מלמד להועיל/ב/קלט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מלמד להועילTriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png קלט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה:
איש פלוני המתין ביאת בנו מאמעריקא לאמשטרדם, והבן היה ל"ע איש מכאוב וידוע חולי, ויתן שכרו וירד לספינה באמעריקא וארבעה ימים אחר עקירת הספינה ממחוזה נחלש הבן מאד מאד ומת בספינה ומאחר שלא היה ביכולת רב החובל לשמור המת עד שיבוא לאמשטרדם ולזה היה צריך לשהות המת בספינה ימים רבים, וע"כ הטילו את המת אל הים ורב החובל וב' מלחים (שטייערמאננער) עשו וקימו שטר מיתה ושלחוהו לערכאות באמשטרדם, אם זה הוא דין דסי' שמ"א ס"ד וסי' שע"ה ס"ז של שטפו נהר, וא"כ בנדון שלנו מאחר שיש כאן לומר שנתיאשו הקרובים חל עליהם דין אנינות ואבלות ומאימתי. ועוד שאל האב אם מותר לעשות אבן קטנה בצורת מצבה אצל מצבת אבי האב של הבן שגם להבן אחוזת קבר אצל קבר אבי אביו. כדת מה לעשות בכל אלו השאלות. (עכ"ל הרב מו"ה מאיר דע האנד באמשטרדם).

תשובה:
לכאורה היינו צריכין לברר כאן אם העדות מהני להתיר אשת איש דהא פסק בסי' שצ"ז בש"ך ס"ק א' דדוקא עדות שמתירין אשה על פיה הקרובין מתאבלין. ומשמע מדברי הט"ז ס"ק א' דאפילו במקום שאין לחוש לקלקלה כגון באשה אין מתאבלין עליה אלא עפ"י עדות ברורה. אמנם בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' ק"ב משמע דבענין שאין לחוש שיתירו אשתו מתאבלין כגון ברווק או באשה. אמנם בשבו"י ח"ג סי' צ"ו משמע דאפילו באשה צריך עדות ברורה שכתב שם באחד שקבל כתב מנכרי שמתה אמו שמתאבל אף שאינו מסיח לפי תומו משום דהוי מילתא דעבידא לאגלויי, משמע דבלא"ה אינו מתאבל אף דליכא חשש תקלה. אמנם אין כאן סתירה בשבו"י דבסי' ק"ב ח"א כתב דמותר להתאבל במקום שאין חשש תקלה אבל בסי' צ"ו ח"ג מיירי מחיוב להתאבל ועל כן הוצרך לטעם דהוי מילתא דעבידא לאגלויי. והנה בנ"ד אף דהשאלה היא אם חייב להתאבל מ"מ גם כאן ניכרים דברי אמת והוי מילתא דעבידא לאגלויי וחייב להתאבל. ואילו באה שאלה כזו לענין היתר אשת איש היינו מתיישבים בדבר להורות עפ"י שו"ת המובאות בפ"ת אבה"ע סי' י"ז ס"ק נ"ג, עכ"פ ברור שבנ"ד חייב להתאבל על בנו.

ועתה נדון מתי מתחיל האבלות. הנה פשיטא דבנ"ד משעה שנודע המיתה תיכף נתייאשו מלקוברו דהא הטילוהו לים וכבר אכלוהו כוורי וממילא מונין ז' ול' משעה שנודע המיתה ולא מבעי' אם נודע תוך שלשים, דאפילו אי אמרינן דאזלינן בתר שעת המיתה הו"ל שמועה קרובה וצריך לנהוג אבלות מיום השמועה כדאיתא בריש סי' ת"ב, אלא אפילו לאחר שלשים מיום המיתה מ"מ משמע מדברי היד שאול ריש סי' שצ"ב דצריך לנהוג אבלות משעה שנתברר. ומ"מ לענין דין זה יש חולקין על היד שאול ע' בס' שדה חמד מערכת אבלות אות קצ"ד. אך בנ"ד כנראה לא עברו עדיין שלשים מיום המיתה ואין נ"מ בפלוגתא זו.

ולענין אי רשאי לעשות כעין מצבה באחוזת קבר של בן זה המוטל לים איני רואה שום איסור בזה אם לא משום דאיתא ביבמות מ"ד ע"א לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין להם, וא"כ אם עושה שם מצבה יסברו שקבור שם מת ולא יקברו שם בשעת הדחק אם יהיו צריכין למקום זה לקבורת מת אחר, ויאסר מקום זה בחנם ואפשר לתקן אם יחקקו על המצבה שהיא לזכר איש פלוני שמת על הים ולא ניתן לקבורה, כדי שידעו הכל שלא נקבר אדם שם. ואי האב לדידי ציית הייתי אומר טוב שיתן הכסף שנותן בעד המצבה זו לחברה הגונה שיהי' בנו באותה חברה חבר עולם (עוויגעז מיטגליעד) ובזה יתקיים זכר בנו במצוה טובה שיעשו בעדו, כמאמר התנא (שקלים סוף פ"ב) אין עושין נפשות לצדיקים דבריהן הן הן זכרונם.

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף