מנחת חינוך/לה

מנחת חינוך ‏ לה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שלא וכו' וכפל זה הלאו וכו'. והנה לאו כפול על איזה לאו מאיזה פסוק יכולין להתרות בו כי כבר כ' בשם רש"י דצריך להתרות בו מאיזה לאו אם כן כאן אם רוצים מתרין בו מלאו זה דכאן או מלאו דואל בפ' אחרי.

ב

דיני המצוה כגון שלא להתייחד וכו'. דבר זה כ' הרהמ"ח לקמן פ' אחרי דיני היחוד וע"ש מ"ש מזה:

ג

ושם נתבאר וכו'. דינים אלו מבוארים בר"מ פ"ג מהא"ב ואכתוב בקיצור כדרכי בעזה"י. הנה הלאו הזה כולל כל א"א הן ארוסה הן נשואה והן בת כהן אך בעונשים יש חילוקים אם היא א"א אפילו אם היא קטנה או נערה ונכנסה לחופה אפילו לא נבעלה עדיין ואפילו לא נכנסה לחופה ג"כ רק מסרה האב לשלוחי הבעל או שהיא בוגרת מאורסה או שהיא בעולה בכל אלו עונשים הבועל והנבעלת בחנק אך אם היא קטנה הבועל חייב חנק והיא פטורה מכלום כי קטנה היא לאו בת עונשין וכן אם היא גדולה והבועל קטן בן ט' שנים ויום א' הבועל פטור והיא חייבת אבל ביאה פחות מט' שנים לאו ביאה היא כלל והיא ג"כ פטורה וכן אם היא פחות' מג"ש וי"א הבועל ג"כ פטור אף דהוא גדול דלאו ביאה היא כלל ודברים אלו מבוארים בנדה ור"מ פ"א מה' הנ"ל והוא הל"מ עיין בנדה ובתשובות הרא"ש. ואם הזונה היא בת כהן אף דנפסלה מן הכהונה כגון שנבעלה מקודם לפסול לה או הבעל הוא פסול מכל מקום החמיר התורה בבת כהן שחייבת שריפה ודוקא הנבעלת אבל הבועל הוא בחנק כמו כל א"א ושריפה חמורה מן חנק כמבואר בש"ס דסנהדרין פ' ד"מ סקילה שריפה הרג וחנק ע"ש באריכות וא"כ הכלל כל היכי שבת ישראל בחנק אם היא ב"כ בשרפה כגון נכנסה לחופה או בוגרת כל הנ"ל בבת כהן בשרפה (דפטור). אבל נערה או אפילו קטנה מאורסה כגון שקיבל בה אביה קידושין ולא נכנסה לחופה ולא נמסרה לרשות הבעל והיא בתולה הבא עלי' אם היא נערה שניהם הבועל והנבעלת בסקילה אם היא קטנה הבועל בסקילה והיא פטור' ואין חילוק אפילו אם היא ב"כ הוו בסקילה כי סקילה חמורה משרפה ולא יצאה ב"כ להקל לפ"מ דקיימא לן סקילה חמורה משרפה כמבואר בפ' א"מ ובר"מ כאן ה"ה ודברי הרהמ"ח שכתב כאן דנערה המאורסה ב"כ היא בשרפה והבועל בחנק הם תמוהים דלא קי"ל כן ע"ש בש"ס וגם אפילו לר"ש דשרפ' חמורה מכל מקום כולם מודים דהבועל לא נשתנה מיתתו כלל בב"כ ודאי ט"ס יש כאן וקאי על נשוא' ב"כ דהיא בשרפה והבועל בחנק ופשוט:

ויש נערה המאורסה אף על פי שהיא מאורסה גמורה בתולה מכל מקום היא בחנק כגון גיורת ומשוחררת אף על פי שנתגיירו ונשתחררו פחותה מבת ג"ש וי"א ונתארסה כשהיא נערה הבא עלי' הם רק בחנק דהיא גזירת הכתוב ע' כתובות מ"ד ודוקא נערה אבל קטנה גיורת לא משכחת לה מאורסה כיון שאין אביה זוכה בה לקדשה והיא בעצמה בקטנות' אין לה קדושין מן התורה כמבוא' כ"ז בר"מ ואה"ע ה' קדושין. ואם הי' הורתה שלא בקדושה ולידת' בקדוש' אם היא נערה מאורסה הם בסקיל' עיין בכתובות דמרבינין זה מקרא אבל קטנה מאורסה לא משכחת לה כיון דהורתה שלא בקדושה אם כן אין לה אב ואין לה קידושין מן התורה רק בנערה היא בעצמה מתקדשת שייך שפיר מאורס' ונידונים בסקילה ואם נכנסה לחופה דהיינו שאביה מסרה לחופה ולא היתה אז בת ג"ש וי"א אם הוי חופה לידון בחנק אם בא עלי' מג"ש ומעלה או לא נחשבה חופה כלל או במסר אז לשלוחי הבעל או שאר חופה דלא חזי' לביאה עמ"ל פ"ג מה' אישות הי"א אריכות בדין חופה פחותה מבת ג"ש וי"א וגם שאר חופה שא"ר לביאה צריך אריכות גדול בדיני חופה ואין כאן מקומו. ואם הי' הדבר ע"י הוצאות ש"ר דעת הר"מ דאפילו אם הביא עדים שזינתה אחר החופה וכ"ש ברשות הבעל אף דבעלמא בחנק מכל מקום במש"ר גלי קרא דהם בסקילה והראב"ד השיג עליו בזה דאף במש"ר ג"כ בחנק לאחר החופה ע' שיטות אלו בתוס' כתובות סוגיא דתני שילא ע"ש ואין כאן מקומו.

והנה בכל העריות וכן כאן בא"א א' המערה וא' הגומר וחייב ג"כ על הכנ"ע עיין ר"מ פ"א וכן חייבים על שלא כדרכה כמבואר שם ובש"ס. ונערה המאורסה דכתבנו לעיל דבעולה הוא בחנק אם נבעלה אפילו בהכנ"ע הוי ג"כ בעולה וא"ח סקילה ואפילו לא השיר בתולי' כלל מכל מקום כיון דהביאה ראוי להשרת בתולים יצאה מכלל בתולה והוי בעולה עיין בזה פטו"ב מה' הנ"ל במ"ל הי"ג אך אם נבעלה של"כ לא יצאה מכלל בתולה ואפילו באו עלי' עשרה של"כ כולם חייבים סקילה כחכמים וכ"פ הר"מ כאן ועמ"ל. ובכל המנאפים א"צ שיראו העדים במכחול בשפופרת אלא משיראו כדרך המנאפים הרי זה בחזקת שהערה בה כ"ה ל' הר"מ פ"א הי"ט וז"ל ל"ד בחזקה שהערה אלא הוא ג"כ בחזקת שגמר הביאה דאלת"ה אם כן בשפחה חרופה שא"ח אלא על גמר ביאה כמבואר בר"מ כאן פ"ג והיא חייבת מלקות אם כן לא יתחייבו אלא אם כן ראו העדים הביאה ולא מצינו שום חילוק בין ש"ח לשאר עריות א"ו אם הם כדרך המנאפים הוא בחזקת גמר ביאה ג"כ כנלע"ד פשוט.

וז"פ דבכ"ע וכן כאן דחייב על העראה חייב גם על גמר ביאה כמבואר בירושלמי גבי קלבד"מ והדברים עתיקין אך אין נ"מ בזה דתרי זימני לא קטלינן לה והוא חייב על תחלת ביאה עפ"י לכתובות בפתיחה לחתן הגאון המחבר שהביא ד' הירושלמי ומכל מקום כאן נראה דיש נ"מ בזה אף על פי שאם בא על נערה המאורסה וגמר ביאתו והוא חייב על העראה סקילה ואחר העראה ממילא נעשית בעולה כמש"ל ומבואר בקידושין גבי כ"ג דמקדש בביאה ע"ש וחייבים על גמר ביאה חנק ונידון בסקילה כדין מי שנתחייב שתי מיתות דנידון בחמורה ה"ה כאן מכל מקום נ"מ נהי דפסקינן דא"צ להתרות בהעובר משום איזה מיתה הוא חייב רק במיתה לחוד סגי כרבנן בסנהדרין עיין ר"מ פי"ב מה' סנהדרין מכל מקום אם עבר עבירה שיש בה סקילה ומתרינן בי' מיתת חנק ודאי אינו התראה כי מותרה לקל א"מ לחמור ואפילו איפכא מותרה לחמור א"ע לקל ע' כתובות פא"נ וסנהדרין ד"פ ע"ב אם כן כאן בבא על נערה המאורסה והתרו בו העדים לא משום סקילה אלא משום חנק בודאי סקילה א"ח כיון דלא התרו בו לחמור אך על כל פנים חנק חייב כיון דהתראה מישך שייך על גמר ביאה דעל ג"ב באמת חייב חנק ואם התרו בו סקילה או אפילו סקילה וחנק מכל מקום כיון דנידון בסקילה אין נ"מ אך אם התרו בו לחנק לחוד אי הי' כאן סקילה לא הי' מהני התראה כי לא מותרה לסקילה אבל באמת דכאן חייב סקילה על העראה ועל הגמר חייב חנק מהני התראה וחייבים חנק כנלע"ד ברור. וכן מאורסה בת כהן על תחלת ביאה חייבים שניהם סקילה כמש"ל ועל הגמר ביאה דנעשית בעולה בהעראה אם כן על הגמר היא חייבת שרפה והוא חייב חנק אם לא התרו לסקילה רק לחנק ושריפה חייב חנק והיא שריפה כי על הג"ב חייבים ג"כ בכל העריות ועיין סנהדרין ע"ג ע"ב תוד"ה ממונא לא משלם וגם נלע"ד פשוט לפ"ז דמבוא' בש"ס דשבועות דהי' משמש עם הטהורה ואמרה נטמאתי דאם פי' באבר חי חייב כרת וכ"פ הר"מ פ"ד מה' הנ"ל הי"א וכ' דכ"ה בכל עריות אם כן בבא על נערה המאורסה בשוגג ואח"כ התרו בו לפרוש באבר מת ופי' באבר חי א"ח סקילה על הפרישה רק חנק כיון דבשעת הבעילה דנתחייבת הרי היא בעולה ואינם חייבים רק חנק וכן בב"כ חייבת היא שרפה והבועל רק חנק. אך בהגהת רמ"א סי' קפ"ה מבואר שם דאין האשה חייבת על הפרישה וכבר תמהו בזה על הרמ"א ואין כאן מקומו. על כל פנים נ"מ לבועל דהוא א"ח סקילה רק חנק דעתה היא בעולה ופשוט ויש לפלפל בזה הרבה בש"ס. אך כונתי בחיבורי רק לעורר קצת וישמע חכם וכו'. ובכל העריות וכן כאן אם בא עליה באבר מת פטור וכן אם היא מתה פטור גם כן אך אם היא טרפה ואפילו נשחט בה רוב סימנים חייב אלא אם כן הותז ראשה כמבואר הכל בר"מ פ"א ועמש"ל פ' אחרי בעניני העריות ותלמד לכאן והנה לעיל כתבנו בשם הר"מ דבעולה שלכ"ד אפילו עשרה בב"א הוי בתולה ועמ"מ דפוסק כחכמים ועמ"ל שדעת רש"י כרבי דיש לה דין בעולה אף שלכ"ד ובשטמ"ק לכתובות מביא גירסא אחרת בר"ם דהיינו כרבי ע"ש. והנה ק"ל לפי גי' המ"מ דהר"מ פוסק כחכמים מכל מקום מבואר בקדושין ט' ע"ב דאף רבנן מודים דבעל עושה בעולה שלכ"ד עי"ש אם כן אמאי השמיט הר"מ ד"ז וצ"ע. אח"ז מצאתי בשער המלך פ"ו שעמד בזה ואין כאן מקומו להאריך כי הענינים עמוקים וע"ש בשער המלך שכתב דאפשר אין הבעל עושה בעול' שלכ"ד רק אם קידשה בביאה כיון דאהני הביאה לקנותה מהני גם כן לעשותה בעולה אבל בעילה שלא לשם קידושין אף הבעל אינו עושה בעולה וע"ש שדחה זה מדה"ת כתובות דף מ"ח ע"ב ד"ה היינו.

ואיזה נקראת א"א המקודשת לאיזה איש מישראל אפילו לח"ל כל שאינה ערוה דהיינו ח"כ ה"ז מקודשת והוי א"א וער"מ וש"ע אה"ע באיזה אנשים תופסין קידושין וחרש אין לו קדושין מן התורה וגם אם היא חרשת א"ל קדושין מה"ת. אך אם אביה קיבל בה קדושין בקטנותה או בנערותה הוי א"א גמורה וכן שוטה ושוטות אין להם קידושין רק דהיא שוטה אם קיבל בה אביה קדושין הוי א"א וקטנה בין שיש לה אב ולא קיבל אביה הקדושין או אפילו אין לה אב ונתקדשה אין לה קדושין מן התורה וקטן שקידש אין לו ג"כ קדושין מן התורה ויבם קטן בן ט' שבא על יבמתו יש הרבה שיטות דהיינו שיטת רש"י והרמב"ן והר"מ דקנאה מן התורה עפ"ה מהל' יבום בר"מ ובקדושין די"ט מכל מקום אין עליה משום א"א דגזירת הכתוב הוא אשת איש ולא אשת קטן ע"ש בש"ס והד' עתיקין. וכן לשיטת ר"י ברזילי דקטן שקידש לו אביו אשה מקודשת מכל מקום א"ח עליה משום א"א מחמת גזירת הכתוב ולא אשת קטן ע' באחרונים. וטומטום שקידש היא ספק א"א אך כשביציו מבחוץ נראה מהש"ס יבמות וחגיגה דהוא ודאי זכר. אך כבר כתבתי לקמן פ' אמור דהר"מ אינו מביא זה וכתבתי שם דבר חדש עיי"ש. ואנדרוגינוס לשיטת הר"מ דהוי ס' זכר אם כן הוי ס' קידושין אך הרבה שיטות סוברים דהוי ודאי זכר אם כן הוי ודאי א"א. ולשיטת הראב"ד הוי חציו זכר אם כן הוי ג"כ א"א וכבר כתבתי כ"פ בחיבור זה דיני אנדרוגינוס וטומטום אף דא"ר לביאה מכל מקום חופה אית ליה אפילו נימא פחותה מג"ש ל"ל חופה מכל מקום כיון דראוי לקרוע הוא בר חופה כ"כ התוס' יבמות דף ע"ב ע"א ד"ה מבחוץ ע"ש ומשכחת לה ארוסה וגם נשואה בטומטום ואנדרוגינוס. וסריס בין סריס אדם בין סריס חמה קידושי' מן התורה ואיילונית ג"כ קדושין מן התורה בהכיר בה ובלא הכיר בה עבשו"ע סי' מ"ד. ואם א' קידש קטנה וקיבל עליו אפילו אם תהא איילונית ע' בסנהדרין ואביה קיבל בה קדושין ואחר י"ב שנה בא עלי' א' ואח"ז הביאה סימני איילונית לדעת הר"מ פ"ב מהלכות אישות דפסק גבי איילונית דמקטנותה יצאה לבגר ואם נימא כרב ביבמות דנעשה גדול למפרע אם כן למפרע היא בוגרת וא"ח אלא חנק וה"ס לא הוי ע' תוס' ד"פ ביבמות והדברים עתיקין. אך דעת הר"מ לא ברור ענוב"י ק' אה"ע סי' ו' דעתו דהר"מ פוסק כשמואל דלא נעשה גדול למפרע אם כן הו"ל קטנה מאורסה וחייב סקילה והיא פטורה. וכן אם זכר מבן י"ג ומעלה קידש ואח"כ הביא סימני סריס לרב הוי קדושין למפרע והבא עליה נידון משום א"א ולשמואל אין קידושי' קידושין כי עדיין הוא קטן. ועכו"ם ועבד לאו בני קדושין הם וחידוש ברש"י סנהדרין נ"א דאי' התם ובת כהן א"ל אלא שניסת לכהן לעכו"ם לחלל וממזר מנין ופרש"י עכו"ם וחלל אף על פי שאסורין לבא בקהל יש להם קדושין והרי היא אשת איש דקדושי' תופסין בחייבי לאוין וכן עכו"ם איכא לאו לא תתחתן והוא תמוה דמשום לאו דל"ת תחייב שריפה וא"א לא הוי דא"ק תופסין בעכו"ם. וח"ע וחב"ח שקידש אשה היא ספק א"א דהיא אבעיא בש"ס וישראל שקידש ח"ש וחב"ח הוי ש"ח והבא עליה א"ח מיתה רק אשם ומלקות ואם נשתחררה אי גמרו קידושי ראשון עיין כל הדינים בר"מ ה"א ואה"ע סי' מ"ד ותדע איזהו א"א ואיזה ספק. ורשע שקידש קידושי' קידושין וצריך אריכות בזה ואין כאן מקומו עיין הלכות יבום. ואשת אלי' הנביא וריב"ל יצאו מכלל א"א. ויבמה לשוק הוי ס' קידושין. וקטן שקידש את הקטנ' לאחר שיגדלו עמ"ל מהלכות אישות פלפל בזה אם חלו הקדושין בגדלותן ואם חופה קודם קדושין מהני להחשיבה נשואה עיין ג"כ במ"ל והד' עתיקין.

וע' קדושין פ' האומר גבי מקדש מעכשיו ולאחר ל' יום ובא א' וקידש' מעכשיו ואחר כ' יום דר"י סובר דקדושי כולם תופסין בה וברשב"א שם פוסק כר"י ור"י סובר דלא מטעם ספק רק הדין הוא כך דקדושי כולם תופסין עי"ש ברש"י ותוס' ורשב"א ור"נ. ובקידושין ס"ד מבואר הא דאין קדושין תופסין בא"א היא מהקישא דר"י דהוקשו כל העריות והקישא הוא על עריות שיש בהם חיוב מיתה ע"ש. אם כן כאן לר"י דתופסים בה קדושין אחרים אם כן אפשר ג"כ דאינה א"א גמורה כיון דאפילו קדושי מאה תופסין בה אם כן א"ח מיתה הבא עליה. אך מכל מקום יש לחלק דבאמת הוי א"א גמורה רק לענין זה דקדושין חלין מחמת דהוי קצת שיור. וגם מבואר שם ברשב"א ור"נ דאם קידשו אותה שני אחים ומת אחד דלא נפלה לפני האח הב' ליבום מחמת קידושי האח ואי דאינם קדושין גמורין לענין ח"מ אפשר דאינ' זקוקה ליבום כלל כאשר יבואר לקמן דגם ארוסה דמתיבמת ילפינן מריבוי דקרא ביומא אם כן אפשר דקידושין שאין בה מיתה אינם קדושין גמורין לענין יבום ואם אפילו זקוקה ליבום למה נעכב חלק האישות שמקודשת לשני כיון דאינה במיתה רק בלאו אם כן יבא עשה וכו' וגם על כל פנים תחלוץ ככל ח"ל יע"ש שמביאין ירושלמי דאותו אח שנתקדשה לו גם כן אסור ליבמה דחלק הקדושין שלו ה"ל כערוה ופוטר חלק השני נראה דהקדושין הם גמורים וה"ל ערוה. אך קדושין של אחר תופסים מטעם שיור ועאה"ע סי' מ"ם והוא ענין עמוק ואין כאן מקומו. והנה בלאו הזה במזיד בלא התראה חייבים כרת ובשוגג חטאת קבוע ובלא הודע אשם תלוי כמבואר בכריתות ור"מ ה' שגגות וע"ל מצות לא תקרבו וכו' בפ' אחרי כתבתי דלשיטת הר"מ דלוקין על חיבוק ונישוק וכן נשיקה נהי דאין בה כרת מכל מקום לוקין על לאו דקריבה אם כן מכ"ש בביאה ודאי עובר על לאו דקריבה ג"כ אך כאן אם התרו בו משום לאו דלא תנאף אם כן חייב מב"ד ופטורים ממלקות אבל אם לא התרו בהם למיתה נהי דמשום הלאו הזה לא מהני התראה למלקות דלאו שניתן לאזהרת מב"ד אין לוקין אבל אם התרו בהם על הביאה משום לאו דקריבה בודאי לוקין כי אין לך קריבה גדולה מזו וז"ב. ויישבתי שם קושית התוס' סנהדרין סוגיא דחוששין ללעז ע"ש וח"מ שוגגין אין פטורים ממלקות כמ"ש כ"פ בח"ז.

גם נ"ל פשוט אם שגג בהעראה והיה מזיד בסוף ביאה או שפי' באבר חי במזיד חייב קרבן וגם כרת או מיתה וא"ד להא דמבואר בשבת דא"ח קרבן עד שיהא תחלתו וסופו שגגה ואם הי' סוף במזיד או תחלתו במזיד א"ח קרבן ומבואר זה ג"כ בר"מ פ"ב מה' שגגות עיי"ש לא דמי בשלמא שם גבי שבת דעקירה בלא הנחה או הנחה בלא עקירה אינו מלאכה רק המלאכה הוא עקירה והנחה כאחד אם כן אם היה מזיד במקצת א"ח כי לענין חטאת בעינן שיהא כולו בשוגג אבל כאן העראה וג"ב כ"א ענין בפ"ע העראה הוי ביאת איסור וכן ג"ב אם כן אין זה שייך לזה והוי כמו שעושה עקירה והנחה בשוגג ואח"כ עושה עוד עקירה והנח' במזיד דזה כ"א ענין בפ"ע בודאי חייב חטאת על השוגג ה"נ ואף אם הי' בתחל' במזיד וג"ב היה בשוגג חייב על ג"ב כי הוא ענין בפ"ע כי היה יכול לפרוש ואין מיתה פוטרת קרבן חדא דאין באים כא' ואפילו בבאין בב"א דעת תוספות פסחים כ"ט ע"א ד"ה ר' נחוניא וכו' דאין מיתה פוטרת מקרבן וגם לא שייך אינו שב מידיעתו עיין בשבת דצ"ג כי כ"א ענין בפ"ע ואם היה יודע לא הי' עושה ע"כ בודאי חייב קרבן וגם מיתה או כרת וז"פ. והנה מ"ש בשם הירושלמי דחייב על ג"ב גם כן הוא פשוט כיון שהיה יכול לפרוש אם כן היא עבירה בפ"ע ואם בעל בשוגג מכל מקום אינו חייב אלא חטאת א' כמו שבא על הערוה בשוגג כ"פ אם אינם גופים מחולקים בהעלם א' א"ח אלא חטאת א' ה"נ אם הי' שוגג מתחלה וסוף א"ח אלא חטאת א' וכן אם בהעלם א' פירש באבר חי ג"כ א"ח אלא חטאת א' כמבואר להדיא בר"מ פ"ה מהלכות שגגות.

אך לכאורה צ"ע עי' משנה למלך (פח"י מה' מעה"ק) דפלפל שם באורך וכתב דדעת הר"מ כר"ל פ"ק דכריתות (ג.) דשני עבירות אף שהם בלאו א' מכל מקום כיון שחלוקים במיתה אם עושה אותם בהעלם א' חייב שני חטאות דחלוקה דמיתה שמה חלוקה אם כן כאן בבא על נערה מאורסה וגמר ביאתו אף בהעלם א' והם בלאו א' כי לאו דלא תנאף כולל הכל כמ"ש מכל מקום חלוקים בעונש דעל תחלת ביאה דהיא בתולה בעונש סקילה ועל גמר ביאה גזרה התורה חנק או שריפה אם כן בבא על נערה המאורס' וגמר ביאתו בהעלם א' חייב שני חטאות או שפירש באבר חי בשוגג ולא ראיתי זה בר"מ וגם צ"ע בכריתות שם וצל"ע הרבה בזה ואי"ה אשנה פרק זה.

וכ"ז דוקא באשת ישראל אבל אשת ב"נ ועבד אין ישראל חייב דלא הוי א"א. ולענין ב"נ יתבאר בעזה"י. וכל אישי ישראל מוזהרים על לאו זה הן איש והן אשה. וגם עבד כנעני חייב על א"א מישראל וער"מ פי"ד מהל' הנ"ל שכתב דעבד חייב על הזכר והבהמה כתב הרה"מ דה"ה על א"א והקשה על הר"מ דהשמיט זה עי"ש והאמת כ"ה ומכ"ש ח"ע וחב"ח דודאי חייב וטומטום אינו בן ביאה ואנדרוגינוס לדעת הסוברים דהוא זכר ודאי חייב על א"א אבל להר"מ דהו"ל ספק א"ח דלמא הוא אשה. וחרש שוטה וקטן אינם חייבים בכל המצות שאינם ב"ד אבל האשה נהרגת על ידם אם הקטן למעלה מבן ט' וגם אם האשה חרש שוטה וקטן שקיבל בה אביה קדושין והיא מבת ג"ש ומעלה הבועל חייב והיא פטורה וכן עכו"ם שבא על אשת ישראל היא חייבת אם מאורסה סקילה וב"י חנק וב"כ שריפה ולענין הבועל שהוא עכו"מ עמש"ל:

ד

בין עכו"ם וכו'. הרהמ"ח קיצר כאן ואכתוב הדינים בקצרה כדרכי בעזה"י. ב"נ מוזהר על אשת איש ואפילו אשת חבירו ואשת עבד אף שאין אישו' להם דוקא הישראל א"ח על אשת עכו"ם ועבד דמיעטה התורה אבל עכו"ם חייב והוא מז' מצות וילפינן מודבק באשתו ולא באשת חבירו ודוקא שנבעלה לבעלה עכו"ם הוי אשת חבירו אבל קדושין וחופה אין להם. וגם ישראל שבא על אשת העכו"ם אף על גב דאמעוט מאזהרה זו מכל מקום עבר על איסור דאורייתא ודו"ק וכו' כ"כ התוס' קידושין ד' וסנהדרין דף נ"ב ע"ב. וב"נ נהרג ע"ז ומיתתו בסייף כדין מיתת ב"נ וה"ה אם בא על אשת ישראל שנבעלה לישראל גם כן חייב סייף ובבא על אשת חבירו שניהם נהרגין דגם היא מוזהרת כמבואר בסנהדרין. וכן ישראל שבא על אשת העכו"ם אף דהוא אינו נהרג מכל מקום היא נהרגת. וב"נ או ישראל שבאו על אשת עכו"ם פטורים בשלא כדרכה דגזירת הכתוב ודבק ולא שלכ"ד. אבל על העראה נראה דגם ב"נ חייב וע' דינים אלו בר"מ פ"ט מה' מלכים ונראה מד' הכסף משנה דגרסתו בש"ס היתה דעל העראה פטור ובלחם משנה כתב דהגירסא כמו לפנינו דשלכ"ד פטור עי"ש. וב"נ נהרג בע"א ודיין א' בלא התראה כמ"ש כ"פ ושוגג פטור אך אומר מותר חייב כמבואר כ"ז בר"מ והבאנו בכ"מ ועמ"ש לקמן ולעיל בקצרה דב"נ אף אם הוא פחות מט' שנים ובא על אשת חבירו נהי דאפשר דהוא פטור דלאו בר דעת הוא מכל מקום היא חייבת כי ד"ז דפחות מבן ט' ופחותה מג"ש דאין ביאתן ביאה זה הכל הל"מ ע' בנדה ושיעורין רק לישראל נאמרו עיין ר"מ פ"י מה' מלכים. וכאן אם היה הב"נ גדול והיא היתה פחותה מב"ג ונבעלה לבעל מכל מקום נראה דאינו נהרג אע"ג דביאתן ביאה מכל מקום ל"ה א"א דאין לה דעה להקנות עצמה לבעל. וזה נ"פ דאף בב"נ צריך על כל פנים לקנות אותה בביאה מדעתה ואביה אין לו רשות להשיאה כי דוקא בישראל יש לו רשות לאב דנתנה לו התורה רשות כדילפינן מקראי אבל בב"נ לא מצינו זה אם כן אפילו היא גדולה ב"ט או ב"י מכל מקום אין לה דעת אינה א"א כנלע"ד ולקמן בעניני עריות הארכתי בזה.

ואם ב"נ בא על אשת ישראל הדינים כך הם אם היא אשת ישראל ע"י בעילה ג"כ כיון דגם אצלם יש בעולת בעל אם כן הדין שוה כמו על אשת חבירו דזה נלמד מודבק אם כן אם שניהם גדולים האשה בחנק והבועל בסייף כדין ב"נ. ונ"ל דג"כ פטור בשלכ"ד עיין ר"מ אף דמלשונו לא משמע כן מכל מקום כיון דזה הוי עריות דידהו שוה לכ"ד כנ"ל. אבל היא חייבת ג"כ בשלכ"ד כמו בישראל דהתורה ריבתה לגב' דגם שלכ"ד חייבים. ולענ"ד אם בא עליה שלכ"ד דפטור והיא חייבת דוקא בשוגג שהיא חייבת קרבן או בלא התראה אבל אם התרו בה והיא חייבת מיתה גם הוא נהרג כמו הבהמה שנהרגת משום תקלה וקלון וד"ז מבואר בר"מ פי"ב מהא"ב לענין אם הישראל בא על העכו"ם שנהרגת ע"ש ויליף לה ממעשה דנשי מדין ע"ש אם כן ה"נ נהרגת משום זה. ולפי זה אפילו הי' העכו"ם קטן יותר מבן ט' ובא עליה אפילו כדרכה דהיא חייבת והוא פטור מחמת שאינו ב"ד או שהיה בשוגג והיא מזידה אף דהוא פטור מעונש העבירה מכל מקום נהרג מטעם תקלה וקלון כמו בהמה שאינה בת עונשין ונהרגת כנלע"ד פשוט. ואפילו בא על קטנה ב"י דהיא פטורה מכל מקום נהרג כמו בהמה עיין בר"מ פ"א דיני בהמ' ותלמד לכאן. ונל"ב בעזה"י דזה שכתבנו כאן באופן שהב"נ פטור מעונש מחמת העבירה רק מחמת תקלה כמו בהמה וכן בישראל שבא על העכו"ם שהר"מ כתב שהורגין אותה כמו בהמה אין דינם כבהמה הרובע והנרבע שהם בסקילה דשם גזירת הכתוב הוא דהם בסקילה וגם האנשים בסקילה ע' סנהדרין נ"ד אבל כאן העיקר מחמת תקלה מחויב מיתה אבל לא סקילה מן התורה להחמיר עליו כיון דנהרג אין כאן קלון וגם משום תקלה נהרג אבל סקילה מנין לנו ונראה דנידון בחנק שהיא הקלה שבכולן אף דב"נ דינו בסייף היינו אם העונש על עבירה חייב' התורה סייף אבל אם העונש אינו מחמת העבירה רק משום הישראל מחמת תקלה וקלון די לו בחנק שהיא הקלה כנלע"ד. וגם אפ"ל דהגם דב"נ נהרג בע"א ודיין א' וכו' זה דוקא אי נהרג מחמת עבירה שמוזהר ילפינן דנהרג בע"א וכו' אבל אם נהרג כמו בהמה מכח תקלה אם כן כמו שור הנסקל צריך ב' עדים ודיינים כ"ג כד"נ עש"ס ור"מ ה"נ דדינו כבהמה צריך ב' עדים וכ"ג דיינים. ואם ב"נ בא על בת ישראל שלא נבעלה לבעלה ישראל רק היא מאורסה הדין כך אם היא נערה או קטנה מישראל חייב סקילה עליה גם הב"נ, אם הוא גדול וגם היא נערה שניה' נסקלים כי זה נלמד מאיש איש דזה ל"ש אצלם כי מאורסה אין להם אך נלמד דבישראלית המאורסה חייב הב"נ כמו ישראל אם כן חייבים סקילה ואם היא קטנה מאורסה הוא חייב סקילה והיא פטורה כמו בישראל. ואפשר ג"כ דאפילו אם בא על קטנה פחותה מב"ג המאורסת מכל מקום חייב אף דישראל א"ח בכה"ג מכל מקום בישראל הל"מ דזה לא נקרא ביאה אבל בב"נ דל"ש הל"מ אם כן ה"ל ביאה וחייב בכ"ע ונידון בסקילה. וג"כ אף שנידון בד"י מכל מקום נידון בע"א ודיין א' ובלא התראה כדין ב"נ רק נתרבה שמחויב ע"ז כמו ישראל ע' בגמרא. ואם הוא שוגג א"ח מחמת העבירה רק כמו בהמה אם כן אין דינו בסקילה כמש"ל וגם בכ"ג כמש"ל. ואם בא על מאורסה לישראל והיא גדולה או נכנסה לחופה דישראל בכה"ג בחנק או שהיתה בעולה קודם לכן הכלל אם לא נבעלה מבעלה אחר הקידושין דכל כה"ג לא נקראת בעולת בעל ובב"נ אינו חייב בכה"ג כי אצלם ל"ש מאורסה בלא בעילה החיוב דנתרב' מאיש איש חייב הב"נ כמו ישראל הכלל מה דל"ש אצלם נתרב' מאיש וכו' דינו כישראל או בסקילה או בחנק וחייב ג"כ על שלכ"ד כמו בישראל ואם א"ח כגון בשוגג דינו כמש"ל וא"צ לכפול הדברים. ונ"ל אם ב"נ בא על אשת חבירו הקטן לפמש"ל דלגבי ב"נ אין דין קטן פחות מי"ג דהוא בכלל שיעורין רק תלוי אם יש לו דעת אפילו קודם י"ג הוי בכלל מצות אם כן ה"נ אם הקטן הוא ב"ד ה"ל כאשתו ונהרג משום ודבק וכו' אך אם הקטן אין בו דעת נראה דגם ב"נ לא קני לה ולא הוי א"ח. אך אם ב"נ בא על אשת קטן ישראל כגון יבמה שבא עלי' קטן דבאמת יבום א"צ דעת רק התורה מיעטה אשת קטן ממיתה משום אשת איש לאפוקי אשת קטן כמש"ל זה דוקא בישראל אבל לגבי ב"נ נראה דהוי בכלל אשת חבירו ונהרג משום ודבק אך בשלא כדרכה פטור כי מחמת ודבק פטור שלכ"ד ומחמת עריות ישראל שנתרבה מאיש איש ג"כ פטור דישראל בכה"ג ג"כ פטור אם כן פטור בשלכ"ד כנלע"ד. ואפ"ל אם ישראל בא על אשת יבם קטן נהי דאימעוט מעונש ומאזהרה ג"כ מכל מקום עבר על עשה דודבק וכו' כמו ב"נ כמו אם בא על אשת ב"נ עובר על עשה זו כמ"ש בשם התוס':

והנה במש"ל בפשיטות דגם אצל ב"נ על כל פנים צריך כוונה לקנות האשה ובל"ז ל"ה א"ח שו"ר בס' פר"ד דרוש א' מביא ירושלמי וב"ר דיש בזה פלוגתא ח"א בעינן כוונה לקנות וח"א דלא בעינן כוונה ע"ש שכ' דהר"מ פוסק דצריך כוונה. [שו"ר בתוס' ע"ז דף ל"ו ד"ה משום נשג"ז שהביא פלוגתא בירושלמי ומחלקים שם דוקא לענין שיהי' ב"נ חבירו חייב מיתה אם בא על העכו"ם שבא הוא עליה שלא בכוונה לשם אישות אבל לא שיהי' הישראל חייב בעשה דודבק באשתו ולא בא"ח שאינו חייב על העשה רק אם העכו"ם קנאה בביאה בכוונה. ולפענ"ד נר' לסברת הר"נ שכ' אע"ג דהישראל אינו חייב אם בא על עכו"ם א"א כשיטת הרב מכל מקום היא חייבת וא"כ ה"נ שבא עליה שלב"כ אפילו לשיטת תוס' שבא"א עכו"ם עובר הישראל בעשה רק באם העכו"ם בא עליה שלב"כ א"ע הישראל בעשה דלענין הישראל לא הויא א"א רק בכוונה מכל מקום היא חייבת דלענין עכו"ם הוי א"א וא"כ גם הישראל עובר משום לפ"ע כיון דהיא חייבת מיתה יע"ש בס' אב"מ סי' ט"ז שכתב ג"כ סברא זו]. וגם ראיתי שם שכתב דב"נ אינו קונה אשה בבעילה שלכ"ד וכתב שם כיון דאיתא בסנהדרין דב"נ שבא על אשתו שלכ"ד חייב מיתה וביאת איסור אינו קונה ובאמת הש"ס דחה זה דמי איכא מידי דישראל שרי ולב"נ אסור ומסקינן אלא א"ר הבא על א"ח שלכ"ד פטור ע"ש דנ"ח ע"ב אך אין משיבין על הדרוש אבל לדינא י"ל כיון דבאמת ליכא מידי וכו'. וגם הר"מ לא הביא זה אף דגבי מפרכסת נראה לכאורה דהר"מ אינו סובר מי איכא וכו' ומתיר לישראל ואוסר לב"נ ע"ש בלחם משנה מה שתירץ דהר"מ סובר ג"כ האי כללא אם כן כאן קונה הב"נ מן התורה שלכ"ד דהתורה ריבתה שני משכבות אם כן לגבי ב"נ ג"כ כנלע"ד. וע"ש עוד שנסתפק אם ב"נ הבא על ערוה שלו כגון על אשת אביו דנהרג עליה עבר"מ שם ונתכוין להיות לו לאשה אם הוי כאשתו לענין אם בא עלי' ב"נ אחר שיתחייב משום א"ח א"ד כמו בישראל אין קדושין תופסין בעריות ה"נ אינו אשתו כיון דח"מ עליה ע"ש דדעתו דאינו קונה אותה כיון דהוי ביאת איסור ומכל מקום צ"ע בד"ז. והנה במש"ל בשם התוס' דישראל הבא על אשת ב"נ דעובר משום לאו הבמ"ע ודבק באשתו וכו' מדברי הר"מ פ"ח מהלכות מלכים שכתב דיפ"ת מותר אפילו בא"א שאין אישות לעכו"ם נראה מדבריו דהטעם מפני שאין לו אישות כלל וא"ע כלל והתוס' מוכיחים מכאן דיש איסור מדאצטריך להתיר יפ"ת א"א אם כן דעת הר"מ דא"ע [צ"ע] ועלח"מ וע"ש בשער המלך מה שהקשה ע"ד הר"מ ובס' א"מ להקצוה"ח סי' ט"ז כתב דאף אם נאמר דא"ע על העשה מכל מקום איסור דאורייתא איכא דעובר על לאו דלפ"ע וכו' כיון דאצלה היא איסור ונהרגת ע"ז אם כן עובר הישראל משום לפ"ע ודבריו נכונים ומיישב בזה קושית השעה"מ ע"ש. ובמש"ל לשיטת הרמב"ן ורש"י ביבם קטן שבא על יבמתו קונה אותה מן התורה רק התורה מיעטה מא"א ולא אשת קטן דאינו נהרג הבועל זה דוקא כ"ז שהוא קטן אבל לאחר שהגדיל אף שלא בעל מכל מקום אשתו גמורה היא והבא עליה ח"מ כי באמת קונה אותה ענוב"י ת' שהוכיח כן מדברי הר"מ כאן וז"ב:

והנה בדין בא על אשת ב"נ קטן באין בו דעת שכתבתי לעיל דל"ה א"ח דצריך כוונה לקנות אך באם הגיע לכלל צרור וזרקו עשו"ע ח"מ סי' רמ"ג דקטן כזה קונה בדעת אחרת מקנה ענוב"י מן התורה סי' נ"ד שפלפל מ"ט קידושי קטן אינם קדושין הא בדעת אחרת מקנה יש לקטן קנין וכתב הטעם דכתיב כי יקח איש אשה והוא גזירת הכתוב ובא"מ סי' מ"ד פלפל בזה וכ' דבשלמא בכסף או בשטר דנתינתו אינו כלום כמ"ש הרב המגיד בפכ"ט מה' מכיר' ושטר שלו ג"כ אינו כלום אבל למה לא יקנה בביאה והביא ד' הירושלמי דחרש קונה בביאה וכתב שם עפ"ד הר"נ בנדרים דאשה מפקרת עצמה לאיש דכתיב כי יקח איש אם כן אין זה ד"א מקנה ע"ש אם כן נ"ל דאשת קטן ב"נ אף דאין לו דעת מכל מקום כיון שהיא יש לה דעת קונה אותה דה"ל ד"א מקנה וכאן גבי ב"נ לא כתיב כי יקח איש וכו' ולא מוכח שהוא דוקא מצדו והיא מפקרת או כדברי הנו"ב אם כן הוי ככל הקנינים דקונה קטן בד"א מקנה והוי א"ח אבל ב"נ שוטה אינו קונה כלל כי שוטה אינו קונה בד"א מקנה כמבואר סי' רמ"ג וחרש קונה ג"כ בד"א מקנה אם כן ב"נ קונה אותה בביאה. והנה באשת ישראל אם מת בעלה או נתגרשה בגט אינה א"א ובב"נ אינו תלוי בגט אפילו אם היא אינה רוצית להיות אצלו בדיבור בעלמא ל"ה א"ח הן אם הוא אינו רוצה והן אם האשה אינה רוצית וזה מבואר כאן בר"מ ה' מלכים פ"ט ה"ח. ונ"פ דמיתת הבעל ג"כ מתירה מכ"ש ועפ"י בקידושין די"ג כתב דלמסקנת הש"ס דנפ"ל מקרא דמיתת הבעל מתיר אם כן דוקא בישראל אבל בב"נ אין מיתת הבעל מתירה ובאמת לפי המבואר כאן דאין הגירושין תלוי בבעל אלא אם גם היא אינה רוצית אינה אשתו אם כן מכ"ש במת דודאי אינה רוצית דבשלמא גבי ישראל דהגט ברצונו תלוי לא ידעינן מה"ב מגט אבל כאן דתלוי ברצונה ג"כ אם כן מ"ש מחיים אם תלך מאתו מותרת ומ"ש לאח"מ כיון דתלוי בה ג"כ ומכל מקום צ"ע. גם ראיתי שם בס' הנ"ל שכתב ג"כ בפשיטות דגבי ב"נ אינה נקנית לבעלה בבעילה שלכ"ד ולא כ' שום טעם לזה וא"י מנ"ל ועמש"ל דצ"ע דנראה דנקנית בשלכ"ד:

והנה ז"פ דאם ישראל קידש ערוה שאין קידושין תופסין אפילו נבעלה לו אינה בכלל א"ח לחייב ב"נ עליה כי רק בב"נ אף על פי דאין לו אישות מכל מקום ה"ל אשת חבירו אבל בישראל אם אינה אשתו אין בכלל א"ח ונ"ל דע"כ שיש לו שפחה כנענית אף על פי שאין אישות לעבד מכל מקום ה"ל בכלל א"ח נגד ב"נ כיון שהי' בהיתר וישראל שיש לו אשה עכו"ם או ש"כ בודאי אינה בכלל א"ח כיון דליכא אישות כלל אף אם נאמר דאין איסור תורה בשפחה כדעת הר"מ ואין כאן מקומו מכל מקום נראה דאינה נקראת א"ח דאשתו היא ישראלית אבל עבד שא"י לישא ישראלית ה"ל ש"כ אשתו וא"כ לפ"ז נראה דעבד עברי שמסר לו ש"כ אף דמותרת לו מכל מקום כיון דאין לו קדושין עלי' ה"ל כישראל שיש לו ש"כ דאינה בכלל א"ח. וראיתי ברש"י סנהדרין נ"ז ע"א ד"ה נהרג עליו וכו' כ' דישראל שייחד ש"כ לע"ע ובא עליה ב"נ נהרג ע"ש מבואר מדבריו דהוי א"ח וע' נדה דמ"ז תוד"ה מסר להו כתבו דעבד מותר בעכו"ם וכן להיפוך ש"כ מותרת בעכו"מ אם כן נראה דבכה"ג מיקרי א"ח ובגוף דה"ת נראה דווק' לשיטתם דאינו אלא איסור דרבנן אם כן ל"ג בעבד ובשפחה אבל לשיטת הר"מ פי"ב מהלכות אישות דדרך חיתון עם עכו"ם עוברים על לאו דלא תתחתן רק אם בדרך מקרה או בדרך זנות הוא איסור דרבנן אבל דרך אישות הוא לאו אם כן נראה דגם בעבד ושפחה עוברים על לאו זה בעכו"ם אם הוא דרך אישות ואין כאן מקומו ואי"ה יבואר במקומו. והנה הר"מ בה' מלכים שם ז"ל ב"נ שייחד שפחה לעבדו ובא עלי' ה"ז נהרג עלי' משום א"ח ואינו חייב עלי' עד שיפשוט הדבר ויאמרו לה העם זו דבית עבד פלוני ומאימתי תחזור להיתירה משיפרישנה מעבדו ויפרע ראשה בשוק ומאימתי תהי' א"ח כגרושה שלנו וכו'. וד"ז מבואר בסנהדרין נ"ח ע"ב ולכאורה אמאי כאן מתחיל האיסור מדקרי לה וכו' והיתר משיפרע ראשה ובכ"מ תיכף מתחיל האיסור לאחר בעילה והיתר מתחיל משעה שהוא אינו רוצה או היא א"ר עיין ר"מ בהלכה זו. אך באמת ד"ז לא מיירי שהעבד בעל אותה לשם אישות רק מיירי דרבו ייחדה לו בזנות אצלו ומכל מקום כיון דהרב ייחדה לו והיא מיוחדת משיצא קול דהיא דבית פלוני ה"ז נהרג וכן אם הרב מפריש אותה ממנו חוזרת להיתיר' וכ"ה בש"ס שם דנ"ז גבי כי"ב דיפ"ת מאי הוא וכו' ב"נ שייחד לעבדו וכו' ופירש"י ד"ה נהרג משום גזל ואע"פ שאין זה בעילת בעל דאישות אלא בזנות כחמורו ובהמתו אם כן אינו חייב בזה משום א"ח אלא משום גזל כיון דייחדה לו וכ"ה שם בגמר' ע"ש דהוי גזל אך מל' הר"מ לא משמע כן ושם פירש"י עוד ש"כ שייחד ישראל לעבד עברי נהרג עליו ב"נ אף על פי שאין אישות לע"ע בש"כ מכל מקום [חייב] מטעם גזל. עוד פירש"י שם ישראל בישראל אסור דהיינו שפחה חרופה שחייבים עלי' אשם וצ"ע דשנה משנתו כר' ישמעאל בכריתות דש"כ לע"ע הוי ש"ח ובאמת לית הלכתא כוותי'. והנה נראה דהטעם משום גזל הוא דוקא בע"כ של העבד כמו שפירש"י שם קודם לזה יפ"ת היינו גזל שגוזלין את אשתו אם כן מרצונו שרי וזה הוא החילוק בין אם היא א"ח ע"י אישות לא מהני רצון הבעל דהוי כעריות דהתורה אסרה לב"נ אבל ייחד שפחה וכדומה מ"ש דאין בהם אישות א"ח רק משום גזל היינו בע"כ אבל מרצון הבעל לא מיקרי גזל ונראה דבכה"ג דנהרג משום גזל אף בביאה שלכ"ד נקרא ג"כ גזל ואם כן בבא על א"ח שלכ"ד דמבואר בש"ס ור"מ דפטור היינו מטעם ערוה פטור אבל מכל מקום חייב מטעם גזל אם לא שהי' מרצון הבעל אז פטור מטעם גזל ומחמת ערוה ג"כ פטור בשלכ"ד דגזירת הכתוב הוא:

ודע דב"נ המאנס אשה אפילו פנוי' מכל מקום חייב מיתה משום גזל וכ"ה בר"מ ה' מלכים ספ"ט הל' ט' שכ' דמפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה מפני ששכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו עכ"ל ובאמת מה הי' להם לדון אותו דלא הוי ג"ע דדינה היתה אז פנוי' אם כן מה הי' שכם חייב ע"ז אע"כ כיון דהי' באונס הוי כמו גזל אם כן ה"נ הבא על הפנוי' שפטור אינו אלא במפותה דל"ה גזל אבל באונס חייב מטעם גזל ועיין כסף משנה שהביא בשם הרמב"ן דנהרג על שאנס ופיתה בת חבירו מחייב באונס ובמפותה גם כן היינו בעודה ברשות אביה דה"ל גזל אביה אבל גדולה פשיטא דל"ש במפותה גזל רק באונס הוי לי' גזלן ונהרג מטעם גזלן ואם כן אפילו שלכ"ד הוי גם כן גזל. כלל היוצא ממ"ש דב"נ דחייב על א"ח אם לא הי' מרצון הבעל או האשה חוץ מה שחייב משום א"ח חייב גם כן משום גזל ונ"מ דאף על שלכ"ד חייב וגם אפילו אם הוא בעל שלא לשם אישות כגון ייחד שפחה וכו' אבל אם הוא מרצון שניהם ל"ש גזל רק משום ערוה וא"ח על שלכ"ד ואינו חייב רק אם הוא בעלה לשם אישות כמ"ש. וגם כן בפנוי' באונס חייב משום גזל שגוזל אותה דזה הוא ג"כ בכלל ממון ע"ש בר"מ לענין גונב נפש ויש להאריך ואין כאן מקומו על כל פנים נ"ל מדברי רש"י בסנהדרין דצייר הכל בדרך היתר עכו"ם שייחד שפח' לעבדו או ישראל שייחד ש"כ לעבדו העברי ב"נ חייב עלי' דד"ז כיון דל"ה ג"ע דאין אישות רק הוא מטעם גזל דדוקא אם הוא אצלו בהיתר שייך גזל אבל אם הוא אצלו באיסור ל"ש גזל רק מחמת אישות אבל לא מטעם גזל כנלע"ד. ומ"ש הר"מ מאימתי תחזור להיתירה משיפרישנה ועיין בגמרא מבואר משתפרע ראשה נראה מדברי הר"מ דתלוי קצת ברבו כיון דהוא ייחדה לו עיין היטב בגמ' וברש"י ישמע חכם וכו'. וח"ע וחב"ח שקידש ישראלית מבואר בסי' מ"ד באה"ע דהוי ס' קדושין אם כן בין מן האירוסין או מן הנשואין כיון דהוי ספק בודאי אין ב"נ נהרג כי גם ב"נ אינו נהרג מספק. וגם ז"פ דעכו"ם שיש לו אשה ישראלית כיון דאין קדושין ל"ש כלל א"ח עיין לעיל ותבין הרבה דברים וא"צ לכפול. ואם ישראל קידש ח"ש וחב"ח דזהו שפחה חרופה דהבא עליה חייב אשם והיא חייבת מלקות עיין ר"מ ספ"ג מהא"ב. נ"ל אם נבעלה לבעלה ישראל הוי א"ח לענין ב"נ כיון דעכ"פ קידושין תופסין לענין מלקות ואשם אבל אם היתה מאורסה לבד לישראל כיון דמאורסה אין להם וזה מרבינן מאיש איש דחייב על עריות דידן כמו ישראל וזה ל"ה עריות גבי ישראל דישראל אינו ח"מ אם כן גם ב"נ א"ח. אך אם נבעלה לבעלה הוי בכלל א"ח דבעולת בעל יש להם ולא גרע מאשת עכו"מ דחייב ב"נ ויש הרבה ענינים לחקור ולא באתי רק לעורר ולהאריך צריך חיבור מיוחד.

ואכתוב היוצא ממ"ש בקיצור. דב"נ בא"ח חייב משום שני דברים משום גזל ומשום א"ח רק אם הי' ברצון הבעל ואשה ל"ש גזל וחייב רק משום ערוה, א"ח ואפילו פנוי' באונס חייב משום גזל וכ"ה דבישראל ל"ש אישות כגון עריות אינו חייב כלום אף דגם בעכו"מ ל"ש אישות ומכל מקום חייב משום א"ח או אפילו באותן שאין עליה' אישות כגון עכו"מ בעכו"מ או עכו"ם בשפ"כ כיון דבהיתר הוא הו"ל א"ח ודוק' באותן שאין להם אישות לשום אדם כגון עכו"מ ועבד אבל בעבד עברי שיש לו אישות בישראלית ויש לו שפ"כ דאין לו בה אישות אף דהוא בהיתר אצלו מכל מקום אינה בכלל א"ח רק מטעם גזל כמו שפירש"י בסנהדרין שהבאתי לעיל וכ"ה דחייב מטעם גזל חייב אפילו שלכ"ד ומטעם ערוה א"ח אלא בכדרכה עמש"ל ותבין היטב. וגם נראה דאם בא על אשת ישראל שנכנסה לחופה ולא נבעלה כמבואר דדינו בחנק כיון דאין להם [ארוסה] ואתרבי מאיש איש דינו כמו ישראל היינו דוקא אם הי' ברצון הבעל והאשה דאין כאן גזל רק מחמת ערוה וכיון דלדידהו אין להם לא נוכל להעניש רק כמו בישראל חנק אבל אם הי' שלא מרצון הבעל או האשה חייב ג"כ משום גזל וגזל בב"נ חייב בסייף וסייף חמור מחנק ומי שנתחייב שתי מיתות נידון בחמור וסייף חמור מחנק ונידון בסייף כנ"ב. ואם ב"נ בא על א"ח ונתגייר פטור כיון דאי עביד השתא לאו בר קטלא הוא ואם בא על נערה המאורסה בגיותו דחייב סקילה ונתגייר גם עתה חייב סקילה דלא אשתנה מיתתו ובאם בא בגיותו על אשת ישראל אחר בעילה דבגיותו הי' חייב סייף אך עתה אחר שנתגייר א"ח רק חנק דאי עביד השתא בר חנק הוא ואף דאשתני מיתתו דמעיקר' הי' סייף ואלו עביד השתא בחנק מכל מקום קלה בחמורה מישך שייך והוא הי' חייב החמור דהיינו סייף אם כן נידון עתה בחנק הקלה והדברים מבוארים בר"מ ה' מלכים. ולאו זה מג"ע שמחייב למסור נפשו ולא יעבור עיין ר"מ פ"ה מה' יסה"ת ובטוש"ע יו"ד סי' קנ"ז והאשה א"צ למסור נפשה כי היא קרקע עולם וב"נ א"צ למסור נפשו עיין ר"מ ה' מלכים ומש"ל פ' אמור מקד"ה. וחטא זו הוא מן החמורות שצריך יסורין ג"כ לכפרה עיין ר"מ הל' תשובה גם הוי חטא שבין אל"ח אם היה ברצונ' נאסר' על בעלה וחטא נגד בעלה ובאונס באשת ישראל דאינה נאסרת לבעלה מכל מקום חטא לה ובא"כ דנאסרה לו חטא נגדה ונגד בעלה ועמש"ל פ' נשא דיני תשובה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---