הר"מ אין כאן משום טומאה כלל אלא דגזירת הכתוב הוא ע"ש באורך. וע"ע במ"ל מביא בשם הרבה שיטות דהבית צ"ל בימי הסגרו מוסגר בדלת וע"ש שכ' דדעת הר"מ אינו כן שהבית יש לו דין מוסגר כמו אדם ובגדים ע"ש באורך. ואם הכהן מסגיר או מחליט או פוטר נגעי בתים לא יהי' עומד הכהן לא בבית המנוגע ולא תחת המשקוף של בית המנוגע ולא בביתו רק עומד בצד פתחו של הבית המנוגע וע"ש במ"ל דעתו בדעת רבינו הר"מ אם עמד תחת המשקוף או שהלך הכהן לביתו והסגיר או החליט או פטר בדיעבד מעשיו קיימין ואם בתוך בית המנוגע עמד והחליט או פטר אין במעשיו כלום אפילו בדיעבד ע"ש באורך:

ד[עריכה]

וירושלים וח"ל כו'. גם אין בתי הנכרים מטמאין בנגעים בא"י ואם לקח מן הנכרי יראה בתחלה ובית גר תושב כתבתי לעיל דעת התוי"ט דבגדיו וביתו מטמאין מדרבנן ועיין במ"ל. ואם נכרי שכר בית מישראל ע' במ"ל בשם קרית ספר דמטמא בנגעים ואם ישראל שכר מעכו"ם אינו מטמא ועיין בה' שכירות באורך ואין כאן מקומו. ובית שצדו א' ישראל וצדו א' עכו"ם ג"כ אינו מטמא וכן אם צדו א' בארץ וצדו א' בח"ל ג"כ אינו מטמא כ"ה בר"מ ונראה דה"ה אם צדו א' בירושלים וצדו א' חוץ לירושלים ג"כ אינו מטמא. בית השותפים מטמא. בהכ"נ ובית המדרש דוקא אם יש בהם דירה לחזן הכנסת או לתלמידים מטמאין ואם לאו אין מטמאין. ובד"ז דירושלים אינו מטמא מביא הר"מ דלא נתחלקה לשבטים וע' תוי"ט מפלפל באריכות בשם התוס'. ועיין ר"מ פי"ג כ' דצמר או פשתים או עור מטמאין בנגעים אפילו הם אהלים היינו טומאת בגדים דלטומאת בתים צריך אבנים ועצים ועפר ופשוט. וענין טומאת אהלים המחוברים עיין פ"ה מהט"מ ובראב"ד ומ"ל שם וכבר כ' לעיל גבי נגעי בגדים דנ"ל דיכול הכהן לראות נגעי ביתו ובגדיו רק לא נגעי גופו. ודע דכל דיני הסגרות בין באדם בין בבגדים ובתים הדין דיום השביעי עולה לכאן ולכאן היינו בדברים הצריכים שני שבועות רואה אותו ביום הז' והראי' השנית הוא ביום י"ג ובבתים הראיה הב' הוא ביום י"ג והראי' הג' הוא ביום י"ט כי היום שבסוף הסגר שני עולה לו לכאן ולכאן כ"ה במס' נגעים ופסקה הר"מ ז"ל ודע דכל מיני נגעים הן גופו או בגדיו וביתו אין רואים לא בשבת ולא ביום טוב ולא בחול המועד עיין משנה למלך הלכות יום טוב פלפל בזה. וגם חתן נותנים לו ז' ימי המשתה ולא נתברר אם נשא אלמן אלמנה אם נותנים לו ג' ימים. וגם לדעת הר"מ דאפילו בחור שנשא בתולה וחייב בברכה ז' מכל מקום השמחה רק שלשה ימים ע' פ"י מהלכות אישות אפשר דאין נותנים לו רק שלשה ופשוט דאיש ואשה שוים בדינים אלו. ואי"ה כשיזכני השם יתברך במהדורא בתרא אאריך עוד בדינים אלו:

והנה מבואר בפסחים פ' כ"צ דגגות ועליות לא נתקדשו וע"ש בפירש"י דבין לענין ירושלים ובין לענין העזרה ועיין ר"מ הבהב"ח והלכות מע"ש לכאורה עליות שבירושלים אפשר דמטמא בנגעים כי אין קדוש בקדושת ירושלים והעליות מטמאין בנגעים עיין ר"מ כאן אך באמת עיקר הטעם דירושלים אינו מטמא בנגעים מחמת דלא נתחלקה לשבטים ואינו קרוי אחוזתכם אם כן לא תלוי בקדושת ירושלים והאויר של ירושלים ג"כ לא נתחלק וע' זבחים נ"ד מבואר כך התנו אוירא דבנימין וקרקע דיהודא וע"ש ברש"י ובתוס' אם כן יוכל להיות אף דאליבא למ"ד לא נתחלקה לשבטים מכל מקום האויר נתחלק וצ"ע ולא כ' כעת רק לזכרון ואי"ה אשנה פ"ז בל"נ:

ה[עריכה]

ונוהגת כו' בכ"ז כו'. בר"מ אינו מבואר כאן גבי נגעי בתים אי נוהג בכ"ז ודע דכ"ז לשיטת הראשונים שפסקו דקדושת א"י לא בטלה דקדושת עזרא ל"ב אף היום אף דלתרומות ומעשרות אינו רק מדרבנן מכל מקום העיקר מחמת דלא הי' ביאת כולם עיין ר"מ התו"מ ובראב"ד וכ"מ והרהמ"ח לקמן אבל להאומרים דקדושת עזרא בטלה היום מן התורה לכל הדברים ע' תוס' יבמות הובא במ"ל המ"א דלכל הדברים אף לענין חדש וכה"כ וערלה בטלה קדושת הארץ אם כן נלע"ד דגם לענין נגעים דינו כח"ל ואינו מטמא האידנא בנגעים ותלי"ת יש לי ענינים רבים בקדושת הארץ וקדושת ירושלים ואין כאן מקומו. ועתה אבאר לך קצת דיני טומאת בית המנוגע דע דבית המנוגע הוא אב מאה"ט ויש חילוק בין מוסגר למוחלט כמו שיבואר אח"ז וכן כשחולצין מהעפר וכן כשנותצין את הבית כל כזית מהאבנים והעצים והעפר מטמא במגע ובמשא וממילא מטמא אדם לטמא בגדים וה"ה שאר כלים בחיבורין חוץ מאדם וכ"ח כמש"ל בכ"ד המטמאין במשא וכן מטמאין בביאה כגון שהאבן מנוגעת נכנס לבית אפילו עבר דרך שם נטמא האדם וכל הכלים בבית וכבר כתבתי בשם התוס' דבבית כיון שיש מחיצות אפילו אם אחר עבר באבן מטמא אבל אם עבר באבן מנוגעת תחת אילן אינו טמא האדם היושב רק אם אבן המנוגעת הונחה שמה כמש"ל ואינו מטמא באוהל כגון אם א' האהיל בידו על האבן או האבן האהיל עליו טהור. ואבן המנוגעת אינו מטמא משכב ומושב אף לדעת הר"מ שסובר דבגדים המנוגעים מטמאין מו"מ כדלעיל אבל באבנים מודה ואם שרף את האבנים ועשה מהם סיד היא פלוגתא בירושלמי אם עפרן עלו מידי טומאה והר"מ ז"ל השמיט ד"ז וע' מ"ל. ונראה מד' הר"מ דוקא אבנים של חליצה או של נתיצה מטמאין אבל אם קולפין הנגע כמבואר לעיל באיזה זמן קולפין הקליפה אינו מטמא כלל. וג"כ הנחלצין או הניתצין אסורים בהנאה ואפילו שרפן אפרן אסור בהנאה ונ"ל דבית המוחלט שצריך נתיצה אסור בהנאה אף קודם נתיצה וכן אם צריך לחלצן אף קודם שחלצן מכל מקום אסורים בהנאה ע' יבמות פ' מ"ח. ונראה מד' הר"מ דבית המוסגר אינו אסור בהנאה אף שבגד המוסגר אסור בהנאה כמש"ל ובית המוסגר או המוחלט שסיכך עליהם אילן או בית כל הבא אל הבית החיצון או תחת האילן טמא. ובית מוסגר אינו מטמא אלא מתוכו ושיטת הר"מ דוקא בבא אל הבית אבל לא במגע אפילו מתוכו ולשיטת רש"י מטמא אף במגע מתוכו וע' מ"ל האריך לפלפל בזה וע' תוס' יבמות פ' מ"ח ובית המוחלט מטמא בנגיעה בין מתוכו בין מאחוריו וכן האבנים מנוגעים מעצמן מטמאין אף מאחוריהם ואם נגע נולד באחורי הבית ע' תוס' הנ"ל ובמ"ל שם. ודין אדם הבא אל בית מנוגע בין מוסגר בין מוחלט כ"ה אם האדם נכנס דרך פניו כיון שהכניס ראשו ורובו לבית נטמא ואם נכנס דרך אחוריו אפילו נכנס כולו חוץ מחוטמו אינו טמא דלאו דרך ביאה היא עיין ר"מ וש"ס שבועות רק אם נכנס כולו לבית מכל מקום טמא אף דלא נכנס דרך פנים. ודע אף על פי דהנוגע בבית מטמא בגדים שלובש כמו כ"ד המטמא במשא כמש"ל אבל הנכנס לבית בין מוסגר בין מוחלט גזירת הכתוב היא שאין מטמא בגדים שהוא לבוש בהם עד שישהה שם בכא"פ והאדם נטמא מיד ודוקא בגדים שהוא לבוש אבל כליו על כתפיו או טבעות בכפיו הכלים טמאים מיד וכן מי שהיה עומד בבית מנוגע ופשט ידו לחוץ וטבעותיו על אצבעותיו אם שהה כשיעור הנ"ל נטמאו וא"ל טהורים ואם הי' טבעותיו בכפו ע' ר"ש הובא במ"ל דאף ששהה מכל מקום טהורים דבחוץ קיימי ול"ש גביו ובמ"ל תמה ע"ז דאפילו לא שהה מכל מקום האדם טמא והאדם מטמא הכלים שמחוץ כדין כל אדם שנוגע שמטמא כלים בחיבורין ע"ש וא"י מאי קשיא לי' דהר"ש מיירי שהי' הטבעות בכפו אבל לא נגע בהן שהי' בגד חוצץ בין ידיו לבין הטבעות ואינו מטמא בחיבורין רק הכלים שנוגע בהן בבשרו ממש דאפילו כלים הנוגעים בגוף הטומאה המטמא במשא מכל מקום אין מטמאין בחיבורין כלים אחרים ע' במ"ל ה' מו"מ פ"ו ה"ו. ואלולי דמסתפינא מחבראי וכ"ש מרבותי הייתי אומר דהא דגילתה התורה דבגדיו שלבוש בהם אינם מטמאין מיד זה דוקא בבגדיו העליונים שאין נוגעים בגופו דאינם טמאין בעצמן משום כלים הנכנסין לבית המנוגע וכן אינם טמאין מחמת דאדם מטמא כלים בחיבורין כיון שלא נגע בהם בגופו ויש שיטות גם אצל זב דאינו מטמא אדם את בגדיו אלא הבגד שנוגע בהם בבשרו. (וע' בהגר"א ווילנא תחלת כלים כ"כ דבגדים שאין נוגעים בגופו אין טמאין ולא הביא ד' הרא"ש הנ"ל) אבל לא בגד העליון. ואף שבר"ש מס' זבים מבואר דכל הבגדים שלובש מטמא מכל מקום כאן גילתה התורה דלא נטמאו הבגדי' לא מחמת הבית ולא מחמת האדם הבגדים שהם למעלה בגופו ולא בטלי לגבי גופו אבל בגד שנוגע בו בגופו היינו בגד התחתון שאינו טמא כלל מחמת הבית רק מחמת המצורע כמו שמטמא כלים שנוגע בחוץ כמ"ש לא גרע משאר הכלים בפנים ועדיין לא הכנסתיו לכור הבחינה. ואם אדם עומד בחוץ ופשט ידו לבית המנוגע וטבעותיו באצבעותיו ג"כ אין טמאין עד שישהו ואף שהאדם טהור דביאה במקצת ל"ש ביאה מכל מקום הכלים שהוא לבוש צריכין שישהו עמ"ל ד"ה ודע כו' וכ"ז הוא באדם מישראל המקבל טומאה הוא מציל בגדים עד שישהה אבל עכו"ם או בהמה שנכנסים לבושים כיון שאין מקבלין טומאה אין מצילין על הכלים והכלים נטמאו מיד וכ"ז בנכנס ולא נגע אבל אם נגע בבית בין במוחלט מתוכו או מאחוריו או במוסגר מתוכו לשיטת רש"י הנ"ל או באבנים המנוגעים עצמן נטמאו הבגדים מיד ככל הנוגע בדבר המטמא במשא שמטמא בגדים אך לא אדם וכ"ח ובזה ניחא נמי דין של הר"ש אם נגע בחוץ בכ"ח והוא עומד בפנים אף ששהה דמטמא בגדים אינו מטמא כ"ח ול"ק קו' המ"ל. וכן כלים הנכנסים לבית המנוגע טמאים מיד ודוקא שמכניס רובו של כלי וכן כ"ח שמכניס אוירו נטמא וטלית אף על פי שהיא גדולה הרבה ולא הכניס לבית רובה רק גע"ג מכל מקום נטמא הטלית כולה ואם אין בהטלית רק גע"ג ונכנס רובה של גע"ג דעת המ"ל דג"כ טמא דלא גרע משאר הכלים מכיון שנכנס רובו טמא רק גבי טלית אפילו לא נכנס רובו מכל מקום טמא בגע"ג אבל ברובא טמא אף על פי שלא נכנסה גע"ג וסברתו נוטה לזה מכל מקום הניח ד"ז בצ"ע. אבל הגאון מהר"א ווילנא סוף נגעים כ' בפשיטות ברוב מבגד גע"ג נטמא כל הבגד. וכל המציל בצמיד פתיל באוהל המת מציל מכוסה בבית המנוגע כגון כ"ח או כלי גללים וכלי אבנים אף על פי שלא היתה עליהם צמיד פתיל רק מכוסה והיו בתוכם כלים ואוכלים ומשקים אין מקבלין טומאה מהבית וכל המציל באוהל המת מכוסה טהור בבית המנוגע כגון הבור והדות שבבית המנוגע טהורים מה שבתוכם אף על פי שהם מגולים ודינים אלו מבוארים בר"מ פי"ד מהט"צ. ודע דנגעי אדם יש לו דין חדש והוא מבואר בתורה דאם פרחה הצרעת בכולה בין מתוך הסגר ובין מתוך החלט הוא טהור כך גזירת הכתוב ואיזה דברים המעכבים הפריחה עיין ר"מ פ"ז מה' הנ"ל. אבל אם (לא) בא בתחלה בנגע המכסה כל הגוף יראה הכהן אותו כמו כל הנגעים רק מתוך ההסגר או מתוך ההחלט שהפך כולו טהור ואם לאחר שפטרו הכהן הפך כולו לנגע אז הוא טמא מוחלט כ"ה גזירת הכתוב חוץ מנגע הנתק שנתק או הראש כולו או הזקן אפילו לאחר הפטור ופשה בכולו טהור כ"פ הר"מ ז"ל אצל טומאת נתקין. וע' כ"מ הטעם בשם הר"י קורקס ז"ל בפ"ח מה' הנ"ל. ונגעי בגדים אם פרחה בכולו הוא פלוגתא בגמ' ופסק הר"מ פי"ב דג"כ טהור ואפילו אחר הפיטור כמו טומאת נתקים והראב"ד ס"ל דלאחר הפיטור הוא מוחלט כמו נגעי עור הבשר באדם וע"ש בכ"מ ומ"ל וע"ש בר"מ גבי בגדים שכ' בין מתוך ההסגר בין לאחר הפיטור והשמיט החלט דלכאורה אם החליטו ואח"ז פשה בכולו ג"כ טהור כמו נגעי אדם ואפשר כיון דלאחר החלט לשרפה קאי אין הפריחה מטהר וצ"ע ע' ביבמות פ' מ"ח דקרי בגד אף בשעת שרפה וצע"ק אבל בנגעי בתים ל"ש דין דפריחה בכולו ואינו טהור ע"י הפריחה אדרבא מגרע גרע דהוי פשיון רק באדם מתוך הסגר או מתוך החלט טהור וכן בבגדים גם כן טהור כנ"ל. ואבנים המנוגעים צריכים ג"כ שלוח מחוץ לעיר אפילו אינן מוקפות חומה ועיין מה שכתבתי לעיל בבגדים דנ"ל דאף בעיירות שבח"ל אסור להכניסן וכן בגדים כמש"ל:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון