מנחת חינוך/קעו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png קעו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

שיקריב כו' ג' בהמות כו'. היינו כבשה לחטאת וכבש א' לעולה וכבש א' לאשם כמבואר בתורה ור"מ פ"א מהל' מח"כ ודע דמבואר בש"ס דיומא פ' שני שעירים דהשני כבשי' דהיינו העולה והאשם צריכים שיהיו שוים במראה ובקומה ובדמים ובלקיחתן כא' ובדיעבד כשרים אף שאינם כמו שעירי יה"כ וצפורי מצורע והר"מ ז"ל השמיט זה ועיין במ"ל שם. ובפ"י מהל' שגגות תמה על השמטת הר"מ ז"ל דין זה ע"ש:

ב[עריכה]

וא' לחטאת וא' אשם כו'. דע אף על פי שבכה"ת חטאת קודמת לאשם בהקרבה אבל גבי מצורע אינו כן אלא האשם קודם לחטאת מפני שהוא בא להכשיר המצורע לאכול קדשים ולכנוס למקדש כ"ה בזבחים פ' כל התדיר ור"מ פ"ט מהלכות תמידין ומוספין וע' מ"ל התו"מ אף דבכה"ת דחטאת קודם לעולה אינו אלא למצוה אבל אשם מצורע צריך שיקדים ואם הקדים החטאת פסול אף בדיעבד אף אם שחט החטאת קודם ולא זרק הדם פסול החטאת וטעון עיבור צורה ויצא לבית השריפה עיין ר"מ פ"ה מה' מח"כ וע' תוס' זבחים ד"צ ע"ב לחד שינוי' חטאת קודם לאשם אף במצורע דחטאת נמי מכשיר ומכפר דאסור לאכול בקדשים עד שיקריב חטאתו והר"מ ז"ל סובר כתי' הא' שם דמכשיר יותר שניתן ע"ג בהונות ע"ש. ובש"ס ור"מ נראה דגם לענין קריאת שם ג"כ הדין כן דכל שקודם בהקרבה קודם בקריאת שם אף שרש"י פי' שם לענין קן יולדת ע"ש ואפשר לחלק וגם הר"מ ז"ל לא כ' דין זה דצריך להקדים שם רק גבי קן חטאת ועולת העוף בפ"ט מהתו"מ וצ"ע. ומ"ש הרב המחבר אחד לעולה דע דחטאת ואשם של מצורע משונים מכל חטאות ואשמות שבתורה שכולם א"צ נסכים רק חטאתו ואשמו של מצורע טעון נסכים כמו כל כבש היינו עשרון סולת בלול ברביעית ההין שמן ויין לנסך רביעית ההין עיין ר"מ פ"ב ממעה"ק.

ועוד ארשום לך קצת דינים המבוארי' בר"מ פ"ד ופ"ה מהמח"כ המצורע אם לא גלח תגלחת שני' עד זמן רב אחר תגלחת ראשונה לא ביום הז' ביום שיגלח יטבול ויעריב שמשו ולמחר מביא קרבנותיו והמצורע עומד בשער נקנור כי לא נתקדש בקדושת העזרה ויכול לעמוד שם כי לעזרה אסור לכנוס דמח"כ אסור לכנוס לעזרה היינו למחנה שכינה. ואשם מצורע טעון תנופה חי עם לוג השמן ודעת הר"מ שהכהן בעצמו מניפו בלא סיוע הבעלים וע"ש בכ"מ שמבואר בתוספתא דכהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף יע"ש מה שתי' לדעת הר"מ ואם הניף האשם והלוג כ"א לבדו יצא ואח"ז סומך המצורע על האשם שהכהן מביא האשם עד הפתח והמצורע מכניס ידיו וסומך ושוחטו. ושני כהנים מקבלין דמו כהן א' מקבל דמו בכלי ככל האשמות ואחד מקבל בידו הימנית ומערה לידו השמאלית ומזה על האוזן ועל הבהונות באצבעו הימנית ואם קיבל ביד שמאל פסול. ובכ"מ שם תמה על הר"מ בשם הר"י קורקס דמבואר בתוספתא דצריך לקבל ביד שמאל ואם שינה פסול ע"ש שנדחק בזה. ואח"ז הכהן שקיבל בכלי מוליכו וזורקו על המזבח תחלה והמצורע מכניס ראשו וכהן השני מזה על תנוך אזנו הימנית ואח"ז מכניס ידו הימנית והכהן נותן על בוהן ידו הימנית ואח"ז מכניס רגלו הימנית ונותן הכהן על הבוהן. ולא ראיתי לרבינו הר"מ שיבאר מה היו עושין במותר הדם שנשאר בכפו אם טעון שפיכה על יסוד הדרומי כמו השיריים שבכלי ככל הקרבנות או אפשר דוקא שיריים ממזבח נשפכין על היסוד כדילפינן מקראי פ' איזהו מקומן אבל שיריים מן היד אפשר דנשפכין לאמה בעזרה וכעת ל"מ גילוי לזה. ואח"ז נוטל הכהן הלוג השמן ויוצק לתוך כפו של חבירו השמאלית ואם יצק לתוך כף עצמו יצא וטובל הכהן אצבעו הימנית מן השמן אשר בכף ומזה כנגד בקה"ק בעזרה והזאות נופלות לארץ וצריך להזות הזאות אלו לשמן ואם הזה שלא לשמן כתב הר"מ שם דלא הורצה והוכשר המצורע ולא ביאר כוונתו דאם המצורע הוכשר מאי לא הורצה ובמנחות כ"ח משני הש"ס הא דבמק"א מבואר בברייתא דפסול שלא לשמן ובברייתא אחרת דכשר ומשני רבא כאן להרצות וכאן להכשר ופי' שם רש"י דהמצורע לא הוכשר לאכול בקרבנות רק דמרצה דמותר השמן שבלוג מותר באכילה דהזאות הללו מתירין את שירי הלוג כי קודם הזאה אסור לאכול מן הלוג עיין כאן בר"ם והר"מ נראה דמפרש להיפך דהמצורע הוכשר ולא הורצה לענין לאכול שירי הלוג וצ"ע שלא העיר בזה המ"ל ע"ש ואם לא כיון בהזאות נגד בית קה"ק כשרים ועל כל הזאה טעון טבילת אצבע ואח"ז נותן על המצורע על מקום דם האשם בתוך אזנו ובבוהן ידו וברגלו ואם נתקנח דם האשם קודם כשר והנותר מן השמן שבכף נותן על ראש המצורע ואם לא נתן על הראש לא כיפר כ"פ הר"מ בפ"ד וכ' שם הכסף משנה בשם הר"י קורקס ז"ל דזה דוקא אם הלוג הוא בעין לא כיפר אבל אם נשפך הלוג אינו מעכב מתנות הראש כמו שפסק רבינו הר"מ בפ"ה ה"ה שאם נשפך הלוג א"צ להביא לוג אחרת למתנות הראש דמתנות הראש אינה מעכבת ע"ש ובלחם משנה מהיכן יצא לרבינו חילוק זה. וע"ע בר"מ חילוקי דינים מן דיעבד ואין כוונתינו בח"ז רק להביא דיני המצוה וע' דיני' בר"מ. ודע דמבואר במשנה ופסקה הר"מ ז"ל דאם אין לו אוזן או בוהן דאין לו טהרה עולמית ודעת הר"ש והרע"ב דוקא אם נקטעה לאחר שנזקק לטהרה אבל קודם שנזקק אם נקטעה יש לו תקנה ע' בסנהדרין פ' נגמר הדין גבי נקטעה יד העדים דאי לית ליה מעיקרא ש"ד. ודעת תוס' בסנהדרין דוקא אם לא היה לו אוזן או בוהן בשעה שנזקק לטומאה יש לו טהרה אבל אם היה לו אז ואח"ז קודם שנזקק לטהרה נקטעה אין לו טהרה ע"ש. והר"מ הביא משנתינו כצורתה ולא חילק דאם לא היה לו מעיקרא יש לו טהרה וע' תוי"ט פי"ד ממס' הנ"ל האריך ליישב דעת הר"מ ומפלפל ג"כ בדעת הר"מ בנזיר ועיין לח"מ הלכות נזירות באריכות:

ג[עריכה]

ואם הוא עני כו' ועשרון סולת כו'. ה"ה יין רביעית ההין ככל נסכי כבש כמש"ל ואם עני הביא קרבן עשיר יצא וכ"פ הר"מ פ"י מהל' שגגות וע' ר"ש שכ' דתע"ב ודעת הרהמ"ח לעיל פ' ויקרא אינו כן ובהגהת מ"ל תמה עליו ואיזה נקרא עני כתבתי לעיל דלא ברירא לי והר"מ ז"ל לא גילה דעתו. ועיין ר"מ פ"ה פסק דהכל הולך אחר האשם אם היה בשעת שחיטת האשם עשיר מחייב שאר הקרבנות להביא קרבנות עשיר אף על פי שהעני קודם הבאת שאר קרבנותיו ואם הי' בשעת שחיטת האשם עני אף על פי שהעשיר מכל מקום אינו מביא אלא קרבן א' עני וע"ש בכ"מ ולח"מ. וכן אם אחר הבאת אשם [נתנגע] צריך קרבן אחר לצרעת שניה ואם קודם האשם נתנגע אף לאחר הבאת צפרים אינו מביא רק קרבן א' על כולם וע"ש בכ"מ ואין להאריך כאן. ולענין אם אשם מעכב לאכול בקדשים עיין ר"מ פ"א מה' מחו"כ ובכ"מ שם וע' פ' אחרון מה' מחו"כ בלחם משנה ובפ' אחרון מה' נזירות בלחם משנה דעתו דדעת רבינו הר"מ דאשם לא מעכב ע"ש באריכות. וע"ש בלחם משנה אם ממשכנים אשם מצורע וע' מ"ל פי"ד מה' מעה"ק:

ד[עריכה]

מדיני המצוה כו' אלא מדעתן כו' שא"צ דעת כו'. כ"ה ג"כ בר"מ פ"א מה' מח"כ ועיין ר"מ פי"ד ממעה"ק לענין שאר קרבנות החילוק בין עולה ושלמים וחטאת ואשם לענין דעת בעלים בשעת הפרשה או בשעת הקרבה ע"ש והנה נראה דכל קרבנות מח"כ א"צ דעת. ולכאורה נראה דוקא חטאת כיון דמעכבת באכילת קדשים בשאר מחו"כ או גבי מצורע החטאת ואשם שמעכבים אכילת קדשים לדעת הכסף משנה שהבאתי לעיל והתורה גילתה שמביא אדם על בניו ובנותיו הקטנים ומאכילן בזבחים אם כן חזינן דאין צריך דעת אבל העולה אצל מח"כ או גבי מצורע ולשיטת הלחם משנה דאין מעכב אכילת קדשים האשם והעולה ודאי אינו מעכב אם כן אפשר כה"ג לא גילתה התורה וצריך העולה בכל מח"כ וג"כ גבי מצורע האשם דעת בעלים דהוי ככל קרבנות שאדם חייב בהם דלא מעכבי לאכול בקדשים ועיין בלשון הר"מ פ"א ממחו"כ ובלשון הש"ס דנדרים ל"ה ובר"נ נראה כיון דאין באים על חטא א"צ דעת בעלים. ובאמת פסק הר"מ דאף עולה ושלמים. ועולה ניחא דבאה על חייבי עשה אבל שלמים אין באים כלל על חטא מכל מקום צריכין דעת בעלים בשעת הפרשה עיין ר"מ פי"ד ממעה"ק. ולפמ"ש דאף במח"כ הקרבן שאינו מעכב מלאכול בקדשים צריך דעת בעלים וע"ש בנדרים דמשני הש"ס דדם חטאת של מצורע ודם אשם של מצורע א"צ דעת. נראה לכאורה דגם אשם מעכב כדעת הכסף משנה שהבאתי לעיל. וגם שם בש"ס מבואר דאף אם הכהנים שלוחי דידן מכל מקום מקריב הכהן קיני זבים וזבות והקן הוא א' חטאת וא' עולה נראה דאף עולה א"צ דעת מכל מקום יש לדחות דמיירי רק בחטאת וע' ר"ן דף ל"ו כ' דהמשנה (איירי) [מוכח] דנקט חטאת ואשם ממצורע ולא נקט עולת מצורע נראה דעולה אין מקריבין בלא דעת וצ"ע וקצרתי עיין סוף נגעים ובר"ש:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון