מנחת חינוך/קעא

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png קעא

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

שיתנהג כו'. השמיט הרהמ"ח שצריך שיהא מכוסה ראשו כאבל שנאמר ועל שפם יעטה וכ"ה בר"מ פ"י מהש"ס:

ב[עריכה]

מדיני המצוה. הנה נרא' מלשון הר"מ שא"ח דוקא לקרוע רק אם לקח בגד קרוע ולבש ג"כ יוצא ידי מצוה לא כמו גבי אבל דמחייב דוקא לקרוע וכל ההולך בבגד קרוע לפני המתים ה"ז גוזל החיים כו' וכאן עיקר המצוה רק ללבוש בגד קרוע והר"מ כתב שם דאפילו כהן גדול קורע דעשה דוחה לא תעשה נראה דכה"ג אסור ללבוש בגד קרוע ולעיל הב"מ נראה מדבריו דאסור לקרוע דוקא אבל ללבוש בגד קרוע אין איסור ובאמת אם לא הי' איסור לא הי' העשה דוחה לא תעשה דאפשר לקיים שניהם. ונרא' דעיקר איסור כה"ג הוא הלבישה ויש הערות רבות ויבואר אי"ה במקום אחר גם צ"ע דהר"מ כתב מחמת דעשה דוחה לא תעשה ובש"ס מ"ק מבואר מקרא דוהצרוע וקשה למה לא נתנו טעם זה בש"ס דעדל"ת ואין כאן מקומו וע' ש"ס כמה דינים בקריעה וביו"ד ה' קריעה ותלמד לכאן:

ג[עריכה]

אבל טומאת שניהם כו'. ארשום לך קצת דיני טומאת מצורע המצורע הוא אה"ט מטמא אדם וכלים במגע וכ"ח מאוירו ואדם במשא. ומטמא אדם לטמא בגדים בחיבורין כדין כל המטמאין במשא עיין ר"מ וג"כ דינו כזב שמטמא משכב ומושב אפילו תחת אבן מסמא ודעת רש"י ותוס' דאינו עושה משכב ומושב רק ראשון לטומאה לטמא אוכלים ומשקין אבל לא אדם וכלים כזב וכזבה ויש שיטות שמטמאין משכב ומושב לעשותם אה"ט ע"ש במ"ל. וכ"ח בהיסט אינו מטמא דלא מצינו טומאה זו רק בזב וחביריו ועוד טומאה חדשה יש במצורע שמטמא בביאתו לבית אם נכנס לבית נטמא כל אשר בבית אפילו אדם וכלים ונעשים ראשונים לטומאה וכן אם עמד מצורע תחת האילן והטהור עבר נטמא הטהור אבל אם המצורע עבר והטהור עמד לא נטמא הטהור ועיין בהגהת מ"ל שמביא בשם הש"ס דקדושין דאף אם הטמא עומד מכל מקום אם הטהור יושב לא נטמא וע"ש ברש"י ועי' כאן בר"ש דאין דעתו כן. וכן אם הכניס המצורע את ראשו ורובו לבית נטמא כל אשר בבית אבל טומאת אוכל אין בו אם האהיל המצורע על איזה דבר או אם איזה דבר האהיל עליו אינו נטמא ואינו כטומאת מת ע' כ"ז בר"מ שם ובה' ט"מ. ובתוס' יבמות ק"ג ע"ב ד"ה כיון שנכנס כ' דאם מצורע נכנס לבית אף שלא עמד שם רק עבר דרך הבית מכל מקום טמא מה שבבית אע"ג דאם מצורע עובר תחת האילן אינו מטמא שאני אילן דליכא מחיצות אבל בבית דאיכא מחיצות הו"ל כאילו יושב וטמא כל אשר בבית וכ"נ מלשון הר"מ דגבי בית לא כתב דינים אלו רק באילן ע"ש ועיין תוס' שמקשים הלא מבואר בכלים דמת חמור ממצורע דמטמא באוהל ולא המצורע ע"ש מה שתירצו ולפמ"ש נ"מ לענין זה נמי דאם האהיל שום דבר על המצורע אינו טמא ובמת טמא וגם אם האהיל המצורע בידו על איזה דבר ג"כ אינו טמא ובמת טמא ע"ש מה שכתבו תוספות והם גם כן אמת לדינא עיין ר"מ פט"ו גבי אבנים המנוגעים:

ד[עריכה]

והם אסורים בשאילת שלום. כל ימי חלוטו אסור בשאילת שלום ומותר לקרות ולשנות ולדרוש ואסור לספר ולכבס ומותר ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותה"מ עיין ר"מ שם ובכ"מ:

ה[עריכה]

ודין המצורעת כו'. אשה אינה פורעת ואינה פורמת ולא עוטה על שפם כ"ה בר"מ ונראה דג"כ מותרת בשאילת שלום דמקרא ועל שפם ילפינן זה. ואני מסתפק דאפשר דמותרת לכבס ג"כ דזה נראה דאינו אסור רק מדרבנן וכיון דהיא מותרת בתספורת אפשר דהיא מותרת ג"כ בכיבוס או לא וצע"ק. ודע דמצורע מותר בעשיית מלאכה ועיין כסף משנה שהר"מ השמיטו ועיין הדיני' פ' ואלו מגלחין וצע"ק. ודע דלענין שלוח מחנות ג"כ שוים מוסגר ומוחלט ואסורי' לכנוס לעיר מוקפת חומה מימות יב"נ ואם עבר ונכנס עובר בעשה ואיש ואשה שוין בזה ואם נכנס לירושלים עובר בלאו ולוקה והלאו הוא ולא יטמאו את מחניה' עיין ר"מ פ"ג מהב"מ. וגם מבואר לקמן פ' נשא ונראה כן מד' הר"מ דכל המטמאין שנכנסו לפנים ממחיצתן עובר ג"כ בעשה דוישלחו מן המחנה ואפשר דאם נכנס לירושלים עובר בלאו ובשני עשין דירושלים הוא ג"כ מוקף חומה אך דאין הבית נחלט בה מגזירת הכתוב ולענין זה אפשר דין ירושלים כמוקף חומה דעובר על העשה דבדד ישב גם כן כמו הנכנס לעיר המוקפת חומה ועיין בתוס' כתובות דף מ"ה ע"ב ד"ה על פתח ב"ד שכתבו בשם ר"י דבעיר שרובה נכרים בטלה קדושת היקף חומה דחומה כמאן דליתא דהא עיירות המוקפות חומה משתלחין מצורעין משם וכשרוב' נכרים אין משתלחין דבטל קדושת חומה עכ"ל ותמיה לי שלא נזכר זה בשום מקום וגם בר"ם לא נמצא דין זה וצ"ע מהיכן הוציאו דין זה ובה' כה"מ פ"ד כ' הר"מ דכה"ג צריך שיהא ביתו בירושלים ואינו זז משם לעולם. וכ"מ לא הראה מוצאו. וכתבתי על הגליון בשם תלמידי החריף דמבואר כ"פ בתוס' חגיגה ור"ה וסוכה ובכ"מ בשם הירושלמי דכל המביא קרבן אפילו עצים ולבונה טעון לינה בירושלים וער"מ ה' ביכורים וא"כ כהן גדול היה מקריב בכל יום מנחת חביתין בבוקר ובערב. אם כן לא הי' יכול לצאת מירושלים ולדור חוץ לירושלים ודפח"ח. ובאמת הוא מצוה דאורייתא דטעון לינה. אם כן כה"ג שנצטרע לכאורה יבא עשה דלינה לדחות הל"ת דולא יטמאו אך באמת הוא עשה ולא תעשה כמבואר לעיל וגם יש שני עשין. אך לכאורה אם עבר ונכנס לקצת שיטות הראשונים דהל"ת נדחה רק העשה נשאר ואין לוקין אם כן אפשר דכאן ג"כ לא ילקה ועמ"ל פ"ח מהלכות ט"צ ד"ה ואפילו מכל מקום נראה דלינה הוי עשה גמור ואין כאן מקומו להאריך. וער"מ פ"ב מהב"מ דמצורע אינו משלח קרבנותיו ואפילו עצים ולבונה והוא מהש"ס דמ"ק וע' זבחים דף ק' אם כן דכה"ג שנצטרע אינו מקריב החביתין משלו (וע' בהשמטות). ודע דאף לדברי הרהמ"ח דמצוה למצורע לבא לפני הכהן מכל מקום נראה דאם המצורע קטן ואין המצוה מוטלת עליו בודאי אין על אביו מוטל העשה ואפשר אם הקטן הגיע לחינוך מצוה על האב לחנכו ואם לא הגיע לחינוך אין כאן מצוה כלל ואם הכהן ראה וטמאו והרבה דינים דלעיל כגון דיני טומאה שוה קטן לגדול אך מצות הנוהגות בגופו כגון פריעה ופרימה הוא כשאר מ"ע דאביו חייב לחנכו ואיש אחר דאין מוטל עליו אפשר דמותר לספר שערות ראשו בידים לשיטת קצת ראשונים והובאו כ"פ במג"א דמ"ע מותר להאכיל לקטן בידים וה"ה להכניסו בעיר המוקפת דהיא רק עשה ועל הלאוין שחייב בודאי אסור להעבירו בידים ככל דיני התורה דאסור להאכיל נבלות לקטן בידים ופשוט. ודע דטומטום ואנדרוגינוס פורעים ופורמים מס' שמא הם זכרים וכ"ה בר"מ שם ובכ"מ דספיקא דאורייתא ואפשר לענין תכבוסת שכתבתי לעיל דאינו נוהג באשה ובאיש אינו רק מדרבנן אפשר דמותרים בכיבוס דהוא ס' דרבנן ואפשר כיון דלענין פריעה ופרימה הוי סד"א הוי כנולד הס' בדאורייתא והדברים עתיקין ואין כאן מקומו. (עי' השמטות):


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון