מנוחה וקדושה/שער התורה א/ט
|
< הקודם · הבא > |
ט ידוע גודל החמה על המחליף מתנת שר על מחיר ק"ו למחליף מתנת מלכי המלכים שהיא תורתו הקדושה. שדבר אחד מדבריה יקר מכל העולם ומלואה. ובאהבתו לאבותינו עזב את כל שרפי מעלה שחשקו בה, ונתנה לנו. הלא אין קץ לעונש המחליפה על דבר שאינו צורך גדול. לחיות את נפשו שאפשר בלעדה. ועוד אילו היינו דבוקים בתורה ועוסקים בה תמיד בלי הפסק כחה גדול שממרחק תביא לחמה. וכ"ז אם מחליף דבר של תורה על הרוחת ממון. מה דינו אם מבטלו על דברים בטלים. שתים רעות עשה. אותי עזב מקור מים חיים. על דברים שכל דבור ודבור נעשה מזיק כמו נחש שרף ועקרב לשרכו בארסו ולדונו באכזריות ביום הדין שלאחר המיתה.
כתב הגר"א בפי' על משלי ובאיגרת ששלח לאשתו שעל כל דבור מדברים בטילים צריך להתקלע מסוף העולם עד סופו. והנביא (ישעיה נ"ט ה') מוכיח לב' הכתות על דברים בטילים אומר "ביצי צפעוני וכו'. תבקע אפעה" פי' מכל דבור יולד מחבל ארסי ששורף את נפשו כאפעה. ועל הרדופים בעסק יותר מצורך ההסתפקות ההכרחי. אומר "קורי עכביש יארוגו" ומבאר אח"כ "קוריהם לא יהיו לבגד" וכו'. פי' מרוצתם אינו מועיל אם מזלם טוב יבוא העשירות מעצמו (ע"ל שער התורה חלק ב' סי' כ"ד) ואם מזלם רע לא יועיל מרוצתם.
ועוד באר הנביא כמה מכשולות יוצא מהמרוצה (א') ממשה און (ב') פועל חמס (ג') ימהרו לשפוך דם (ד') מחשבת און (ה') כל דורך בה לא ידע שלום ע"ש. פי' בלילה לא ישכב לישן במנוחה מטרדת לבו. וביום לא ינוח. משא"כ הבוטח בה' די לו בספוק הכרחי מאוד: ומה יענו ליום הדין אותם הקובעים עצמם לקרות או לשמוע ספורי מעשיות של מה בכך או לשחוק בדאמעת. או בקארטין. ולפעמים כל הלילה שינה בעיניהם אינם רואים. עבור תענוגם הגדול בזה. והסיבה מזה כתב הגר"א (משלי א' כ"א כ"ב) ע"ש:
איך יערב לנו אכול. ולמה לא נלבוש שק ונתפלש באפר לקרוע סגור לבנו. ולהוריד כנחל דמעה בשום לבנו להבין גודל החיל ורעדה שיאחזנו בעמדנו בין אלפי אלפים מלאכי חבלה ומשחיתים. שנבראו אחד אחד מכל דבור בטל. וכ"ש דבור אסור שיצא מפינו בימי עמדנו בזה העולם. כמה תולדות כאלה הולדנו בכל יום. וכל אחד רץ להקדים לחבירו. כדי שיזכה הוא בתחילה שלוט בנו לשבר ולרסק אברינו ח"ו:
ואין לנו מקוה כ"א לבקש מה' להוציא מחשבתינו. כי יותן מים (מי התורה) על זרע היוצא מחלצינו. באור לארבעה עשר מימי חייו. ובה ידבק כל ימיו דבק טוב (עיין בשער התורה סי' י"ב עד סי' כ') והיא תשליטנו על כל אבריו. ועל יצרו להאיר נפשו באור החיים. ובגללו גם נפשנו תמצא מנוח לכף רגלה. לשום לדרך ג"ע פעמיה: