מנחת חינוך/קכה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא ישים הכהן שמן במנחת חוטא כו' ומצוה קכ"ו שלא לתת לבונה במנחה זו כו'. שני המצות אלו נכללו כא' ודינים אלו הם בר"מ פי"ב ממעשה הקרבנות ופי"א מה' פסולי המוקדשין ונבאר כיצד היה מעלה מנחת חוטא בקצרה.
ומ"ש הרהמ"ח ב' טעמים שאין טעון שמן ולבונה טעם אחד שלא יהיה קרבנו מהודר והב' לחמלת העני. ובאמת צ"ע דבפירוש מבואר במנחות (ו.) וסוטה (טו.) אמר רבי שמעון בדין היה שיהא מנחת חוטא טעונה שמן ולבונה כדי שלא יהיה חוטא נשכר אלא כדי שלא יהיה קרבנו מהודר, מבואר בפי' דלאו מחמת חמלת העני דאדרבה רק כטעם א' שלא יהיה קרבנו מהודר.
והנה החוטא היה צריך להביא עשרון סולת חטים לא פחות ולא יותר והוא לכל הדינים כמו מנחת הסולת שביארתי לעיל בדיני המנחות ועיין לעיל הדינים, רק לא היה בה שמן ולבונה. ועיין פי"א מהל' פסולי המוקדשין בר"מ שכתב דאם גבלה במים וקמץ כשרה לא נאמר חריבה אלא משמן, וכל הדינים תעיין לעיל במצות מנחות וה"ה כאן, והיתה מנחת סולת רק יש עוד דינים לענין שלא לשמה ויבואר לקמן פרשת צו.
והנה הר"מ כתב פי"ב ממעשה הקרבנות דהקמיצה כשרה בכל מקום ואינה צריכה צפון ולא הוציא מנחת חוטא, נראה דאף מנחת חוטא אינה טעונה צפון. ועיין זבחים (סג:) מה חטאת טעונה צפון אף מנחת חוטא טעונה צפון, אם כן מבואר דטעונה צפון, אך עיין רש"י שם שמחק הגי' וגורס גי' אחרת וכתב ג"כ דאינה טעונה צפון, ועיין תוס' ד"ה מה בסוף בשם רבינו ברו"ך נראה דמספקים בדבר דאפשר מנחת חוטא טעונה קמיצה בצפון ע"ש. אבל דעת הר"מ בודאי כמ"ש שלא הוציא מנחה זו מכלל וסובר דאינה טעונה צפון. ואסור ליתן שמן על מנחה זו הן על המנחת סולת קודם הקמיצה והן על הקומץ לאחר שנקמצה. ופשוט דקודם הקמיצה היינו משנתן המנחה כולו לכלי שרת דנתקדש בכלי אבל קודם שניתנה בכלי שרת בודאי אינו עובר דעדיין לא נתקדשה קדושת הגוף, עיין ר"מ פרק י"ג ממעשה הקרבנות ופ"ו מהל' איסורי מזבח ה"ה דמנחת חוטא קודם שנתקדשה בכלי הוא רק קדושת דמים ונפדית כשהיא טהורה ע"כ. אך בודאי א"ע רק לאחר שנתקדשה בכלי שרת דהיא קדושת הגוף אסור ליתן עליה שמן ואם נתן שמן לוקה וגם נפסלה המנחה ודוקא אם נתן כזית שמן על כזית מנחה. אבל אם נתן שמן על פחות כזית מן המנחה לא פסלה דכתב עליה עד דאיכא שיעורא. ופשוט דגם כן אינו לוקה דא"ע כלל ואפשר איסורא איכא כמו חצי שיעור. גם נראה דמצטרף אפילו לאחר שעה אם נתן על ח"ז וחזר ונתן על ח"ז עובר דל"ש בכדי אכילת פרס כיון דלאו איסורי אכילה הם מצטרף אף ביותר כמבואר כ"פ ואם נתן פחות מכזית שמן על כזית מן המנחה הוא ס' פסול דאפשר דשימה כ"ש או דומיא דנתינה דהוא כזית ע"כ פסולה מספק ובודאי אינה לוקה מספק ולאחר שקמצה אם נתן שמן על שיריה אינו עובר בלאו ואינו פוסל. נתן כלי שיש בו שמן על המנחה אינו לוקה ואינו פוסל וע' לח"מ פי"ב והדין כן. ועיין מנחות ס' תוס' ד"ה יכול מבואר דאף אם נפסלה המנחה מחמת איזה דבר מכל מקום אם נתן עליה שמן אח"כ עובר בלאו הזה ואח"כ הביאו ד' ר"ת דא"ע במנחה פסולה ואפילו נתן שמן אחר לבונה או לבונה אחר שמן א"ע דעליה משמע דוקא כשרה ולא פסולה. אבל הר"מ פסק דלוקה על השמן ועל הלבונה במנחה א' מבואר בדבריו דחייב במנחה פסולה גם כן כס' התוס' ולא כר"ת ועיין משנה למלך מביא דר"ת אלו.
והנה הבאתי לעיל ד' הר"מ פי"א מפסולי המקודשים שכתב גבלה במים כשרה לא נאמר חריבה אלא משמן ובכ"מ לא הראה מקורו והוא במנחות דנ"ד פלוגתא דרבי אילא סובר דחריבה מכ"ד אף ממים ורבי יצחק סובר דמגבלה במים דחריבה היינו משמן ופוסק הר"מ כר' יצחק. אח"כ מצאתי בבה"ז שכתב זה ע"ש. אך קשה קצת דר"י אומר מגבלה במים כו' נראה דאף לכתחלה ולשון הר"מ גבלה במים כשרה נראה דוקא בדיעבד וצע"ק. ואסור ליתן על המנחה לאחר שנתקדשה בכלי או על הקומץ לבונה ואם נתן עבר בלאו לא יתן כו' ועל השיריים אינו עובר כדלעיל. ודוקא כזית לבונה אפילו על משהו מן המנחה עובר בלאו ופוסל כ"ז שהלבונה עליה אבל אם רוצה מלקט הלבונה וחזרה המנחה להכשירה ואם נתן לבונה שחוקה שא"י ללקט ה"ז פסולה מספק כיון דלא מיבלעי במנחה. אבל לוקין דעבר על הלאו תיכף בנתינה אף שלקט אח"כ. אבל פחות מכזית לבונה א"ע ואינה פסולה. ואפשר אסור ליתן אף בפחות מכזית מטעם ח"ש ואפשר דכאן ובשמן לעיל כיון דלאו איסורי מאכלות אין ח"ש אסור ובודאי מצטרף אם נתן ח"ז וחזר ונתן ח"ז אפילו בזמן מרובה כיון דלאו איסורי מאכלות נינהו מצטרף ביתר מכא"פ. ופשוט דכאן ולעיל אם א' נתן ח"ז והשני נתן ח"ז והשלימו בודאי אף השני פטור דלאו קאי על האיש וצריך שיעור שלם אך בודאי המנחה פסולה די"ל דאף אם נפל כזית לבונה או שמן מעצמו על המנחה מכל מקום פסולה דלא תלוי דוקא אם עבר בלאו רק המנחה פסולה בכ"פ כנ"פ. ואני מסופק אם נתן ח"ז לבונה ואח"ז לקט הח"ז וחזר ונתן עוד ח"ז אם לוקין כיון דגזירת הכתוב דלא יתן כזית לבונה אם כן עבר אף שהח"ז הראשון לא הי' בשעה שנתן השני א"ד דצריך שיהא הכזית בב"א ודוגמא לזה מצינו במאכלות אסורות דאכל ח"ז והקיאו. ובפרי מגדים בפתיחה להל' שבת חקר גבי שבת כה"ג אם לא הי' הח"ש הראשון בעולם כשעשה ח"ש השני ע"ש. ה"נ אני מסופק אפשר דחייב בכ"ע כיון דהי' כזית א"ד כזית בב"א בעינן היינו שיהי' כל הזית מונח וצ"ע. והנה במנחה פסולה אם עובר הדין כמו בשמן להתוס' והר"מ עוברים ולהר"ת א"ע ואם הי' על המנחה שמן ונתן לבונה או הי' בה לבונה ונתן שמן א"ע להר"ת. ונראה דלר"ת אף שמן אחר שמן או לבונה אחר לבונה א"ע ול"ד למחמץ אחר מחמץ ע"ש בתוס' ד"ה יכול. ונ"פ להר"ת אם נתן שמן על המנחה שהי' עליה לבונה דפטור אף שחזר בעצמו וליקט הלבונה מעלי' ל"א כיון דחזרה להכשירה מחמתו יהי' עובר בלאו למפרע ז"א כיון דבשעת נתינה היתה פסולה ולא עבר א"ע עתה ג"כ וז"פ. וא"ד להניח שאור על גבי עיסה לענין חמץ במנחות וא"צ לפרש כי ז"פ. ואם נתן כלי לבונה על גבי המנחה א"ע כמו גבי שמן:
ב[עריכה]
ונוהגת כו' בזכרי כהונה כו' וכהן לוקה. ואח"ז בלבונה כ' ז"ל כל הענין כמו בשמן. ואיני מבין ול"מ בשום מקום דלאו זה יהי' רק בזכרי כהונה חדא דהא כבר כ' לעיל דיציקות כשרים בזר ואפילו את"ל דפסולים מה ענין זל"ז בודאי מי שנותן השמן פוסל ולוקה ולעיל גבי הלאו דלא יבדיל אף שהעבודה בכהנים מכל מקום כתב דנוהג בכל אדם ומ"ש כאן. ולפ"ד נוהג בכל אישי ישראל ככל הלאוין כנ"פ ועיין ר"מ פי"ט דסנהדרין חשיב הלוקין ואינו מזכיר כהן וז"פ ודברי הרב המחבר צ"ע וגם בפ' נשא גבי מנחת סוטה כתב כן ובאמת לא ידעתי זה וצ"ע. ובלשון המשנה מבואר נתן שמן על שיריה א"ע בל"ת נתן כלי ע"ג כלי לא פסלה נראה דלכתחלה אסור וגם הר"מ כ' לשון דיעבד נראה דלכתחלה אסור ומכל מקום צ"ע מן התורה לא מצינו גזירה בזה. ופשוט מש"ל דנפסלה המנחה היינו זה הסולת שיש עליה השמן או הלבונה אבל אם לוקח זה הסולת מתוך המנחה ונותן סולת אחר להשלים העשרון בודאי כשר דלמה יפסל כל המנחה ובתוס' כ' דאפילו נתן מצ"א שמן ומצ"א לבונה פטור על הלבונה כיון דמנחה פסולה. ולפמ"ש הסולת שאין עליה השמן אינה פסולה אך באמת עתה היא פסולה דנחסר שיעור העשרון אבל בלוקח הקמח ונותן אחר תחתיו להשלים העשרון כשר וז"פ. ועיין ר"מ כאן גבי עשרון שחלקו. ולאו זה הוא ככל הלאוין שבתורה לענין כה"ד. ולכאורה ק"ל דאמרינן בזבחים ס"ה ראב"ש סובר מאי לא יבדיל הנאמר בחטאת העוף א"צ להבדיל וא"ע על הלאו כי אינו לאו אלא שלילה ואמרינן שם אלא מעתה כו' ומסקינן מכדי כתיב והקריבו כו' ש"מ לא יבדיל א"צ להבדיל. וע"ש בתוס' ד"ה אלא מעתה וכו' שכתבו מכל הלאוין שבתורה כגון לא תחסום לא תאכל נבלה לא תלבש שעטנז לא קשיא לי' למאי כתבי' אם לא ללאו אבל הא דמסברא ה"א דמבדיל לפי שצריך לדם אמרינן דכי כתיב לא יבדיל א"צ להבדיל וכו' וכן גבי בור נמי מסברא כו' אם כן חזינן דנוכל לדרוש הלאו שהוא שלילה ואינו לאו אם יש סברא ששולל הדבר והי' צריך לכתוב אם כן כאן באלו הלאוין דשמן ולבונה מנ"ל לחז"ל דהם לאוין כיון דר"ש אומר בדין הוא שיהא טעון שמן ולבונה כו' אם כן כיון דכל מנחות טעונין שמן ולבונה התורה כ' כאן לא יתן כו' היינו שא"צ ליתן שמן ולבונה ואפשר מחמת חמלת העני כסברת הרהמ"ח או מטעם אחר. הכלל אם יש איזה סברא למה נכתב כמו כאן דנכתב לשלול שמן ולבונה מנ"ל לחז"ל דהם לאוין וחייבים דלמא הוא שלילה וא"צ ליתן שמן ולבונה. אך באמת ראב"ש סובר כן אבל לרבנן הוא לאו ולא דרשינן שלילה. אך קשה על כל פנים למה לא פליג ראב"ש כאן כמו גבי לא יבדיל. וברמב"ן בס' המצות על הר"מ פלפל הרבה מענין זה דלאו ושלילה אך אינו ת"י כעת ע"כ כתבתי דברים אלו למזכרת.
ומבואר בש"ס ור"מ פי"ד ממעה"ק דחייבי חטאות אין ממשכנין הטעם כיון דכפרה הוא ניחא ליה בכפרה אין חוששין להם שמא יפשעו וכו' אם כן פשוט דגם מנחת חוטא כיון דלכפרה הוא אין ממשכנין אותו וז"פ. אך אם הפריש מנחה ומת דמביאים היורשים את המנחה נראה דממשכנים את היורשים כיון דלא מכפר עליו וגם על אביהם אינו מכפר דאין כפרה למתים אם כן חיישינן שמא יפשעו ובודאי ממשכנין כנ"פ. ואין לומר דהיורשים פטורים משום דמתקריא חטאת וחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא ז"א דדוקא חטאת ואשם הלכתא גמירי לה ע' ש"ס כ"פ ובר"מ פ"ד מה' פסה"מ ובמנחת חוטא לא מצינו זה. ומבואר סתם בש"ס ור"מ פי"ד ממעה"ק הניח מנחה לבנו יקריבו. ובזבחים ס"ג מבואר דחטאת איקרי מנחה ומנחה איקרי חטאת ע"ש ברש"י ותוס' ולא מצינו שיהיו שוין לענין זה אם מתו בעליה נראה דלזה דין מנחה יש לו. וע' מנחות ק"א לענין מותרו דאזלא לנדבה דין חטאת יש לו מבואר באיזה דבר דין חטאת יש לו וכאן דאינו מבואר נ' דאין לו דין חטאת רק דין מנחה וכ"ת כיון דאין כפרה למתים אם כן למה היא באה ז"א דיש קרבנות דכשרים אף על פי שאינם מרצון עיין זבחים ה'. אך אם לא הפריש נראה דאין היורשים חייבים להביאה ואין הדין כמו עולה דאשה כו' מביאין יורשים עולתה כו' כיון דאין כפרה למתים אין היורשים חייבין להביא עיין בבבא קמא (דף ק"ד ע"ב) לענין חומש ויבואר במק"א באריכות. ונראה דאם הוא רשע לא' מעבירות הללו דאין מקבלין חטאת על שגגתם כמ"ש בר"מ פ"ג מה' שגגות וכתבתי הדינים לעיל גבי חטאת. לזה נראה דמנחה זו יש לה דין חטאת כיון דאלו היה עשיר לא הי' מביא חטאת אם כן גם אם הוא עני אינו מביא עשירית האיפה כי היא במקום הבהמה בעשיר והיכי דעשיר אינו מביא העני גם כן א"מ ע"כ בודאי כמו דעשיר אין מביאים יורשים חטאתו כמו כן עני אין יורשין מביאין כמש"ל. ומכל מקום בהפריש חטאת אף דאם הי' עשיר הי' אזיל למיתה כדקי"ל חטאת שמתו בעליה כו' מכל מקום במנחה זו לא מצינו בש"ס ואפשר דוקא שם הל"מ אבל לא גבי מנחת חוטא ומכל מקום צ"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |