מנחת חינוך/קו
מנחת חינוך 
קו
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
לרחוץ כו'. הדינים עיין ר"מ פ"ה מהב"מ ואכתבם בקצרה ז"ל הר"מ בה"א מ"ע לקדש כהן העובד ידיו ורגליו ואחר כך עובד שנאמר ורחצו כו' וכהן העובד ולא קידש כו' נראה מדבריו דמ"ע זו דוקא באם עובד איזה עבודה הן על המזבח והן בהיכל אבל אם אינו עובד אפילו נכנס בהיכל כיון דלא עבד רק נכנס בביאה ריקנית א"ח בקידוש דכופל בלשונו העובד משמע דוקא עבודה ולא הזכיר ביאת היכל בלא עבודה נ' דא"ח בשום ענין אלא בעבודה. ובפ"ז מהלכות בית הבחירה כ' ההיכל מקודש ממנו שאינו נכנס לשם שלא רחוץ ידים ורגלים נראה דאסור לכנוס אפילו בלא עבודה והוא בפ"ק דכלים ע"כ סובר דהוא מעלה מדרבנן אף שהר"מ סובר דבמשנה חשיב שם מעלות דאורייתא מכל מקום קצת מהם מדרבנן ע' פ"א מה' הנ"ל בכ"מ הט"ו. ופרועי ראש ושתויי יין ובע"מ סובר הר"מ דהוא מן התורה ויבואר במקומו וע' מ"ל פ"ט מה' ב"מ גבי זר ובתי"ט במשנה שם הקשה להר"מ שכל המעלות מה"ת. מן התורה לחלק בין בע"מ כו' שאסורים אפילו בין האולם ולמזבח וברחוץ ידים ורגלים לא אסר אלא בהיכל ע"ש. ובאמת לאו כל המעלות דאורייתא נינהו דפ"ר וש"י ובע"מ מבואר בהדיא פ"א מב"מ ופ"ו דלוקין על הכניסה בין האולם ולמזבח וכאן בלא רחוץ נרא' מדבריו להדיא דא"ח אף על ההיכל בלא עבודה והוא רק מדרבנן. ולדבריו אין איסור כלל בין האולם ולמזבח דרבנן ל"ג רק בהיכל ובאולם, אם אולם והיכל קדושה א' היא ע' יומא מ"ד ובעזה"י יבואר לקמן בת"כ. אבל תוספות סנהדרין פ"ג ד"ה ולא מפלפלים בזה ודעתם נוטה דא"ח בביאה ריקנית אפילו בהיכל ומביאים תוספתא דחייב בהיכל וגם בין האולם ולמזבח וכ' דהתוספתא פליגא דבברייתא משמע דא"ח על ביאה ריקנית וכ"כ שם ע"ב ד"ה אין שדעתם נוטה דא"ח. אך ביומא ד"ה ע"ב ד"ה להביא כ' דחייב על היכל אף בביאה ריקנית. ודעת הרהמ"ח כאן נראה ג"כ כן דבהיכל בכ"ע חייב אף בב"ר כדעת תוס' ולא כהר"מ וע' מל"מ שהתעורר בזה. וע' פלפול בזה בר"ש פ"ו דכלים. והנה להפוטרים בב"ר בהיכל אפ"ל כיון דבב"ר בהיכל עוברים בלאו עיין ר"מ פ"ב מהלכות ב"מ אך אם נכנס להשתחוות ע' כ"מ באריכות שפלפל אם הוי ב"ר ומביא בשם תוס' דלהשתחוות הוי עבודה ולא הוי ב"ר. נראה דאם נכנס להשתחוות חייב על לא רחוץ ידים ורגלים אף להפוטרים בב"ר זה ל"ה ב"ר דפטור לשיטה זו אם כן הוי עבודה וחייב משום עשה זו דרחוץ ידים ורגלים כנ"פ. ושיעור הידים ורגלים עד היכן צריך לקדש אינו מבואר בר"מ כלל. וע' ערכין י"ט דקידוש יו"ר עד הפרק הלכתא גמירי לה וכ"ה בחולין ק"ו ע"ב וע"ש בתוס' יש סוברים דק"י עד סוף היד עד הקנה ומביאים בשם ר"א דק"י הם עד הקידה דהיינו קרוב לקבורת ודחו דבריו ע"ש ובמנחות פרק הקומץ ומקומות הנרשמים שם. וגם ע"ש בתוס' עד היכן קידוש הרגלים. ותמהני על הר"מ שהשמיט ולא הודיענו כלל עד היכן השיעור ועיין פ"ו מה' ברכות גבי חולין ובכ"מ שם עיין בכל המקומות וצ"ע על הר"מ.
וכהן שנכנס לעזרה לעבוד צריך לקדש יו"ר ועובד כל היום וכה"ל וא"צ לקדש בין עבודה לעבודה רק כה"ג ביוה"כ צריך לקדש כ"פ אך אם לא קידש בין עבודה לעבודה עבודתו כשרה ואח"מ רק העיקר הקידוש הראשון ודוקא כ"ה וכל הלילה עובד בקידוש הראשון של יום או אם קידש בלילה עובד כה"ל אבל בעה"ש של יום צריך לקדש פ"ש אפילו ניער כל הלילה כי קידוש נפסל בלינה היינו בעמה"ש וז"ד רבי בש"ס ופ' הר"מ כוותי' דהלכה כר' מחבירו ומבואר בש"ס ד"כ דלרבי דפסול לינה בקידוש הוא רק מדרבנן ואביי סובר כן ע"ש. אם כן אם לא קידש פ"ש בודאי אינו מחלל עבודה ואח"מ כיון שהוא רק מדרבנן ובאמת בר"מ הל' ח' כתב דקידוש יו"ר צריך לחזור ולקדש מחר דנפסל בלינה ולא כ' אם לא קידש עבודתו כשרה כמ"ש בכמה דינים קודם לזה שכתב דצריך לחזור ולקדש וכתב דאם לא קידש עבודתו כשרה וכאן סתם וכתב דצריך לחזור ולקדש כו' שהידים נפסלות בלינה נראה דהוא מן התורה ועבודתו מחוללת וח"מ. וצ"ל הטעם דמבואר שם בדי"ט דר' דסובר לינה פוסלת מוכח מקרא בגשתם אם כן הוא מן התורה אך אביי סובר כאן דהוא מדרבנן ומוקי לדר"י שם כרבי עיין שם ויתבאר לקמן אך רבא סובר שם דר"י ראה דבריו של רשב"א בתחלת עבודה אם כן לרבא סובר ר' דלינה פוסלת מן התורה ואביי ורבא הלכה כרבא אם כן באמת לר' הוא מן התורה ונפסל בלינה ועבודתו מחוללת וח"מ כנ"ב ואם קידש יו"ר לתה"ד קודם אור היום אין צריך לחזור ולקדש לאחר שהאיר היום כיון דלתחלת עבודה קידש כ"ה בר"מ אף דשם בש"ס מבואר דרבא ס"ל דר"י ראה דבריו של רשב"א בזה אבל לר' פוסל בכל גווני אך כיון דר"י סובר כרשב"א הלכ' כמותו ובתחלת עבודה סובר כרשב"א אבל מלילה ומאתמול סובר ר"י כר' ומה"ת פוסלת לרבא אם כן ח"מ ועבודתו מחוללת רק בתחלת עבודה אם קידש אין צריך לקדש כרשב"א דר"י ס"ל כוותי'. ולשון הר"מ קידש לתה"ד אף שהוא מקדש קודם שתעלה השמש כו' עד שיאיר היום. והנה לשון קודם שתעלה השמש היינו קודם עה"ש דידוע דוקא עה"ש פוסל בלינה וגם בסוף שכתב יאיר היום מוכח כן. והנה אם קידש בשחרית עובד כ"ה וכה"ל וא"צ לקדש ובלבד שלא יצא מן המקדש ולא יישן ולא יטיל מים ומכ"ש מסיך רגליו ולא יסיח דעתו ואם עשה א' מאלה צריך לחזור ולקדש ויבוארו הדינים אי"ה.
אם יצא חוץ לחומת העזרה ולא הסיח דעתו הוא אבעיא ולא אפשיטא שם בזבחים ופוסק הר"מ דצריך לחזור ולקדש ואם עבד ולא קידש עבודתו כשרה ועיין כסף משנה דמספיקא לא מחללינן עבודה. אם הסיח דעתו צריך לחזור ולקדש וז"פ שם בש"ס ובודאי עבודתו מחוללת וח"מ כ"ה שם כ"פ. ופשוט דאם נגע באיזה מקום מטונף או בבשרו כמ"ש בה' נטילת ידים ודאי צריך קידוש וח"מ ומחלל עבודה בלא קידוש מכ"ש דהס"ד וז"פ. ואם ישן ג"כ צריך קידוש דהטעם דהס"ד עיין בכסף משנה ואם כן מן התורה צריך קידוש וח"מ ועבודתו מחוללת ומסיך רגליו ומטיל מים מבואר ביומא ובר"מ כאן והר"מ סתם הדברים דמטיל מים צריך קידוש ונראה דח"מ ועבודתו מחוללת. ועיין ש"ס דיומא כ"ט דמקשה אהא דמטיל מים צריך קידוש דבשלמא רגלים משום ניצוצות אלא ידים מ"ט אר"א זאת אומרת מצוה לשפשף אם כן נ' דהיכי דיודע דלא שפשף א"צ לקדש ידיו כלל אם כן היאך סתם הר"מ דמטיל מים צריך קידוש ונראה דעבודתו מחוללת ובאמת אין עבודתו מחוללת רק בשפשף אבל בלא שפשף אף לכתחלה א"צ לקדש וע' זבחים ד"כ ברש"י גבי מטיל מים מביא דברי הש"ס דהטעם שמצוה לשפשף אם כן בלא שפשף ודאי אף לכתחלה א"צ מטעם מטיל מים רק משום חוץ לחומת העזרה אבל בדיעבד היאך יכולים לפסול העבודה בלא שפשף ועיין טוא"ח סימן ז' ובב"י שם. והנה מש"ס הנ"ל מבואר דקידוש ידים ורגלים א"צ תמיד רק פעמים בידיו סגי כמ"ש שם בשלמא רגליו משום ניצוצות אלא ידיו כו' אם כן נמי כגון שהס"ד מא' מהם או מידיו ולא הס"ד מרגליו או מרגליו ולא הס"ד מידיו א"צ לקדש רק מה שהס"ד ומה שלא הסיח א"צ לקדש כנ"פ. ומסיך רגליו מבואר סתם דצריך לקדש משמע אפילו לא קנח ונראה דא"א בלא הסה"ד ועיין או"ח הנט"י וצ"ע לענין לפסול עבודה. יצאו ידיו חוץ לחומת העזרה א"צ לקדש דאין יציאה פוסלת בידים לחוד נטמאו הידים בדברים הפוסלים את הידים ולא כל הגוף מטבילן וא"צ לקדש כ"ה בש"ס ור"מ. ודע הא דמבואר נטמאו הידים היינו שנטמאו חוץ לעזרה שהוציא ידיו לחוץ ונגע בדברים המטמאין את הידים דאי בפנים בעזרה לא משכחת לה טומאת ידים דאין טומאת ידים במקדש עיין ר"מ פ"ח מהאה"ט מש"ס דפסחים י"ט וקצ"ע בזבחים כ' ע"ב קידש יו"ר ונטמאו מטבילן וא"צ לקדש יצאו הרי הם בקדושתן כו' והיינו יצאו ידיו כמ"ש שם וד"ז דיצאו מיותר כיון דתני נטמאו וע"כ שיצאו כי במקדש ל"מ שיטמאו דאין ט"י במקדש אם כן ביצאו אף שנטמאו א"צ לקדש מכ"ש ביצאו לחוד א"צ לקדש וצ"ע.
ובעמדי בזה אכתוב מה דתמיה לי ברש"י חגיגה י"ח ע"ב במשנה נוטלין לידים כו' ולקודש מטבילן פירש"י אבל לאכול שלמים או חטאת ואשם לכהנים יש מעלה שצריך להטביל ידים במ' סאה ובאמת הוא תמוה דחטאת ואשם הנאכל לכהנים הוא בעזרה ושם אין טומאת ידים כלל ואפילו נטמאו הידים חוץ לעזרה אין מטמאין קדשים בעזרה עיין ר"מ שם ומכ"ש סתם ידים הכלל דל"ג כלל במקדש גזירת ידים רק לשלמים ולקרבנות שנאכלין בכל העיר טובלין הידים אבל בחטאת ואשם ל"מ לה דאין ט"י במקדש ופירש"י צריך עיון גדול. נטמא כל גופו באכילת אוכלין או משקין טמאים וטבל דהדין בטומא' דרבנן א"צ הע"ש מכל מקום לכתחלה יקדש יו"ר פ"ש ובדיעבד לא חילל עבודה וה"ה אם נטמא בטומאה דאורייתא שצריך הע"ש אך נטמא סמוך לשקה"ח וטבל והי' לו הע"ש לכתחלה יקדש ובדיעבד אינו פוסל עבודה דהוא אבעיא ולא אפשיטא שם ודוקא כה"ג אבל נטמא בעוד היום גדול בטומאה דאורייתא שצריך הע"ש מבואר שם בש"ס דודאי אסוחי אסח דעתי' ופוסלים העבודה מטעם הסה"ד ע"ש.
ומצוה לקדש מהכיור ואם קידש מא' מכ"ש כשר כ"ה בר"מ ודעת רמב"ן עה"ת בפרשת תשא דאין מצוה כלל בכיור וראי' מיומא דכה"ג קידש יו"ר מקיתון של זהב דהיינו כ"ש ע"ש ומבואר בזבחים כ"א דמכלי אין מקדשין אף שהוא כ"ש ונמשח מכל מקום הוא גזירת הכתוב דאין מקדשין וצ"ע שהשמיט הר"מ ד"ז דאין חולק שם. וכלי החול אין מקדשין אפילו בפנים ואם קידש עבודתו פסולה וכן אם קידש בכ"ש בחוץ ג"כ ל"מ ועבודתו פסולה. ולעיל כתבנו דיוצא חוץ לחומת העזרה הוא אבעיא ולא"פ וצריך לקדש ובדיעבד העבודה כשרה וע' תוס' ד"כ ע"ב ד"ה כל המטיל כתבו דאי נפיק בשעת העבודה ולא שהה אלא מעט א"צ לקדש וסברתם כיון דהש"ס לעיל נקטו בלשונם כיון דפריש אסוחי אסח דעתו ע"ש נראה דאם יצא בשעת העבודה ושהה רק מעט ה"ל לא פריש ולא אסח דעתו ובר"מ אינו מבואר זה נ' דבכ"ע צריך לקדש ומי כיור שנפסלו בלינה אין מקדשין אפילו בדיעבד ע' ש"ס ור"מ ע"כ היו משקעין הכיור שלא יפסול בלינה ע' ש"ס ור"מ. ואם המים שהי' בכ"ש יצאו לחוץ אם המים נפסלים ביוצא עיין ד"כ ע"ב נראה דעת רש"י דנפסלין ביוצא אך אפשר כיון דאם יצא פוסל רק מס' כמש"ל ה"ה ביצאו המים אין נפסלין אלא מס' ע"ש בע"א גבי לינה ותבין. ועיין תוס' שם ד"ה קודש שדעתם דאין המים נפסלים ביוצא או דל"ש הסה"ד. ועוד דאין כלי מקדש לפסול ביוצא ע"ש בד"ה יציאה שהאריכו בזה והר"מ דלא הביא דין יציאת המים נראה דסובר דאינו נפסל לקידוש כלל כדעת תוס' ומכל מקום בד"ז גופא אי נפסל ביוצא בכ"ש איך סובר הר"מ אין כאן מקומו אך כאן לענין קידוש מדלא הביא ד"ז נראה דסובר דאין נפסל לקידוש. ואין מקדשין בתוך הכיור או בתוך כ"ש ואם קידש בתוך הכיור או כ"ש עבודתו כשרה דהוא אבעיא ולא"פ אם ממנו ולא מתוכו ע"כ פוסק הר"מ דאין עבודתו מחוללת מספק וכל המימות כשרים לקידוש בין מים חיים ובין מי מקוה וכל שפסול במי מקוה פוסל במי כיור וכל המשלים למי מקוה משלים למי כיור ע' בהלכות מקוואות דיני מקוה ותלמד לכאן חוץ שאובין דהמים נשאבו בכלי וז"פ.
וצ"ל בכיור מים כדי לקדש ד' כהנים ממנו ונלמד מקרא ועיין ר"מ ובקודח מתוכו מקדשין אפילו אין בו רביעית וע' רש"י שפי' דתוחב כלי קטן לתוכו שיש בו כדי לקדש ד' כהנים והכלי הזה שע"י יוצק המים אין בו רביעית כשר והתוס' פי' דאם נטל מכלי גדול שיש בו לקדש ד' כהנים ונטל מן המים בכלי קטן אפילו אין בו רביעית כשר כיון דבאין מכלי גדול והכסף משנה כתב דכ"ד הר"מ ונראה דד"ז דצ"ל כדי לקדש ד' כהנים מעכב כיון דנפ"ל מקרא ושיעור המים של ד' כהנים א"י אם צריך לכ"א רביעית או אפשר פחות ולא עיינתי בזה. ואם טבל יו"ר במקום קדוש לא עלתה לו כלל דצריך דוקא קידוש מכלי דכ"ה גזירת הכתוב כ"ה בש"ס ור"מ וכל החוצץ בטבילה חוצץ בקידוש ידו"ר כ"ה בר"מ והכסף משנה לא הראה מקומו אך ז"פ כיון דכתיב את ידיהם ורגליהם ה"ל כמו טבילה דכתי' ורחץ את בשרו דדרשינן שלא יהי' דבר חוצץ. ובודאי מן התורה אינו חוצץ רק רובו ומקפיד כמו בטבילה אך מיעוט המקפיד ורובו שאינו מקפיד אינו חוצץ מה"ת. ופשוט שאינו מחלל עבודה רק לכתחלה צריך לחזור ולקדש ואפילו מס' אינו מחלל עבודה כמש"ל ומכ"ש דרבנן. וי"ל דהידי' ורגלי' אין נחשבין לא' לענין חציצה לומ' דרובו דוקא בידים ורגלים רק אם יש חציצה ברובו של הידים או ברובו של רגלים ומקפיד הו"ל חציצה מן התורה וא"ד לפלוגתת הגאונים והר"מ פ"ב דמקוואות דהר"מ סובר דהשערות עם הגוף א' הם ואינו נחשב בפ"ע ז"א דכבר כתבתי דכאן נראה מהש"ס דפעמים א"צ אלא לקידוש הידים בלבד או לרגלים בלבד עי"ל אם כן כ"א הוא בפ"א ובכ"א רובו ומקפיד חוצץ מן התורה כנ"פ.
ומצות קידוש הוא בעמידה דאיתקש לשירות עי' בגמרא ובר"מ ועמידה מן הצד ל"ש עמידה כגון שלא יוכל להיות בלי סיוע ונרא' כיון דאיתקש לעבודה אם כן כמו יושב שקי"ל דחילל עבודה ה"ה הקידוש ל"מ אף בדיעבד מיושב. גם נראה לענין שאר דברים שנאמרו בעבודה ה"נ גבי קידוש עיין ר"מ בפרק זה לענין חציצה בינו ובין הרצפה כו' או נתנדנד אבן עיין ר"מ ה"נ קידוש דין עבודה יש לה כנ"פ. ומבואר בר"מ מהש"ס כיצד מקדש מניח ידו הימנית ע"ג רגלו הימנית וידו השמאלית ע"ג רגלו השמאלית ושוחה ומקדש וערש"י דבעינן ידו ורגלו בב"א וכ"כ בפי' החומש. ונ"פ דדוקא אם צריך לקדש שניהם צריך שיהיו בב"א אבל אם א"צ לקדש רק ידיו או רגליו כמש"ל א"צ לקדש רגליו אגב ידיו או להיפך רק מקדש מה שצריך כ"נ. גם נראה לפמש"ל דמה שצריך לקדש מקדש או ידיו או רגליו ה"ה בידו א' או ברגלו א' נמי מהני קידוש כיון שהס"ד מידו א' או מרגלו א' או שנתלכלך ידו א' או רגלו א' א"צ לקדש רק ידו א' או רגל א' כנ"ל ומכל מקום צ"ע. וא"ד למה שמבואר גבי קודש נטמא ידו א' גם השני צריך טבילה דהתם מעלות דרבנן לענין טבילת ידים ע"ש אבל כאן לענין קידוש מן התורה אין לנו רק מה שצריך מקדש. והנה הרהמ"ח כת' כאן גבי דיני המצוה דהיוצא חוץ לחומת העזרה טעון קידוש כו' ואם קידש היום צריך לחזור ולקדש למחר שהידים נפסלות בלינה עמש"ל דאין דיניהם שוים דביוצא בדיעבד עבודתו כשרה דהוא אבעיא ולא"פ ובלינה אף בדיעבד עבודתו פסולה גם מ"ש הרהמ"ח שמצוה לרחוץ בשחרית פניו ידיו ורגליו א"י כוונתו דכבר כ' מצות קידוש וגם פניו אין נזכר בשום מקום שצריך לרחוץ פניו ומבואר בש"ס רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום לכבוד קונו ואינו ענין לכאן והוא בודאי טעות המעתיק ומ"ש לא מכלי חול ה"ה בכ"ש בחוץ כמש"ל גם מ"ש ושאין מכניסין ידיהם לתוכו ג"כ בדיעבד העבודה כשרה כמש"ל ומ"ש בענין נט"י אין רצוני להאריך כאן בדבר הנהוג האידנא וצריך חיבור מיוחד לה' נט"י:
ב[עריכה]
ונוהגת כו'. עיין ר"מ פ"ט מהב"מ דכהן טמא ומחוסר בגדים ושלא רחץ יו"ר חייב עכאו"א ועראב"ד וכ"מ. וזר שעבד בלא רחץ יו"ר א"ח אלא א' משום זרות. והנה החיוב מיתה בלא רחוץ מבואר מש"ס ומר"מ שם דאח"מ רק בעבודות שהזר חייב עליהם כגון עבודה תמה ועבודת מתנה ולא עבודת סילוק ע"ש ושאר עבודות אח"מ רק עבודתו פסולה ועיין בלשון הר"מ שם ה"י שכת' הטמא כו' ושלא רחץ כו' א"ח רק על העבודות שזר חייב עליהם ועל שאר עבודות באזהרה שיגרת לישנא הוא ונקט אגב טמא כו' כי לא רחוץ אינו באזהרה רק מ"ע והוא א' ממ"ע שחייבים עליו מב"ש ואין לוקין וער"מ פי"ט מה' סנהדרין מבואר להדיא וז"פ. והר"מ בפרק זה מביא עוד דין דהנכנס לעזרה אפילו טהור צריך לטבול והוא ביומא ד"ל ויש שם פלוגתא אי טבילה זו מן התורה או רק מד"ס ופוסק הר"מ פ"כ מהעיוה"כ כר"י דהוא רק מדרבנן ואין מחלל עבודה לכ"ע ע"ש בסוגיא ובש"ס שם אבעיא אם פוסל חציצה בטבילה זו ומסקינן דפוסל והר"מ אינו מביא זה בפי' רק מדסתם שם דפוסל חציצה וסמך לי' אמ"ש במקוואות דפוסל חציצה בכל הטבילות ובמשנה מבואר דאין אדם נכנס בעזרה לעבודה עד שיטבול וע"ש בתוספות שכתבו דל"ד לעבודה אלא אפילו ביאה ריקנית צריך טבילה מדרבנן ומביאין כן בשם הירושלמי והר"מ כאן מביא גם כן לשון המשנה לעבודה ופוסק צריך לפרש דבריו אפילו שלא לעבודה ועיין בת"י פלפלו בזה וכתבו דעכ"פ קצת עבודה בעי כגון סמיכה ותנופות אף דהם עבודות זרים מכל מקום חייבים בטבילה זו וטבילה זו נוהג הן בכהנים הן בזרים ע"ש ועיין בהלכות מח"כ. ויש לפלפל בד' הר"מ מש"ס דיומא אך איני עומד כעת בזה. והנה עשה זו לענין תשובה יתבאר בפרשת נשא וחרש שוטה וקטן פטורים ככל מ"ע שבתורה דאינם ב"ח והיא רק בזכרי כהונה וג"כ בחללים כגוונא דאינם מחללין עבודה עיין לעיל פרשת תצוה מ"ש בחללים דין מחב"ג. והנה מש"ל דפעמים אין צריך אלא ידיו או רגליו עיין בספרי פרשת קרח פ' קט"ז מבואר שם אי מה להלן (היינו עבודה במקדש) מקדש ידו"ר מקום שצריך יו"ר מקדש יו"ר מקום שא"צ אלא ידיו אינו מקדש אלא ידיו כו' מבואר כמ"ש אף דשם מיירי לענין נט"י דרבנן מכל מקום מוכח כמ"ש ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |