מנחת חינוך/נט
מנחת חינוך 
נט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
לדון כו'. עיין ר"מ הל' שכירות והל' שאלה וחו"מ מסי' ש"ג ואילך, ואכתוב בקיצור קצת דינים כדרכי ב"ה. אם אחד נתן לחבירו מטלטלים שלו שגופן ממון פרט לשטרות ועבדים ונותן לו שכר על השמירה בין הקדים לו שכרו או הבטיח לו שכר דשכירות אינה משתלמת אלא בסופה הוה ליה השומר שומר שכר ודוקא אם נתן לו פרוטה בשכרו ופמש"פ לא הוי שומר שכר כ"ה בש"ך סימן ש"ג סק"א וחייבה אותו התורה אפילו אם לא פשע בשמירה וחייב בגניבה ואבידה רק מאונסין פטור ואיזה דברים דהו"ל קרוב לגניבה ואבידה וחייב עליהם שומר שכר ואיזה הוי אונס ופטור הכל מבואר בר"מ וש"ע. ומאימת השומר שכר נתחייב בשמירה, גם כן הפלוגתא כאן כמו לעיל בש"ח, דעת הר"מ דצריך משיכה ובלא זה אינו נתחייב ודעת ר"י והרא"ש דמשעה שהבעלים נסתלקו משמירתן נתחייב השומר ובנה"מ סי' רצ"א כתב דאם הקדים שכר להשומר נתחייב תיכף דהוי כמו שכירות פועל דנקנה בכסף וכ"ז שאינו חוזר קנוי הוא להבעלים וכ"ה במח"א סי' ז' דתיכף נתחייב ויש עליו דין ש"ש ע"ש באריכות. וע' פ' הפועלים ור"מ פ"ג מה' שכירות וש"ע סי' רצ"א וסי' ש"ג דרועה (ש"א) [ש"ח] שעל בעידנ' דעיילי אנשי ובא זאב וטרף פטור אף דאם הי' שם הי' יכול להציל מכל מקום נטר כדנטרי אנשי אבל ש"ש כה"ג חייב והוא פלוגתא בפרק הפועלים צ"ג ע"ב רבה סבירא ליה כיון דנטר כדנטרי אינשי מה הו"ל למעבד ע"כ גם שומר שכר פטור ור"ח ורבה בר ר"ה לא ס"ל הא דרבה דאמרי להכי יהיבנא לך אגרא לנטורי נטורי יתירתא ע"כ חייב אפילו על בעידנא דעיילי אינשי וכן הלכה כמבואר בר"מ וש"ע.
ול"ד אם המפקיד נותן לו שכר שמירה הוה ליה שומר שכר אלא אפילו אינו נותן לו שכר שמירה אם נהנה הנפקד ה"ל שומר שכר כגון אומן שנותן לו לעשות איזה דבר הן כלי או ד"א ונותן לו שכר אף דנותן לו השכר על המלאכה ולא על השמירה מכל מקום בההוא הנאה דיהיב לי' המלאכה להשתכר ה"ל ש"ש וסמ"ע סי' ש"ו דעתו דדוקא קבלן ה"ל ש"ש ולא שכיר יום ועש"ך השיג עליו דבכ"ע ה"ל ש"ש. וכן המפקיד אצל חנוני או שלחני מעות מותרים דרשאי להשתמש בהם אף דעדיין לא נשתמש בהן מכל מקום בההוא הנאה דיש לו רשות להשתמש ה"ל ש"ש אפילו קודם שנשתמש ע' ש"ס וש"ע סי' רצ"ב וכן שואל חפץ שכלתה זמן השאלה ועדיין הוא אצלו ה"ל כש"ש כיון דנהנה מהנה עש"ע ור"מ סי' שמ"ג. וכן שומר אבדה דעת הר"מ דהוי ש"ש משום פרוטה דר"י דקעביד מצוה וכן מלוה על המשכון אפילו היתרון על דמי החוב ה"ל ש"ש משום פרוטה דר"י והרבה חולקין ופסקו כרבה דל"ה ש"ש משום דעוסק במצוה ע' סי' ע"ב וסי' רס"ז. וער"מ פ"י מה"ש במ"ל בשם מהרש"ך דמלוה על המשכון דה"ל ש"ש משום פרוטה דר"י להסוברים כן מכל מקום חלוק דינו מש"ש שנוטל שכר כגון אם נטר כדנטרי אינשי דש"ש חייב מבואר הטעם בש"ס דלהכי יהיב לי' אגר לנטורי יתירתא אבל במשכון דהוא רק ש"ש משום פרוטה דר"י והמפקיד אינו נותן לו שכר ל"ש לומר להכי יהיבנא לך אגר כו' ופטור אם נטר כדנטרי אינשי ובמ"ל השיג עליו ובקצה"ח ע"ב סק"ה הסכים לרש"ך. ופשוט דלהרש"ך ל"ד שומר אבידה אלא ה"ה אומן ודומי' שכתבנו לעיל א"ח אם נטר כדנטרי אינשי. וכן אם מתנה ש"ח להיות כש"ש ג"כ פטור לפ"ז אם נטר כדנטרי אינשי ודו"ק.
והדין כאן בש"ש כמו בש"ח אם נתן לו דינר של זהב וא"ל הזהרי של כסף הוא פטור מדמי זהב דלא קיבל עליו נטירות' דדהבא ואפילו נודע לו ברשותו שהוא של זהב מכל מקום כיון דבשעת קבלת השמירה לא קיבל עליו של זהב כמש"ל בשם הקצה"ח ה"נ כאן וע"ש בסי' רצ"א נסתפק בשומר אבדה שמצא כסף ובתוכו היה זהב אפשר דחייב על זהב דל"ש לומר לא קיבל עליו כו' דשומר אבדה אינו תלוי בדעתו דהתורה עשאהו שומר בע"כ אם כן לא תליא בקבלתו כלל וגם להמהרש"ל דהטעם דפטור על של זהב דהמפקיד פשע שא"ל שהוא של כסף וכאן באבדה ל"ש זה אם כן ה"ל ש"ש להסוברים דש"א הוי ש"ש או ש"ח אפילו על הזהב. וע"ש שכתב כיון דבעינן משיכה בשומרים כמש"ל להר"מ ואף לתוס' ורא"ש דנתחייב בנסתלקו הבעלים מהשמירה זה דוקא בשומרים אבל באבדה לא נתחייב אלא בהגבהה דכתיב ואספתו וא"כ בא"י אינו קונה ע' סי' רל"ב סח"י ברמ"א בסרסור שקנה בדיל דלא קנה הואיל ולא ידע אם כן חזינן דמשיכה וידו אינו קונה בא"י אם כן כאן נמי אינו מתחייב בשמירה כיון שא"י ועבנה"מ שם מ"ש ע"ז. ומבואר בש"ע ש"ה שמתנה ש"ש להיות כשואל בדברים בעלמא בלא קנין וכ"ה בר"מ אך בהג"א ס"פ הפועלים מסופק אי מתנה ש"ש להיות כשואל ועמ"ל פ"ב מהלכות שכירות ה"ט. והנותן לש"ש על זמן המפקיד בודאי יכול ליטול תוך הזמן כי הזמן לטובתו אך אם הנפקד רוצה להחזיר תוך הזמן מבואר בש"ע סי' רצ"ג דא"י לחזור תה"ז די"ל קבלת עליך השמירה עד זמן פ' וכבר הבאתי לעיל שהקשו ע"ז הא קי"ל פועל יכול לחזור בו בחצי היום ותי' הקצה"ח נהי דיכול לחזור מהשמירה מכל מקום לשלם (אי) בגנו"א ע"ז נשתעבדו הנכסים וליתא בחזרה עיין לעיל:
והנה עוש"ק והקדישות ונכסי עכו"ם ולחלק לעניים כמש"ל בדין ש"ח גם כאן אינו בדין ש"ש ופטור על הגו"א ואם פשע כבר כתבתי לעיל הדיעות. ואם התחייב עצמו אינו מועיל הדיבור רק צריך קנין. ושמירה בבעלים פטור גם כן כאן וכן השומר לקטן יש דיעות כמו לעיל וכן חו"ש הכל כאשר כתבנו למעלה בדין ש"ח וא"צ לכפול הדברים. ואני מסופק אם קנו מידו שיתחייב כש"ש ועל בעידנא דעיילי אינשי אם חייב דכל הש"ש דנטלי שכר חייבים בכה"ג כמש"ל א"ד דהכא ל"ש להכי יהיבנא לך אגר וכו' דבאמת פטור אף דיהיב לה אגר רק מחמת הקנין שלו אם כן י"ל דלא חייב עצמו אלא כש"א וכאומן דנקרא גם כן ש"ש ופטור אם נטר כדנטרי אינשי וצ"ע. ובדברים הנ"ל שאין בהם דין שומרים ונגנב ונאבד שפטורים מגניבה ואבידה מכל מקום מפסידים השכר שהבטיח להם המפקיד דאדעתא דהכי נתן לו שכר שישמרנו מגניבה ואבידה ולא קיים תנאו ולא שמרו מזה אם כן פטור המפקיד מליתן שכרו ונראה גם כן דאם על בעידנא דעיילי אינשי מכל מקום פטור ליתן שכרו כי להכי יהיב ליה אגר כו' אם כן כיון שלא שמר היטב אין לו שכר דלהכי יהיב וכו' ואפילו אם הקדים לו שכרו פשוט דצריך להחזיר לו. אך בנאנס צריך המפקיד לשלם לו שכרו ואם א"י אם נאנס יתבאר לקמן. וזה מבואר בש"ס פ' הזהב ובר"מ וש"ע סי' ש"א וש"ג. וע' קצה"ח סי' ש"ה מסופק באומן והי' בבעלים דנגנב או נאבד אצלו פטור דאפשר אינו מפסיד שכרו דה"ל כחזרה כיון דהוא פטור ול"ש דיהיב לי' שכר על השמירה והרי לא שמר כראוי ז"א הא באמת אינו נותן לו כלום אלא על המלאכה והרי עשה המלאכה א"ד דלא נתחייב לו השכירות עד שיחזיר לו וזה לא הוי חזרה ועיין בנה"מ כתב דפטור משכר מלאכה וה"ר ע"ז מהש"ס אבל בנאנס הוי ודאי כחזרה וצריך לשלם לו ע"ש. ואם נתן לאומן לעשות כלי ועשה הכלי ואח"כ נשבר דעת הרבה ראשונים דצריך לשלם לו דמי כלי כי אין אומן קונה בשבח כלי וע' ש"ך כת' דהוי ספיקא דדינא דהרבה פוסקים דאומן קונה בשבח כלי ועקצה"ח חקר כמה חקירות בד"ז אי קונה הכלי או השבח לחוד ועוד חקירות ואין כאן מקומו להאריך. וש"ש שכלה הזמן ועדיין הוא ברשותו לא הוי ש"ש רק הוי ש"ח וע' סי' שמ"ג ואם א"ל טול את שלך ואיני שומרו עוד אפילו ש"ח לא הוי ע' סי' ש"ז ס"א. וגבי אומן אם א"ל הבא מעות וטול את שלך ה"ל ש"ש אבל אם אמר טול את שלך והבא מעות לא הוי ש"ש רק ש"ח. וש"ש שחזר והפקיד הפקדון אצל הבעלים ונגנב או נאבד ביד הבעלים חייב השומר על רשות הבעלים ע' סי' ע"ב ובאו"ח סי' ת"מ באריכות ובאחרונים. ודין משכון אי הוי ש"ש והחילוק בין בשעת הלואה לשלא בשעת הלואה צריך אריכות ואין כאן מקומו וכבר כתבתי לעיל בש"ח ה"ה בש"ש שנאנס הפקדון אצלו כגון בלסטים מזוין ואח"ז החזירו לידו ה"ל ספק אי כלתה שמירתו או לא ופטור השומר רק אי תפס ל"מ מיני' וע' מש"ל בד' הר"מ וכ"ז בגנו"א אבל אם נאנס הש"ש פטור מאונסים ואם טוען נאנסו במקום רואים צריך לשלם ובמקום שאין רואים נשבע שבועות התורה שנאנסו ושלא פשע ושלא שלח בו יד כדין ש"ח שכתבתי לעיל וגם לוקח שכרו אם נשבע שנאנס. ואפילו בלא עדים ושטר נשבע שלש שבועות הללו כמש"ל וא"צ לכפול הדברים. לכאורה אפשר דאם נתנו חרש שוטה וקטן לא' לשמור איזה חפץ והבטיחו לו שכר כיון דאינם ב"ד וא"י לחייב עצמם אם כן ל"ה ש"ש כלל אך באמת אם השמירה ש"פ מחויבים לשלם כמו ששוכרים לו עבד או שפחה ע' ביבמות אך על כל פנים אם אין השכר ש"פ רק הם הבטיחו לו פרוטה והבטחה שלהם אינו כלום ואינו שוה פרוטה ודעת הש"ך דאם אינו ש"פ לא הוי ש"ש אם כן ל"ה ש"ש ועיין עוד לעיל גבי ש"ח ותלמד לכאן. וש"ח שמת נראה דהבן אינו שומר כלל גם בש"ש אין הבן ש"ש רק במלוה על המשכון ואומן כיון דתפס לי' אזוזי הבן ג"כ ש"ש ע' סי' ע"ב ס"ו ובש"ך ובקצה"ח ואין להאריך.
ובכלל ש"ש הוי ג"כ שוכר דקיימא לן דשוכר הוי ש"ש לכל דיניו והשוכר בהמה או כלים לעשות בהם מלאכה חייב בגנו"א ופטור מאונסין והמשכיר לזמן אין המשכיר יכול לחזור בו תוה"ז דשכירות ליומא ממכר הוא והשוכר קנה עד הזמן לעשות מלאכתו אך לכ"ע יכולין לחזור השוכר והמשכיר עד שיעשה השוכר איזה קנין אך לענין חיוב אחריות ע' בסי' ש"ז שני דיעות דעת הר"מ דצריך משיכה ודעת התוס' דתיכף דנסתלקו הבעלים מהשמירה חייב השוכר כמו בשומרים לעיל שכתבנו שהוא פלוגתת הר"מ והרא"ש. ודע דכאן בשוכר ל"ד משיכה או הגבהה אלא כסף הוי ג"כ קנין דקיימא לן שכירות מטלטלין נקנה בכסף לחוד ע' סי' קצ"ח. והנה הא דשוכר פטור מאונסים אע"ג דמשתמש בו ושואל חייב באונסים הוא כיון דשואל כל הנאה שלו חייב באונסים אבל שוכר אין כל הנאה שלו דנותן שכירות להמשכיר פטור מאונסים והוי רק ש"ש. ובקצה"ח ש"מ כתב דאפילו נותן השוכר להמשכיר שכירות פמש"פ אף דש"ש לא הוי בפמש"פ כמש"ל דאינו חשיב ממון מכל מקום כאן יצא מתורת שואל כיון דלא הוי כל הנאה שלו שהבעלים נהנים ג"כ ה"ל עליו רק דין שוכר. ופשוט דאם נותן לו שכירות פמש"פ על כל פנים צריך קנין משיכה או שאר קנין להיות עליו דין שוכר ואם עשה קנין ה"ל שוכר ולא שואל אף דאינו נותן לו אלא פמש"פ אבל אם לא עשה קנין רק כסף בודאי פמש"פ לא חשיב ממון לקנות בו עח"מ סי' קצ"ח רק בעשה קנין אחר ה"ל שוכר דבפמש"פ ע"כ מוציאו מתורת שואל וה"ל שוכר וגם עשה איזה קנין אבל זה לחוד לא הוי קנין ופשוט. ולא מבעיא כשנותן לו השוכר שכר לא הוי כשואל אלא אפילו אינו נותן לו שכר רק המשאיל יש לו הנאה מן השאלה ג"כ הוי דינו כשוכר ולא כשואל כיון דאין כל הנאה שלו רק המשאיל נהנה ג"כ וד"ז מבואר בשו"ת הר"ן הובא בש"ך ח"מ סי' ע"ב ס"ק כ"ט דהשואל ספר מחבירו פטור מאונסין כיון דאין כל הנאה שלו דהמשאיל מצוה קעביד ונהנה בפרוטה דר"י ע"ש ובש"ך שם כ' דזה דוקא להסוברים כר"י אם כן המשאיל נהנה אבל הסוברים כרבה דלא חשיב שכר משום פרוטה דר"י ה"ל שואל גמור וחייב באונסין ע"ש. ולכאורה יש לחלק נהי דהסוברים כרבה דס"ל דזה לא הוי שכר דאפשר לא מתרמי עני ע' תוס' פ' אלו מציאות כ"ט אם כן אפשר דאין הנאה זו ש"פ ובש"ש לא נעשה ש"ש אלא אם כן שכרו פרוטה כמש"ל בשם הש"ך סי' ש"ג אבל מכל מקום אף רבה מודה דעכ"פ הנאה אית לי' אם כן כיון דהמשאיל יש לו הנאה קצת אף דלא הוי הנאה ש"פ אם כן אין כל הנאה של שואל ופטור מאונסים כמש"ל בשם הקצה"ח. ונראה לכאורה דהש"ך חולק בזה וס"ל דוקא אם שכר המשאיל פרוטה השואל פטור אבל בפמש"פ חייב השואל דהנאת המשאיל פמש"פ לא חשיב הנאה. שו"ר בקצה"ח סי' ע"ב סקל"ד שהשיג על הש"ך מט"ז וכתב דאפילו לרבה פטור השואל ע"ש שהביא ראיה נכונה להש"ך מקדושין וע' תוס' שבועות מ"ד ע"ב ד"ה ור"י שהקשו מר"ה דמודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה דמצות לאו ל"נ ואמאי הא מתהני לר"י דחשיב לי' ש"ש בהכי ע"ש. ולכאורה גם לרבה קשיא דעכ"פ יש הנאה פורתא כמש"ל אך דאינו ש"פ ובאה"נ אסור להנות אף פמש"פ. ועיין בנדרים גבי מודד הנאה להחזיר לו אבידה וכו' ע"כ לרבה אין לו הנאה כלל ויש להאריך ואין כאן מקומו. על כל פנים ד"ז דאם המשאיל נהנה פמש"פ אי הוי השואל חייב באונסים או הוי כשוכר צ"ע. ואם נגנב או נאבד אצל השוכר אף דמשלם לו דמים מכל מקום מחויב ליתן לו שכירות ג"כ על מה שנשתמש בו כי עד הגנבה היתה עומדת ברשות הבעלים ושומר א"צ לשלם רק כשעת הגנבה דברשות בעלים עומד כמש"ל ועח"מ סי' ש"ט בש"ך וקצה"ח ונה"מ ע"ש.
והנה כתבנו לעיל דדעת הר"מ דשייך דין שומרים לקטן לכ"ע מכל מקום נ"ל דדין שוכר ליתא בשוטה דלא יוכל להשכיר כמו דלא יוכל למכור וגם בקטן אם לא הגיע לפעוטות אין מעשיו כלום רק בהגיע לעונת פעוטות מהני מדרבנן עי' סי' רל"ה ובלא הגיע אף מדרבנן ל"מ אם כן אפשר כיון דאין מעשיהם כלום וה"ל משתמש שלא מדעת כמו שואל שלא מדעת דה"ל גזלן וחייב אף באונסין כיון דהרשות ל"מ כלל כי אינם בני דעת כלל כנ"ל ומכל מקום צ"ע ועי' מח"א בהלכות שומרים פלפל בדין שומר לקטן דלדעת הר"מ יש לו דין שומר אם החזיר השומר לקטן אם חייב דהוי בפשיעה דהוא אינו בן דעת ואפשר ג"כ דהוי כמזיק בידים וחייב לכ"ע ע"ש. ובהלכו' שאלה ופקדון סי' ח' ובה' שומרים הוא בסי' ט' וע"ש שכ' דכ"ז בלא הגיע לעונת הפעוטות אבל בהגיע לעונת הפעוטות יכול להחזיר לקטן דלא כמהרי"ט וע"ש בהגהה כ' בש"ס לא מצא הדבר מפורש אם יכול להחזיר אף בהגיע לעה"פ ויש לפלפל בדבריו אך צריך אריכות גדול. ונר' פשוט דש"ח לקטן אף דמתנה ש"ח להיות כשואל לא מהני דהטעם מבואר בש"ס פ' הפועלים בההוא הנאה דנפק עלי' קלא דגברא מהימנא הוא כו' וזה ל"ש במקבל פקדון מאלו דלאו בני דעה נינהו ולא נפק עלי' קלא משום זה. אך בש"ש להשי' שכתבנו לעיל דמהני אם כן משעבד נפשו בשכר שמירה מהני לקטן ג"כ ועמש"ל בשם הג"א דבש"ש ל"מ כלל תנאי זה. ועקצה"ח סי' רצ"א כתב דבשוכר לזמן ומתנה להיות כשואל ל"מ אלא בשעה שקיבל השמירה אבל אח"ז ל"מ תנאי כיון דהנאה כבר עברה אם כן במאי משעבד נפשו בשלמא בש"ש וש"ח כיון דהרשות ביד המפקיד ליטול פקדונו בכ"ז כי הזמן לטובת המפקיד אם כן בכ"פ יש לו הנאה מה שמניח הפקדון אצלו אבל בשוכר דאין המשכיר יכול לחזור תוה"ז ליכא הנאה וא"י לחייב עצמו בדברים רק בקנין וה"ר לזה מהש"ס ע"ש. ושוכר שכלה הזמן הוא כש"ח כמש"ל והרבה דינים תלמד לכאן מש"ח לש"ש יעו"ש. ומ"ש הרהמ"ח דיני פועל הם נכללי' בדיני שוכר ויבוארו אי"ה בפ' קדושים ודין אומן שקלקל עש"ס ור"מ וח"מ סי' ש"ו ודיני שוכר בבעלים יבוארו אי"ה במצות שואל ודין שומר שמסר לשומר ע' סי' רצ"א. ומה שהביא בשם הרמב"ן הא דאין השוכר רשאי להשכיר הוא במטלטלים הוא דעת הר"מ פ"ה מה' שכירות. ומ"ש ונוהגת בזכרים הוא לענין הדין אבל לענין תשלומין נוהג בכל האישים.
וע' סי' ש"ז מבואר דאם השוכר השאיל לאחר אף דהי' ברשות הבעלים ומתה באונס ברשות השואל משלם לבעלים ול"א דמשלם לשוכר והשוכר יהי' פטור מהבעלים דפטור מאונסים דאיך הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו ואם אמר לשוכר אם תרצה תשאילנה ויהי' דינך עם השואל ודיני עמך משלם השואל לשוכר והשוכר פטור לשלם למשכיר. ועיין בס' מח"א ה' שכירות סי' י"ט חקר בשוכר ששכר אצל המשכיר דר"מ ביו"ד זהו' והשכיר לאחרים בט"ו זהו' למי שייך הריוח. ומביא שם שנראה מהנ"י דאם השכירו שלא מדעת המשכיר דעשה שלא כדין דאין השוכר רשאי להשכיר הריוח למשכיר וברשות המשכיר הריוח לשוכר ופלפל בזה ודעתו דבכ"ע הריוח לשוכר דזה לא הוי עושה סחורה בפרתו ש"ח כיון דהפירות שלו הוא אם כן מרויח בשלו אבל התם גבי השאילה לאחר ומתה הפרה דהוא יטול מעות בעד גוף הפרה שאינו שלו ז"א מה"ד אבל כאן בדידי' משתכר ע"ש ולא עיינתי היטב בדבריו הנחמדים רק בהעברה בעלמא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |