מנחת חינוך/קז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מנחת חינוךTriangleArrow-Left.png קז

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

לעשות שהמ"ש כו'. הדינים הם בר"מ פ"א מהכה"מ מש"ס דכריתות והוריות ואכתוב בקיצור בעזה"י והנה כיון דמצוה זו נמנית בין תרי"ג מצות ע"כ דהיא מצוה לדורות דמצוה דשעה אינה נמנית ע' בס' המצות להר"מ אם כן בימי יאשי' המלך שנגנז השמן המשחה ולא הי' בב"ש אמאי לא עשו כיון דהוא נוהג לדורות ועכצ"ל כיון דכתיב יהי' זה לי לדורותיכם אם כן לא נצטוה אלא מרע"ה לעשות השמן כמבואר בש"ס דכולו קיים לע"ל וגם היא מ"ע הנוהג לדורות למשוח כהנים ומלכים בזה השמן וגם יהי' לע"ל ע"כ היא מצוה הנוהג לדורות. וכך עשהו מרע"ה במדבר לקח ד' מיני בשמים מר דרור וקנמן בושם וקנה בושם וקדה כמ"ש בתורה. המור דעת הד"מ דהוא דם הצרור בחי' שבהודו והראב"ד כ' אין דעתי שיכנס במעשה הקודש שום דם חי' ומכ"ש של חי' טמאה ודעתו דמור הוא מין עשב או מין אילן האמור בשה"ש אריתי מורי כו' וברמב"ן עה"ת פ' כ"ת האריך בזה ודעתו נוטה להראב"ד ועט"ו או"ח רט"ז לענין אכילת מור הצרור ובמ"א ואחרוני' ועיין כסף משנה כאן משקל המור הי' ת"ק שקל בשקל הקודש והיו שוקלין בהכרעה עבש"ס והר"מ אינו מביא זה בפי'. וקנמן בושם היינו קנמון והר"מ כת' דהוא העץ שבא מאיי הודו שריחו טוב וערש"י תשא וברמב"ן שכ' שלא כדברי כולם אלא הוא מין אחר והי' ג"כ משקלו ת"ק שקל רק היו שוקלין בב' פעמים כל ר"נ שקל לבד כדי שיהיה ב' הכרעות דכך גזה"כ. וקדה מבואר בר"מ דהוא קושט ובכ"מ תמה דהתרגום פי' דהוא קציעה וכפירש"י והרמב"ן והי' ג"כ משקלו ת"ק שקל בהכרעה וקנה בושם הם קנים הדקים וריחם טוב הבאים מאיי הודו והי' משקלם ר"נ שקל עולה משקל כולם אלף ותש"נ שקל. והי' לוקח שמן זית הין והיינו י"ב לוג ויש פלוגתא בש"ס ח"א ששלקו בו את העיקרין ור"י סובר דלסוך העיקרין אינו מספיק כיצד עושה הביאו העיקרין ושראן במים והציף עליהם בשמן המשחה וקפהו וערש"י והר"מ פי' בד"א דשוחק כ"א לבדו ומערב ושורין אותן במים זכים עד שיצא כל כחן במים ונותן על המים שמן זית הין ומבשל באש עד שאבדו המים ונשאר השמן כו' והוא דלא כמאן אך אפשר הי' לו גי' בש"ס כדבריו.

ומבואר בש"ס דכריתות שם דנלמד מפסוק בד בבד שלא יניח במשקל וישקול ופירש"י שישקול כל בושם נגד הברזל ולא ישקול מר דרור ויחזור וישקול קידה כנגד מר דרור והר"מ השמיט זה וצ"ע למה כיון דנלמד מקרא. אך באמת הא דמביא הר"מ כיצד עשיית שה"מ דא"צ אפילו לימות המשיח דכולו קיים לע"ל ומאי דהוה הוה ואין דרכו להביא דינים שאין נוהגים רק עבר אך באמת הוא נ"מ דהעושה שה"מ כמשקל הזה ח"כ כמבואר ויתבאר אח"ז אם כן צריך להודיע סדר העשיי' כדי לידע דין הלאו דהלאו נוהג תמיד. ופשוט דד"ז שלא יניח משקל במשקל בודאי אינו מעכב לענין הלאו דאף אם שקל זה כנגד זה ח"כ על העשי' דאינו מוזכר רק אם עושה כמשקל הזה היינו אלף תש"נ מנים ובבשמים הללו וז"פ אם כן הוא רק דין המצוה של העשיי' שעשה מרע"ה ולא יעשה עוד לעולם אם כן מאי דהוה הוה ואין צריך הר"מ להביא ד"ז וז"פ. וקצ"ע דבד בבד יהי' כתיב גבי קטורת ולא גבי שמן המשחה ומכל מקום נלמד לשמן המשחה דקיימא לן להש"ס דבזה הי' שמן המשחה שוה לקטורת על כל פנים יכתוב גבי קטורת נמי ד"ז וצ"ע על הר"מ שהשמיט ד"ז לענין קטורת והקטורת נעשים בכ"ש והי' צריך להודיענו דזה מצוה היא שלא יניח במשקל וכו' וצ"ע. וכבר כתבתי דהר"מ אינו מביא כאן דהי' הכרעות ובאמת צ"ע לפמ"ש הר"מ לקמן אם עשה כמשקל הזה ולא הוסיף ולא גרע חייב אם כן בודאי אם שקל עין בעין א"ח כיון דגזירת הכתוב הוא דצריך הכרעות אם כן גרע קצת מהבשמים ויבואר בעזה"י לקמן. על כל פנים דבקטורת אין צריך הכרעה כיון דכאן נלמד מקנמן בושם דשוקלין בשני פעמים מוכח דצריך הכרעה אם כן בקטורת דאינו מבואר כלל אם כן שוקל עין בעין ובפרט דפשטא דקרא בד בבד הוא שישקול עין בעין ע' בש"ס אך כאן מוכח דצריך הכרעה ע"כ מוקי לקרא לשלא יניח כו' אבל גבי קטורת הוא כפשטא דקרא. אך אפשר דנלמד קטורת משמן המשחה ויש לזה קצת הוכחה בגמרא וא"ר להאריך וצ"ע על הר"מ שהשמיט בקטורת ולא הודיע לנו הדין ונ"מ הן לענין המצוה הן לענין הלאו. וקצ"ע על הרש"י בחומש דפי' בד הוא לשון יחיד כו' והיינו דת"ר הצרי כו' ולא הביא דרשת הש"ס דלא יניח משקל כו' עיין ר"מ כאן שכתב ששוחק כ"א לבדו ואח"כ מערב ועיין כסף משנה שטעמו מדכתיב בד ובאמת אין דרכו של הר"מ להביא מעצמו דבר מאיזה פי' המקרא ויותר נראה ט"א שמביא בכ"מ כי הוא טוב יותר וכתיב בתורה מעשה רוקח וזה דרך הרוקחים וז"פ. והנה משה רבינו עליו השלום משח המשכן וכל כליו ולדורות אין מושחין שום כלי אלא מתקדש בעבודה ונלמד מש"ס מקראי ע' בשבועות ובתוס' מנחות נ"ז כתבו דדוקא לר"ע דס"ל מדת יבש לא נתקדש כלל והוא חול מיותר הקרא ע"כ דרשו דלא לדורות במשיחה אבל אי אמרינן דמדת יבש נתקדשה מבפנים ולא מחוץ צריך קרא למעט ואין לנו קרא דלא לדורות במשיחה. ובמ"ל הקשה על הר"מ דהר"מ פ' דמדת יבש נתקדשה מבפנים ולא מבחוץ ואמאי פסק דלא לדורות במשיחה הא ליכא קרא ע"ז ע"ש.

והיו מושחין לדורות כה"ג ואפילו כה"ג בן כה"ג היו מושחין אותו וער"מ פ"ד דהמצוה הי' למשוח ז' ימים יום אחר יום ואם עבד קודם זמן ז' ימים כיון דנמשח פ"א עבודתו כשרה דנעשה כה"ג במשיחה פ"א נראה מדבריו דלכתחלה לא יעבוד ככה"ג עד אחר ז' ימים ובתוך הז' א"ע ככה"ג ודעת ראב"ד דעובד כל ז' ככה"ג בשמונה בגדים ומצות המשיחה כל ז' הוא רק לעבודת יה"כ וע"ש בכ"מ. ובב"ש שלא הי' שמן המשחה הי' נעשה כה"ג שהי' לובש כל ז' ימים שמונה בגדים וזה נקרא רובי בגדים ואין בין כהן משוח לכהן המרובה בבגדים רק לענין פר ויבואר אי"ה בפ' ויקרא והמשיחה והריבוי בגדים דוקא ביום ולא בלילה ופשוט דלא עלתה לו המשיחה בלילה. ודע דכ"ז אינו אלא למצוה אבל באמת כשרה עבודתו אפילו ביוה"כ בלא נמשח כלל וגם לא נתרבה בח' בגדים כמבואר ביומא י"ב דאם אירע פסול בכה"ג ביה"כ אחר תמיד של שחר נכנס כהן ולובש הד' בגדים ועובד ועבודתו מחנכתו ע"ש וכ"פ הר"מ פ"א מעיוה"כ. ולפי זה איני מבין ד' הר"י קורקס במ"ש בכוונת הר"מ דאם עבד קודם שנתרבה ז' או נמשח ז' עבודתו כשרה וכ' דהיינו עבודת יה"כ דאי בכל השנה אף לכתחלה אין צריך משיחה וריבוי ז' רק פ"א כדעת הראב"ד עכ"מ והיאך סיים הר"מ הואיל ונתרבה ונמשח פ"א כו' נראה דאם לא נמשח ולא נתרבה כלל עבודתו פסולה. ובאמת בש"ס הנ"ל מבואר להדי' דבדיעבד או בשעת הדחק דהוי כדיעבד אפילו לא נמשח ולא נתרב' כלל כשר דעבודתו מחנכתו. אע"כ דמיירי הר"מ בשאר ימו"ה דצריך לכתחלה משיחה או ריבוי זיי"ן וע"ז כ' דאם לא נמשח ולא נתרבה רק פ"א כשרה אבל אם לא נמשח ולא נתרבה כלל אפשר שפסול בשאר ימו"ה דביה"כ כשרה שעבודתו מחנכתו וע"ש בפירש"י כיון שעבודה זו אינה כשרה אלא בכה"ג דכל עבודות יה"כ אינן כשרות אלא בו וזה עובדה עבודתו מחנכתו אבל בשאר ימו"ה דכה"ד עובד כמו כה"ג ע"כ ל"ש עבודתו מחנכתו אם כן פסול בלא נמשך ונתרבה כלל. או אפשר דבשאר ימו"ה עבודתו כשרה דל"ש לא נתרבה כיון דע"כ לבש הח' בגדים בשעת עבודה אם כן ממילא נתרבה פ"א ע"ש בגמרא ביומא ואפשר דזה שלובש לעבודה ל"ה ריבוי עיין ר"מ בלשונו שכ' כיצד מרבין לובש הח' בגדים ופושטן וכו' נראה דוקא שעושה לשם ריבוי ולא לשם עבודה אם כן בלא נמשח ולא נתרבה כלל בשאר ימו"ה דל"ש כלל עבודתו מחנכתו דכל הכהנים כשרים לעבודה אם כן עבודתו פסולה דלא הוי כה"ג וה"ל יותר בגדים אבל ביה"כ מפורש בר"מ מהש"ס דכשרה בכ"ע אפילו לא נמשח ולא נתרבה כלל כמ"ש. ונראה דאף בב"ר דהי' שמן המשחה מכל מקום היה המצוה ג"כ לרבות אותו בבגדים ג"כ כ"נ מלשון הר"מ ולשון הר"מ כיון שנתרבה או נמשך בדיעבד אבל לכתחלה צריך שיהי' שנים משיחה וריבוי. ולא אוכל כעת לעיין בענינים אלו והפסקתי באמצע הפרק.

עוד היו מושחין כהן שיצא למלחמה והוא נקרא משוח מלחמה ע' בהוריות י"ב אשר יוצק על ראשו שמן המשחה כו' זה משוח מלחמה ומבואר ביומא והוריות דמשוח מלחמה שוה לכה"ד לכל ענינים למשמש בד' בגדים ועוד לכמה ענינים. רק לה' דברים האמורים בפרשה [שוה לכה"ג] לא פורע ולא פורם ומוזהר על הקרובים ועל האלמנה ומצווה על הבתולה. ונ"פ דמשוח מלחמה אינו נתקדש רק במשיחה דל"ש ריבוי בגדים אצלו כי הוא אינו משמש בח' בגדים אם כן אינו נתקדש רק במשיחה דוקא. וגם לפמש"ל דגבי כה"ג אפילו לא נמשח ולא נתרבה כלל עבודתו מחנכתו ג"כ ל"ש כאן דעובד ככה"ד ולומר דבעבודה שעושה מלחמה נתחנך כמ"ש ונגש הכהן ודיבר כו' זה אין סברא כלל ע"כ ודאי לא נתקדש לענין הה' דברים רק במשיחה אם כן בב"ש לאשר שנגנז הצלוחית של שמן לא הי' כלל משוח מלחמה ומה שנמצא ביוסיפין שיהודה מכב"י והוא בן מתתיהו כה"ג בעצמו היו נמשחין למשוחי מלחמה היינו דהיו נקראים כן לכבוד אבל לא הי' להם כלל קדושת משוח מלחמה לענין הה' דברים. וגם נראה לענין מה שכהן משוח מלחמה מדבר אל העם בשעת מלחמה כמבואר בסוטה פרק משוח מלחמה ובר"מ פ"ז מהלכות מלכי' ג"כ אינו נוהג כלל בלא שמן המשחה ולא הי' ד"ז נוהג בב"ש ויבואר אי"ה במקומו בפ' שופטים וכ"נ מלשון הר"מ ה' מלכים ומושחין אותו כו' כ"נ. כיצד מושחין הכהנים הנ"ל יוצק את השמן על ראשו וסך ממנו על גבי עיניו כמין כ' יוונית שנא' ויצק כו' ופוסק הר"מ כברייתא קמייתא שם בש"ס. יוצק תחלה על ראשו ואחר כך סך על גבי עיניו ולא ירבה בשמן ולא יתן במקומות אחרים ועוד מושחין ממנו לדורות מלך ואין מושחין ממנו אלא מלכי בית דוד וזה שמשח אלישע ליהוא לא בשמן הזה רק בשמן אפרסמון לכבוד ואין מושחין מלך בן מלך דהמלכות ירושה היא. אך אם הי' שם מחלוקת כמו שלמה מאדוני' ויואש מפני עתלי' מושחין אותו ומזה מבואר דל"ד מפני מחלוקת אח שראוי לו המלכות כאדוני' רק אם יש מחלוקת בישראל שאינם רוצים במלך זה אף שמגיע לו המלוכה מכל מקום צריך משיחה דנפקא מקרא דבקרב כל ישראל בזמן ששלום בישראל ע"כ משחו את יואש מפני עתלי' אף דלא היו לו מחלוקת מאח רק מישראל שהיו נמשכים אחרי עתלי' מכל מקום הי' צריך משיחה. ולכאורה קשה למה לא מצינו שנמשח רחבעם בן שלמה דהי' עליו מחלוקת ישראל אך באמת דוקא אם יש עליו מחלוקת ואחר זה הומלך על בעלי מחלוקת גם כן צריך משיחה כמו שלמה ויואש אבל רחבעם שלא מלך כלל על ישראל בעלי מחלוקתו רק על יהודה ובנימין והם לא היו חולקים עליו בשום פעם ועל בעלי המחלוקת לא מלך על כן אין צריך משיחה וז"פ. עוד מבואר בש"ס שם דמשחו את יהואחז מפני יהויקים אחיו ומקשה הש"ס הלא לא הי' שם שמן דנגנז בימי יאשי' המלך אביהם ומתרץ באפרסמון משחו כמו יהוא בן נמשי. וד' הר"מ כאן תמוהים שכ' בהי"א אין מושחין מלך בן מלך ואם הי' מחלוקת מושחין כמו שלמה מפני אדוני' ויואש מפני עתלי' ויהואחז מפני אחיו יהויקים וזה שמשח אלישע ליהוא לא בשמן המשחה משחו רק בשמן אפרסמון ודבר זה מסורת ביד החכמים נראה מדבריו ומבואר להדיא דדוקא יהוא נמשח באפרסמון ויהואחז נמשח בשמן המשחה מפני המחלוקת ובאמת גם יהואחז לא נמשח בשה"מ כי לא הי' אז שמן המשחה דנגנז בימי אביו המלך יאשי' ע"ה וכ"ה להדיא בר"מ פ"ד מהבהב"ח ה"א שכ' ויאשי' המלך כו' ונגנז עמו מטה אהרן כו' ושמן המשחה וא"כ לא הי' כלל שה"מ בימי יואחז וד' הר"מ צ"ע ונ"כ לא הרגישו בזה. שו"ר בלחם משנה פ"א מה' מלכים שם מבוארים דינים אלו בר"מ ועמד עלי' הלחם משנה ע"ש מ"ש. ומלכי ב"ד מושחין אותו כמין נזר על ראשו. וזה נ"פ דאם מת בן המלך בחיי המלך והניח בן ואח"כ מת הזקן דבן הבן הזה ג"כ א"צ משיחה דהוא יורש מן התורה כמו כל הנחלות אם כן ה"ל כמו בן המלך דא"צ משיחה אך אם מת המלך והניח בן והי' עליו מחלוקת ולא נמשח עדיין ואח"ז מת והניח בן ולא הי' עליו מחלוקת צ"ע אם צריך משיחה דהוי כמו מלך ראשון דאינו יורש מכח אביו דגם אביו היה צריך משיחה ולא עדיף מהבא מכחו או אפשר דהירושה ממשמשת והוא ירית מכח אבוה דאבא וכיון דעתה היא שלום א"צ משיחה עוד וצ"ע. ודין ירושת המלכות יתבאר אי"ה לקמן במצות המלך:

ולכאורה נראה דמלך המשיח המקוים אנו שיגלה ב"ב כיון דיהי' מזרע שלמה דור אחר דור אם כן המלכות ירושה לו מעת שפסקה מלכות וא"צ משיחה אף על פי שפסקה המלכות בעוה"ר כמה דורות מכל מקום אין זה מפסקת הירוש'. אך אם נאמר דהבא מכח שצריך משיחה הוא ג"כ צריך משיחה אם כן תיכף שמרדו ישראל ברחבעם ולא קבלו עליה' המלכות אם כן אם היו אפילו רחבעם וזרעו מלכים היו צריכים משיחה למלוכה על כל ישראל כמש"ל. אם כן גם מלך המשיח מזרעו יהי' צריך משיחה אף ששלום ואמת יהי' בימיו לכל ישראל ובקשו את ד' אלקיהם ואת דוד מלכם כאשר מובטחים אנחנו ע"י הנביאים בב"א יבא ויורה לנו. ועוד יתבארו קצת דיני מלכים במצות המלך ועמ"ש הרהמ"ח במצוה שאח"ז דיני משוח מלחמה ומלך. ומ"ש הרהמ"ח דנוהגת בזה"ב והיא מצוה מוטלת עה"צ כו' כבר כתבתי דמצוה זו של עשי' אין נוהגת לדורות רק פ"א שעשה מרע"ה במדבר והראי' דלא עשו הציבור בב"ש שמן המשחה רק המשיחה לאישים הנ"ל בזמן שיש שמן המשחה הוא נוהג לדורות. ופשוט דמלך עצמו שמלך ואח"כ מרדו בו ואח"ז חזר למלכות א"צ משיחה ע"ש וראיה מדהמע"ה שהי' לו מחלוקת מאבשלום ומהרב' מישראל ולא מצינו שנמשח עוד הפעם כשחזר למלכותו. ומשיחת מלכים וכהנים כמה שיעור צריך ע' בכריתות ד"ו אר"י בהא פליגי כו' אבל סיכה לממשח מלכים וכהנים ד"ה בכ"ש וע"ש בתו' ד"ה מלכים כ' בפי' דאף לר"י דס"ל בסיכת זר דצריך כזית מכל מקום סיכה דמצוה למלכים ולכהנים סגי בכ"ש ומדסתם הר"ם ולא כתב שיעור ממילא נשמע דא"צ שיעור כר"י יעיין במצוה דלקמן:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון