מנחת חינוך/קלח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שנצטוינו שיעשו כו'. הדינים מבוארים היטב בר"מ פ"א ממעה"ק ופ"ה פ"ז וח' מה' הנ"ל. והנה יש חטאות הצבור כגון של ר"ח ושל מועדות ויש חטאות יחיד הבאים על חטא ויש חטאות הנשרפות הן ביחיד כגון פר של יה"כ ופר כהן משוח והן בצבור כגון פר העדש"צ ושעירי ע"ז ושעיר הפנימי של יה"כ וכל חטאות המועדות של צבור נאכלות וכן חטאת יחיד חוץ מש"צ. וכל חטאות צבור הן זכרים וכל חטאות יחיד הם נקבות חוץ משעיר נשיא ופר יה"כ ופר כהן משוח שהם זכרים עיין ר"מ פ"א. ומ"ש הרהמ"ח דיש שהיו נשרפין על מזבח החיצון הוא טעות המעתיק דחטאות הנשרפים נשרפים חוץ למחנה רק האימורין מקטירין על מזבח החיצון עש"ס ור"מ פ"ז מה' הנ"ל. והנה בכל חטאות יחיד הן נאכלות והן נשרפות טעונין סמיכה וכל חטאות צבור אין טעונין סמיכה רק בשני חטאות בשעיר המשתלח ובפהעדש"צ דגמירי דשתי סמיכות ק"צ ומבואר הכל בר"מ פ"ג מה' אלו. וכל חטאות אין טעונין נסכים חוץ מחטאת מצורע ויבואר במקומו אי"ה:
והנה הזריקה של חטאות הנשרפים ביארתי לעיל קצת מכל מקום אכתוב כאן ג"כ. כל החטאות הם קדשי קדשים ושחיטתן בצפון וקבול דמן בכ"ש בצפון כמו עולה. וכבר כתבתי בתחלת ויקרא גבי עולה ה"נ כאן. וחטאת חלוק מעולה ומכל הקרבנו' דכל הקרבנו' היה מקבל הדם במזרק והולך למזבח וזרק או שפך על המזבח עם המזרק ולא באצבע והי' זורק מחצי המזבח ולמטה ויש קרבנו' שהיה זורק שתי מתנות שהם ד' ויש במתנה א' כאשר יבואר כ"א במקומו. ובחטאת הי' מקבל הדם במזרק והי' מוליכו אם הי' מהנשרפין הי' מוליך המזרק להיכל. וכבר ביארתי לעיל היכן היה מזה ובפר ושעיר של יה"כ הי' מזה לפני ולפנים ג"כ כאשר יבואר במקומו. ובחטאת הנאכלת היה מוליך המזרק למזבח החיצון. והי' טובל אצבעו הימין בדם שבמזרק והי' נותן למעלה מחוט הסיקרא והי' מחטא ויורד כנגד חוד של קרן ובדיעבד אמה מכאן ואמה מכאן סמוך לקרן כשר והי' נותן על כל קרן בפ"ע. ועל כל הזיה בפ"ע הי' טובל אצבעו דשירי הדם שבאצבע פסולים להזאה שניה והיה נותן ד' מתנות כ"א בפ"ע על ד' קרנות ומתחיל דרומית מזרחית ואח"כ מזרחית צפונית ואח"כ צפונית מערבית ואח"כ מערבית דרומית ועל קרן זה שהשלים המתנות היה שופך השיריים ואין בכל הקרבנות שטעונין אצבע אלא חטאת ואם לא הזה אלא הזאה א' כיפר דקיימא לן כל הניתנין [על] המזבח החיצון אף במתנה א' כיפר אבל חטאת הפנימי מתנה א' בפנים מעכבת ויבואר אי"ה בה' עיה"כ ועש"ס ור"ם פ"ב מפסה"מ. ועמש"ל פ' ויקרא דעולה נזבח לשם ששה דברים וכאן בחטאת שבא על איזה חטא צריך שתהא מחשבתו על אותו החטא שבא עליה עיין ר"מ פ"ד מה' אלו. ובכל הקרבנות מחשבת שינוי השם או שינוי בעלים אין פוסלים רק שלא עלו לבעלים לשם חובה ובפסח וחטאת פוסלים מחשבות אלו ובפסח כבר נתבאר וכאן בחטאת נכתוב בקיצור עיין ר"מ פט"ו מפסה"מ. ואם שחט או קיבל או הלך או זרק בסתם מבואר בזבחים דכשר דסתמא לשמה קאי והר"ם פ"ד ממעה"ק ז"ל כל הזבחים כו' ואם שחט ועבד סתם ולא חשב כלל בעולה ושלמים כשרים ועלו לבעלים עכ"ל. נראה מדבריו דבחטאת ופסח פסול סתמא ובכ"מ תמה ע"ז ועיין בס' בה"ז דהר"מ נקט רבותא ע"ש אבל גבי חטאת כשר בסתמא וכ' דאפילו בר בי רב לא יטעה בזה ק"ו לחשוד את רבינו הר"מ ז"ל.
ואם חשב בא' מד"ע אלו לשם זבח אחר כגון לשם שלמים או לשם איזה זבח פסול החטאת ודווקא אם שחט לשם זבח אחר אבל אם שחט לשם חולין אין החטאת נפסל אך לא עלה לבעלים לשם חובה וכל עבודה מד"ע פוסלת מחשבה אבל מעבודה לעבודה הדין כך אם שחט לשמה ע"מ לקבל או להוליך שלא לשמה אין מחשבה זו פוסלת כלום אך אם שחט או הלך או קיבל והיה מחשבתו לזרוק שלא לשמה פסול דמחשבין מעבודה לעבודה ודווקא על זריקה פוסל המחשבה בכל העבודות אבל חוץ מזריקה אין פוסל מחשבה מעבודה לעבודה רק בכל עבודה ועבודה פוסלת מחשבה אבל לא מעל"ע חוץ על הזריקה פוסלת מחשבה בכ"א מג' עבודות על הזריקה וער"מ פט"ו מהפסה"מ ובמ"ל בשם התוס' וכ"נ מדעת הר"מ ע"ש. וכן אם הביא חטאת על חלב וחישב בא' מד"ע על חטאת דם הוי שינוי השם. ופשוט דה"נ מחשבין מעל"ע מג' עבודות לזריקה דה"ל שינוי השם ודינו כמו שינוי השם שכתבנו. ויש עוד שינוי בעלים כגון ששחט או קיבל או הלך על מנת לזרוק לשם אחר או זרק לשם אחר בשאר קרבנות כשרה אלא שלא עלו לבעלים ובחטאת ופסח פסולה ודווקא פוסל בד"ע אם עשה ע"מ לזרוק אבל אם לא חישב ע"מ לזרוק רק שחט או קיבל או הלך לשם אחר כשר ועלה לבעלים כי הפסול שלא לשם בעלים הוא רק אם חישב ע"מ לזרוק כ"ה בש"ס ובר"מ משמע דבד"ע פוסל שינוי בעלים כמו שינוי שם ועמ"ל תמה על הר"מ דמבואר בפי' בש"ס דאינו פוסל רק בחישב ע"מ לזרוק. וא"פ בשינוי בעלים רק אם שינה לשם בעלים שמחויב חטאת כמותו. אבל אם חישב לשם מחויב עולה ה"ז כשרה ולא עלתה לבעלים כ"ה בר"מ כאן ובזבחים ז' מבואר בסתם כשרה ואינו מבואר דלא עלתה לבעלים ודין דלעיל לשם חולין מבואר להדיא שם דמ"ז וד"ז אינו מבואר כלל ולו' דהר"ם למד מזה כמו לשם חולין דאין מחשבה פוסלת ומכל מקום לא עלתה ה"נ ז"א דרך הר"ם והו"ל לכתוב יראה לי כדרכו וצ"ע. שחטה לשם מת כשר' דאין כפרה למתים אך לא עלתה לבעלים וזה ג"כ אינו מבואר בפי' בש"ס רק הר"מ סובר כן דלא עלה ויליף ג"כ כנ"ל וג"כ צ"ע. שחט חטאת על שאינו מחויב כלום פסולה שמא מחויב הוא וא"י עכ"ל הר"ם. ובש"ס ז' מבואר ט"א דמקופיא מכפרת אעשה ע"ש ברש"י ותוס' ובכ"מ הי"ד וצריך אריכות ע"ש ומבואר שם ד"ט דשחט חטאת חלב וכדומה מה שמחויב על חטא לשם מי שחייב חטאת נזיר או מצורע דאין באים על חטא כשרה דאותן הקרבנות דנזיר ומצורע ה"ל כעולות כיון דאין באים לכפרה. ואבעיא שם חטאת חלב ששחטה על מי שמחויב חטאת דטומאת מקדש וקדשיו מהו מי אמרינן כרת כמותה א"ד אינו קבוע כמות' וסליק בתיקו. והר"מ לא הביא כלל דינים אלו ונראה מדבריו דפסול בכ"ע אם חישב לשם מחויב חטאת אפילו דנזיר ומצורע ועמד בזה הכסף משנה וע"ש שכ' שלא הי' בגירסת הר"ם ד"ז וגם לא האיבעיא הנ"ל. ועי' זבחים ד' דשינוי בעלים ל"ש בקרבן צבור ובתוס' כ' דאי שחט לשם יחיד הוא ג"כ בעלים. ואי שחט לשם עכו"ם לא מיפסל דאינו מחויב כפרה כמותו ע"ש. ולדעת הר"ם דאם שחטה על שאינו מחויב כפרה כמותו לא עלתה אם כן כאן בחטאת צבור אם שחט' לשם עכו"ם או לשם הדור שלפניו שכבר מתו אף דכשר מכל מקום לא עלת' לבעלי' ע"כ סתם הר"ם ולא חילק בין יחיד לצבור אך מכל מקום הי"ל להביא לענין כשר ופסול וצל"ע בזה בגמרא.
ומחשבה זו נראה מדעת הר"ם דמחשבה בלב סגי ודעת תוס' והרבה ראשונים דבעינן הוצאה בפה ועמ"ל פי"ג מפסולי המקודשים הרבה בקיאות בזה ונ' דעת הרהמ"ח פ' צו כהר"ם דבלב סגי ואין כאן מקומו. ומחשבה זו אם זרק זריקה ראשונה כתיקונה ובשאר זריקות חשב מחשבת שינוי השם או בעלים הקרבן כשר והורצה דבמתנה א' לבד כיפר כמש"ל והוא בש"ס ור"מ פי"ז מפסה"מ. והמחשבה בשחיטה הן בתחלתה או בסופה פסלה דישנה לשחיטה מתוע"ס עיין ר"מ פ"א מפסולי המקודשים ודווקא העובד פוסל במחשבה אבל אם העובד לא חישב רק הבעלים אינו מזיק כלל דזה מחשב וזה עובד ל"א. ועש"ס ור"ם פי"ד מפסולי המקודשים דאין המחשב' מועלת אלא במי שהוא ראוי לעבודה ובדבר הראוי לעבודה ובמקום הראוי לעבודה. במי שהוא ראוי כיצד א' מן הפסולים שחישב בשעת קבלה או בשעת הולכה או בשעת זריקה כו' לא פסל במחשבתו לפי שא"ר לעבודה כו' ואם נשאר דם הנפש יקבל כהן כשר ויזרוק ובשחיטה כולם פוסלים דלשחיטה כולם כשרים. ויש קרבנות שאם נעשים שלא לשמן כשרין. לפיכך אם קיבל הדם כהן זה שא"ר לעבודה או הוליכו או זורקו פסול הזבח כאלו עשאו לשמו שהוא פסול ואע"פ שיש דם הנפש וחזר הכשר וקיבל וזרק פסול ולא מפני מחשבת שינוי השם פסול אלא מפני שהוא פסול לעבודה כמו שביארנו עכ"ל הר"מ בשינוי לשון קצת. והנה הדין הא' הוא במשנה זבחי' ל"ב הכלל דאין מחשבה פוסלת בפסולי' אם כן אינו פסול רק מחמת שעבד כהן פסול בזה יש תקנה אם יש דם הנפש יחזור ויקבל דקיימא לן דאין כהן פסול עושה שיריים עי' ג"כ בר"מ פ"א מפסולי המקודשים הכ"ח דאם קבל או הלך או זרק הפסול יחזור ויקבל הכשר וכשר הקרבן ע"ש. אם כן ה"נ דמחשבה שלו אינו פוסל כלל ולא נשאר רק הפסול דכהן פסול ומהני דיחזור הכשר ומבואר בפ"א שם דכהן טמא עושה שיריים אם זרק דווקא ע"ש אם כן ה"נ כאן בטמא שחשב בודאי אין מחשבתו מועלת דסתמא אמרו דאם א"ר לעבודה אין מחשבתו פוסלת ולא הוציאו טמא כיון דראוי לעבודת צבור כמו בדין דעושה שיריים ע"ש הכלל דאפילו טמא ג"כ אין מחשבתו פוסלת אך בזרק פוסל מחמת כהן טמא דעושה שיריים. אך אם קיבל או הלך בלבד במחשבה בודאי מחשבתו אין פוסלת ג"כ ומחמת העבודה בלא זריקה אינו עושה שיריים אם כן בודאי יחזור הכשר ויקבל אי איכא דם הנפש ועיין בזבחים כ"ו ע"ב ד"ה הב"ע תראה בהדיא כן. אך דין השני שכ' הר"מ במקום דאינו פוסל שלא לשמו וקיבל או הלך או זרק כהן פסול אף על פי שיש דם הנפש פסול לא מפני שינוי השם כו' עי' בלשונו ודבריו תמוהים כיון דמחשבה אינה פוסלת ה"ל כאילו לא חשב כלל ואמאי לא יחזור הכהן כשר ויקבל כיון דאין הפסול רק מחמת שעבד כהן פסול ובאמת כהן פסול אינו עושה שיריים כמבואר בפ"א אם כן אמאי נפסל הזבח. והר"מ כ' דנפסל כאילו עשאוהו לשמה שהוא פסול ואע"פ שיש דם הנפש ובאמת פ"א מבואר דכהן פסול אינו עושה שיריים אפילו בלשמה דכשר מכל מקום אינו עושה שיריים ואם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל ואמאי כ' כאן דנפסל הזבח ול"מ שיחזור הכשר כו' וגם מה סברא לחלק כמו בדין ראשון דאין מחשבתו מועלת וחוזר כהן כשר וכאן ג"כ דאין מחשבתו מועלת מחמת דאין פוסל כלל המחשבה למה לא יחזור הכשר ועי' בכ"מ כ' קצת טעם לד' רבינו וכ' שצריך לימוד מאין לו ואין דבריו מובנים. ולדידי תמוהים דבריו כיון דקיימא לן דכהן פסול אינו עושה שיריים אם כן למה נפסל כאן הזבח וליכא למימר דכאן מיירי מכהן טמא חדא דלשונו לא משמע כן. ועוד לפ"ז למה אינו עושה שיריים בדין הראשון. ועוד דכ' כאן קיבל או הלך או זרק כו' ושם מבואר דאף טמא אינו עושה שיריים רק בזריקה ע"ש בהשגות ובכ"מ. הכלל לא זכיתי להבין דינים אלו מ"ש בה"ב ואי"ה אשנה פרק זה:
והנה בדבר הראוי לעבודה ובל"ז אינו פוסל מחשבה הוא נ"מ לענין מנחות ואי"ה יבואר לקמן. ובמקום הראוי לעבודה היינו אם המזבח נפגם אינו פוסל מחשבה כ"ה בש"ס ור"ם כאן פי"ד ואין נ"מ כאן לענין מחשבות אלו שאנו עסוקים בו דבלאו הכי הקרבן נפסל דקיימא לן כל הקרבנות השחוטים נפסלו בנפגם המזבח ואינם חוזרים להכשירם עיין ר"מ פ"ג מפסולי המקודשים הכ"ב. אך נ"מ לענין מחשבת פיגול דא"ח משום פיגול וכ"נ מלשון הר"מ כאן וכ"כ התוס' מנחות ד"ה ע"ב ד"ה במי וע"ש במנחות דאמרינן ממי שראוי לעבודה לאפוקי כהן בע"מ ובתוס' הקשו הא בלאו הכי הזבח פסול מחמת כהן בע"מ ולפמ"ש ל"ק דאי הוי המחשבה פוסלת לא היה מהני שיחזור הכשר ויקבל ומחמת כהן בע"מ מהני שיחזור הכשר ויקבל דלא נעשו שיריים כמש"ל. וקצ"ע בדברי הר"מ שכ' דאין המחשבה מועלת כו' כיצד א' מהפסולים וחישב מחשבת המקום או הזמן וקודם לזה מביא הג' מחשבות היינו שינוי השם כו' ולמה לא נקט כאן שינוי השם או מחשבת המקום והזמן ולומר כיון דמחשבת שינוי השם אינו אלא בחטאת לא נקט לי' אלא אלו מחשבות דפוסלים בכל הקרבנות ז"א דמחשבת שינוי השם ג"כ נ"מ בכל הקרבנות דבכל הקרבנות לא עלו לשם חובה ובוודאי דפסולים לא מועיל מחשבתן כלל ואי איכא דם הנפש יחזור הכשר ויקבל ועלתה לבעלים אם כן קצ"ע דלא נקט הר"מ מחשבה זו ג"כ וצ"ע:
והנה דיני מחשבות בשאר קרבנות נכתוב אי"ה כ"א במקומו אך להאריך בכל פרט צריך חיבור מיוחד לכל מצוה. ואפילו עירוב מחשבות פוסל היינו שחישב לשם חטאת ולשם קרבן אחר או לשם קרבן אחר ולשם חטאת בד"ע אלו פוסל וכן גבי חטאת העוף פוסל מליקה ומיצוי שלא לשמה וקבלה והולכה אינו בחטאת העוף עש"ס ור"מ. ובעולת העוף מחשבה מועלת בשני עבודות היינו מליקה ומיצוי ובחטאת העוף בג' עבודות מליקה והזאה ומיצוי דבחטאת העוף היה הזאה וגם מיצוי מעכב עיין ר"מ פ"ז ועי' במעילה ד"ח ע"ב וד"ט. ופשוט ג"כ דשינוי בעלים גבי עוף במליקה אינו פוסל אלא אם כן חישב להזות דמו או למצות דמו לשם בעלים אחרים כמש"ל בחטאת בהמה אבל מחשבה במליקה לבד אינה פוסלת בשינוי בעלים וז"פ. ולאחר שזורקין הדם מפשיטין ומוציא האימורין ומקריבן ע"ג המזבח החיצון הן בחטאות הנאכלות והן בנשרפים והן בכל הקרבנות חוץ מעולה שנשרף כולו וחוץ מחטאת העוף שאין למזבח אלא דמה בלבד. והרהמ"ח כ' מה מקריבין והוא בר"מ פ"א ממעה"ק הח"י וכ' שם האיברים כו' מן החטאות הנאכלות ומן האשמות כו' ובאמת בחטאות הנשרפים מקריבין ג"כ אימורים אלו אך לפי שרוצה לכתוב אם הם מן הכבשים מוסיף על אלו האלי' ובחטאות הנשרפות אין שם מין כשרים ע"כ נקט לשון הנאכלות וז"פ. והנה הר"מ והרהמ"ח כתבו שחלב על הקיבה בכלל ובכ"מ הקשה למה לא פסק כר"ע חולין מ"ט שמרבה חלב שעל הדקין ור"י מרבה חלב הקיבה והלכה כר"ע מחבירו עיין מ"ש ועיין ר"מ פי"ג משגגות שהאריך בזה המגיה במ"ל. ומבואר עוד בר"מ שם מהש"ס דחולין דשליל של קרבן אין מקריבין החלב של השליל ע"ג המזבח אלא חלב האם בלבד והעובר הרי הוא כאבר מאברי'.
עוד איני מבין ד' הר"מ שהבאתי לעיל מ"ש פי"ד מפסולי המקודשים דאחד מן הפסולים לעבודה שקיבל או הלך או זרק שלא לשמה וחשב לא פסל במחשבתו שא"ר לעבודה ואותו הדם שקיבל או שזרק מקצתו ישפך לאמה ואם נשאר דם הנפש יחזור כשר וכו' וכתבנו דמבואר כיון דאין המחשבה פוסלת לא נשאר פסול רק מחמת כהן פסול. וכהן פסול אינו עושה שיריים ע"כ אם איכא דם הנפש יחזור כהן כשר כו' וק"ל מ"ש הר"מ ואותו הדם שקיבל או שזרק מקצתו ישפך לאמה מבואר דאותו הדם שבמזרק נפסל רק אי איכא עוד דם הנפש יחזור כשר ויקבל ויזרוק. ואיני מבין בשלמא בקבלה שקיבל כל הדם במזרק או הוליך כל הדם כיון דהי' בפסול נפסל כל הדם שהפסול עשה העבודה הולכה או קבלה בכל הדם שבמזרק ע"כ צריך לקבל או להוליך דם אחר שנשאר בצוואר מדם הנפש אבל אם פסול זרק למה פסל כל המזרק דהלא אינו פסול אלא רק הזריקה שבאצבע אבל למה יפסל כל המזרק וכי מפני שטבל אצבעו בדם שבמזרק נפסל לא מצינו שאם טבל אצבעו פסול ולא עשה עבודה שיהי' נפסל הדם רק קיבל או הלך אם כן כל הדם קיבל וכל הדם הוליך שייך שפיר דנפסל אותו הדם אבל עבודת הזריקה אינו רק הדם שבאצבע זה עבודה של הזריקה אבל שאר הדם שבמזרק למה נפסל אם כן היה ראוי להיות שאם זרק פסול אין צריך לשפוך לאמה רק כהן כשר יחזור ויטבול אצבעו ויזרוק וכי טבילת אצבע הפסול פסל כל הדם לא מצינו זה. ונראה דיצא להר"מ דין זה דהדם שבמזרק נפסל ונעשו שיריים אף על פי שאין הפסול עושה שיריים מכל מקום דם שבמזרק נעשו שיריים מפ' דם חטאת ע"ש במשנה דם חטאת שניתז על הבגד טעון כיבוס כו' חטאת פסולה אין דמה טעון כיבוס כו' שקיבלו פסולים וזרקו את דמה. ורש"י כ' במשנה דל"ג וזרקו כו' דאפילו כשרה לאחר זריקת דמה אין דמה טעון כיבוס כדאמרינן לקמן פרט לזה שכבר הוזה ע"כ. והתוס' כ' שם ז"ל פי' בקונטרס דל"ג וכו' אצטריך לאשמועינן בפסולים למימר דדם דיחוי הוא ואין הנותר במזרק כשר לזריקה ול"ת יחזור הכשר ויזרוק דפסול עושה שירים עכ"ל. והנה לפי' תוס' הרבותא כיון דזרק הפסול לא מיקרי שכבר הוזה דלא עלתה לו והיתה עולה על הדעת דאם ניתז אח"כ ממזרק טעון כיבוס דראוי עוד לכשר לזרוק ה"ל ככל דם שבמזרק דטעון כיבוס ע"כ משמיענו המשנה דאין טעון כיבוס דפסול עושה שיריים ונפסל הדם. וד' התוס' צ"ע הא באמת קי"ל דאין הפסול עושה שיריים אם כן הדם שבמזרק אינו נפסל אך התוס' דקדקו בלשונם ואין הנותר במזרק כשר לזריקה כו' ול"ת כו' היינו אף דאין הפסול עושה שיריים על כל פנים הדם שבמזרק עושה שיריים לכ"ע. וע"כ מוכח ד"ז מן המשנה דלמה לא יטענו כיבוס כיון דהדם ראוי לזריקה ול"ש שכבר הוזה כיון דהזיה הי' בפסול ע"כ מוכח מהמשנה אף דאין הפסול עושה שיריים בזריקה מכל מקום כל הדם שבמזרק נעשו שיריים ונפסל ודברי הר"מ הן הם דהתו"ס. אח"ז מצאתי בס' טהרת הקודש כ' הפירוש בדהתו"ס כן דחילוק בין דם שבצוואר דאינו נעשה שיריים ובין דם המזרק ויישב קו' התוס' ע"ש והדברים ברורים דכ"ה דעת הר"מ ויצא לו ממשנה זו דהדם שבמזרק נעשו שיריים מזריקת הפסול והתוס' שם מסיימים וצ"ע בפ"ק דמעילה ד"ה וכוונתם דשם גרסינן במשנה וזרקו ובגמרא שם מקשה קושיא הא קיבלו כשרים כו' ותירצו דל"ד ע"ש והת"ח בגליון המשנה פ' ד"ח הקשה קושיא זו והוא באמת ק' תוס' אם כן לפי הש"ס שם אין מוכח ד"ז ומכל מקום כיון דסברת תוס' כ"ה וגם הר"מ סובר כן כ"ה הלכה וצ"ע במעילה:
והנה בחטאת יש דין נוסף מה שאינו נוהג בשום קרבן וד"ז נוהג הן בחטאת הנאכלת והן בחטאת הנשרפת חוץ מחטאת העוף ועיין ר"מ פ"ו וזהו דם חטאת שנתקבל בכ"ש וראוי להזאה וניתז מן המזרק קודם הזאה על בגד טעון הבגד כיבוס במקום הדם במים בעזרה שנא' כו' תכבס במקום קדוש ואינו טעון כיבוס אלא שהותז על בגד שראוי לקבל טומאה וראוי לכיבוס אבל אם הותז על עור קשה או כלי עץ או מתכות אף שהם מקבלים טומאה א"ר לכיבוס וגורר הדם מעליהם. ולשון זה דגורר הדם הוא בר"ם בה"ב וגם בה"ד נראה קצת מדבריו דמצוה לגרור הדם אך אין טעון כיבוס ולא ראיתי כעת בש"ס שיהא קפידא בזה והש"ס מפרש בדצ"ד דלאו בר כיבוס הוא רק בר גרירה היינו דלא אתרבי לכיבוס אבל שיהיה הגרירה קצת מצוה אינו מבואר דאפשר אם רוצה מניחו על הכלי. וגם נ"פ דאף אם נאמר דקצת מצוה איכא מכל מקום ליכא קפידא לגרור בעזרה דוקא כמו כיבוס דגזירת הכתוב הוא כנ"פ. ודוקא חטאת כשרה אבל אם נפסלה החטאת בין שלא היתה לה שעת הכושר כגון שנפסלה בשחיטה או אפילו היתה לה שעת הכושר כגון שלן הדם או שנטמא הדם או שיצא חוץ לחומת העזרה אין דמה טעון כיבוס ועיין תוי"ט ולח"מ. ומה שהקשו על הר"מ ופלפלו בדבריו ע"ש ובבה"ז:
והנה בד"ז שנטמא הדם אינו טעון כיבוס הקשו בתוס' שם מ"ט לא בעי כיבוס הא מדאורייתא זרקו לכתחלה ותי' כגון שנשבר הציץ כו' ודעת הר"מ פ"א מפסולי המקודשים ופ"י מהט"א דדם קדשים אין מטמאין כלל מן התורה ע"ש. והא דבעי ריצוי ציץ היינו מדרבנן אבל מן התורה אין טומאה לדם קדשים אם כן מ"ט אין טעון כיבוס הא ראוי להזאה מן התורה וצ"ל כיון דמדרבנן א"ר לא קרינן ראוי להזאה ואינו טעון כיבוס וס' זו מפורסם דע"י דרבנן נעשה דאורייתא. ומ"ל פ"ז מתרומות מביא בקיאות בענינים אלו ומכאן מוכח דהר"ם סובר כיון דמדרבנן א"ר מועיל לדאורייתא. ומצאתי בטה"ק שהקשה כן. ניתז על עור הרך טעון כיבוס ובקשה אינו טעון כיבוס דלאו בר כיבוס הוא ועל העור שלא הופשט אינו טעון כיבוס לגמרי ואחר שהופשט טעון כיבוס אף על פי שאינו מקבל טומאה עתה קודם העיבוד מכל מקום ראוי לקבל טומאה לאחר העיבוד ועיין לח"מ. ניתז מן הצואר על הבגד או שנשפך הדם על הרצפה מהצואר ואספו כיון דא"ר להזאה אינו טעון כיבוס וכן אם ניתז מן הקרן אינו טעון כיבוס דכבר הוזה. וקודם הד' מתנות אף על פי דחטאת החיצונה אם נתן מתנה א' כיפר עיין ר"מ פ"ב מפסהמ"ק מכל מקום לענין זה קודם שנתן כל הד' מתנות וניתז מהמזרק צריך כיבוס אך לאחר שנתן כל הד' מתנות אף על פי שלא שפך השיריים על היסוד אינו טעון כיבוס דה"ל שכבר הוזה. ניתז מהשיריים שבאצבע אינו טעון כיבוס דאינו ראוי להזאה דשירי הדם שבאצבע פסולין להזאה. ואם ניתז על הבגד ומאותו בגד ניתז על בגד אחר הוא אבעיא בש"ס ואיפשיטא דטעון כיבוס ממ"נ דאם אספו מבגד הראשון וכשר כיון דנתקבל בכלי אם כן בודאי טעון בגד השני כיבוס דראוי להזאה ואי אספו ופסול דהדם נדחה מזריקה כיון דהבגד נזקק לכיבוס כר"ע ס"ל דהיתה לה שעת הכושר דמה טעון כיבוס. והר"מ פוסק בד"ז דאין בגד השני טעון כיבוס. ובכ"מ כתב כיון דלא קי"ל כר"ע אם כן אי אוספו ופסול אין טעון כיבוס רק אי אוספו וכשר וכיון דלא איפשיטא מס' אין מכבסין בעזרה דאינו דרך כבוד ע"ש ואח"ז כתב כיון דלא ס"ל כר"ע אם כן אפשיטא בעיין איפכא ואיני מבין דעכ"פ זה לא איפשט דאפשר אוספו וכשר אם כן טעון כיבוס לכ"ע וצ"ע. והנה ד"ז דוקא שהיה על בגד הראשון שטעון כיבוס אם כן אפשר אדחי הדם מזריקה כיון שנזקק לכיבוס כפרש"י אבל אם נפל בראשון על דבר שאינו טעון כיבוס בודאי אוספו וכשר כיון דנתקבל תחלה בכלי והבגד השני טעון כיבוס וזה פשוט. עוד מבואר בש"ס דאם היה הדם כשר וניתז על בגד טמא דנפסל הדם רק פסול דם והחיוב כיבוס באים כאחד מבואר שם דהוא פלוגתא דר"א ורבנן. ולרבנן טעון כיבוס כיון דלא נפסל קודם לכן והר"ם פוסק דאינו טעון כיבוס ובכ"מ תמה עליו דפוסק דלא כרבנן וע"ש מ"ש בשם הר"י קורקס ועיין בלח"מ:
ואם ניתז ד"ח ואחר כך ניתז על דם זה דם אחר טעון כיבוס אך אם מקודם ניתז דם עולה או דם חולין ואח"כ ניתז על דם זה ד"ח אינו טעון כיבוס שהרי לא נבלע בו. כ"ה בר"מ והוא בש"ס שם דצ"ח. וא"י אם הוא דוקא דם אחר אבל אם היה מים או איזה ד"א ואח"ז נפל עליו ד"ח טעון כיבוס או לאו דוקא דם שבכ"ד שהי' עליו קודם הוא שבע מלבלוע ואינו טעון כיבוס. וטעון כיבוס בעזרה ואם יצא הבגד מחזירו לעזרה ומכבסו שם. ואם נטמא חוץ לעזרה בטומאה דאורייתא דאינו יכול להכניסו בעזרה קרעו ומשייר בו כדי מעפורת כדי שיהיה בגד בשעת כיבוס ומכל מקום הוא טהור מן התורה רק מדרבנן טמא ומותר להכניסה משום מצות כיבוס ואע"פ שאינו בגד לענין טומאה מכל מקום הוי בגד לענין כיבוס עי' תוס' שם באריכות ועיין בלח"מ. ואם נפל על המעיל ד"ח ונטמא בחוץ דא"י לקרוע מכניסו בפחות מגע"ג דל"ה הכנסה ומכבסו בעזרה דפחות מגע"ג אצבעות לאו בגד טמא הוא ואע"פ דארוג טמא בכ"ש ובגדי כהונה ארוגים היו [וד"ז דארוג טמא בכ"ש הוא בר"מ פכ"ב מהלכות כלים] מכל מקום דוקא ארוג כ"ש הוא בפ"ע אבל בא מבגד גדול צריך גע"ג. וע' מ"ל שם מה שמביא בשם תוס'. ובתוס' הקשו היאך מכניסו בפחות מגע"ג למ"ד ביאה במקצת שמה ביאה. ותי' שאני בגד הואיל ויכול לחתכו דלא חשיב כאלו נכנס כולו. והנה דעת הר"מ לענין ביאה במקצת עפ"ג מהב"מ. ולכאורה קשה על התוס' דבאמת כאן אינו יכול לחתכו דאסור לקרעו צ"ל כיון דיכול לחתוך רק דאיסורא רביע עליו ה"ל כאילו לא נכנס כולו ול"ד לביאה במקצת גבי אדם וזה פשוט. ולכאורה קשה למה לא נטביל הבגד או המעיל קודם ואח"כ נכניס לעזרה ואי דדם חוצץ מכל מקום מיעוט המקפיד אינו רק מדרבנן ודרבנן מותר להכניס משום מצות כיבוס כמו שכתבתי לעיל ודוחק לומר דמיירי שנפל על רובו של מעיל. אך באמת אסור לטבול קודם דשרייתו זהו כיבוסו ומכבס חוץ לעזרה והוא צריך לכבס בעזרה ע"כ צריך תקנות הללו וכן כתב במשנה למלך שם ועיין באו"ח הלכות שבת סי' ש"ב סעיף י' בהג"ה. ומבואר בש"ס דז' סממנים מעבירין על דם חטאת רק מי רגלים אין מכניסין בעזרה מפני הכבוד מבליעו ברוק תפל והר"ם כתב כאן דמעבירין ז' סממנים חוץ מי רגלים שאין מכניסין במקדש ולא כתב דמבליעו ברוק תפל ועיין בלח"מ. ועיין לעיל פרשת תצוה גבי לאו דמקרע ב"כ כתבתי אי דוקא במעיל הדין כן או אף בשאר ב"כ דאסור לקרוע ואם יש חילוק ביניהם ע' לעיל. והנה הכיבוס אף על פי שהוא בעזרה מכל מקום אינו עבודה וכשירה בזרים דלא מצינו בזה דוקא כהן אם כן כשרה בזרים ובכל הפסולים ואפשר אין מניחין חרש שוטה וקטן לכבס כיון שהוא מצוה ואפשר אין קפידא. ועיין ר"מ פ"ה ופ"י ממעה"ק מבואר דשלמים ששחטן בהיכל כשרים וכן קדשי קדשים נאכלין בהיכל והוא בזבחים ס"ג נראה דכאן אם אינו יכול לכבס בעזרה אסור לכבס בהיכל דמבואר שם דאכילה דאין דרך לאכול במקום רבו היה אסור לאכול רק דרבי קרא בקודש הקדשים ומכל שכן כאן דהוא אינו דרך כבוד כמ"ש הכסף משנה דמספיקא אינו מכבס וליכא קרא לרבויי בודאי אסור לכבס בהיכל כנ"פ. ועי' בפר"ד דרך מצותיך הקשה על הרמב"ן לשיטתו הי' לו למנות ד"ז דכיבוס גבי חטאת למצוה בפ"ע ולהר"מ ניחא. ויש עוד דין מריקה ושטיפה ושבירה בכלים ונוהג זה בשאר קדשים ג"כ ולא כתבתי פה ויבואר בסוף הקרבנות ועוד דינים פרטיים יעו"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |