מנחת חינוך/קל

מנחת חינוך ‏ קל

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שנצטוינו כו'. עיין ר"מ ה' גזלה ובח"מ ואין דרכי בח"ז להאריך בדבר המבואר בראשונים ואחרונים. רק בקיצור נמרץ. כל הגוזל מש"פ ומעלה מ"ע עליו להחזיר את הגזלה בעין שנאמר והשיב את הגזלה כ"ה בכ"מ בש"ס דגזלה ה"ל לאו הנל"ע אף דפסוק זה והשיב מיירי בנשבע לשקר מכל מקום קבלו חכמינו זכרונם לברכה דעשה זו נוהג תמיד אפילו בלא נשבע ומצוה זו באיתא בעינא המצוה עליו להחזירה בעין ולא דמים ואם נשרף שאינה בעין מחויב לשלם המעות כשעת הגזילה וזה ג"כ בכלל מצוה זו עיין מכות ט"ז ד"ה התם ור"מ פח"י. ומה שהקשה הכסף משנה על הר"מ והשיג עליו דכוונתו כמ"ש התוס' דה"ל עשה ע' באחרונים וכ' קצת לעיל פ' יתרו. ואם נשתנה הגזלה בידו ג"כ א"צ להחזיר בעין רק הדמים ונפקא לן מקרא אשר גזל כעין שגזל כו' אפילו לרבא דכ"מ כו' ל"מ הכא גלי קרא ע' בתמורה ודיני שינוי ארוכים ומבואר בר"מ וש"ע. ומ"ע דוקא במטלטלין וגופן ממון אבל עבדים ושטרות וקרקעות אינן בכלל מ"ע זו דפרשה זו מיירי רק במטלטלין ואתמעט עושו"ק עיין ב"ק קי"ז דאתמעט מכו"פ ולענין אם עוברים בלאו דגזלה בעוש"ק כ' לעיל פ' יתרו ולקמן פ' קדושים דיש בזה שיטות הר"מ והתוס' בא"נ ואין כאן מקומו. אבל מצות השבה דהוא בפרשה זו אתמעט עוש"ק. ואם אין בעין א"צ לשלם דמים ואם הם בעין ברשותא דמארי' קאי דאין נגזלים כלל אבל לא בתורת מצות השבה על הגזלן ואם אינו מבואר להדיא כשתעיין בש"ס ור"מ תראה שהוא פשוט. והנה אף שדעת הראב"ד דעבדים נגזלים דאם אינן בעין צריך ליתן דמים עיין פ"ט מה' גזלה מכל מקום אפשר לא מחמת מ"ע ובש"ך סי' שס"ג השיג על הראב"ד. ודעת הרי"ף דעבדים הם כמטלטלין לענין גזלה וע"ש בש"ך דכל הפוסקים חולקים עליו ואפילו אם הגזלה עתה בשעת השבה אינו ש"פ מכל מקום כיון דבשעת הגזלה היתה ש"פ חייב להשיב ויוצא ידי מצוה זו אפילו אינה שוה כלום כדקיי"ל חמץ ועעה"פ וש"ד הנחשבים בש"ס ור"מ כיון דלא נשתנית והיא בעין א"ל הש"ל ויצא ידי מצוה זו. אך אם אינה בעין ונשרף לאחר שנאסרה כיון דאינה בעין צריך ליתן דמים כשעת הגזלה אבל אם היא בעין מקיים מצות השבה כ"ה בש"ס ור"מ וש"ע ובח"י דדוקא חמץ ועעה"פ א"ל הש"ל אבל תה"פ אי"ל הש"ל וקצה"ח שס"ג פלפל בדבריו וכ' דאי"ל הש"ל מטעם דעל הגזלן מוטל לקיים העשה דתשביתו לשרפו או לפרר אבל בדיעבד אם החזיר לו אף תה"פ יצא ידי השבה ע"ש ודוקא מש"פ ומעלה אבל פמש"פ א"ח בהשבה אף על פי שאסור לגזול אפילו כ"ש וז"ל הר"מ כאן פ"א ה"ב ואסור לגזול כ"ש ד"ת וכן כתב פ"א מה' גנבה וכאן בה"ו כ' הגוזל פמש"פ אף על פי שעבר אינו בתורת השבה ולא כ' שום טעם לדבר. והרב המגיד פ"א מה"ג כ' ע"ד הר"מ דאסור לגנוב כ"ש ז"ל ודין פמש"פ בממון כדין ח"ש באיסורין עכ"ל. נראה מדבריו דש"פ בממון מגנבה וגזלה וכיו"ב הם בכלל שיעורין דהוא הל"מ ובפחות ה"ל ח"ש דאסור מן התורה וכ"מ בדבריו פ"ט מה' מלכים הט"ו שכ' דב"נ חייב על פמש"פ בגזל וכן באמ"ה דשיעורין לישראל נאמרו כו' ע"ש. נראה מדבריו דפמש"פ אין מצוה עליו כלל להשיב. וכבר הבאתי לעיל בח"ז דעת קצת אחרונים דגם במצות עשה מצוה איכא בח"ש כגון אכילת מצה בכ"ש וכדומה אם כן הי' נמי קצת מצוה כאן דהוא מ"ע [מ"מ] נ' דל"ה מצוה כלל בח"ש במצות עשה ולפי זה אפילו בגוזל מחרש שוטה וקטן פמש"פ אין מצוה בחזרה כלל אבל מהש"ס סנהדרין נ"ז ונ"ט מבואר דהטעם פמש"פ אינו בהשב' מחמת מחיל' דהנגזל מוחל על פמש"פ ע"ש. וכ"כ הרהמ"ח כאן לפי שידוע בני איו"י נדיבים כו' מוחל אותו ואין חפצו כו'. אם כן לפ"ד בחרש שוטה וקטן לאו בני מחילה נינהו חייב בהשבה (ולמי ישיב כיון דהם לאו ב"ד נינהו) או בעומד וצווח דאינו מוחל או בגנבה והנגנב א"י דלא מחל דהוי יאוש של"מ אם כן נ"מ גדולה היא וצ"ע על הר"מ דלדבריו א"צ להשיב בשום פעם. ולפי הנראה מהש"ס פעמים שחייב בהשבה כמ"ש.

גם נ"מ אם גזל פמש"פ ונתייקר וש"פ לדעת זו דלאו מטעם מחילה הוא רק פמש"פ אין מ"ע עליו מכל מקום אפשר על כל פנים ברשותו דמרי' אתייקר כי הוא של הנגזל ויכול להוציא ממנו הנגזל עתה אף על פי שאפשר אין מצות השבה על הגזלן כיון דבשעת גזילה ל"ה ש"פ מכל מקום על כל פנים ה"ל של הנגזל כמו כל גזלה דאתייקר דהוא של הנגזל ער"מ. וכן אפילו השביח מן התורה הרי של הנגזל כמבואר לקמן אבל אי אמרינן דמחל אם כן תיכף מחל וה"ל של הגזלן ועומד ברשותו והוא שלו ואפילו נתייקר וכן אם לקח עוד ח"פ וצירף לזה וקידש בו אשה אי הטעם מחמת מחילה הוי שלו והאשה מקודשת אבל אי אמרינן דלאו מחילה היא רק דאין מצוה עליו להשיבו מכל מקום הוא של הנגזל אם כן אינה מקודשת. ועיין מגן אברהם סתרל"ז מביא בשם הר"א ממיץ דגזל עכו"ם אף אי מותר מכל מקום לא מיקרי לכם מכ"ש דאסור מן התורה לא מיקרי לכם אבל מטעם מחילה הוי שלו. וכן נ"מ לגבי ארבעה מיני' וש"ד ואין כאן מקומו להאריך. גם נ"מ גדולה לפ"ד דידוע דשיעור הצירוף כא"פ הוא רק במידי דאכילה ובמעילה קי"ל דצירף המעילה לש"פ אפילו לזמן מרובה חייב ואף דהתם ילפינן מקרא תמעול מעל ע"ש במעילה היינו כיון דילפינן תחטא מתרומה אבל כאן אי אמרינן דשיעורין ה"ל הל"מ אם כן בגוזל פמש"פ מא' היום וביום מחר עוד פחות מפרוטה ואפילו לזמן מרובה מצטרף הן שעבר על הלאו והן שחייב בהשבה דלמה לא אבל אי אמרינן מטעם מחילה אם כן צ"ל הגזלה ש"פ בפ"א אבל אם גזל ח"פ ממילא מחל לו ובכל ח"פ הוי מחילה אם כן אין מצרף לפרוטה כלל וא"צ להשיב רק אם גזל ש"פ בפ"א. הכלל מדברים הנ"ל דאי אמרת דלא מחייב בהשבה דלאו ממון הוא אבל בודאי על כל פנים גם הגזלן לא קנה דמה"ת לקנות דבר שאינו שלו רק דאין מ"ע עליו. וגם הב"ד אין מוציאין דאין נזקקין לפמש"פ ובודאי אי אייקר ונשבח ועמד על פרוטה ברשותא דמארי אתייקר והב"ד מוציאין מידו וגם אם קידש אשה אינה מקודשת דלאו שלו ובאתרוג לא יצא וגם בצירוף בודאי חייב להשיב אבל אי אמרינן מטעם מחילה הוא אם כן ה"ל שלו לכ"ד וגם אינו מצטרף כי ראשון ראשון מחל אך לסברא זו אם לא ידע דמחל או חרש שוטה וקטן דלאו בני מחילה הם אפשר דמ"ע עליו להשיב אם כן נ"מ הרבה בין טעם הש"ס וכן הביא הרהמ"ח ובין הר"מ שלא כ' הטעם דמחילה נראה דסובר דגזירת הכתוב דהוא בכלל השיעורי' ופחות מזה לאו ממון הוא לענין מ"ע ולמל"ת כמו כזית ופחות מכזית. ופשוט אצלי דלא קנה להיות שלו חדא דכ"מ דארל"ת כו' כאשר אכתוב בשם ס' המקנה. ועוד לדעת התוס' פא"נ דליכא בקרקעות לאו דלא תגזול ומכל מקום בגוזל קרקע אינו שלו כידוע אם כן ה"נ וז"פ. שוב בא לידי ס' מחנה אפרים וראיתי שעמד קצת על מדוכה זו בריש ה' גזילה ע"ש כי אין ביכלתי לעמוד בדבריו.

ומבואר בר"ם כאן דאף לעכו"ם אסור לגזול וכו' ואם גזלו יחזיר ובכ"מ דעתו בדעת הר"ם דגזל עכו"ם אינו רק מדרבנן ועש"ך סי' שנ"ט ובב"ש ואחרונים ואי"ה בפ' קדושים יבואר גבי הלאו דלא תגזול. אך מ"ש הר"מ דיחזיר נראה דצריך להשיב לו וכ"כ בפ"ז הנשבע לעכו"ם משלם את הקרן ואינו חייב בחומש וכו' צ"ע דאפילו אם נאמר דגזל עכו"ם אסור מן התורה מכל מקום פרשה זו דכתיב והשיב את הגזילה כו' ממעטינן עכו"ם מפרשה זו דכתיב וכיחש בעמיתו אם כן העשה נמי לא קאי אעכו"ם ומנלן דחייב להשיב דלמא איסורא דעביד עביד. ונ"פ דבאמת אין מקיים מ"ע דוהשיב מכל מקום על כל פנים אינו שלו דבמה קנה כיון דאינו שלו מחויב להחזיר כמו הרבה לאוין בממון דניתנו לתשלומין אף דליכא עשה דהשבה לגבייהו ומוציאין אפילו בדיינים בש"פ. אך המ"ע אינו מקיים דהעשה רק בישראל כתיב וע' שעה"מ החו"מ בלאו דב"י ובמקנה סי' כ"ח כ' דגזילת עכו"ם לא קנה מחמת דכ"מ דארל"ת כו' ע"ש. אם כן בודאי אינו שלו ומכל מקום אינו במצות עשה דהשבה כנ"ב. וג"כ דוקא ש"פ ופחות מזה לאו ממון וא"מ בדיינים ואם נאמר בפמש"פ מחל בעכו"ם ל"ש מחילה עיין בסנהדרין אך מכל מקום השבה ל"ש בעכו"ם בכ"ע ופמש"פ ג"כ לא קנה אך מצות השבה לא קיים. וכבר כתבתי דבעוש"ק אין בהם מצות השבה ומכל מקום אינו שלו רק א"ל הש"ל וא"ח באחריות. ונראה בכל הדיני' שאין מצות השבה עליו אף על פי שהוא לא קנה מכל מקום א"ח באחריות ומכל מקום צ"ע. והנה לפמש"ל להסוברים דפמש"פ לא ניתן להשבון מחמת מחילה צ"ע אם גזל שטר שאינו ש"פ. אם כן ל"ה שלו דאפילו אם נאמר דמחל לו חבירו מכל מקום במסירה בעלמא לא קנה השטר דצריך כתיבה כידוע אם כן ל"ק כלל. והנה לכאורה כיון דהו"ל מ"ע הו"ל ככל מ"ע שבתורה כמו תפילין לולב מצה ודומי' דמחויב כ"א מישראל להטריח בגופו כל האפשרות ובממונו להוציא ממון עד חומש מממונו לקיים המ"ע עאו"ח סתרנ"ו ומכ"ש דעבר בלאו והוא נל"ע אם יקיים העשה יעקור הלאו ולא יעבור למפרע אם כן בלאו, הדין דכל ממונו יבזבז שלא יעבור כמבואר שם וגם בגופו עד פ"נ וא"צ להאריך כי הוא ידוע. אם כן הי' צריך הגזלן לטרוח אפילו למדי ולהשיבו לנגזל עד חומש מממונו. ובאמת מבואר בש"ס ב"ק דק"ג דא"צ להוליך אחריו וער"מ פ"ז כאן דכתב דא"צ לרדוף אחריו וכו' אלא יהיה בידו עד שיבאו הבעלים ויטלו שלהם כו' ובטור שס"ז מבואר דיודיע לבעלים וכו' ועסמ"ע וש"ך שם. ולכאורה מה נשתנה עשה זו מכל מ"ע שבתורה ובפרט כיון דהיא לתיקון הלאו ובסמ"ע שם כ' דהיא תקנת השבים ובש"ך השיג עליו וכ' דבש"ס משמע דמדינא א"ח להוליך אחריו כו' עש"ס שם דה"ל כאילו אמר יהי' לי בידך והסוגיא שם צריכה ביאור ויבואר במק"א אי"ה.

ב

שכל כו'. כ"ה דעת ר"ם פ"ב מהגו"א ובה' גנבה ועבש"ע ח"מ סי' שס"ב ושנ"ה השיטות בארוכה ומ"ש:

ג

ולפיכך עכו"ם. אין הבנה לדברים אלו ויש כאן חסרון המעתיק וצ"ל כמ"ש בר"ם היינו אם מכר הגזילה והשביח הלוקח הלוקח קונה השבח אפילו קודם יאוש. אך אם מכר לעכו"ם אינו קונה דבעכו"ם לא עשו תקנה ואם עכו"ם מכר אח"כ לישראל כמ"ש בר"מ כו' ואח"ז מתחיל ענין אחר דמכר אין הלוקח קונה רק ביאוש וש"ר כו' ונמשך לדעת הר"מ דש"ר ואח"כ יאוש ג"כ מהני וכן בגנב מפורסם כו'. הכלל חסרון המעתיק יש כאן וצריך להגיה הדינים כמ"ש בר"מ. ומ"ש הרב המחבר גבי שתי אגודות כו' אף על פי שגזילה יש כאן עיין ר"מ וכ"מ ולחם משנה ובטור הגי' והפשט:

ד

שחייב להוליכה אפילו למדי כו'. צ"ע דד"ז אינו אלא בנשבע דוקא. שו"ר בהגהת המ"ל שעמד בזה ומ"ש שיניח ביד ב"ד ה"ה ביד שליח ב"ד עש"ס ור"מ וש"ע ויש שיטות דבנשבע לו ועבר הפסח על החמץ דאו"ל הש"ל ובמ"ל כאן ה"ה פלפל באריכות וגם הדין דנשבע לו דצריך להוציא הגזילה מת"י ובאיזה ענין עיין ר"מ וש"ע. ומצוה זו נוהגת בכל אישי ישראל חוץ חרש שוטה וקטן נהי דאם הגזילה בעין מוציאין מידן היינו דל"ק אבל מצות השבה אין חל עליהם ואם אין הגזילה בעין פטורים ואשה או עבד באין הגזלה בעין אין להם לשלם רק אם יש להם ממון או נתגרשה או נשתחרר. ובב"נ אינו נוהג מצוה זו דא"ח. ע' בש"ס ב"נ נהרג על פמש"פ ולא ניתן להשבון ערש"י עירובין ס"ב כ' ה"ט דבנכרי לא כתיב השבה וע' תוס' שם שכתבו דאם הגזילה בעין צריך להחזיר ועבע"ז דע"א ברש"י ותוס' שם. ודעתי לקבוע קונטרס מיוחד לברר דיני ב"נ. ואם יש חילוק בין עכו"ם מעכו"ם או עכו"ם מישראל. ואם יש חילוק בין בעין ועיין היטב בתוספות במקומות הנ"ל ואין הזמן מסכים להאריך ולבאר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---