מנחת חינוך/קח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png קח

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

שלא למשוח כו'. עיין ר"מ פ"א מהכה"מ והוא מהש"ס דכריתות ועל לא הודע חייב א"ת כמ"ש פ"א דכריתות ובר"מ פ"א ופ"ח מה' שגגות אף שהרהמ"ח אינו מביא סמך על מ"ש כ"פ בח"ז וג"כ הוא מהלוקין כמ"ש במכות פרק אלו הן הלוקין ובר"מ פי"ט מהלכות סנהדרין. ומבואר דיש דינים חלוקים בין סיכה ובין נתינה כמ"ש בעזה"י. אם כן איני מבין כיון דבאזהרה אינו כתיב אלא סיכה על בשר אדם לא ייסך ואינו מבואר כרת ובנתינה כתיב כרת ואשר יתן אם כן דבסיכה חייב כרת וגם גבי נתינה מבואר העונש וקי"ל דאין עונשין אלא אם כן מזהירין ואפשר דנלמד האזהרה מסיכה אך לא פירשו לנו וגם גבי סיכה לא פי' לנו מאיזה מקום נלמד כרת וצריך עיון. אך הסכמת הר"מ על פי הש"ס וכל הראשונים דהם א' סיכה ונתינה הן לענין האזהרה והן לענין העונש ומכל מקום חלוקים הם בדינם כמ"ש אי"ה. דעת הר"מ כ"ה הסך בשמן המשחה מזה שעשה משה הן לעצמו והן לאחר ואפילו לכה"ג ולמלך שנמשחו כבר אם סך אותם או שהם בעצמם סכו חייבים כרת וקרבן וצריך דוקא כזית שמן ובפחות מכזית אינו חייב. ולענין אם ח"ש אסור מן התורה כתבתי כ"פ אם בדבר שאינו אכילה אסור ח"ש דהאחרונים נחלקו בזה. ולענין עד מתי מצטרף הכזית דכדי אכילת פרס בדבר שאינו אכילה אי צריך דוקא בבת אחת או אפשר מצטרף אפילו לזמן מרובה כמו מעילה עיין ר"מ פ"ה דמעילה ול"מ גילוי לד"ז. ונ"פ דאם א' סך את חבירו והניסך הי' ג"כ מזיד דחייבים שניהם אם הניסך עשה ג"כ מעשה וכן אם הי' שוגג חייב חטאת והסך אם הי' מזיד ח"כ או להיפך הכלל דהסך והניסך שניהם בכלל לאו זה רק הסך מפורש בתורה אבל הניסך ג"כ בכלל וער"מ סוף ה' כלאים דשם עיקר הפסוק על הלובש ע"ש אבל כאן עיקר הפסוק על הסך והניסך ג"כ בכלל אם עושה מעשה חייב חטאת וער"מ הע"ז גבי הקפת הראש וגילוח הזקן.

והנותן משמהמ"ש על חבירו או על עצמו כזית ג"כ חייב כרת רק יש חילוק בין סיכה לנתינה דבסיכה חייב בכ"ע אפילו אותם שנמשחו כבר כגון מלך וכה"ג ומשוח מלחמה אבל הנותן משמן המשחה א"ח אם נתן על המשוחים כבר דכתיב ואשר יתן כו' על זר והם אינם זרים אצלו כיון שנמשחו כמו ב"כ וילפינן לה בש"ס וכן הלכה. והסך או הנותן לכל אדם חייב אפילו לחש"ו. ומבואר בש"ס ור"ם דהסך לבהמה ולכלים ולמתים ולעכו"מ פטור. ובש"ס מבואר שני טעמים א' דכתיב על בשר אדם והנהו לא נקראו אדם או דכתיב לא ייסך כל שישנו בסך וכו' והיינו כיון דאלו אינם מוזהרים אחרים ג"כ אין מוזהרים עליהם. והר"מ מביא רק טעם הראשון מחמת בשר אדם ואין נ"מ לדינא. ובס' ב"ש דעתו דדוק' הסך לאלו פטור מטעמים הנ"ל אבל הנותן עליהם דשם לא כתיב אדם וגם הלימוד השני אין שייך חייב בכ"ע כמו דיש חילוק בין סיכה לנתינה בכהנים ומלכים להיפך כמ"ש ה"נ הסך פטור והנותן חייב ע"ש ז"ד הר"מ ומבואר מדבריו דאין שום חילוק בין סיכה לנתינה רק לענין המשוחים כבר דסיכה חייב ונתינה פטור אבל לענין שאר דברים אין מבואר בדברי הר"מ שם חילוק ואף בסיכה צריך כזית. ודעת הראב"ד בהשגות דיש עוד חילוק בין סיכה לנתינה דסיכ' חייב על כ"ש ורק נתינה צריך כזית ובכ"מ יישב ד' הר"מ ובסוף דבריו כ' דמאי דאר"י אבל סיכה לממשח מלכים וכהנים ד"ה כ"ש היינו במושח מלכים וכהנים שלא נמשחו. ובב"ש תמה על הכסף משנה מאי סברא הוא דמלכים וכהנים שלא נמשחו יהיו גרועי' משאר זרים דיתחייב בכ"ש ע"ש באריכות. ובמחכת"ה כוונת הכסף משנה כמ"ש תוס' והבאתי במצוה הקודמת דכוונת ר"י היינו משיחה דמצוה. וזה ג"כ כוונת הכסף משנה דמושח מלכים וכהני' שלא נמשחו ומושח אותם למצוה ע"ש ותראה. ובחנם משוה לרבינו הכסף משנה לטועה וז"ב ופשוט.

ומבואר בש"ס ור"מ דכה"ג שנטל משמן שבראשו שנמשח למצוה וסך בבני מעיו חייב. וע"ש בש"ס דהחידוש הוא דה"א דהשמן נתחלל כמו כהן שסך בשמן של תרומה ישראל מתעגל עליו ואינו חושש ש"ה דכתיב ומתו כי יחללוהו והאי נתחלל אבל גבי שמן המשחה כתיב כי נזר שמן משחת אלהיו עליו כו' שמן משחה קרי' רחמנא אף דאיתא עליו ע"ש. ואני מסופק אי דוקא בכה"ג ד"ז או ה"ה במלך ומשוח מלחמה והא דנקט כה"ג ל"ד או אפשר דוקא בכה"ג אבל בשאר המשוחים פטורים. ומנא אמינא לה דמבואר בהוריות י"ב ע"ב וכה"ג מאחיו זה כה"ג אשר יוצק על ראשו שה"מ זה משוח מלחמה ימלא כו' יכול יהא מקריב אונן ת"ל כי נזר שמן משחת אלהיו עליו ולא על חבירו היינו דוקא כה"ג למעוטי משוח ע"ש ברש"י אם כן האי עליו מיירי דוקא בכה"ג אם כן אפשר דעל כה"ג גילתה התורה אף דעליו מיקרי שמה"מ אבל בשאר המשוחים באמת נתחלל כיון דנתחלל בהיתר ערש"י בכריתות או דזה הוי רק גל"מ ונוהג בכל המשוחים והש"ס והר"מ ל"ד נקטו כה"ג וצ"ע. ואם זר סך בשמה"מ ונטל מעליו ונתן ע"ג אחר אם חייב דאפשר דנתחלל כיון דנתחלל באיסור ע' רש"י כריתות פי' להדיא דאף בתרומה אינו מתחלל רק אם נתחלל בהיתר ולא באיסור דבאיסור ל"ש חילול כלל אם כן מכ"ש כאן. אך דעת תוס' מנחות ס"ט והתם ביומא דאין חילוק בין נתחלל בהיתר או באיסור בכ"ע נתחלל. אם כן יש לספק דשמן משחת כו' היינו בהיתר קרי' התורה שמן משחה אבל באיסור ל"ש או אפשר דג"מ דשה"מ אינו מתחלל וצ"ע ועיין בר"מ ה' תרומות פי"א בד"ז דכהן שסך בשמן של תרומ' פי' הכסף משנה דנתחלל בהיתר. והמ"ל כ' דנסתפק אם כוונת הכסף משנה בדווקא וע"ש שמביא ראיה מד' הר"מ וכ' שם עה"ג שהוא תמוה איך לא הביא ד' רש"י כריתות דדעתו כן ובתוספות ובת"י כתבו דאין סברא לחלק בזה וע' לקמן מצות תרומה בזר. ודע דחוץ הלאו הזה יש גם כן לאו דמעילה כמו כל הקדשים רק במעילה יש בו דינים אחרים עיין ר"מ ה' מעילה דצריך שיהא ש"פ ושאר דינים ה"נ אם מעל כדרך שחייבים במעילה ודאי חייב כאן משום מעילה ג"כ מלקות במזיד ובשוגג קרן וחומש ואשם הכל כמו במעילה וז"פ. וגם בנתינה על כה"ג ומלך דא"ח כמ"ש היינו משום לאו זה אבל משום מעילה הם חייבים אם הוא באופנים שחייבים במעילה גבי קדשים ה"נ וז"פ.

ולאו זה בכל מקום ובכל זמן שימצא השמן בזכרים ונקבות בכל אישי ישראל. ומ"ש כאן דנוהג בזכרים ודאי ט"ס וצריך לומר בזכרים ונקבות כי הוא לא תעשה ונשים מוזהרות כידוע חוץ מחרש שוטה וקטן דאין חייבים כמו בכה"ת הכלל דלאו זה הוא ככל הלאוין שיש בהם כרת ופעמים נוסף על הלאו איסור לאו דמעילה כמ"ש. וכהן גדול ומלך שמשחו אותם למצוה ונטלו מעל. ראשיהם וסכו אי יש בהם משום מעיל'. לכאורה אין בו מעילה דקיימא לן אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו. אך עיין בתוספות כריתות ז' ע"א ד"ה מנין כ' דלא נעשית מצותו עד שניגב והביא ראיה לזה מדמסיק שמן משחת עליו כו' אף דאיכא עליו לא נתחלל. ונראה כוונתם דהיינו דלא אתחלל כיון דלא נעשית מצותן על כל פנים אפ"ל גם כן דסוברים דתרומה גם כן דב"ב מתעגל היינו משום דנעשה מצותו כיון דסיכת כהן בשמן של תרומה היא מצוה דתרומה ניתנה לאכיל' ושתי' וסיכה עיין ר"מ ה' תרומות אבל אם סך באיסור דל"ש דנעשה מצותו אסור לזר כדעת רש"י ולא כהתוס' מנחו' ות"י יומא ועמש"ל פ' אמור דין מצות זר בתרומה. ונ"פ כיון דאם נטל מראשו וסך חייב דאכתי אקרי שמן המשחה ה"ה לענין משיחה של מצוה נמי הדין כן ואם נוטל מראש כה"ג ומשח בו מלך או מכל מקום עלתה המשיחה אך אם נמשח באיסור או מלך ומכל מקום חוץ מכה"ג שכתבתי לעיל שיש להסתפק דאפשר א"ח בסך אח"כ כי דוק' בכה"ג הוא גזירת הכתוב דאקרי שמן המשחה אם כן יש להסתפק ג"כ לענין משיחת אחר כיון דאיתחל דאינו חייב ג"כ ל"מ למשיחת מצוה כנ"פ. ובמצוה הקודמת כתבתי בשם הר"מ דאין מושחין כה"ג אלא ביום נראה דאם משחו אותו בלילה דלא עלתה לו המשיחה חייב מלאו הזה כרת וחטאת כיון דלא משחו אותו למצוה. ונראה דוקא כה"ג אין מושחין אלא ביום כלשון הר"מ וכ"ה בתו"כ שמובא שם בכ"מ כה"ג אבל מלך ומכל מקום נראה דאין קפידא דפסוק ביום המשח דילפינן מיניה איירי בכה"ג אבל מלך ומכל מקום נראה דנמשח גם בלילה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון