מנחת חינוך/ס
מנחת חינוך 
ס
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
לדון וכו' דיני המצוה כו'. עיין ר"מ הל' שאלה ופקדון ובטוש"ע ח"מ סי' ש"מ עד שמ"ו ואכתבם בקיצור. השואל מחבירו בהמה או כלים ושאר מטלטלים שגופן ממון להשתמש בו או לכל הדברים או לדבר מיוחד חייבה התורה להשואל אף באונסים כיון דאינו נותן שכר וכל הנאה שלו רק אם נפסד (או) מחמת מלאכה פטור דלאו לאוקמי בכילתא שאל והר"מ בפ"א מה' הנ"ל חילק בין בשעת מלאכה או שלא בשעת מלאכה ועיקר החילוק אם מחמת מלאכה פטור. ועיין במ"מ וכ"מ וכ"ה בש"ע ובדברי הרהמ"ח כאן דהכל תלוי במחמת מלאכה ודוקא אם לא שינה מהמלאכה ששאל בשבילה אבל אם שינה ועשה מלאכה אחרת ואפילו קלה ממלאכה ששאלה בשבילה חייב ועסמ"ע כ' דוקא אם יש קצת לתלות דמחמת השינוי מתה ע"ש. וע"ש בש"ע ס"ג דעת המחבר דאף דהאונס הי' יכול לבא שלא מחמת מלאכה כגון ששאל בהמה לילך דרך ידוע ובאו לסטים או חיות ואנסוה ה"ל כמחמת מלאכה והרב בהגהה מביא חולקין דזה לא הוי מחמת מלאכ' דבלא הליכת הדרך הי' יכול לבא האונס הזה ובש"ך מסכים לדעה זו עפ"י דעת הרמב"ן דהעיקר דפטור מחמת מלאכה הוא הטעם מחמת פשיעת המשאיל דהשאיל' למלאכה שא"י לסבול אם כן בכה"ג לא פשע המשאיל כלל ע"כ חייב רק אם בא לה האונס מחמת המלאכה ע"ש. והנה בשאל כלי של כסף והי' של זהב אם חייב רק בשל כסף כמו כל השומרים די"ל נטירות' דכספא קיבל ולא דהבא ה"נ. או אפשר כיון דכל הנאה שלו א"צ לקבלתו וחייב בכ"ע עקצה"ח סי' רצ"ב מבואר בדבריו דגם גבי שואל א"ח רק בנודע לו שהוא של זהב ונשתמש בו אח"כ חייב אבל בלא נשתמש א"ח דנטירותא דדהבא לא קיבל עלי' ובס' מח"א ה' שאלה סי' א' פלפל באורך אם בשואל בקבלתו תליא מילתא או לא ואפילו לא גמר להשתעבד משועבד מחמת דכל הנאה שלו ע"ש ותלמד משם לכאן. והנה כתבנו לעיל הדינים דהשומרים יכולים לחייב עצמם יותר מדינים שפסקה להם תורה בדברי' בעלמא כגון ש"ח להיות כשואל. ועיין כאן בקצה"ח מביא מחלוקת הפוסקים אי שואל יכול לחייב עצמו במתה מחמת מלאכה בדברים בעלמא וכ' דזה תלוי בשני תי' התוס' פ' הזהב על הא דש"ח יכול להתנות בדברים ובעשו"ק בעי קנין וכתבו דבשומרים בעי שבועה לא בעי קנין אבל עשו"ק דפטורי אף משבועה בעי קנין אם כן כאן דחייב שבועה יכול להתחייב יותר מדינו בדברים בעלמא ותי' השני שכתבו הא דמתחייב כשואל כסבורים העולם שהשאיל לו ובההוא הנאה משעבד נפשי' אם כן טפי משואל לא משעבד וכן לתי' הש"ך שכתבנו לעיל ג"כ טפי משואל לא משעבד אם כן א"י לחייב עצמו מחמת מלאכה וע"ש שהביא ד' הראשונים בזה ובנה"מ שם דעתו דיכול לחייב עצמו.
ושם בש"ס דב"מ ד' אבעיות. ע"ש בדף צ"ו אם שאלה לרבעה מהו כדשיילי אינשי בעינן ולהכי לא שיילי אינשי א"ד טעמא משום הנאה והאי נמי אית לי' הנאה. שאלה ליראות בה מהו והיינו כדי להתראות עשיר ממונא בעינן והאיכא א"ד ממונא דאית לי' הנאה מיני' היינו שמשתמש בו וליכא. שאלה לעשות בה פחות מפרוטה מהו ממונא בעינן ואיכא א"ד כל פחות מפרוטה לאו כלום הוא. שאל שתי פרות לעשות בהם פרוטה מהו מי אמרינן בתר שואל ומשאיל אזלינן ואיכא א"ד בתר פרות אזלינן וליכא ממונא ולא אפשיטא הנך בעיין. ורש"י פי' דהנך אבעיות אם יש להם דין שואל להתחייב באונסין וכ"נ מד' הרא"ש אם כן כיון דלא אפשיטא אינם חייבין באונסים. ועיין בטור סי' שמ"ו והר"מ פ"ב מה' שאלה מביא אבעיות אלו לענין שאלה בבעלים ולא לענין חיוב באונסים כמו שואל ועשו"ע בדברי המחבר דסתם ועסמ"ע שם ובש"ך דלכ"ע מהני תפיסה מהשואל כיון דלא עלתה בתיקו ועלח"מ שם. וכבר הבאתי לעיל דלהר"מ אין השומר מתחייב באחריות אלא אם כן עשה א' מדרכי הקנאות משיכה או הגבהה ודעת הרא"ש דתיכף שנסתלקו הבעלים משמירה נתחייב השומר ה"ה כאן דלהר"מ צריך קנין ולהרא"ש נתחייב תיכף משנסתלקו הבעלים אך לענין חזרה צריך קנין ונתחייב לכל מר כדאית לי' אף בלא נשתמש בו השואל עדיין עש"ך סי' הנ"ל סק"ח ובנה"מ שם כ' דאם נשתמש בו כגון ששאל ספסל וישב בו אף דהוא ברשות המשאיל ולא עשה השואל שום קנין וגם לא נסתלקו הבעלים מכל מקום כיון ששימש בדבר השואל חייב באונסים וע"ש שה"ר לדבריו. וגם הבאתי במצוה הקודמ' דאפילו אם נתן השואל להמשאיל רק פמש"פ מכל מקום אינו שואל דל"ה כל הנאה שלו וע"ש שפלפלתי אי הוי שואל כיון דמצוה קעביד אין כל הנאה שלו כמו בשואל ספר בתשובת הר"ן וע' מש"ל וא"צ לכפול הדברים.
ואם משאיל לחבירו סתם בלא זמן קבוע יכול המשאיל לתבעו בכ"ז שירצה ול"א סתם שאלה ל' יום כמו הלואה אלא ניתן ליתבע תיכף כ"ה דעת הר"מ ורוב מהראשונים ע' סי' שמ"א ואם שאלו לזמן קצוב כיון שמשך השואל אין המשאיל יכול לחזור בו עד סוף הזמן דשואל קנה הגוף לפירותיו עד סוף הזמן עיין בלשון הר"מ פ"א מה' הנ"ל ה"ה. ונ"פ דהשואל יכול לחזור תוה"ז וא"ד לשאר שומרים המבואר בסי' רצ"ג דא"י להכריח לקבל תוך הזמן דא"ל קבלת השמירה עד הזמן דשם הוא לטובת המפקיד אבל כאן הזמן הוא לטובת השואל ע"כ יכול לחזור תוה"ז ודינו כמו בע"ח ע' סי' ע"ד. וכן שוכר דינו ג"כ כשואל וה"ל כלוה ע' סי' ע"ד דהזמן לטובת הלוה וה"נ. ובשואל לזמן ומת השואל תוה"ז היורשים משתמשים בחפץ עד סוף הזמן ואף שמשתמשים בו מכל מקום פטורים מאונסים כיון דהם לא שאלו החפץ ובירושה משתמשים ע"כ פטורים אבל דינם כש"ש אפילו לא נשתמשו בו ועש"ך. ושוכר בלא נשתמש בו אינו כש"ש ע' ב"י שמ"א ובש"ך. וענה"מ כ' דדוקא בלא נתן האב שכירות ע"כ בלא נשתמשו היורשים אינם כש"ש אבל אם האב פרע השכירות הוי כשומר שכר כיון דיש להם רשות להשתמש ע"ש מלתא בטעמא וגם כ' הא דבשואל חייבים היורשים כשומר שכר דווקא בידעו שהוא שאול אבל כסבורים של אביהם הוא פטורים אף מפשיעה כמו בסעיף שאח"ז ואפילו בהניח אחריות נכסים דוקא בטבחוהו ואכלוהו אבל אם פשעו ונגנב פטורים דאינם שומרים כלל בלא ידעו ע"ש מלתא בטעמא. והנה בהניח אביהם אחריות נכסים ומתה ביד היורשים דעת הר"מ דחייבים ועי' במ"מ וש"ע דהרבה ראשונים חלקו עליו והוא אריכות גדול אין כאן מקומו.
ושואל שכלה זמן השאלה בודאי אסור להשתמש כי לא השאיל לו אלא על זמן ואם אינו משתמש בו ל"ה כשואל אלא דינו כש"ש כיון שנהנה מהנה. ופשוט דאם משתמש בו לאחר שכלה הזמן דינו כש"י בפקדון וגם במתה מחמת מלאכה בודאי חייב דהוי כשואל שלא מדעת דהוי גזלן. ועיין בנה"מ שם שכתב דלדידן בסתם שאלה שתבעו בכ"ז שירצה כ"ז שלא תבעו רשאי להשתמש בו ודינו כשואל משא"כ בשואל לזמן דלאח"ז אינו רשאי להשתמש בו כמ"ש ע"ש. והנה בעוש"ק כמו שאר שומרים שכתבנו לעיל דאין דין שומרים בזה רק בפשע הוא מחלוקת הראשונים עיין לעיל ה"ה כאן אין דין שואל בעשו"ק ואם רוצה להתחייב א"ע צריך קנין כמש"ל. ובנה"מ סי' ש"מ כ' דשואל יכול לחייב עצמו לשלם במתה מחמת מלאכה בדברים כמש"ל וכתב הטעם הא דאין השומר יכול לחייב עצמו בדברים יותר ממה שחייבה התורה אותו רק מחמת ההוא הנאה או בקנין היינו בדבר שרק השומר חייב ולא איש אחר אבל במחמת מלאכה שכל איש שעושה מלאכה בחפץ חבירו ונפסד חייב דהוי לי' כגזלן וכמזיק בידים רק השואל פטור דלהכי אושלי' אבל אם התנה שיתחייב מחמת מלאכה אם כן לאו להכי אושלי' וחייב דהו"ל כהתנה אם תמות מחמת מלאכה בטל השאלה אם כן ממילא חייב כיון דמתה מחמת מלאכה דידי'. ולפי זה ה"ה בעוש"ק בשאל ונפסד מחמת מלאכה והתנה שיהי' חייב מחמת מלאכה חייב בלא קנין כי בטלה השאלה וה"ל מזיק בידים אם כן לענין אונס צריך קנין בעוש"ק אבל לענין נפסד מחמת מלאכה חייב אפילו בלא קנין רק בדברים ע"ש ודבריו נכונים מאוד. וכבר כתבתי לעיל דהשומר לחו"ש יש דין שומרים לכ"ע אך בשומר לקטן יש שני דיעות דעת הר"מ דיש דין שומרים דאיש הכתוב בפרשה לא קאי על שומרים וי"ח דאין דין שומרים לקטן עיין לעיל. ונראה דאם שאל אצל שוטה כיון דשאלה הו"ל קנין פירות לזמן דהמשאיל נותן לו במתנה עיין ר"מ פ"א אם כן בשוטה שאין בו דעת ל"מ רשותו כלל ואסור להשתמש בחפץ שלו ואם משתמש אין לו דין שואל מדעת רק שלא מדעת וה"ל דין גזלן וחייב באונסים ומכ"ש אם מתה מחמת מלאכה דל"מ רשות השוטה כלום וה"ל משמש בחפץ חבירו שלא מדעתו אך בשאל מחרש דמדרבנן יכול להשתמש בו אם כן כיון דכל הנאה שלו ה"ל שואל וחייב באונסים ובמתה מחמת מלאכה פטור מדרבנן וכן בקיבל בשאלה מיד קטן שהגיע לעה"פ להר"מ דיש דין שומרים לקטן יש לו כל דין שואל ובמחמת מלאכה פטור מדרבנן דהקנאתו מהני מדרבנן. אבל אם שאל מקטן שלא הגיע לעה"פ יש לו דין שואל שלא מדעת דה"ל גזלן כמו בשוטה וחייב בכ"ע. ולשון הר"מ פ"ב מה' שכירות ה"ז קטן שהפקיד או השאיל לגדול הרי הגדול נשבע וכו' נ"פ דמיירי בקטן שהגיע לעה"פ דבפחות מזה גבי שאלה לא הוי שואל כלל ול"ש שבועת השומרים דמחמת מלאכה מתה דגם מחמת מלאכה חייב דה"ל גזלן דשואל שלא מדעת הוא כנ"ל ברור. והא דלא פירש הר"מ כי הוא דבר פשוט וסמך על המבין. ולדעת החולקין וסוברים דאין דין שומרים לקטן אם שאל מקטן אפילו הגיע לעה"פ במחמת מלאכה פטור דאדעתי' דהכי מושלי ורשות דידי' מהני וגם פטור מאונסים דאין דין שומרים כלל לקטן. ועיין במח"א הל' שומרים סי' יו"ד כתב דקטן שהשאיל לגדול לכ"ע יש דין שואל דבשאלה לא כתיב איש עכ"ל. ולדידי נראה דבאמת מן התורה ל"ש כלל דין שאלה בקטן כי לד"ת אין מעשה קטן כלום וה"ל שואל של"מ. ויש לו דין גזלן חייב אף במחמת מלאכה. וע"ש שכתב דאם הקטן השאיל עצמו יש לו דין שאלה בבעלים ובאמת מן התורה כיון דה"ל שואל של"מ והוי גזלן ל"ש דין שב"ב כלל רק האידנא בתר תקחז"ל דקטן שהגיע לעה"פ יכול להקנות אם כן שאלה דידי' מהני מדרבנן ופטור במחמת מלאכה וחייב באונסים וה"ל עלי' דין שואל וצריך לישבע אבל בד"ת ל"ש כלל דין שאלה בקטן ול"ש כלל לומר כיון דלא כתיב איש גם קטן בכלל כי לא משכחת שאלה אצלו מן התורה כמ"ש וז"ב ב"ה. ובגוף הדין אי שייך שאלה בבעלים גבי קטן שהשאיל לבי נוקפי כיון דמה"ת ה"ל השואל כגזלן ול"ש כלל שב"ב דיפטר וגם מחמת מלאכה רק דחז"ל תיקנו דמעשה הקטן במכירתו ומתנתו קיימת משום כדי חייו אם כן יכול להשאיל ומחמת מלאכה פטור דזה הוי כמתנה אבל לענין שאילה בבעלים דזה הוי גזירת הכתוב למה יתקנו חכמינו זכרונם לברכה שיהי' פטור אפילו מפשיעה ולא אוקמי' אד"ת דמה"ת הו"ל גזלן ול"ש בבעלים כלל די שעפ"י תקנתם פטור במחמת מלאכה אבל לתקן כעין גזירת הכתוב דבבעלים יפטור א"י למה יהי' התקנה כן ע' סי' רל"ה.
ובהקדש ל"ש כלל דין שומרים ה"ה שאלה דודאי ל"ש דאסור לעשות מלאכה בהקדש דמעל. ובעכו"ם ג"כ הן ישראל ששאל מעכו"ם או להיפך אין בו דין שאלה כמו בדין שומרים שכתבנו לעיל. ושאר האישים הן איש והן אשה עבד וכו' ישנו בדין שאלה כדין השומרים שכתבנו אך חרש שוטה וקטן ששאלו פטורים הכל כמו לעיל ואין צריך לכפול הדברים. ומבואר בש"ע ור"מ דהאומר השאילני ד"ז בטובתך משתמש בו לעולם עד שישבר. וע"ש באם אמר השאילני ד"ז בטובו ובאופן זה דמשתמש בו לעולם אם נאנס א"צ לשלם אלא דמי שברים כי אין להמשאיל זכות כלל בהחפץ עקצה"ח סי' שמ"א מביא ד' הנ"י בשם הראב"ד. ועבנה"מ כתב דשואל לזמן ונאנס תוה"ז דצריך לשלם מנכים לו מה שהיה שוה עד הזמן כי עד הזמן שוה התשמיש שהיה ראוי להשתמש בו ועבשו"ע ובראשונים. ובשואל שמין ג"כ השברים אם מתה הבהמה השברים והנבילה שייך להמשאיל והשואל משלם הפחת ולאחר שנשבר או מתה פחת השברים או הנבילה או השבח הכל של המשאיל. ועל השברים או על הנבילה אי הוי ש"ש או שואל עיין סי' שד"מ ס"ב בסמ"ע ובקצה"ח מסיק דעל השברים אינו אלא ש"ש דכלה השאלה ולאחר שא"ל טול את שלך אינו אפילו כש"ח ואין כאן מקומו בח"ז להאריך. ואם השואל טוען שמתה מחמת מלאכה ורוצה לפטור עצמו בטענה זו דינו כדין השומרים שכתבתי לעיל במקום רואין אינו נאמן וצריך לשלם ובמקום שאין רואין חייב שבועת התורה וכולל שלא פשע ושלא ש"י הכל כמש"ל.
ודין שאלה בבעלים כ"ה והוא נוהג בכל השומרים אם המפקיד או המשאיל שאול או מושכר להשואל לעשות לו איזה מלאכה בשעה שמשך בין שהשאלה בבעלים ומשיכת החפץ באים כא' או שהיה מושאל לו או שכור לו מקודם ואח"כ השאיל לו החפץ פטור השואל אפילו מפשיעה וכן שאר שומרים ואפילו לא היה שאול או שכור לו בשעת שבירה ומתה. אך בש"י חייבים וכן לענין שבועת השומרים יש פלוגתא בירושלמי וכבר הבאנו לעיל ועבש"ע סי' שמ"ו אם נתרצה להיות שאול באמירה בעלמא אם הוי שב"ב. וכבר כתבתי דשאלה ל"ש משוטה דה"ל שואל של"מ והוי גזלן ול"ש שב"ב. אך בש"ש או ש"ח דשייך ג"כ אם קיבל משוטה כמש"ל נראה מצד הסברא אף דהשוטה השאיל עצמו או השכיר עצמו אינו כלום כי אין ממש במעשיו ומכ"ש באמירתו וכן קטן שלא הגיע לעה"פ ובהגיע הוה ליה שב"ב אם השאיל כמו שהבאתי לעיל בשם מח"א ועמש"ל שד"ז צ"ע דחכמים יתקנו לחובתו ע"ש וצ"ע. והאומר לשלוחו צא והשאל עם פרתי אם שש"א כמותו. דעת הרי"ף והר"מ דלא הוי שב"ב וי"ח דהוי שב"ב ועש"ך דאף החולקין ס"ל דל"ה שב"ב בודאי רק בספק ואם אמר לעבדו ולשפחתו הכנענים צא והשאל עם פרתי ה"ל שאלה בבעלים דיד עבד כיד רבו אבל נשאל העבד בלא ידיעת רבו ל"ה שב"ב ועי' תוס' ב"מ צ"ט ד"ה באומר הא דיד עבד כרבו וה"ל שב"ב דוקא אם שאל את הבעלי' והבעלים שלחו לעבד במקומם הוה ליה שב"ב אבל אם הרב השאיל את עבדו ג"כ ל"ה שב"ב דעבד כבהמה וה"ל כמו ששאל לו שני בהמות דל"ש שב"ב. ופשוט אפילו להחולקים דס"ל דגם כאן בשב"ב ששא"כ על כל פנים אם הוא בר שליחות וע"ז יש ג"כ פלוגתא דיש איזה מיעוט כמבואר שם בש"ס אבל באותן שאינן בני שליחות כגון חרש שוטה וקטן ועכו"ם בודאי ל"ה שב"ב ע"ש.
והנה בהד' אבעיות שהבאתי לעיל שאל לרבעה או פמש"פ דעת הר"מ דהנהו אבעיות הם לענין אם הוי שב"ב ופסק דה"ל ספק שב"ב ובס' שב"ב פסק הר"מ אם פשע חייב ואם מתה באונס פטור ואם תפסו הבעלים א"מ מידם וכבר הבאתי לעיל. ואם שאל פרת מלוג מן האשה ונשאל בעלה עמה ל"ה שב"ב דק"פ ל"ה כקה"ג. וכן אשה שאלה פרה לצורך נ"מ שלה ונשאל בעל הפרה לבעלה ל"ה שב"ב דק"פ לאו כקה"ג עש"ס ור"מ וש"ע שם. עוד אבעיא שם בש"ס שאל משותפים ונשאל א' מן השותפים לו מהו כולו בעליו בעינן א"ד מההוא פלגא דידי' מיהא מפטר וע"ש בש"מ דדוקא על פלגא של השותף הנשאל אבעיא לי' אבל על פלגא של השותף שלא נשאל ליכא ספיקא כלל דודאי חייב דל"ה שב"ב. ובר"מ וש"ע סתמו וכתבו דשאל מן השותפים ונשאל א' מן השותפים ה"ל ס' שב"ב לפיכך אם מתה נראה דהספק הוא על הכל אפילו על חלק השני. וקצ"ע ע' בש"מ שהוכיח דהספק הוא רק על חלק השותף הנשאל אבל על חלק שלא נשאל ודאי חייב ובקצה"ח עמד בזה. ועוד אבעיא שם השותפים ששאלו מא' ונשאל המשאיל לא' מהם מהו כולו שואל בעינן וכו' א"ד לההוא פלגא דשיילי כו' וע' ג"כ בש"מ דהא בעיא דוקא על שותף זה שנשאל לו המשאיל אבל שותף שני שלא נשאל לו המשאיל ודאי חייב ובר"מ וש"ע סתמו וצ"ע. וערש"י שפי' שותפים ששאלו לחרוש בו קרקע של שותפות עכ"ל וכוונתו דאם כ"א עושה מלאכה שלו ודאי כ"א דינו בפ"ע וזה שעושה ומתה ת"י פטור אם נשאל לו והשני חייב וכ"ה בש"ס שם. ובפרט להר"ן בנדרים דכ"א מהשותפים בשעה שמשתמש בו ה"ל כולו דידי' והובא כ"פ בח"ז אך מיירי ששאלו לצורך השותפים ומתה ת"י וגם הר"מ והמחבר סתמו בזה וע' סי' רצ"א דהא דשב"ב פטור דוקא אם נפסד החפץ ברשותו אבל אם מסר לשומר באופן דחייב הראשון על רשות השני ע"ש חייב הראשון אף דהי' אצלו שב"ב מכל מקום חייב על רשות השני דזה ל"ה שב"ב והוא מדברי הר"מ. ובאחרונים הקשו ע"ז מהש"ס הך דאבע"ל בעל בנכסי אשתו שואל או שוכר הוי ואמרינן אגב כו' דבין שואל או שוכר פטור דהוי בבעלים ובאמת לשיטה זו דאם מסר לאחר חייב ולא מפטר מטעם שב"ב אם כן שפיר האיבעיא אי הוי שואל או שוכר ועבנה"מ סי' רצ"א מ"ש בזה. והשואל או שוכר בהמה חייב במזונותיה לדעת הר"מ דצריך משיכה לענין חיוב האחריות ג"כ לענין מזונות צריך משיכה ולדעת הרא"ש תיכף בנסתלקו הבעלים חייב במזונות והובאו דיעות אלו בסי' ש"מ והנה לפלפל בענינים אלו צריך אריכות גדול וכאן באתי רק לעורר קצת:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |