מנוחה וקדושה/שער התורה א/ה
|
< הקודם · הבא > |
ה ואתם בני תדעו שא"א לפרש כל הפרטים בכתב אך פתחתי לכם פתח ועליכם לשום אל לבכם להשכיל את עיקרו. וכמ"ש משכיל על ימצא טוב. ודי באר קלקול הנ"ל כמבואר: ועוד כמעט גדולה יותר פשעם בזה שנמנעים מלהודיע את הילד ענין שכר ועונש:
וז"ל ספר חסידים (בסי' קנ"ה): כשיגיע בנך ללמוד אל תקנה לו אלא רב חכם וירא שמים. שנאמר יראת ה' ראשית דעת. וזה כדי להכניסו ביראת ה'. כשלומד מקרא צריך להבינו כשיגיע לדברי יראת השם כגון כבוד התורה. וכבוד ת"ח. והוא הזן ומפרנס וכבודו בשמים. וכשיגדל ילמדנו גן עדן והגיהנם (ע"ש סי' ש"ד) כי לב הילדים כלב הגדולים בחלום שסבור שהכל אמת. כך הילדים מחזיקים דבריך לאמת (ונשרש בלבם) קודם שירגילוהו חברים רעים לדברים רעים עכ"ל. ומזה כשילמדהו חומש או מקרא. אם המלמד ירא שמים מסביר לו מכל פרשה המוסר שבה ברכת הצדיק והצלחתו וגודל השגחת ה' עליו להצילו ולשמרו כמו אברהם מנמרוד ואבימלך ופרעה ויעקב מעשיו ולבן ושכם. וסבוב יוסף מתחילתו עד סופו וכל כה"ג. וכן כשלומד העונש שהגיע לרשע עבור חטאו להסביר לתלמידו בנחת ובסבר פנים יפות כדי שיושרש היטב בלבו וזכרונו ויהיה לי כ"ז לכלי מלחמה להלחם עם היצה"ר בכניסת י"ד לסתור טענותיו בפתויו להחטיאו ע"י ידיעתו הרבה כתובים מעונש העין. והיה מבין באמת ע"י מעשיות הרבה מהצלחת הצדיקים. איך שהרוח הקדוש שנלוה לו בסוף שנת הי"ג (הוא היצר טוב) אוהבו באמת. והיצה"ר מבקש להמיתו בכזביו. ביודעו כל המעשים המפורשים בתנ"ך כמה חללים הפיל ומה עצמו הרוגיו. והיה סר מעצתו ונדבק בעצת אוהבו באמת (הוא היצר טוב). ובכל יום היה מתעלה יותר כדלקמן:
ובעו"ה[1] אצלינו המנהג בהפך תנ"ך אין מלמדים לו כלל. כי אם גמרא וכן בלמוד החומש הוא כסנדלר או נגר המלמד אומנות לתלמידו. ואינו מפרש לו דברי יראה ומוסר הנלמדים מהפרשה שלומד ולא עוד אלא שמקבלין מלמד איש שהוא ריקן מיראת שמים. ואינו לומד (אף בשתוף) לשם מצוה כ"א בא בשכרו ואף אם אכול ושתה יאמר לו (פי' למוד למוד) לבו בל עמו. עיין פי' הגר"א (משלי כג ז' ח' ע"ש) ולכך תשים. וכתיב פתך אכלת (מה שלמדת מרב אחר) תקיאנה אצל זה שאינו ירא שמים:
- ↑ הגה"ה
ברצוננו לדחוק את השעה לפרסם את בנינו לעלם טוב לכבודנו או עבור פניה אחרת והוא טעות גדול אלו היה לומד תנ"ך כדת היה מצליח יותר.