מנוחה וקדושה/שער התורה א/הקדמה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מנוחה וקדושה שער התורה א הקדמה

הקדמה לשער התורה מאתי ישראל איסר במהור"ר דובער

שמעוני בני אשר טפחתי ורביתי אתכם. ולמדתי לכם תורה בכל יכולתי. ומכל עמלי אחת שאלתי מכם אותה אבקש. שתוצלחו לקידוש והבדלה. כדאמרי אינשי. ופירושו תחלה להיות בקי בכל סדר הבדלות. (כמ"ש בס' חובת הלבבות למדו הרע תחלה. ואח"כ להטיב) בין אור לחושך. בין טמא לטהור. בין קודש לחול. וגם צריך להבדיל בין קודש לקודש. נמצא שבקיאת הקדוש יצמח לכם מעצמו. ויוציא פרח וציץ. ויוציא פרי טוב ונחמד. הודות לאל שבימינו בידיו מילא. את אשר הבטיח בפיו כי לא תשכח מפי זרעו. והחזיר עטרה ליושנה. שכל אב משתדל בכל עוז להיות בניו ת"ח. וגם לכל איש. חרפה לתת את בתו לעם הארץ. (תמור אשר כמה ימים ושנים שהיה בהיפך): ועוד מחסדי ה' שבכל ערי ישראל. מעיר מבצר עד כופר הפרזי. נמצאים הרבה מילדי העבריים (מקובצים מכל המקומות). וגם הרובים השוקדים על התורה. בהשקפת אנשי העיר. כיד ה' השומר בריתו שכרת עם אבותינו. להיות לאלהים לזרעם אחריהם:

ואולם כשהתבוננתי הסיבה שנתעוררו לזה. הוא כי בימים שעברו נתמעטו ת"ח וישראל קדושים א"א להם בלא ת"ח כמו שא"א לדגים בלי מים. כל אחד צריך מלמד תורה לבנו. וצורך מורי הוראה ודיינים. ואחר שנתמעטו הת"ח הורם קרן הנמצאים מהם להתפרנס בריוח ובכבוד. ובעיני ראיתי כמה חייטים (שזה לא מכבר היא היתה מלאכה המשובחת) אומנים גדולים עזבו מלאכתם. והסתפקו במעט ידיעתם בתורה. לסמוך יסוד חיותם עליה להעשות מלמדי תינוקות. ובכן שבו כולם לאחוז מעשה אבותיהם (שהיה לשם שמים) בידיהם להגדיל התורה ולהאדירה כנ"ל: ומובא בתוס' בשם ירושלמי שסיבת יציאת אחר לתרבות רעה. היה על שיצר מחשבת לבב אביו לתתו לבית הספר היה. על שנתקנא לכבוד ת"ח שראה תפארתם והדרם. וזה המחשבה נחשב לו תורה שלא לשמה. ובכן לא הצליח בנו לזכות ליראת ה' הטהורה. עד שלבסוף יצא לתרבות רעה. כי אפילו קיום העונה לאשתו החיוב שיהא מחשבתו להוליד בן שיהא עבד נאמן לה'. ומכ"ש שללמדו תורה צריך להיות כוונתו ע"מ שיהא בנו ת"ח יודע פרטי מצות אדונו. והמאור שבה יאיר לו הדר כבוד מלכותו כדי לאהבו וליראה אותו. ואבי אלישע אחר לא כן חישב ובזה עיות את בנו. ומה גם עתה בעוונותינו הרבים. אותן המכוונים לבן או חתן בעל תורה. כדי להיות לו לכלי אומנות. והשורש הרע הזה מוכן להיות פורה ראש (לקנתר להראות שהוא ראש וגדול ולא כן חבירו) ולענה (כל מעשיו שלא לשם שמים). ועוד גם לדבר תועה על ה' ועל עבדיו בעלי הגמ' ומ"מ נשבח לה' על חסדו בהרימו קרן התורה כנ"ל. כי עכ"פ אחד מעשרה יצא חולין טהורים. ואחד ממאה לקדשי הגבול תרומה). ואחד מאלף לקדשי מזבח. ואף בהם. יש כמה חלוקים: יש קדשים קלים למיניהם. ויש קדשי קדשים כמה מינים. ועוד פיגול נותר טמא וכה"ג. לכן סידרתי לכם את שער התורה. ושער יחוד המעשה. שהם מלוקטים תמצית מהספרים שמדברים מזה. וקלטתי עיקרים הנצרכים בזמנינו ומתוכם ילוקטו ממקומות מפוזרין שבהם ידיעה להיות בקי בהם ובשמותיהם למיניהם להבין ולהורות חסרונותם. ועוד להבין סיבת חסרון השלימות מכל כת. וח"ו לי לומר לכם לחפש אמר מומי בני אדם. כ"א להיות גם לי גם לכם למזכרת להיות בקי במומי עצמינו. ואולי נשיג רפואה לחליינו. ואף אם ח"ו בכל זה לא נתרפא לגמרי מ"מ אף רפואה קטנה תועלתה גדולה מאוד. ועוד יועיל לנו באמרינו לפני אדונינו. עונותינו עברו ראשינו. יהא לבנו שוה עם פינו. ואף שאסור לחפש מומי בני אדם. מ"מ אותם שהצרעת זרחה במצחם טוב לידע הארבע מראות נגעים שפרטם ע"ב. כדי לפרוש מהם ולהמלט מטומאתם. כי יש מהם שמטמא בביאה (בבית):

וכללא הוא הלומד בבית רבו כמנהג הנערים המשולחים. גם כשנתגדל מלא קמשונים כמנהג. ותפלתו לחטאה. מעורב בדברי חול ושיחה ועיניו משוטטות בכל בשעת תפלתו. ויראת ה' לא בחרו. שהכרה לחלק. אם הוא ע"ה יכול להיות בהמה טהורה. ואומר בלשון מליצה: סימני בהמה מפורשים בתורה (פי' ע"י למוד תורה) אם רואים דרכו לקבוע שיעור בלמוד שביכלתו. אפי' אמירת תהלים. או מהיר לשמוע תורה מת"ח זהו סימן טהרה:

אבל סימני עופות (פי' שכלו מעופף בין ביתרי התורה) אינו מפורש בתורה (פי' אינו ראיה למודו לפרקים על טהרתו) כי קרוב להיות לגיאות ולקנתר. שעל למוד כזה אומר בם הזוהר. טמא טמא יקרא. ואף שחז"ל אמרו לעולם ילמד אדם אף שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא (ופי' שא"א לבוא לשמה א"ל מתוך של"ש) לשמה. כבר פירש בספר נפש החיים שתיבת לעולם הוא יסוד המאמר פי' אם הוא לומד לעולם בקביעות גדול. אז המאור שבה יחזירו למוטב לתורה ומצות לשם ה'. משא"כ בכת המדובר בהם שלמודם מעט ורעים. אדרבה הלמוד שלהם נעשה לטל ומטר לגדל צמחי תועבות לבם (עיין בזה השער ח"ב סי' ג' בהג"ה):

אבל אם נזהר בכל יכולתו מהחטא. ותפלתו אינו מקלקל בשאט נפש. אף שלמודו לפרקים ואפשר אף שמעורב בו מעט גם תקות הכבוד. אעפ"כ יכול להיות חולין בטהרה. אמנם הקובע עתים לתורה על דעת שהיא מצות ה' והא ראיה שירא מהחטא ואינו מזלזל בתפלה. אף שאצלו זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד (פי' עסקו במו"מ משכח ממנו עול תורה לגמרי) ועוד שבהול מאוד בעסקיו ורודף מותרות באכילה ושתיה מלבוש ודירה. לזה אני קורא קדשי הגבול (פי' עוסק בגבולות העולם ומ"מ דרכו כקודש):

ואם עסקיו כ"א לצורך הסיפוק ההכרח. ואינו רודף אחר מותרות זה אני קורא קדשים שלפנים מן החומה (כגון מעשר בהמה ובכור):

ואם בעת המשא ומתן עסקי לבו להתם דואג על חזרת למודו. זה יכול להמנות מקדשים קלים (כגון שלמים). ואלו הג' כתות. יכולים להמנות בכלל צדיקים. וכמו בכל הסחורות ובכל מעשי אומנות יש שני קצוות ובינוני (עדית. זבורית. ובינונית). כן במילי דשמיא ג' חילוקים צדיקים ורשעים ובינונים ובצדיקים (א) צדיקים (ב) תמימים (ג) ישרים. וכן בכל פרט בפני עצמו נמצאים ג' החילוקים. כמו רשעים גמורים. רשעים קלים. רשעים בינונים. צדיקים כנ"ל: וכן בתמימים וישרים. נשאר עלי לבאר תמימים וישרים דרכם בקודש. ולהם אני קורא ג"כ קדשי מזבח. התמימים ראויים להקרא בשם תודה. והישרים בשם ק"ק ויתבאר בפתיחת השער שלמטה:

והנה אף שלפי דעתי נצרך לחבר אלו השערים כנ"ל. מ"מ אפשר לבעל דין לחלוק ולומר אין כאן חדשות כ"א קבוץ אמרים. ואולם ראה זה חדש אשר נתן ה' לי בינה להבין קלקול תינוקות של בית רבם מסיבת חסרון ידיעת לשון הקודש ממקרי הדרדקי. ועוד שאר סיבות. ועוד הורני אלהי הדרך הישרה מלמודם. וכ"ז אני בטוח בעז"ה לדבר לפני גדולי ארץ ולא אבוש. זה השיאני על המחברת הלז. כמפורש בהקדמת הספר הטעם לשם מנוחה וקדושה:

· מעבר לתחילת הדף