מנחת חינוך/סא
מנחת חינוך 
סא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
לדון דיני מפתה. עיין בכתובות ור"מ הלכות נערה בתולה ואכתוב בקיצור הדינים ב"ה. המפתה בתולה שהיא מבת ג' שנים וי"א ואילך שהיא קטנה עד י"ב שנים שהיא נערה או מבת י"ב שנים שהיא נערה עד ששה חדשים שבאה לכלל בגר הן קטנה או נערה חייבה תוה"ק להבועל שיתן קנס חמשים סלעים של כסף מזוקק אם יש לה אב צריך ליתן הכסף הזה לאביה ואם אין לה אב יבואר אי"ה לקמן ודוקא אם אינו כונסה כגון שאינו רוצה לכנוס או הבת אינה רוצית להנשא לו או האב א"ר להשיאה לו בכל אלו צריך ליתן קנס אבל אם כנסה אינו משלם קנס ואם אפילו רוצים לכנוס אך שאסורה עליו אפילו שני' מכל מקום כיון דאסור לכנוס בודאי אין מניחים להם להנשא ומשלם קנס אך באשה האסורה לו אם עבר וכנסה אף דכופין אותו להוציאה נפטר מהקנס דלענין זה מהני הנשואין בדיעבד לפטרו מקנס וע' ש"ס דיבמות דנ"ט גבי אנוסת עצמו ובמ"ל ה"ג שהעלה דל"ד בעולה לכה"ג שמבואר שם בגמרא שמהני נשואין לפטרו מקנס אלא אפילו ח"ל כ"ה דקדושין תופסין מהני הנשואין לפטרו מקנס אך אם היא מאותן שאין קדושין תופסין כלל לא מפטר ע"ש. ונראה מהש"ס דתופס לישנא דכניסה אימת כשלא יכנוס וכן ביבמות ואם נשא כו' כדי לפטרו כו' דוקא נשואין פוטרים מקנס אבל קדושין לחוד לא ואם חוזר לאחר קדושין ומגרשה צריך לשלם הקנס וכ"ה לשון הר"מ כאן המפותה שא"ר להנשא כו' ונתרצו וכנסו כו' נראה דתלוי דוקא בנשואין. ואפשר ליתן טעם להשמטת הר"מ ד"ז דואם נשא פסולה פטור מקנס ועיין במ"ל עמד בזה ואפשר דהר"מ לשיטתו דחופת נדה אינו חופה כיון דלא חזיא לביאה עיין בדבריו פ"י מה"א ואפשר שגם אפילו לאחר ביאה לא נקראת נשואה עשעה"מ קונטרס חופת חתנים אם כן באשה פסולה ל"ה נשואה כלל רק קדושין ולא מפטר מקנס. אך כבר הסכימו האחרונים דבפסולות מודה הר"מ דיש חופה רק בנדה חולק ע"ש בשער המלך באריכות ובאה"ע סי' ס"א על כל פנים זה נראה מבואר דכאן תלוי בנשואין דוקא ולא בקדושין וז"ב.
והנה הא דאם המפותה מעכבת להנשא משלם קנס אף דהאב רוצה וקידשה והשיאה לו כי בקטנות ובנערות יכול האב לקדשה ולהשיאה בע"כ למי שרוצה כידוע מכל מקום מהני מיאון דידה שצריך לשלם קנס כ"ה בתוס' כתובות ל"ט ע"ב ד"ה אין לי וקדושין מ"ו וכאן מיירי בין בפיתה לשם אישות או שלא לשם אישות לפסק הלכה ואין כאן מקומו להאריך בזה. ובהפלאה שם כתב דה"ה אם האב לא הי' רוצה ומת ונשאת בעצמה לו או שהאב לא הי' רוצה ונתבגרה ונשאת לו אף דהיא עתה ברשות עצמה להנשא וגם הקנס שייך לה מכל מקום מהני מיאון אביה שצריך לשלם קנס כמו שמהני מיאון דידה אף שהאב משיאה בע"כ מכל מקום מהני המיאון לקנס ה"נ מהני מיאון האב אף שהיא ברשות עצמה ע"ש. ולשון הר"מ כאן ואם רצה וכונסה אינו משלם קנס אלא כותב לה כתובה כשאר הבתולות ובמ"ל הביא דיעות אי כתובה זו כיון דהיא בעולה אינו אלא מנה ובר"מ ורש"י נראה דהוא גזירת הכתוב דצריך לכתוב כתובה כבתולה וע' פ"י דל"ט מביא גם בשם מכילתא דהגם דכתובה היא דרבנן להרבה שיטות ובפרט בבעולה כה"פ סוברים דאינו אלא דרבנן מכל מקום כאן הוא גזירת הכתוב דחייב ליתן לה כתובה והקנס יצא בכתובה ע"ש ובמ"ל באריכות. וז"פ דדוקא אם אינו נותן קנס הכתובה היא מן התורה אבל אם נותן קנס כגון שמיאנה והשיאה אביה בע"כ דמשלם קנס אם כן א"צ לכתוב לה כתובה רק מדרבנן שלא תהא קלה בעיניו להוציאה עיין בש"ס וז"פ.
ובבעילה שלא כדרכה דעת הר"מ כאן פ"א ה"ח דעל שלכ"ד אינו חייב קנס כיון דלא הי' השרת בתולין וכ"נ דעת רש"י בסנהדרין דע"ג ובתוס' שם ויבמות נ"ט מביאין ראיות דחייב קנס אף שלכ"ד וער"נ פא"נ תמה על הר"מ דאין לדחות סוגיא מפורסמת דמוכח דחייב על שלכ"ד בשביל סוגיא דסנהדרין דיל"פ כפי' התוס' ע"ש. ואם הרבה אנשים באו עליה שלכ"ד לדעת הר"מ בודאי פטורין ולהתוס' אף דהוי ביאה לענין קנס מכל מקום כולהו משלמין קנס דעדיין בתולה היא כמבואר בקדושין דף יו"ד. ואם היתה העראה לבד אפילו השיר בתולי' למה דקיימא לן העראה זו הכנסת עטרה ואז משיר בתולים בתוס' סנהדרין ויבמות שם מסופקים אי חייב קנס ואח"ז הביאו בשם ירושלמי וגם ראי' מש"ס דילן דמחייב קנס בהעראה לבד ע"ש ובר"מ אינו מבואר ד"ז דהעראה לענין קנס. ובתולה זו אם היתה מח"כ או מח"ל אם התרו בו דחייב מלקות פטור מקנס דקלב"מ ואם לא התרו בו חייב קנס דח"מ שוגגין חייבין בתשלומין ואם היתה מחייבי מב"ד אפילו לא התרו בו פטור מקנס דח"מ שוגגין פטורים מתשלומין כ"ה בש"ס ור"מ כאן ובטור אה"ע ואם התרו בו משום לאו דלא יהי' קדש או קדשה מכל מקום אין לוקין על לאו דקדשה רק בהפקירה עצמה לכך עיין ר"מ כאן ובאה"ע סי' כ"ו ומבואר כאן בר"מ ומובא בטור ג"כ דד"ז של מפותה אינו אלא בנקרה מקרה אבל המפקיר את בתו לכך חוץ שלוקין משום קדשה אלא אפילו בלא התרו בו מכל מקום בהפקיר' עצמה או אביה הפקיר אותה לא חייבה התור' בקנס כלל ואינ' בדין מפות' עיין ר"מ כאן ובראב"ד.
והנה כתבנו לעיל דמבת ג"ש וי"א עד שתבגר יש לה דין זה דמפות' זה דעת הרי"ף והר"מ והרב' ראשונים דפסקו כרבנן דקטנה יש לה קנס ודעת ר"ת מובא ברא"ש וטור דאין לקטנה קנס דפסקו כר"מ דכ"מ שיש מכר אין קנס. ולכאורה נרא' דאף לרה"פ כרבנן מכל מקום בקטנות אין לה דין מפותה כיון דקיימא לן פיתוי קטנה אונס הוא אם כן ה"ל כאונס דנותן קנס אף כשכונס וכן שותה בעציצו כדין אונס אם כן כל הדינים שכתבנו במפותה הוא דוקא בימי נערות אבל בקטנותה ה"ל דין אונס שיבואר לקמן ב"ה. אך דעת הר"מ ידוע היא שפוסק דקטנה יש לה רצון עפ"ב דסוטה. אך לדעת החולקים וסוברים דאין לה רצון אם כן הו"ל דין אונס. אך אפ"ל דלדין זה ה"ל דין פיתוי וצ"ע. ולא ראיתי מי שהתעורר בזה. שוב האיר השם את עיני ומצאתי בס' כתובה ד"מ התעורר בזה וכתב דהר"מ דס"ל פיתוי קטנה הוי פיתוי הוציא מסוגיא שם ולהפוסקים החולקים יש לה דין אונס וצ"ע. ואם פיתה יתומה שאין לה אב דעת הר"מ והרהמ"ח והרבה פוסקים כיון דאין לה אב וקנסה לעצמה אין לה קנס כיון דנתפתתה מחלה ובתוס' רפא"נ ובר"נ כ' שהיא פלוגתא אם יכולה למחול קנס דה"ל דבר שאינו ברשותו דאינו זוכה בקנס עד העמדה בדין דאי בעי מודה ומיפטר וע"ש בסוגיא ובראשונים. וכ"ז בנערה אבל קטנה אפשר יש לה קנס אף להסוברים דמחלה מכל מקום קטנה לאו בת מחילה היא בעניני ממון ואין מעשיה כלום בלא הגיעה לפעוטות ובהגיעה לפעוטות ל"מ מחילתה אלא מדרבנן אבל מד"ת ל"מ מחילה עח"מ סי' רל"ה והתעורר בזה כאן במ"ל פ"ב ד"ה ומשלם והניח בצ"ע. ותמוהים דבריו לע"ד דמבואר בר"מ פ"י מה' מלכים ה"ג דגיורת קטנה שמטבילין אותה ע"ד ב"ד דאם הגדילה יכולה למחות ע"כ אם בא על קטנה שהטבילוה ב"ד הקנס וכתובתה ישליש עד שתגדיל וכו' מבואר דקטנה מפותה יתומה י"ל קנס והתם אין לה אב וע"כ הטעם דקטנה א"י למחול וצ"ע על המ"ל שמסופק בזה וע' תוס' כתובות מ"ב ד"ה לאבי' ואין כאן מקומו להאריך:
ואלו שאין להם קנס. א הבוגרת לא מטעם מחילה אלא הוא גזירת הכתוב ואפילו בא עליה באונס ועמש"ל במקומו: ב הממאנת והיינו שמיאנה מן הנשואין דהיא בחזקת בעולה ולא מיירי ביש לה אב והשיאה אביה ונתגרשה דיש לה דין יתומה בחיי אב ואח"ז נשאת ומיאנה דבלאו הכי אין לה קנס מחמת הנשואין ראשונים כמבואר לקמן אלא מיירי שאין לה אב ונשאה ומיאנה אין לה קנס אח"כ אבל אם מיאנה מן האירוסין כיון דע"כ אין לה אב כמ"ש כיון דמיאון עוקר הקדושין ה"ל כקטנה וכנערה דעלמא שאין להם אב דיש לה קנס אך בנערה יש דיעות כיון דשייך לעצמה מחלה וי"ס דל"מ מחילה בקנס כמש"ל ובקטנה נראה דאין יכולה למחול כמש"ל. ואפ"ל דכאן בממאנת מן הנשואין או בנשואה גמורה שהשיאה אביה ונתגרשה דמבואר בר"מ דאין לה קנס דהיא בחזקת בעולה אפשר אם יש עדים שלא נסתרה היא בחזקת בתולה ויש לה קנס עיין ר"מ כאן ופי"א מהלכות אישות לענין ט"ב שלא הביא כלל אי יש עדים ועאה"ע סי' ס"ז אם כן אפשר דסובר ביש עדים יש לו ט"ב ג"כ ומכ"ש קנס ע' כתובות א' ע"ב ובדי"ב. ואפילו לסברת התוס' הטעם אף דאיכא עדים אין לו ט"ב דאינו סומך על העדים דסובר דלשבחא אומרים כן וכונס אותה בחזקת בעולה אבל כאן ל"ש זה ואינו תלוי בו ע"כ נלע"ד באיכא עדים שלא נסתרה לענין קנס ה"ל כבתולה הן לענין אונס והן למפותה וע"ש בסוגיא כתובות י"ב וצל"ע היטב. ולפמ"ש דאפילו לא מיאנה והיא תחת בעלה ופיתה אות' כיון דהי' עדים שלא נבעלה מבעלה והיא בתולה אם כן יש לה קנס לפמ"ש דקטנה מפותה ל"ש מחילה או לשיטות דל"מ מחילה בקנס כמש"ל אם כן יש לה קנס כדין יתומה ומב"ד אין כאן דאינה א"א אלא מדרבנן כידוע אם כן שייך קנס אפילו תחת בעלה עדיין ולמי שייך הקנס אם לה או לבעלה אין כאן מקומו. ואפשר מדרבנן אין לה כל דתיקון כו' אבל מן התורה ודאי יש לה קנס וז"פ ועיין בס' הפלאה דל"ה התעורר בזה:
ג) האיילונית כ' הר"מ דאין לה קנס והרהמ"ח סובר ג"כ כהר"מ ע"ל פ' תצא מצות אונס והראב"ד והטור תמהו על הר"מ דמבואר בש"ס דכתובות דזה דוקא לר"מ דסובר קטנה אין לה קנס ובאיילונית אין לה ימי נערות דמקטנות' יצאה לבגר כמבואר ביבמות ג"כ אבל לרבנן דקטנה יש לה קנס אם כן איילונית בקטנותה יש ג"כ קנס עיין בכ"מ ובטור. והנה לדעת הר"מ דאין לה קנס אם כן אפילו קודם י"ב שנה אם נראו קצת סימני איילונית דעכ"פ יצאה מכלל הרוב לא יוכל האב לתבוע קנס עמ"ל פ"ד מה' עבדים ולדעת הראב"ד קודם י"ב שנה מגיע בודאי קנס דהיא קטנה אך אחר י"ב שנה ולא הביאה סימני נערות יש לה קצת סימני איילונית א"י לתבוע דלמא היא איילונית ונעשית בוגרת למפרע כרב ביבמות עיין ודוק בדין אם נעשה למפרע גדול או לא והבאתי כ"פ בחיבורי:
ד) ה) החרשת והשוטה דעת הר"מ שאין להם קנס ובראב"ד השיגו והובאו דבריהם בטור ובמ"ל פי"א מה' אישות ה"ח האריך מאוד וע"ש ד"ה זאת תורת הביא הרבה דעות דס"ל כהר"מ דאין להם קנס והרבה סוברים כראב"ד דיש להם קנס. והנה להסוברים דיש קנס לחרשת ושוטה ל"מ ביש לה אב דיש לאב קנס הן בקטנות והן בנערות ככל נערה בתולה אלא אפילו אין לה אב והיא נערה יש לה קנס אפילו להסוברים דמחלה מכל מקום שוטה לאו בת מחילה היא וכן חרשת עח"מ סי' רל"ה ואם יש להם אב והשיאה אביה נפטר מקנס כי הוי נשואין מן התורה אבל באין להם אב בשוטה כיון דאין להם קדושין ונשואין כלל אף מדרבנן אם כן בודאי לא נפטר מקנס אך בחרשת שיש לה נשואין מדרבנן אפשר כיון דתיקנו רבנן נשואין נפטר מקנס אם נשא אותה או אפשר דלא נפטר וד"ז אי דרבנן מפקיע ד"ת הדברים עתיקין בכ"מ בש"ס אך על כל פנים במגרשה בודאי יש לה הכתובה מן התורה להשיטות שהבאתי לעיל דיש למפותה כתובה מן התורה במגרשה דאם דרבנן לא מפקיע ד"ת אם כן יש לה בתורת קנס ואם הדרבנן מפקיע ד"ת והוי כאילו הי' הנשואין מן התורה מכל מקום במגרשה מחויב ליתן לה אפילו בנשואה מן התורה כמש"ל אך לשיטות שאין סוברים כן וסוברים דיש לה רק כתובת בעולה יש נ"מ אי דרבנן מפקיע ד"ת או לא. ומוכת עץ אי יש לה קנס אינו מבואר בר"מ ובטור מביא דיעות בזה ועמ"ל מה שפלפל בזה. והנה להסוברים דיש למ"ע קנס אם כנסה דנפטר מקנס אך יש לה כתובת בתולה להסוברים דמפותה יש לה כתובה מן התורה כבתולה דכך גזירת הכתוב כמש"ל אם כן ה"נ ולפי זה משכחת לה מ"ע כתובתה מאתים בכה"ג ע' בסוגיא דכתובות:
ו) מי שיצא עלי' ש"ר בילדותה כגון שבאו שנים והעידו שתבעה אותם לזנות עמה אין לה קנס כ"ה בש"ס ור"מ כאן וערש"י הטעם כיון דפרוצה כ"כ הו"ל בחזקת בעולה וכ"נ מהש"ע. ור"מ ספ"ב כ' הטעם שהיא בחזקת שהפקירה עצמה לד"ז מרצונה ובהפקירה עצמה אין לה קנס כמש"ל וער"נ ובש"מ שם:
ז) המגורשת מן הנשואין ועדיין היא בתולה וכבר כתבתי לעיל דאפשר ביש עדים שלא נסתרה עמו אפשר יש לה קנס עיין לעיל אך אפילו אם יש לה קנס הוא לעצמה כי אינה ברשות אביה ובקטנה יש לה כמש"ל ובנערה תלוי בשיטות אי מהני מחילה במפותה כמש"ל:
ח) ט) י) הגיורת והשבוי' והמשוחררת שנתגיירו ושנשתחררו ושנפדו פחותה מבת ג"ש וי"א יש להם קנס ובגיורת ומשוחררת קנסה לעצמה ובמפותה כפי השיטות שכתבנו לעיל בקטנותה או אפילו בנערותה דאין להם אב דה"ל כקטן שנולד ושבוי' יש לה אב הקנס לאביה. ואם נתגיירו ונשתחררו ונפדו מבג"ש ואילך אין להם קנס דהם בחזקת בעולה וע' תוס' דל"ו ובש"מ שכתבו דאע"ג דשבוי' רק מדרבנן אסורה לכהונה מחמת חשש שנבעלה אבל מן התורה היא בחזקת בתולה מכל מקום חכמי' עשו אותה כבעולה ממש ורבנן אפקיעו לקנס משום גזירה שלא תנשא לכהן. נראה דוקא כאן אבל בחרשת או קטנה שמת אביה ונשאת להמפתה דאין נשואין אלא מדרבנן אפשר לא הפקיעו הקנס ואפשר דל"ד בכ"ע ע"י דרבנן נפקע הקנס מן התורה ועמש"ל. וז"פ דחוץ מה שמחזיקין שפחה לבעולה דאפילו בנשתחררה אין לה קנס מטעם זה בלא זה כ"ז שלא נשתחררה אין לה קנס דלאו בכלל בת ישראל הוא רק בנשתחררה דה"ל כישראלית לכ"ד מכל מקום אין לה קנס מחמת דהיא בחזקת בעולה. ועפמ"ג פתיחה הכוללת לאו"ח נסתפק בבא על ח"ש וחב"ח שהוולד ג"כ ח"ש וחב"ח כמ"ש כ"פ בח"ז אפשר דמשמרת עצמה כיון דהיא חצי' ב"ח אם כן אפילו נשתחררה חצי' השני למעלה מבג"ש וי"א אפשר יש לה קנס מצד חב"ח לאביו דמצד חב"ח יש לה אב או אם אין לה אב ושייך לעצמה כיון דהיא חב"ח אפשר היא בחזקת משומר' אם כן בנשתחררה למעלה מבג"ש חצי הקנס שייך לאביה דעל החצי יש לה אב וחצי הקנס שייך לעצמה דעל החצי שנשתחררה אין לה אב או אפשר אפילו בכה"ג ה"ל בחזקת בעולה ואין לה קנס וצ"ע יעו"ש.
והנה הבת מח"ש וחב"ח דהיא ג"כ ח"ש וחב"ח ונשתחררה פחותה מבג"ש וי"א דהיא בתולה ודאית ולאחר ג"ש נתפתית אם אין לה אב שייך לה הקנס אם נאמר דמפותה לעצמה ואינה מוחלת כמש"ל אך אם האב קיים אם כן על חב"ח יש לה אב אבל על ח"ש שנשתחררה אין לה אב ודאי חצי קנס צריך ליתן לאביה וחצי קנס שייך לה אם נאמר דאינה מוחלת צריך ליתן לה החצי ואם נאמר שבכ"ע מוחלת אין לה רק לאב צריך ליתן החצי שלו. ואני מסופק בכה"ג דמצד חצי' יש לה אב ועל החצי אין לה אב אם האב קיבל קדושין בשביל החצי שלו אי הוי מקודשת כלל כמבואר בגיטין פ' השולח דחצי אשה אינה מקודשת רק בח"ש כיון דלא שייר בקניינו וזו שפחה חרופה האמורה בתורה אם כן אפ"ל דזה ג"כ הוי לא שייר בקנינו דהאב אין לו שום כח על חצי השני אם כן הו"ל כמו ח"ש וחב"ח ומתקדשת לאשם ולמלקות. א"ד דוקא ח"ש דחלק השפחות אינה בת קדושין כלל אבל חב"ח השני' היא בת קדושין ל"מ כשהיא נערה בשעה שקבל האב קדושין דהיא ג"כ יכולה לקדש עצמה חצי דידה ה"ל שייר בקנין אלא אפילו היא קטנה ל"מ לשיטות המובא במ"ל פ"ד מה"א דקטנה יכולה להתקדש לאחר שתגדיל אם כן הו"ל בת קדושין אלא אפילו להסוברים דא"י להתקדש לאחר שתגדיל ע"ש מכל מקום על כל פנים בת קדושין היא רק שאין לה אב ול"ד לח"ש דאינה בת קדושין כלל אם כן הו"ל שייר בקניינו ואינה מתקדשת כלל אף לחלק האב דה"ל חצי אשה ונ"מ ג"כ אם האב קידש החצי שלו ואח"ז נתגדלה אם נאמר דהי' חל הקדושין אפשר עתה גמרו או פקעו כמבואר שם בהשולח ואם אין חלין כלל אין כאן קדושין כלל ונ"מ כאן ג"כ אם נתפתתה והשיאה האב אי אמרינן דאין חל כלל הקדושין אם אינה רוצית יוצאת מאתו וחייב בקנס ואם הקדושין והנשואין חלין אפשר דאין לה ולאביה קנס כי כנסה ונפטר מהקנס או על כל פנים על חלק אביה נפטר או דלא הוי קדושין כלל וחייב בקנס ועיקר הספק בעזה"י יבואר בענין קדושין כי שם מקומה ויען כי בעת כתבי זה נתעורר לי ההערה הנ"ל ע"כ כתבתיה כאן.
והנה אפ"ל דאפילו בשפ"כ כיון דדינה כישראלית למצות אפשר חייב ג"כ בקנס אם פיתה אותה אך מחמת דהוי בחזקת בעולה אבל בל"ז אפשר חייב בקנס ונ"מ בח"ש וחב"ח אי אמרינן דהיא בחזקת משומרת אפילו לא נשתחררה עדיין מגיע חצי קנס לאביה וחצי קנס לרבה. ול"מ גילוי לזה דש"כ לא יהי' הדין כאשה רק מחמת דהיא בחזקת בעולה אבל אם היא בחזקת משתמר' בכה"ג שכתבנו מגיע קנס גם על חלק השפחות. ואפ"ל כיון דלאו בת הוי' היא כלל בחלק שפחות ע"כ נתמעט מקנס ע' כתובות ד"מ ע"ב דר"מ ממעט קטנה מולו תהי' לאשה במהוה עצמה כו' וחכמים מרבינן כו' ועמ"ל פי"א מהלכות אישות ד"ה אך עדיין וע"כ לא מרבינן אלא קטנה דעכ"פ בת הוי' היא ע"י אביה או מח"ז וכשתגדל תהיה ראוי' עמ"ל שם גבי חרשת ושוטה אבל בש"כ דליכא צד הוי' כלל נתמעט מקנס ג"כ ע"ש במ"ל. וקטנה או נערה שנתארסה ונתגרשה אפילו יש לה אב דהדין לכל הדברים חוזרת לרשות אביה מכל מקום לענין קנס יש לימוד ע"ז לר"ע דקנסה לעצמה ודעת הר"מ כיון דקנסה לעצמה ממילא מפותה אין לה קנס דמחלה וכבר הבאתי דיש סוברים דקנס א"י למחול וגם אפשר בקטנה אף הר"מ מודה דלאו בת מחילה הוא כמש"ל וא"צ לכפול. ולפמ"ש דאפשר ח"ש וחב"ח יש לה קנס דהיא בחזקת משומרה אם כן אפ"ל אם קידשה אביה כי על חלק ב"ח יש לה אב כמש"ל ה"ז שפחה חרופה והבא עליה אינו במיתה רק באשם ואח"ז נתגרשה אפשר כיון דעל הקדושין לא הי' מיתה לא הוית בכלל מאורסה ושייך הקנס לאביה כי אפשר אינה נקראת מאורסה אלא קדושין שחייבין עליה מיתה אבל קדושין כאלו לא נקראת מאורסה. וגם אפ"ל דאפילו לא נתגרשה עדיין מגיע קנס כי בכלל מאורסה אינה וגם אין ח"מ להמפתה לומר דמיתה פוטרת מתשלומין וא"כ מגיע קנס לאביה וצ"ע. וגם אם נאמר דקטנה מפותה יש לה קנס אף באין לה אב אם נתקדשה מדעת אמה ואחיה דמתקדשת מדרבנן למיאון אפילו בעודה מקודשת אם בא עליה יש לה קנס ואפשר כל דתיקון רבנן כו' והוי א"א גמורה וצ"ע.
ואם בא עליה ומתה קודם העמדה בדין פטור מקנס וא"צ ליתן להאב דגזירת הכתוב הוא לאבי הנערה ולא לאבי מתה ודוקא קודם העמדה בדין אבל לאחר העמדה בדין זכה האב כ"ה בר"מ כאן ספ"א מהש"ס ומכ"ש באין לה אב ומתה קודם העמדה בדין פטור דאין אדם מוריש קנס ליורשיו ע' פ' נערה. ואם יש לה אב וקודם העמדה בדין בגרה או מת האב או נשאת דכל הנהו מוציאין מרשות האב הקנס שלה ואם עמדה בדין קודם שבגרה או נשאת הרי הוא של אביה דהאב זכה משעת העמב"ד ואם מת יורשי האב יורשים את הקנס והכל מבואר בפ' נערה ור"מ כאן ספ"ק. ובד"ז דבגרה או נשאה או מת האב קודם העמדה בדין דהקנס שלה זה דעת הר"מ אבל הראב"ד השיג ע"ז בהשגות וכ' במת האב וכי יורשת אביה היא והכסף משנה תמה על הראב"ד הלא דברי הר"מ מבוארים במשנה ועמ"ל שכ' דעת הראב"ד כדעת י"מ דמביא הר"נ במשנה דנערה דדוקא באנסה הדין כך אבל במפותה אף דבשעת בעילה הי' לה אב מכל מקום כיון דמת אח"כ אגל"מ דהי' הקנס שלה ומפותה מחלה ע"ש והטור אינו מביא כלל דעת הראב"ד. ונראה פשוט גבי מפותה דהדין דדוקא נתחייב קנס במיאן אחד מהם אבל אם כנס פטור מקנס. נ"פ דהמיאון צ"ל בב"ד בשעת העמדה בדין דאם מיאן א' שלא בב"ד מכל מקום עדיין לא נתחייב קנס כי קנס צ"ל מחייבין הב"ד אשר ירשיעון אלקים כתיב וקודם לזה לא נתחייב כלל אם כן אח"כ אם בא לב"ד ונתרצו וכנסה בודאי נפטר מהקנס כי לא נתחייב קודם לזה אך אם כנסה קודם העמדה בדין ודאי נפטר מקנס דיכול לפטור אבל להתחייב בודאי ל"מ בלא ב"ד. ובשעת העמב"ד אם מיאנו וחייבו הב"ד אותם בקנס ואח"ז רצו וכנסה ודאי פשוט דלא נפטר מהקנס דהוי כאחר כיון דכבר נתחייב ונותן הקנס לאבי' כיון שעמד בדין כמבואר לעיל דבהעמב"ד זכה האב תיכף וז"פ. ואם עד שלא עמדה בדין נתארסה מכל מקום שייך הקנס לאביה כי אירוסין אינם מוציאין מרשות האב עיין ר"מ כאן ובש"ס והנה התשלומין הזה הוא קנס וצריך לשלם מעדיות עבב"ק ד"ה. והאומר פתיתי בתו של פ' פטור דמב"ק פטור ואם באו עדים אח"כ תלוי אם מחייב עצמו כו' הכלל דזה הוא קנס ככל הקנסות שבתורה.
ופשוט באותם הנשים שאין להם קנס מחמת דמחזיקין להו כבעולה כגון גיורת ושפחה ושבוי' שנתגיירו יתר על ג"ש וי"א או שהוחזקה בש"ר וכדומה והוא עצמו מודה שהיתה בתולה ודאי פטור כיון דעפ"י עדים פטור וא"י לחייבו רק מחמת הודאת פיו ה"ל מב"ק ופטור דה"ל מרשיע א"ע כנ"פ. ועמ"ל פי"א מה"א כתב דלהרז"ה בחו"ש אי טעין אין לה קנס אך אם לא טען יש לה קנס ול"ש מב"ק בשביל שלא טען ע"ש בד"ה ודע כו'. זה דוקא דבסתם חייב ל"ה מב"ק בשביל שלא טען אבל אם בסתם פטור כהנהו שהם בחזקת בעולה אך ע"י הודאתו נתחייב ה"ל מרשיע א"ע ופטור מטעם מב"ק כמ"ש כנ"פ. ונ"ל דגיורת או שפחה יותר מבג"ש וי"א אך יש לה עדים שלא נבעלה קודם כגון שלא זזה כו' חייב בקנס ואף אם נאמר דלענין כתובה אין לה אלא מנה גבי כתובה לא פלוג רבנן או אפשר דלא סמיך אעדים דסובר דלשבחא קאמרי עמש"ל וכ"ה בר"מ להדיא פי"א מה"א ה"ב ז"ל ומכל מקום תקנו חכמינו זכרונם לברכה לאלו כתובה מאה כו' הואיל והם בחזקת בעולות תקנו לאלו מאה בין נבעלה או לא נבעלה כו' הרי דתקחז"ל הי' כן ומכל מקום נוכל לומר ביש עדים כתובתה מאתים כי הוא כולל שם ג"כ נשאת ולא נבעלה ובנשאת ולא נבעלה ביש עדים לא בריר היאך דעת הר"מ ע' לעיל אבל כאן דחייב מן התורה קנס אפשר דוקא בליכא עדים אבל איכא עדים לא הפקיעו ד"ת. ובכתובה דעת הר"מ דהוא דרבנן הם אמרו והם אמרו אבל כאן אפשר לא הפקיעו חכמינו זכרונם לברכה בודאי בתולה כגון ביש עדים וכ"נ מדהתו"ס כתובות ל"ו ע"ב בד"ה ואלו שהקשו למה שבוי' אין לה קנס הלא מן התורה היא בחזקת בתולה ופי' משום גזרה שלא תנשא לכהן עשאוה כבעולה לכ"ד משמע דוקא משום הך גזיר' דכהן הפקיעו חכמינו זכרונם לברכה הקנס אבל בלאו הכי לא הפקיעו ד"ת אם כן בגיורת דל"ש הך גזרה דאפילו פחות מג"ש אסורה לכהן ויש לה קנס אם כן מה שאין לה קנס ביתרה מג"ש היינו מן התורה ה"ל על כל פנים ספק בעולה אם כן ביש עדים יש לה קנס מן התורה וחז"ל לא הפקיעו כלל כנ"ל. וגם נ"ל בשבוי' באופן דמותרת לכהן כגון דאיכ' ע"א אפילו עבד או שפחה עאה"ע סי' ז' ל"ה בכלל שבוי' כלל ויש לה קנס וגם לענין כתובה נ"ל דיש לה מאתים כיון דתז"ל התירו לכהן לאו שבוי' היא כלל וז"פ.
וכבר הבאתי לעיל בחיבורי מהש"ס דב"ק דמב"ק אינו נפטר בהודאתו אלא אם כן הודה בפני הבע"ד ושלא בפני הבע"ד ל"ה הודאה לפטרו ע' דף ק"ח ע"ב תבעוהו שומר. נ"ל כאן אם יש לה אב אין הודאתו פוטרתו רק אם הודה לפני האב אבל הודאה שלא בפני האב רק בפני המפותה אינו מועיל לפטרו ואם הביא האב עדים אח"כ ודאי צריך לשלם לו דעיקר הבע"ד הוא האב דשייך לו הקנס ואפשר אפילו אם מת האב אחר שהודה בפני הבת מכל מקום מהני אם הבת מביאה עדים וצריך לשלם לה קנס אף דעתה הבת הוא בע"ד דשייך לה מכל מקום בשעת הודאתו הי' שייך לאב ולא לה וה"ל הודאתו אז כמודה לפני אחר שאינו בע"ד ולא נפטר בהודאתו. מכל מקום בזה צ"ע לפי דעת הראב"ד והר"ן שהבאנו לעיל דסוברים דאגמל"מ דהי' שייך לה ומהני מחילה ה"ה אפשר דמהני הודאתו ולדידהו נ"מ באונס דוק. והנה במ"ש דביש לה אב ל"מ הודאתו לבת לפטור מקנס דה"ל שלב"פ בע"ד עיין בפ"ב שם נראה דזה דעת הראב"ד והכסף משנה כ' אף דתשלומין שלו מכל מקום כיון שע"י זכה האב שפיר ה"ל הבת תובעת ע"ש אם כן אפשר דמהני הודאה לבת וצ"ע. וכל האישים הזכרים חייבים בקנס חוץ מחו"ש דלאו בני חיובא נינהו וע"כ אפשר דחייב בקנס וחוב עליו כשישתפה. אך אפשר כיון דלאו בר הווי' הוא כלל אין חילוק בין מצדה או מצדו ופטור כמש"ל. וח"ע וחב"ח עס"י מ"ד דהוי ספק קדושין אם קידש אשה אם כן ספק אי חייב בקנס וא"מ מידו. ואנדרוגינוס תלוי בשיטות אם ה"ל ספק זכר א"מ מידו ולהשיטות דהוי ודאי זכר חייב. ולהראב"ד בה' שופר צ"ע. ובמ"ל פ"א מסופק אם פיתה יבמה לשוק וכנסה כיון דפסקינן דיבמה לשוק הוי ספק קדושין אם הנשואין פוטר אותו מהקנס כיון דהוי ודאי בחיובא וס' בפטור ע"ש דדעתו דפטור ואין כאן מקומו להאריך בדין ס' ממון והמ"ל ס' שלו להסוברים מפותה יש לה קנס באין לה אב או קטנה דיבמה לשוק הו"ל כמו נתגרשה מן האירוסין על כל פנים ושייך הקנס לה ומחלה רק קאי להסוברים דלא מחלה כמש"ל. ודין קנס זה אינו אלא בסמוכין ככל ד"ק ואם תפס ל"מ ועח"מ סי' א' הדינים. ע"כ ביארנו דיני קנס של מפותה ויש עוד דין דחוץ הקנס צריך לשלם בושת ופגם ונכתוב ב"ה בקיצור הדינים.
המפתה חוץ מה שמשלם קנס הקצוב צריך לשלם לאבי' אם יש לה אב בו"פ בושת לפי המבייש והמתבייש פגם שמין כמה היתה שוה כשהית' בתולה וכמה היא שוה עתה שהיא בעולה עיין ר"מ כאן פ"ב ונותן מיד אפילו כונסה כי זה הוי כחובל בחבירו דצריך לשלם נזק ופגם היינו נזק וגם בושת. וצער ל"ש גבי מפותה דמפותה אין לה צער וריפוי ושבת לא שייך ע"כ משלם בו"פ מיד אפילו כונסה ושייך לאביה אם היא קטנה או נערה שהיא ברשותו של אבי'. ואפילו בא עלי' שלא כדרכה דלהר"מ אין לה קנס כמש"ל מכל מקום בו"פ חייב לשלם עיין ר"מ ב"פ ה"ח ז"ל באו עלי' שנים א' כדרכה וא' שלכ"ד זה שבא עלי' שלכ"ד אם הוא ראשון חייב בבו"פ ואם הוא אחרון חייב בבושת לבד שכבר נפגמה וזה שבא עלי' כדרכה בין ראשון בין אחרון חייב בקנס ובשאר הדברים אבל אין בו"פ של בת שלא נבעלה כלל כבו"פ זו שנבעלה שלכ"ד עכ"ל. וטעם דינים אלו דהבא עליה שלכ"ד אם הוא ראשון פטור מקנס דהר"מ לשיטתו דשלכ"ד פטור מקנס ע' פ"א ובו"פ חייב כחובל בחבירו אף דשלכ"ד אינו משיר בתולים ועדיין היא בתולה מכל מקום פגם איכא ונפחתה משווי' ע"כ שמין הבו"פ ומשלמין ואם הוא אחרון שבא עלי' ראשון כדרכה אם כן היא בעולה בשעה שבא עלי' השני שלכ"ד ל"ש קנס שהיא בעולה וגם ל"ש פגם כי בבעולה ל"ש פגם כלל רק בושת משלם ככל חובל שמשלם בושת לבד אפילו במקום שאינו נזק כלל כגון הכהו במטפחת וכדומה עיין ר"מ פ"ב מהלכות חובל ומזיק וזה שבא עליה כדרכה אם הוא ראשון פשיטא שחייב עליה קנס ושאר דברים אך אם הוא אחרון קנס מחויב כי עדיין היא בתולה כיון שנבעלה שלכ"ד תחלה כמבואר בקדושין דכולהו משלמין קנס ובושת שייך תמיד וגם פגם שייך כיון דהיתה בתולה ועתה נפגמה אך אין הבושת ופגם שוה כמו בתולה שלא נבעלה כלל כיון דנבעלה שלכ"ד. על כל פנים מבואר מד' הר"מ דגם בבעולה חייב בושת דגבי בא עלי' שלכ"ד והוא אחרון פוסק שחייב בבושת אף שהית' בעולה רק קנס גזרת הכתוב הוא דל"ש אלא בבתולה וגם פגם לא שייך בבעולה אבל בושת דזה הוי עדיין חובל וחייב בכ"ע כמו רקק בגופו וכדומה וא"צ לאלו התנאים שצריכים לקנס וכ"ה בב"ש סי' קע"ז דמדברי הר"מ כאן מבואר דבעולה יש לה בושת. ובהלכה ט' כ' ר"מ ז"ל כבר הודענו הבנות שאין להם קנס ועשר הם הבוגרת הממאנת והמגורשת והאיילונית השוטה וחרשת והגיורת והשבוי' והמשוחררת והיוצא עלי' ש"ר כו' ובה"י כ' כל בת שיש לה קנס יש לה בושת ופגם וכל בת שאין לה קנס אין לה בושת ופגם אם נתפתתה חוץ מבוגרת כו' אבל המפתה את כולם פטור מכולם ע"ש. ובטור תמה ע"ז ומובא בכ"מ דמה תלוי בושת ופגם בקנס אף באלו שאין להם קנס למה לא יתחייבו שאר הדברים וכן הרהמ"ח לקמן במצות אונס תמה ע"ז ע"ש. ואני תמה דדברי הר"מ סתורים מני' ובי' דבה"ח כ' דאף בעולה יש לה בושת אף דאין לה קנס הרי דבושת אין תלוי בקנס וכאן פוטר מבושת ובפרט דרוב המנויים כאן פטורים מקנס מחמת שמא היא בעולה ובעולה עצמה חייב בבושת ואם כן אמאי פוטר הר"מ כאן מכל וכל באותם שאין להם קנס והדברים תמוהים. ואכתוב הדינים בפרוטרוט אותם שאין להם קנס ולהר"מ אף בושת ופגם אין להם ולהטור יש להם בו"פ והטעם מכ"א:
א) בוגרת מפותה כ"ע מודים דאין לה בו"פ כיון דשייך לה ומפותה מדעתה עבדה מחלה וכ"ה בש"ס עבכ"מ:
ב) הממאנת כבר כתבתי דמיירי באין לה אב דאי יש לה אב אינ' מתקדשת למיאון רק בנשאת ובנשאת בלאו הכי אין לה קנס וגם אם פ"א נשא' מדעת הוי כמו שאין לה אב דיצת' מרשותו אם כן הקנס שייך לה אך אין לה קנס מחמת חזקת בעולה ומכל מקום בו"פ אין לה ג"כ כיון דשייך לעצמ' מחלה ונראה מסתימת ד' הפוסקים דאף בקטנה שייך מחילה אך לדעת הר"מ שכתבנו לעיל דבה' מלכים נראה מדבריו דקטנה ל"מ מחיל' אם כן קשה למה אין לה בושת לדעת הר"מ דאפילו בבעולה גמורה לדעת הר"מ יש לה בושת כמ"ש ומכל מקום פגם ניחא דאין לה כיון דמחזקינן בבעולה אם כן לא פגמה ואין פגם בבעולה כמ"ש:
ג) מגורשת מן הנשואין ג"כ דעת הר"מ דאין לה כלום וקשה ג"כ למה אין לה בושת דהטעם דאין לה קנס מחמת חזקת בעולה על כל פנים יהי' לה בושת אבל פגם ניחא דודאי אין לה כיון דהיא בחזקת בעולה ומכל מקום לדעת שאר פוסקים אין לה כלום כיון דנשאת ושייך לה ומפותה מחלה. אך לדעת הר"מ משכחת בושת בקטנה כמ"ש ע"כ קשה עליו למה לא ישלם כיון דסובר דאפילו בבעולה גמורה שייך בושת ול"ש מחילה בקטנה.
ד) איילונית להר"מ אין לה קנס ותמה עליו למה בקטנותה לא יהיה לה קנס והכסף משנה פ"א כ' דהר"מ סובר דלא אתרבי קטנה אלא באתיא לכלל נערות על כל פנים זה ודאי קשה בקטנותה אמאי לא ישלם בו"פ לאביה אם יש לה אב דל"ש מחילה ודעת הטור וש"פ דאפילו קנס יש לה מכ"ש בו"פ:
ה) שוטה לדעת הר"מ אין לה קנס וגם בו"פ ל"ש בשוטה עיין בכתובות בשוטה ומפותה וכ"ה בהחובל דשוטה אין לו בושת ובהא כ"ע מודים דאין לשוטה בו"פ לא מטעם שאין קנס רק מטעם דל"ש בו"פ בשוטה כמבואר בכתובות דל"ב והר"מ עצמו בהי"א כ' דגבי אונס ד' בנות אף על פי שאין להם קנס חייב בשאר דברים בו"פ וצער והד' בנות הן בוגרת וממאנת ושוטה וחרשת ומכל מקום כ' דאין לשוטה אנוסה בו"פ רק צער וכ"ע מודים בזה וז"פ:
ו) חרשת להר"מ דפטור מקנס פטור ג"כ מבו"פ ודעת הטור וש"פ דשוטה וחרשת חייב אפילו בקנס מכ"ש שחייב בחרשת בו"פ אע"ג דגבי שוטה ל"ש בושת מכל מקום בחרש שייך בושת עיין פרק החובל דהמבייש את השוט' פטור והמבייש החרש חייב וכ"פ הר"מ פ"ג מהלכות חובל ע"ש. וגם נראה דפגם שייך ג"כ כיון דיכולין לדור עמה וחז"ל תקנו נשואין לחרש וחרשת אבל בשוטה ל"ש פגם כי אין לה דעת כלל ואין אדם דר כו' ודברי הר"מ תמוהים לי שכ' גבי אונס כאן דד' בנות אף על פי שאין להם קנס יש להם שאר דברים וחשיב חו"ש וכתב דיש להם צער ובו"פ אין להם עכצ"ל כיון דנשים אלו אין תלוי בקנס גבי אונס צ"ל דאין להם בו"פ בכ"מ וכלל חרשת ושוטה כאחד ובאמת תמי' דבפי' מבואר בב"ק דדוקא שוטה אין לו בושת אבל המבייש חרש חייב בבושת אם כן למה פטר בחרשת באונס וצ"ע. ואי"ה בפ' תצא יבואר. אך במצוה זו במפותה פוסק דאין לה קנס ואין לה בו"פ. ולדעת הפוסקים דחרשת אפילו קנס יש לה ה"ה בו"פ או אפילו הסוברי' דא"ל קנס מכל מקום בו"פ אין תלוי בקנס לשיטתם:
ז) ח) גיורת ומשוחררת ונתגיירו מבג"ש ואילך להר"מ אין להם קנס ע"כ אין להם בושת ופגם ולהחולקים על כל פנים מודים דפגם אין להם כיון דמחזקינן להו כבעולות אך בושת יש להם לדעת הטור. אך באמת גיורת ומשוחררת אין להם אב אם כן בנערותם אין להם בושת דמחלו ומהני מחיל' אך בקטנותם בלא הגיעו לעה"פ צריך לשלם להם או אף בהגיעו לעה"פ מכל מקום לר"ת חייב וכבר הבאנו לעיל אי שייך מחיל' בקטנות וא"צ לכפול. וגיורת ומשוחררת שנתגיירו פחות מבג"ש וי"א להר"מ אם נתפתתה בקטנותה יש לה בושת ופגם דיש לה קנס גם כן כמבואר בהלכות מלכים אבל אם נאמר דאף בקטנותה פטור מקנס מטעם מחילה אם כן כ"ש בו"פ דהללו על כל פנים אין להם אב:
ט) שבוי' מבג"ש ואילך להר"מ כיון דאין לה קנס אין לה בו"פ ולהטור והחולקין פגם אין לה דמחזקינן לה כבעולה אבל בושת מגיע לה כבעולה ויש לה אב ג"כ ומשלם לאבי':
י) מי שיצא עלי' ש"ר להר"מ אין לה קנס לא מטעם חזקת בעולה רק שהפקירה עצמה ברצונה כמש"ל וסובר ג"כ דאין בו"פ ג"כ שייך בהפקירה עצמה וצל"ע בזה. אך לר"ת הסובר דהטעם שהיא בחזקת בעולה אם כן פגם אין לה ומכל מקום בושת יש לה דאינו תלוי בקנס הנה כתבתי הדינים בפרוטרוט לכ"א מהשיטות ישמע חכם וכו':
ונערה או קטנה שנתארסה ונתגרשה או מת בעלה דעת הר"מ דהקנס שלה מגזירת הכתוב אבל בו"פ הוא לאביה עיין פ"ב. והרבה ראשונים חולקים וסוברים דגם בו"פ שייך לה לעצמה ובמקום דשייך מחילה אין למפותה כלום שמחלה ע' רא"ש וטור ואין כאן מקומו לפלפל בדין. ואם לא עמדה בדין עד שמת האב או שבגרה או נשאת שייך הבו"פ לה אף דהוא ממון ותיכף זכה האב ומכל מקום דין קנס יש לו כ"ה בש"ס ור"מ וע' תוס' הטעם. ולהראב"ד כיון דאגמ"ל דשייך לה ממילא מפותה מחלה כדעת י"מ שהביא הר"נ והבאתי לעיל לענין קנס. ובו"פ הוי ממון ומשלם ע"פ עצמו. וכ"מ כאן והרב המגיד פ"ה מחובל תמהו אהר"מ דבה' חובל כתב דפגם הוי קנס ופטור ע"פ עצמו וע"ש ובמש"ל במצות חובל בעז"ה. ומ"ע להרבה שיטות יש לה קנס כמש"ל אם כן בודאי בושת יש לה ואף להפוסקים דאין לה קנס מכל מקום בושת לא תלוי בקנס להרבה שיטות כמ"ש ופגם אפשר דאין לה כיון דלא היתה בתולה ואפשר דיש לה דמ"ע פתחה סתום לקצת שיטות אבל להסוברים דמ"ע פתחה פתוח נראה דאין לה פגם עמ"ל הלכות אישות. ובו"פ ג"כ אין דנין האידנא דצריך ב"ד סמוכין עחה"מ סי' א' וסמ"ע וט"ז שם. וע' פ' החובל ור"מ פ"ג מה' חובל דהמבייש את הקטן אם כשמכלימין אותו נכלם חייב בבושת וא"ל פטור אם כן כאן במפתה קטנה דאינה נכלמת פטור מבושת. אך יש לחלק גבי חובל הבושת לקטן ואף לקטנה ואינה לאב עבש"ס ור"מ והכא הבושת לאבי' אפשר מחמת דמבייש את האב חייב בכ"ע ואף דשוטה ג"כ פטור ול"א דמבייש לאב ז"א דבשוטה ל"ש בזיון דאב ע"ש פרק החובל ומכל מקום אפשר דהבושת הוא מחמתה רק האב זכה אם כן ל"ש בושת בקטנה כ"כ. אך דנרא' מהש"ס דהבושת הוא מחמת ביוש האב אם כן בכ"ע חייב אך בקטנה שאין לה אב דשייך לה אם כן בקטנה ביותר אין לה וצ"ע היטב בש"ס כאן ובהחובל ועיין תוס' סנהדרין ע"ג ע"ב ד"ה במפותה כתבו דאפילו מפותה יתומה או נתארסה ונתגרשה שהקנס שלה דאמרינן דאין לה קנס דמחלה כמש"ל מכל מקום משכחת לה קנס אם אמרה בפירוש בשעת ביאה שאינה מוחלת מגיע לה הקנס ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |