מנחת חינוך/קמא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שנצטוו כו'. והנה דין שלמי צבור אכתוב במקומו גבי שהל"ח בעזה"י. וגם דין איל נזיר יבואר בפ' נשא וכאן אכתוב דין שלמי חגיגה ושמחה דהם שלמי חובה ודין שלמי נו"נ ותודה ועיקר דינים אלו עיין ר"מ פ"ט ממעה"ק וקצת בפ"א מה' הנ"ל וש"מ. וכבר ביארנו לעיל דחובה על כל איש מישראל להקריב בכל רגל מג"ר שלמים ונקרא חגיגה וגם שלמי שמחה וביארנו שם מי הם הפטורים ממצות אלו. גם ביארנו דשלמי חגיגה צריך שישוה ב' כסף ועי' תוס' חגיגה בשם ירושלמי אי השיעור הזה מן התורה או דרבנן. גם הבאתי שם בשם ס' ט"א דבאה בשותפות כשלמי נו"נ ובלבד שיהיו לכ"א שיעור ש"פ הכלל שלמי חגיגה ושמחה לכל דיני הקרבתן שוה לשלמי נו"נ. וסדר הקרבתן כ"ה אינה באה אלא מבהמה ולא מעוף. ומכל מין בהמה בין בקר וצאן ועזים בין זכרים בין נקבות בין גדולים בין קטנים. ונ"פ בין שלמי חגיגה ושמחה או נו"נ אם רוצה יכול להביא פלגס ג"כ ונקרא פלגס כבש שהוא בן שנה עד ל' יום בשנה השנית ע' ש"ס ור"מ פ"א ממעה"ק ולקמן מצוה רצ"ט פלפלתי בדין פלגס באריכות אבל בין אם הוא ס' כבש או איל או אפילו ברי' בפ"ע עי' בחולין ובר"מ פ' ט"ז ממעה"ק מכל מקום כשר לקרבן אם כן יוצא ידי חגיגה או בנדר שלמים סתם ודוקא בנודר כבש או איל לא יצא או לר"י מטעם דהוא ברי' בפ"ע ואינו לא כבש ולא איל או לבר פדא דהוא ס' כבש או איל או ברי' ע"ש אבל שלמים אם רוצה מנדר או מנדב פלגס או שלמי חובה אם רוצה מביא פלגס דכשר לקרבן. וע' לקמן הבאתי בשם הגאון ר"א מווילנא דפי' במשנה דפ"ק דפרה דר' ישמעאל קורא אותו פרכדיגמא ופוסל אותו לקרבן אבל לית הלכתא כוותי' דר"י עמ"ש לקמן. והנה המקריב את הפלגס מביא נסכי איל לר"י הוא גזירת הכתוב או לאיל לרבות הפלגס ולב"פ מייתי נסכי איל ומתנה אם הוא כבש המותר לנדבה עי' בחולין ועיין ר"מ פט"ז וע' לח"מ על כל פנים אם צריך להתנות אינו מביא בי"ט כי מנחת נדבה א"ד י"ט ויכול להביא בחה"מ או מקריב הפלגס בי"ט והנסכים מביא אחר י"ט דקיימא לן מביא אדם זבחו היום ונסכיו אחר י' ימים עיין ר"מ פ"ב וז"פ על כל פנים נ"פ דיכול להביא שלמי חובה פלגס וכן נו"נ יכול לנדור או לנדוב פלגס ופשוט. והנה יכולים להביא שלמים בשותפות והוא בר"ם פ"ג ומקבלים שלמים בנו"נ מכל אישי ישראל אבל לא מעכו"ם ואם עכו"ם הביא שלמים מקריבים אותו עולה דהעכו"ם לבו לשמים רק אם נתנו לישראל שיתכפר בו ישראל דינו כשלמים לכ"ד ומן רשע לעכו"ם או מחלל שבתות אין מקבלין ורשע לא' משאר עבירות מקבלין ממנו ער"מ. ושלמים טעונין סמיכה ודיני סמיכה ביארתי למעלה ואינו מתוודה על השלמי' רק אומר דברי שיר ושבח כ"ה בר"מ כאן פ"ג וג"כ טעונין נסכים ככל הקרבנות עולה ודומי'.
ושלמים הם קק"ל ושחיטתן בכ"מ בעזרה ואין טעונין צפון ואפילו אחורי ההיכל כשר ואם שחטן בהיכל כשרים אבל אם שחטן בגגו של היכל פסולים שאין הגגות ראוים לשחיטה כ"ה בר"מ פ"ה ממעה"ק מזבחים נ"ה ושם מבואר דשחיטתן כשירה בכל העזרה אפילו בצדדיה היינו דלא בעינן דוקא נגד פתח ההיכל ואפילו בצדדים כשר אבל צדי צדדיה כגון הלשכות פסולים לשחיטת קק"ל וכן כונת הר"מ כאן דוקא כל העזרה היינו אפילו צדדים. והלשכות דפסולים עיין ר"מ פ"ו מה' בית הבחירה ומ"ש הר"ם אפילו אחורי ההיכל כשר לשחיטה היינו אחורי הכפורת דמבואר שם בש"ס דכשר דלול קטן היה ע"ש ובלחם משנה כ' דרבינו השמיט אחורי בית הכפורת ולענ"ד דזה כונת הר"מ שכתב ואחורי ההיכל דגם קה"ק בכלל היכל עיין ר"מ פ"ה מה' ביהב"ח הי"ב. אך כעת לא ראיתי להר"ם הבהב"ח שיביא זה דלול קטן היה אחורי בית הכפורת כדי להכשיר את העזרה וצע"ק. ומ"ש הר"מ דשחיטה בהיכל כשר כ"ה בזבחים ס"ג והטעם דלא יהי' טפל חמור מן העיקר ע"ש ופשוט דאפילו בקה"ק אם שחט כשר מטעם זה עיין כאן תובד"ה שנים לפר כו' ודין גגין ועליות יבוארו במקומן. ובשעת שחיטת השלמים צריכין שיהי' דלתות ההיכל פתוחות ואם היו נעולות או אפילו מגופות הרי הם כנעולות ופסול דכתיב פתח אה"מ דצריך שיהא הפתח פתוח אבל הפרוכת שעל השער אינה פוסלת כ"ה לשון הר"ם משמע דלכתחל' יגלול ג"כ הפרוכת שיהא פתוח לגמרי רק בדיעבד אינה פוסלת עי"ש בש"ס ובתוד"ה הוא דלכתחלה כשר ואדרבא היו עושין הפרוכת משום זה דלא יסתכל בהיכל בשעת שחיטה ע"ש. ומבע"ל שם בש"ס גובהה מאי היינו שהי' תל מונח אצל הפתח או עץ ומפסיק בין הפתח לשחיטה אי הוי כנעול או כפתוח ולא"פ. והר"מ השמיטו ועבלח"מ. ובתוס' הקשו היאך נוכל לומר דגובה מפסיק אם כן כנגד המזבח יפסול שהמזבח מפסיק כו' ועי' בס' פנים מאירות שתירץ דדוקא אם מונח תוך הפתח או אצל הפתח דמעכב כניסה ויציאה הוא סברת הש"ס דאין זה פתח פתוח אבל חוץ לפתח כמו המזבח שהיה רחוק אין ההפסק מזיק כיון דהפתח פתוח וקיימתי מסברא דנפשאי אח"כ מצאתי כן בפמ"א. וד"ז דצריך שיהיו דוקא דלתות ההיכל פתוחים מפסוק ושחטו פתח אה"מ ע"כ היכל ואולם לאו חדא קדושה היא ואולם לא מיקרי אהל מועד דאי חדא קדושה ואולם ג"כ מיקרי א"מ הי' מתכשר אפילו בדלתות ההיכל נעולות כיון דשער האולם פתוח ע' בעירובין דף ב'. והאולם לא היה לו דלתות עיין ר"מ הבהב"ח ע"כ לאו חדא קדושה הוא. וע"ש בזבחים דשני פשפשים היו בבית החליפות כדי להכשיר כנגדו לשחיטת קדשים והר"מ אינו מביא זה דהש"ס אזיל למ"ד אולם והיכל חדא מילתא הוא ע' רש"י שם. אבל מסתם גמרא דדלתות ההיכל נראה דאולם אינו מיקרי א"מ אם כן לא הי' מהני הפשפשים ע"כ לא היה פשפשים ע"ש בש"ס ורש"י ותבין. והבאתי ד"ז כ"פ ומכאן מוכח דקדושת היכל ואולם ב' קדושות הם ואולם לא מקרי א"מ. וד"ז הוא בכל הקרבנות ל"ד בשלמים. ובתי"ט ובהגהות תמה על הר"מ שכתב שלמים דבאמת בכל הקרבנות הדין כן. ועי' לעיל מצוה קט"ו גבי עולה הבאתי זה ג"כ. ונ"פ דאם שחט בהיכל שכשר כמ"ש אפילו דלתות ההיכל נעולים כשר כיון ששוחט בהיכל דדוקא בעזרה צריך שיהי' פתוח ההיכל אבל בהיכל עצמו פשוט שכשר ע"ש בתוס' וז"פ.
ולאח"ש מקבל ומוליך הדם וזרקו על מזבח החיצון וזריקתו שוה לעולה דזורק במזרק ב' מתנות שהם ד' למטה מחוט הסיקרא הכלל הזריקה שוה לעולה ולאשם. ולאחר שזורק את הדם מפשיט ומוציא את האימורין ואיזה הם אימורין כתבתי למעלה. ומנתח הבשר ומפריש החזה ושוק הימין ושיעור החזה והשוק עיין ר"מ כאן. ונותן האימורין וחזה ושוק ע"י הבעלים החלבים למטה וחזה ושוק למעלה וב' הכליות ויותרת הכבד למעלה מהם. ובכ"מ כתב טעם להר"מ דיותרת וב' כליות למעלה מכולם וכהן מניח ידו ת"י הבעלים ומניף הכל במזרח ומבואר דעת הר"מ דדוקא במזרח. אבל דעת רש"י דכשר במזרח וכ"ש במערב. ובכ"מ תמה על הר"מ דנראה מהש"ס כרש"י דכ"ש במערב. וע' תוס' מנחות וסוכה מ"ז ע"ב הקשו היאך מניח כהן ידו ת"י הבעלים הא הוי חציצה ודעתם דכהן אוחז באימורין עצמם. אבל דעת רש"י כפי מה שהביאו התוס' וכ"ד הר"מ דכהן מניח ידו ת"י הבעלים ולא איכפת לן בחציצה דכן גזירת הכתוב וע"ש בתוס' מה שמפלפלים בזה וכ"כ תוס' קדושין. וכיצד הוא התנופה מוליך ומביא מעלה ומוריד כ"ה במשנה ובר"מ כאן אבל תוס' במנחות מסתפקים דאפשר רק בשהל"ח בעצרת דנידון על פירות האילן כך אבל בתנופות שלמים א"צ לזה דהטעם כדי לעצור רוחות רעים וטללים רעים ל"ש כאן ע"ש. ואם שותפים הביאו שלמים אין כולם מניפין רק הא' מניף בעד כולם. ונשים שהביאו שלמים טעונים תנופה אך הכהן בעצמו מניף אבל אשה אינה מניפה דאתמעט מקרא דבני ישראל ומבואר בזבחים דמרבינן גרים ועבדים משוחררים לתנופה. מבואר דעבד שאינו משוחרר א"ד לאשה בכה"ת. ואפס אם נאמר דהאי כללא הוא רק במצות עשה שהז"ג מכל מקום כיון דצריך ריבוי אפילו על משוחרר דמבני ישראל נתמעט אף משוחרר אם כן משוחרר דנתרב' נתרבה אבל אינו משוחרר אינו מניף כנ"פ. וכ"ה להדיא בסנהדרין דמבני ישראל נתמעטו עבדים אם כן כאן נמי. וח"ע וחב"ח ודאי חייב אף דבסנהדרין ממעטינן ח"ע וחב"ח ג"כ היינו דאיכא שני מיעוטי בני ישראל מבני כו' וחד ממעט עבד וחד ממעט ח"ע וחב"ח אבל כאן דליכא אלא חד מיעוט נתמעט עבד לבד אבל לא ח"ע כנ"ל. ותנופה אינו אלא ביום כ"ה בר"ם פ"ד ממעה"ק. ובתוס' קדושין הקשו ל"ל קרא למעט נשים הא בלאו הכי ה"ל מעשהז"ג ועיין באחרונים ואין כאן מקומו. וז"פ דאם בעל השלמים בעצמו כהן דהדין דהוא בעצמו עובד בקרבן שלו אם כן א"צ כהן אחר להניף כי הוא בעלים ויוצא ג"כ בתורת כהן כי בעצמו עובד וז"פ. ובמנחות ל"ג מבואר גבי סמיכה דממעטינן מידו ולא עבדו ולא שלוחו ולא אשתו בתורת שליחו' וכ"ה בר"מ פ"ג ממעה"ק. ובתנופה אינו מבואר זה בש"ס וגם ל"מ בר"מ אפשר דיכול לעשות שליח לעבדו ולאשתו דל"מ מיעוט לזה בש"ס. אך באמת עבד ואשה אפשר כיון דליתנייהו בדנפשי' אין נעשים שליח אך איש דאיתא בדנפשי' אפשר יכול לעשות שליח וזה צ"ע ופלפול רחב. ובש"ס מבואר דעכו"ם ג"כ אתמעט מתנופה אך למה דקיימא לן להלכה דאם עכו"ם הביא שלמים מקריבין עולות אם כן ל"מ תנופה אצלו ועיין תוס' שם. ומבואר בש"ס מנחות צ"ג לתנופה לכפר כו' אלא לומר שאם עשאו לתנופה שירי מצוה מעלה עליו הכתוב כאילו לא כיפר וכיפר וגבי סמיכה מבואר ג"כ זה והר"מ מביא זה גבי סמיכה פ"ג ממעה"ק וכאן גבי תנופה לא הביא זה אבל באמת שאין התנופה מעכבתו ובפרט שהוא אחר זריקת דם ע' תוס' שם.
ולאחר התנופה מולחין האימורין ומקטירן ע"ג המזבח והחזה והשוק נוטלי' הכהני' ושאר הבשר נוטלים הבעלים ובין חלק הבעלים ובין חלק הכהנים נאכלין לב' ימים ולילה א' ולמי נאכלין ובאיזה מקום נאכלים יבואר אי"ה במק"א. ואין הכהנים זוכים בחו"ש עד שיקטירו האימורים כ"ה בר"מ כאן מברייתא דפסחים י"ט ונראה מלשון הברייתא דדוקא כהנים אין אוכלין החו"ש קודם הקטרת אימורין אבל הבעלים אינו מבואר דאפשר הם רשאים לאכול הבשר קודם הקטרה אך במ"ל כאן פט"ז ה"ד כ' דה"ה הבעלים אין רשאים לאכול קודם הקטרה וה"ר מד' הר"מ בפסה"מ וכ"ד התוס' בביצה דף כ' ע"א. ועצל"ח שם פלפל הרבה בד"ז מנ"ל לתוס' דבעלים ג"כ אין אוכלים ע"ש באורך. גם מבואר בש"ס דאם נטמאו האימורין או נאבדו זוכים הכהנים בחו"ש והר"מ לא הביא ד"ז ועצל"ח שם. וע' תוספות פסחים שם ד"ה עשאום דעתם דאף שמה"ת ראוי להקטיר האימורין רק מדרבנן ל"ח ה"ל כמו שנאבדו וזוכים הכהנים בחו"ש ועצל"ח ביצה כ' דדעת הר"מ אינו כן רק כיון דמה"ת חזי להקטרה אין זוכים בחו"ש ופלפל גם כן באורך. וכמדומה שבס' ט"א מפלפל ג"כ בד' התוס' ואינו ת"י. וברש"י עירובין נ' מבואר דמברכין על התנופה ברכת המצוה אך לא נתבאר מי המברך אי הכהן או הבעלי' ולפ"מ שהביאו בתוס' מנחות ד' רש"י שעיקר מצות תנופה על הבעלים ע"כ אינו מזיק החציצה לכהן אם כן הבעלים מברכין. אך לדברי התוספות צ"ע ואפשר ששניהם מברכין הבעלים והכהן ופשוט דברכת הכהן היא אשר קדשנו בקדושתו של אהרן. אף דמצוה בבעלים ג"כ מכל מקום הא דהמצוה על הכהן הוא גזירת הכתוב מחמת כהונה וז"פ. ובר"מ אינו מבואר זה וע' משנה למלך פ"א ממעה"ק.
והנה יש עוד מין שלמי' היינו חגיגת ע"פ שמקריבין עם הפסח. ודעת ר"מ פ"י מהק"פ שחגיגה זו רשות ויש לה כל דין שלמים שכתבנו למעלה אך חלוק מכל שלמים דאין מקריבין החגיגה רק אחר חצות וע' משנה למלך פ"ו מהכה"מ דעתו דחגיגת י"ד נשחט אחר חצות ולא קודם. וע' מה שהביא בשם הרא"מ דלחד תי' סובר דזמנו כ"ה ואין כאן מקומו להאריך. והנה הר"מ שכתב ב' מינים הם שלמי חגיגה חגיגת י"ד ג"כ בכלל זה דנקראת ג"כ חגיגה אבל דינו ככל השלמים. ויש עוד מין שלמים היינו מותר הפסח דאם נתותר פסח מקריבין שלמים ויש הרבה מינים מותר הפסח עיין ר"מ פ"ד מהק"פ והוא לכל דיני' כשלמים אך ע' פסחים פ"ט דבדבר א' חלוק משלמים דשלמים נאכלין לב' ימים ולילה א' ומוה"פ אינו נאכל אלא ליום ולילה כחטאת ותודה ודומיו. ורש"י מביא שהיא תוספתא. והר"מ בחיבורו השמיטו (עיין השמטות) ועצל"ח הרגיש בזה ונ"ט לד' הר"מ דלא פסק כן רק הוא כשלמים לכ"ד ונאכל לב' ימים כו' ע"ש ע"כ ביארנו דין שלמים בלא לחם.
ועתה נבאר דין שלמים עם לחם והיא קרבן תודה והיא בנדבה. וג"כ כשר מכל מין בהמה וטעונה סמיכה ונסכים ושחיטתו וזריקת דמו שוה לשלמים אך צריך להביא מ' חלות י' חמץ ול' מצה וסדר עשייתם עיין ר"מ כאן פ"ט. וכ"ה דמביא כ' עשרון סולת ועושה מן עשרה עשרון י' חלות חמץ וכיצד מחמצן מביא שאור כדי חימוצן ונותנו לתוך העיסה ונתחמץ. ואם חמץ נוקשה חשוב חמץ למ"ד דאורייתא ע' תוס' חולין ק"ב ופסחים בסוגיא דא"ע ובפ' כל המנחות בתוס' שם דהוי חמץ לענין תודה ויש שום לימוד ע"ז וע"ש דאף דנוקשה הוי חמץ לענין תודה לכתחלה מודים דמצוה בחמץ גמור ודעת הר"מ בנוקשה לענין חמץ ולענין שיאור צריך אריכות ע' באחרונים לה"פ. ומן י' עשרונים עושין ל' חלות מצות כל חלה שליש עשרון והם ג' מינים י' חלות מאפה תנור וי' חלות רקיקי' וי' חלות מרבכות ומביא חצי לוג שמן והוא הל"מ לתת הסולת בחצי רביעית היינו שמינית הלוג שמן ואח"כ לש ואופה אותם. והרקיקין אחר אפייתן מושח אותם בשמינית הלוג שמן והרבוכה חולטה ברותחין ואופה מעט וקולה אותם בשמן ונותן רביעית שמן הכלל ברבוכה במין א' נותן שמן כשני המינים חלות ורקיקין וד' מינים שבתודה מעכבין זא"ז. ומעשה הלחם הוא בחוץ לעזרה והכסף משנה לא הראה מקום ד"ז דאפייתן חוץ לעזר' ועמ"ל מ"ש בשם הבה"ז. וכשמנתח את הבשר נוטל האימורין וחו"ש ונוטל ד' חלות חלה א' מכל מין ודוקא שלמים ונותן הכל ע"י הבעלים כשלמי' והלחם נותן למעלה והכהן מניח ידו למטה כדלעיל ומניף והחו"ש וד' חלות זוכים הכהנים וזה נקרא מורם מתודה. ונאכל ליום ולילה והבעלים נוטלים כל הבשר וכל החלות ואוכלים ג"כ רק יום ולילה ולא יותר דכן גזירת הכתוב גבי תודה דנאכל רק ליום ולילה כחטאות ואשמות ואפילו היה בעל התודה כהן נאכל הלחם דאינו קרוי מנחה. ומבואר בש"ס דמנחות דע"ז ע"ב והקריב ממנו מן המחובר א' שלא יטול פרוס מכל קרבן שלא יטול א' על חבירו. וד"ז שלא יטול פרוס מביא הר"מ כאן וגם שיטול חלה א' מכל מין מביא כאן בהכ"א אך שיטול מן המחובר אינו מביא כלל. ורש"י פי' שיהי' מן המחובר היינו שיהי' כל החלות בכלי א' כשיטול התרומה והתוס' כתבו דאפשר אין צריך אלא מוקף כמו תרומה ומביאין ראי' וכתבו דאף בכלי אחד אפשר דבעי נגיעה על כל פנים ד"ז בין לפירש"י בין להתוספות אין שום חילוק. וצ"ע על הר"מ שהשמיטו ומבואר בש"ס כאן במנחות ובכ"מ דשמואל סובר דצריך לאפות מ' חלות למצוה ובדיעבד אי אפה ד' חלות מכל מין א' יצא אך הפרשה של התרומה צריך להיות בעודה עיסה דלאחר אפייה אין הכהן יכול ליקח מכל מין דאינו נוטל פרוס כמש"ל. אך מפריש בעודו לישה ואופים שלמים. ובמשנה למלך רמז לדברי הר"ן והרא"ש נדרים די"ב ושם מבואר דהפרשה בלישה היינו שהיו לשין מכל מין י' חלות והכהן הי' מפריש ד' ואח"ז היה לש מכל מין ביחד ונעשה א':
ובאמת אין דבריהם מובנים ל"ל זה ואי משום שצריכין להפריש א' מעשר כמו דמשערינן הי' חלות שהיו שונין והוא נוטל א' מעשר ה"נ בחלה א' יכול ליטול א' מעשר. ונלע"ד הטעם לזה כיון דמבואר בש"ס הא דמפריש א' מעשר דנפקא לן מתרומת מעשר וקי"ל דאין לעשר מאומד וכ"ה בר"מ פ"א מה' מעשר רק במדידה או במשקל אם כן כשאופה השלשים חלות מעשרה עשרונות מודד לכל חלה שליש עשרון אעפ"י שאין בקודש שליש עשרון כיון שעשייתו בחוץ מודד בעשרון של חול והי' לוקח חלה אחת מעשרה במדה אבל אם היה אופה חלה א' מכל מין וכל חלה היה ג' עשרונות ושליש אם כן אחר לישה דהיה צריך להפריש חלק המעשר לא היה יכול למדוד והיה צריך להיות במשקל ומבואר במנחות פ"ז ובר"מ פי"ג ממעה"ק חביתי כה"ג כו' דאי בכלי כו' כיון דבקללה כתיב לאו אורח ארעא ע"ש ועיין רש"י ובתוספות דמשקל הן בעיסה והן בסולת הי' סי' קללה ובעיסה לד"ה ע"ש. אם כן פירשו שפיר דהיו אופין י' חלות דאי חלה א' לא היה יכול להפריש אלא במשקל ולאו אורח ארעא כנל"ב. ומכל מקום בדיעבד נ"ל דאפשר על אומד ג"כ יצא כמו גבי מעשר בדיעבד אפשר דיצא ויבואר אם ירצה השם במקומו. וער"מ פי"ב מפסולי המקודשים כמה דינים שיש תודה שא"צ לחם. ואם באתי לכתוב כל דיני המצוה צריך חיבור מיוחד. ובח"ז לקצר אני צריך:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |