מנחת חינוך/הערה מר"י פרנס
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ואפריון לכבוד ידידנו הרב המאוה"ג מו"ה ישראל נ"י דומ"צ דק' אשר טרח והתעסק ג"כ לכבוד אדמו"ר נ"י ולהיות לו לזכרון לטובה הנני מדפיס משמו דבר א'.
בר"ם פ"א מה' חמץ ה"ו אין חייבין כרת אלא על אכילת עצמו של חמץ אבל עירוב חמץ כגון כותח הבבלי וכו' לוקה ואין בהם כרת שנא' כל מחמצת ל"ת בד"א וכו' עכ"ל. הרמב"ן ז"ל בהשגותיו לסה"מ סי' קצ"ח השיג על רבינו דמבואר בש"ס דר"א ורבנן פליגי בכותח הבבלי מפני שאין בו כבא"פ דר"א דריש כל למלקות ורבנן לא דרשי כל אבל בכא"פ לכ"ע אפי' כרת נמי חייב וכן הוא בכה"ת יעו"ש ותירצו המפרשים דרבינו ס"ל דסוגיא זו דחויה הוא דאמר ר"י בע"ז ס"ו כל שטו"מ אסור ולוקין עליו וזהו בכא"פ ור"ל דבעינן שיהיה כזית בכא"פ מהאיסור בתערובות וגם טעם גמור ובכותח אין טעם חמץ א"כ אף בכא"פ צריך קרא ואדרבא באין בכא"פ לכ"ע שרי ועיין בס' מקו"ח סי' תמ"ב שהאריך בזה. אמנם אכתי קשה דמשמע מד"ר דאף באין כבא"פ על כל פנים אסור מה"ת וכן בנוקשה כמ"ש בפ"ו גבי שיאור יעו"ש וקשה מנ"ל זה. גם קשה למה פסק כר"א הא סתם משנה כר"מ דס"ל דלוקה בנוקשה ותערובות ואיכא סתמא אחרינא (בדף מ"ח) שיאור ישרף והאוכלו פטור כמ"ש הרמב"ן ז"ל שם. גם קשה הא קי"ל מכל אינו לוקה כמ"ש הר"ם להדיא בפ"ז מהמא"ס הט"ז לענין חוטין וקרומות יעוש"ה ולמה לוקה כאן מכל הא גופא דקרא צריך לנמד"א כמבואר בש"ס ובאמת מדברי הר"מ משמע דכוליה קרא לתערובות והוא תמוה. וליישב זה נקדים ג"כ מש"ר בפ"ה מה' איסורי מזבח ה"א ז"ל שאור ודבש אסורין למזבח ואסורן בכל שהן שנאמר כי כל שאור וכו' וא' המקטיר עצמן או תערובות שלהן לוקה עכ"ל וע"ש בכ"מ שהקשה למה פסק כאביי ולא כרבא (מנחות נ"ז) דמפשט הברייתא מקצתו מנין היינו בכזית דוקא והוצרך לרבות דס"ד דבעינן קומץ שלם ואין קומץ פחות משני זיתים וכ"פ רבינו בפי"א מפסהמ"ק ע"ש. גם קשה שכתב לימוד על מקצתו מכי כל ועל עירובו לא כתב שום לימוד ובש"ס דריש כל למקצתו וכי כל לעירובו יעוש"ה. ונלענ"ד דהש"ס כאן מוקי ברייתא הנ"ל כר"א דדרש כל ונשאר בקושיא דלחמץ נמי נדרש כל שחייב כרת דכתיב כי כל אוכל מחמצת ונכרתה ע"ש ובשער המלך כ' דהרז"ה והר"ן מיישבין קושית הש"ס דהיכא דהש"ס מסיק קשיא צריך יישוב יעו"ש. ונראה דרבינו גם כן נתכוין לישב קושיא זו דהיינו דהא דדריש בברייתא כל וכי כל אסמכתא בעלמא הוא ובאמת לא דרשינן רק כי כל דהיינו לאביי דריש כי כל למקצתו ועירובו ל"צ קרא דעירובו דהכא היינו בנו"ט וכמו בכל התורה דשיעורו בכזית לוקה בכא"פ ונו"ט דילפינן ממשרת ה"נ כאן דשיעורו בכ"ש בעין ה"ה בכ"ש עי"ת רק שנו"ט כמ"ש התוס' (בע"ז ס"ז) לר"ש דס"ל כ"ש למכות יעו"ש ול"צ קרא לזה ומ"מ הוצרך התנא לאשמעינן ולעשות אסמכתא שלא נטעה דהיכי דשיעורו בכ"ש לא החמיר הכתוב רק בעין וכסברת הר"י מקינון שכתבו תוס' שם אמנם לרבא דמפרש מקצתו בכזית אא"ל דעירובו היינו כזית בכא"פ ונו"ט דזה פשיטא ול"צ אסמכתא וצ"ל להיפוך דלרבא כולה קרא לעירובו להמל"א שאינו נוהג בכה"ת ומקצתו אסמכתא דא"צ קרא באמת דקי"ל בכ"מ שיעור הקטרה בכזית והבן. אך לפי"ז קשה במאי פליגי אביי ורבא. ועוד דהא אמרינן במנחות שם אמר רבא המעלה משאור ומדבש ע"ג המזבח לוקה ארבעה משום שאור ומשום דבש משום עירוב שאור ומשום עירוב דבש אביי אמר אין לוקין על לאו שבכללות עכ"ל ופסק רבינו שם דאין לוקין על לשב"כ והטעם כמ"ש התוס' שם דבנזיר הגירסא איפכא דרבא ס"ל אין לוקין על לשב"כ וכן הוא סוגיא דעלמא כמ"ש הכ"מ יעו"ש והשתא אביי הוא דאמר לוקה שתים משום שאור ומשום עירובו ואי עירובו היינו בנו"ט כמו בכל התורה דטע"כ קשה הא בנזיר גופא אם אכל ענבים ומשרת ענבים אין לוקה שתים כיון דטע"כ נוהג בכל התורה הו"ל חדא מילת' עבסה"מ סימן ר"ב ובמעיין החכמה שם. וע"כ צ"ל לפי הסוגיא דנזיר גם בפלוגת' קמיית' שם דמקצתו ועירובו גרסינן אביי במקום רבא ואביי ס"ל דעירובו היינו המל"א שאינו לוקה בכה"ת וא"ש דלוקה שתים משום שאור ועירובו כמ"ש במעיין החכמ' שם לענין חמץ יעוש"ה. ועפי"ז א"ש במה פליגי אביי ורבא גבי מקצתו ועירובו די"ל דאזלי לשיטתם בחולין ק"ח דאביי ס"ל טע"כ מה"ת ולוקה גם כן כמ"ש הפוסקים דנמצא דח"ש עי"ת עדיף מח"ש בעין בכה"ת ע"כ ה"נ מוקי קרא דכי כל לעירובו בהמל"א ולרבא ח"ש בעין עדיף בכ"מ מוקי הכי לקרא בח"ש בעין וק"ל. וכיון דאתאן להכי י"ל דאף ר"א גבי חמץ לא דריש כל רק מגופא דקרא דרש דהא קשה בש"ס דמפרש דר"א דריש כל דגופא דקרא צריך לנמד"א הא אמרינן (לעיל דף כ"ח) לר"י דס"ל לפ"ז ואח"ז בלאו ודריש תלתא קראי יע"ש דמקשי נמד"א מנ"ל ומשני מדאפקיה בלשון מחמצת ור"ל דהוי סגי לכתוב חד קרא לא יאכל מחמצת דמשמע אפי' נמד"א ומיותר תרי קראי ללפ"ז ואח"ז וה"נ י"ל לר"א דנמד"א יליף מדאפקיה בלשון מחמצת ותרי קראי חד לפ"ז וחד לעירובו דאח"ז לא קי"ל כר"י. אמנם ניחא ליה להש"ס לומר דר"א דריש כל דאל"כ ברייתא דמקצתו ועירובו אמאן תרמייהו. אבל לפי האמת דהברייתא הנ"ל לא דריש רק כי כל כמ"ש באמת גם ר"א לא דריש כל רק מגוף המקרא. וא"ש פסק הרמב"ם כרבא ולא דריש רק כי כל לח"ש גבי שאור בל תקטירו וה"נ דריש מגופא דקרא. ועל פי זה אתי שפיר גם כן יתר קושיות הנ"ל דהנה המפרשים הקשו למה לא מוקי הש"ס כרבנן והא דתנן הרי אלו באזהרה היינו איסור בעלמא לא מלקות דהא ביומא גבי ח"ש אמרינן שאינו בעונש אלא באזהרה יע"ש ורבנן נמי דרשי כל לאיסור על כל פנים ותירצו דאם כן למה תנן ואין כרת הא אפי' מלקות ליכא אמנם לד"ר י"ל דהמשנה הרי אלו באזהרה היינו איסור בעלמא משום דהתנא מיירי אף באין כזית בכדי א"פ ונוקשה דמרבינן מכל לאיסור ושפיר תנן ואין כרת דאלו מלקות לפעמי' יש אם אכל בכדי אכילת פרס דלוקה ואין כרת וא"ש דלא סתרי המשניות אהדדי ומתניתין א"ש כר"א והא דלא חשיב ר"א נוקשה משום דר"א מיירי ממלקות דתני על עירובו בלאו דמשמע מלקות ונוקשה פטור ודו"ק היטב:
ובזה יתבאר על נכון מ"ש בהלכה ז' האוכל מהחמץ עצמו כ"ש ה"ז אסור מה"ת שנאמר לא יאכל חמץ ואעפ"כ אינו חייב כרת אלא על כזית והוא תמוה ל"ל קרא על ח"ש הא ח"ש אסור בכה"ת מיהו י"ל הא ח"ש יליף ביומא מכל חלב ובודאי א"א ללמוד כל התורה מחלב וצ"ל כמו בהמחהו וגמעו (בחולין ק"כ) דתלתא קראי יש בחלב וחמץ ונבילה וה"נ כתיב בחמץ ונבילה וילפי' לכל התורה. ומש"ר רק גבי חמץ נמשך למ"ש למעלה באין בכא"פ אע"פ שאסור לו לאכול דמשמע דאסור מה"ת וכמ"ש וקשה הא צריך לח"ש בעין. ע"ז הוצרך לומר דח"ש בעין ילפינן מלא יאכל בצירי והבן. אך קשה מ"ש שאינו חייב כרת הא אפי' מלקות ליכא קשה בפ"ו גבי שיאור שכ' אסור לאכלו ואין בו כרת יעוש"ה. גם לשון ואעפ"כ אינו מובן דמשמע שבא להביא ראיה לאיזה דבר. ולמש"ל א"ש מאד כונתו לשלול בזה דלכאורה אפשר לומר בישוב קושית הש"ס הנ"ל דבאמת ר"א דריש גבי חמץ כל לכרת מיהו דוקא לבכא"פ דיליף מגופא דקרא וכן בנוקש' שוה לכא"פ וילפי' מקרא והא דתניא על עירובו בלאו היינו באין כבא"פ דמרבי מכל כמש"ל [ובש"ס לא הי' יכול לתרץ כן דא"כ דלאו נמי לא נדרש רק לנוקשה לפום הסוגיא דס"ל בכא"פ ל"צ קרא והכל נדרש מכל לבד ודוק] וא"ש דלא חשיב ר"א נוקשה דאפי' כרת מחייב ויש לפסוק כר"א דהכי משמע במנחות שם דהל' כברייתא דדריש כל וכי כל כמ"ש הפוסקים וע"ז כיון רבינו להשיב דז"א דא"כ טפי הוי לדרוש כרת לח"ש מכל אוכל מחמצת כמו גבי שאור בל תקטירו לרבא (ובש"ס ל"ק למה לאביי דריש התם כל לח"ש וה"נ לר"א נימא כל מחמצת לח"ש בעין דז"א דכל מחמצת משמע לרבות כותח שהוא ג"כ מחמצת כמו נמד"א ועיין במפרשים שהקשו זה ולע"ד כמ"ש והבן) א"ו דז"א דלא דרשינן כל לעונש כלל רק לאיסור ואין לומר דאכתי מאי קושיא הא מלא יאכל אינו לוקה דלאו אזהר' היא למלקות ז"א שכ"כ רבינו בשורש י"ד דהיכא דהעונש מפורש מוציאין האזהר' מ"מ שנוכל יעו"ש וה"נ אי דרשינן כל למלקות וכרת הו"ל כמפורש בקרא. וז"ש רבינו ח"ש אסור מה"ת מלא יאכל ויש אזהרה ואעפ"כ אינו חייב כרת מכל וממילא פשוט דאינו חייב מלקות וא"ש ג"כ מ"ש גבי שיאור אסור לאכלו ואין בו כרת לומר מה"ט ל"ח ר"א נוקשה מפני שאינו רק באיסור בעלמא ולא מפני שחייב כרת ודוק היטב:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |