מלמד להועיל/ב/קלג

מלמד להועיל ‏ ב קלג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה:
המנהג בקהלתנו שנושאין המת על מרכבה שסביבותיה וילונות ומורידין הוילונות והמטה בתוך המרכבה, וצריך לשאת את המת דרך מבוי שבב' צדדין נטועין אילנות וענפי אילנות מגיעין אלו אצל אלו בתוך, וגם האילנות שבכל צד נוגעין זה אל זה באורך מאתים פסיעות. ומעתה יש שאלה אי רשאי כהן ללכת אחר המטה במבוי זה, או לכה"פ אם יושב בתוך מרכבה סגורה מכל צדדין.

א. תחלה יש לברר אי המרכבה עם הוילונות שנושאין עליה את המת בארון הוי אהל חוצצת שלא תביא הטומאה תחת ענפי האילנות או לכה"פ אי המרכבה שיושב בה הכהן חוצצת. בדבר זה כבר פלפלו בו כמה גדולים. השבות יעקב ח"א סי' פ"ה צדד להתיר להוציא כהן העומד בחצר ע"י שידה (שקורין זענפטע) תחת אהל שבשכונת המת וטעמי היתר שלו דלרשב"א שהביא המ"מ פ"ו מה' עירובין דין י"ז הלכה כר' יוסי דאהל זרוק שמיה אהל ולדידי' פשיטא דמותר. ואפי' לרמב"ם ושאר פוסקים דפסקו אהל זרוק לאו שמיה אהל אינו אלא מדרבנן ומותר כאן משום כבוד הבריות. ועוד טעם כתב דמותר בטומאה דרבנן דהכהנים בלא"ה הן טמאים מדרבנן בטומאת ארץ העמים עיי"ש שהאריך. ומו"ר מהר"ם שיק סי' שנ"ג אחרי אשר גזר ואמר דעגלות של אייזענבאהן אף דמחזיקין מ"ס ואינם מקבלין טומאה מ"מ אינן חוצצין משום דהוי אהל זרוק פקפק על זה מכח סברת המל"מ פי"א מה' טומאת מת ה"א דדוקא אהל זרוק באויר לא שמיה אהל אבל לא בהולך ע"ג קרקע. ומו"ר סיים דדבר זה תלוי בפלוגתא וספק הוא אצלו, והשבות יעקב הנ"ל לא הביא גם בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאי ח"ב סי' מ"ג מחפש היתר לכהן ליסע על אייזענבאהן שעובר על מקום קברות והביא בשם תוס' סוכה כ"א ע"ב ד"ה שאין דבספינה דאורחא בהכי חשיבא קבע אע"ג דמיטלטלת א"כ מכ"ש הבאהן שדרכו בהכי פשיטא דמיקרי קבוע. ועוד טעם אחר כ' לפמ"ש המ"ל פי"א מה' טו"מ ה"א דדוקא במאהיל על המת הוא דלא חשיב אהל הפסק כשהוא זרוק אבל כל שמאהיל על אהל המת בודאי חשיב אהל זרוק אהל וכאן לא הוי רק אהל המת עכ"ד. ומחכ"ת שגה ברואה דהמ"ל מחלק בין מאהיל על המת לנכנס לאהל המת דהיינו אהל המשכה ואין זה ענין לכאן דאילו חשיב הקבר כאהל היה חוצץ אבל פשיטא דהקבר אינו חשיב כאהל וא"כ הוואגגאן הוי מאהיל על המת.

ב. אמנם הגידולי טהרה סי' י"ט דחה מכל וכל דברי השבות יעקב ובתחלה הביא פלוגתא דראשונים באהלות פ"ח מ"א בהא דיריעה וסדין וכו' שהן עשויין אהלים חוצצין דפי' הר"ש והרא"ש דהיינו אם נטויים כאהלים (דהיינו שהן עשויין גג לדפנות וע' תפא"י יכין אות י"ז) ואע"ג שהן מקבלין טומאה דכן היא ההלכה דאף דהאהל טמא אפ"ה חוצץ. אבל התוס' שבת כ"ז ע"ב פי' שהן עשויין אהלים היינו שמחוברין לקרקע ואינם מקבלים טומאה וכן פי' הראב"ד פ"ה מה' טומאת המת הי"ב, וע' מש"ל שם שהאריך. נמצא דלשי' תוס' וראב"ד הוא כלל דכל המקבל טומאה אינו חוצץ. ומה דפשיטא לי' לשבו"י דשידה זו אינה מקבלת טומאה הוא טעות, חדא דכבר הקשו תוס' בשבת דף מ"ד על הא דפי' רש"י דשידה עשוייה לרכיבה דא"כ היא טמאה מדרס ואינה חוצצת ועוד דהא כל עיקר דכלים הבאים במדה דטהורים משום דילפינן משק דצריך שיהא מיטלטל מלא וריקן אבל שידה זו שעשוייה לכך לטלטל אותה כשאדם יושב בה ודאי דטמאה (וע' שבת פ"ד ע"א דאפילו אם מיטלטל ע"י שוורים שמיה טלטול), ומה שאמרו דשידה אינו מקבל טומאה ע"כ היינו אם עיקר תשמישה בבית להניח בה חפצים אלא שלפעמים דרך ארעי מניחין אותה על עגלה ונמשכת ע"י בהמה. אבל השידה דמיירי בה השבו"י אינה אהל כלל ואין לפלפל בזה בענין אהל זרוק עכ"ד. והביא עוד שם שכתב בנידון זה לרבו הגאון מו"ה הירץ שייער והשיב לו שפעם אחת היה מת בשכונת ביהכ"נ ונהג הגאון מו"ה יידל כ"ץ בעצמו היתר ע"י שידה וכן נעשה מעשה בפפ"ד שהתירו לרופא ר' גדלי' כהן לעבור דרך שכונת מת ע"י שידה אך אין שעת הדחק ראי' ואין לנו ראי' להקל נגד דעת התוס' עכ"ד הגאון ר' הירץ שייער בג"ט טעם למה התירו ובאיזה אופן התירו גדולים הנ"ל.

ג. וראיתי בס' שו"ת ברכת רצה מהגאון ר"ץ אורנשטיין סי' י"ב שהגאון ר' יצחק אלחנן דקאוונא התיר לכהנים לנסוע על אייזענבאהן דרך בית הקברות אך התנה שיסכימו עמו עוד ב' רבנים מובהקים. אך הגאון רצ"ה דחה כל צדדי היתר של הגאון דקאוונא ואלה טעמי הגאון דקאוונא: טעם א': דהמל"מ פי"א מה' טו"מ ה"א כ' דאם השידה נגררת ע"ג קרקע לכ"ע הוי אהל, וכאן נמי כיון דאופני העגלות אינם נשמטים וחשיב חבור (בכלים פי"ח) הוי כאלו גוף העגלה נגררת ע"ג קרקע. והגאון רצ"ה דחה דאף לדעת המל"מ (שעל דבריו יש לפקפק הרבה) אינו אלא כשגוף השידה נגררת ע"ג קרקע, אבל לא אם גוף האהל הולך באויר ורק צדיו הולכין על הקרקע (והביא ראיה ברורה לזה). טעם ב' של הגאון דקאוונא דהפני יהושוע כ' בסוכה דף כ"א דהא דאהל זרוק לא שמי' אהל אינו אלא מדרבנן, וזה צניף לצדד להיתר. וגם זה דחה הגרצ"ה דראיות הפ"י אינו ראיה וא"כ ליתא לדברי הפ"י (אמנם כבר הבאתי לעיל דגם השבו"י ס"ל כן והוכיח זה מהרמב"ם וע' בס' פתח האהל כלל ג' סי' י' דהביא עוד ראיות לדעת השבו"י ופ"י). טעם ג' של הגאון מקאוונא הוא דהוי ספק טומאה ברה"ר (שמא קיי"ל כרשב"א דאהל זרוק שמי' אהל) וספיקו טהור גם בספיקא דדינא. ודחה הגרצ"ה זה בהרבה דחיות וסיים דזה אינו ספק דהרשב"א הוא יחידאה נגד כל הפוסקים, גם י"ל דהרשב"א אינו חולק בזה.

ד. אולם הגרצ"ה מביא סעד אחר להיתר ואף שהוא ז"ל דחה זה בדחוי מעיקרו מ"מ בנידון שלפנינו יהיה חוזר ונראה. תחלה מבאר דשיטת הר"ר יונתן בעירובין דף ל' בסוגיא דאהל זרוק דאף דאהל זרוק לאו שמיה אהל מ"מ כיון דהשידה אינה מקבלת טומאה מצלת על מה שבתוכה כמו צמיד פתיל (ובירר שכן הוא ג"כ דעת הרמב"ם). אך הרר"י מחלק דדוקא היכא שיש פותח טפח למטה דנתפשטה הטומאה לצדדין מציל על מה שבתוכו אף נגד הטומאה אבל אין פ"ט למטה טמא גם בתוכה מה שנגד הטומאה. והכריח זה מסוגיא דנזיר דף י"ז דבא חברו ופרע המעזיבה עיי"ש. ולפ"ז לכאורה יש סעד להתיר לכהנים ליסע באייזענבאהן על ביה"ק דהוואגגאנז הולכים על אופנים והמה גבוהים מהארץ טפח דלפ"ז גם אי אהל זרוק לאו שמי' אהל מציל על מה שבתוכה כיון שיש להם גג למעלה. אך הרצ"ה דחה סעד זה תחלה הוכיח דאף להרר"י בעגלות לא מהני פ"ט למטה אי אמרינן אהל זרוק לאו שמיה אהל ומתורת צמיד פתיל אתינן עלה דיציל ורק אי אהל זרוק שמיה אהל ומציל מטעם אהל י"ל כן דעל מה שפי' רש"י שידה היא עגלה למרכבת נשים הקשו תוס' במנחות ל"א ע"א הא מיטמא מדרס וכל המיטמא מדרס מיטמא טומאת מת. וע"ז יש לתרץ או כמ"ש הרמב"ם פ"ג מה' כלים ה"א דכל מיטמא במדרס מיטמא טמא מת הוא רק מדרבנן וכל המק"ט מדרבנן חוצץ כמ"ש תוס' ב"ב כ"ה (וע' במל"מ פי"ב מה' טו"מ) או כמו שתי' תוס' במנחות שם דמרכבה זו אינה רק להעביר ממקום למקום ולא חשיב מדרס. וצ"ל דתוס' לא ס"ל כרמב"ם דכל מיטמא במדרס מיטמא במת הוא רק מדרבנן אבל כל דאינו מיוחד למדרס רק חזי למדרס כאותו מרכבה אינו מיטמא במת אלא מדרבנן וע"כ חוצץ. אך הא תינח אם אהל זרוק שמיה אהל וחוצץ מטעם אהל אז חוצץ אף דמיטמא במת מדרבנן אבל לענין צ"פ כבר העלה המל"מ פי"ב מה' טו"מ דבעינן שלא יהא מקבל שום טומאה אפילו מדרבנן, וא"כ אי אהל זרוק לא שמי' אהל האי עגלה אינו מציל. והנה בעגלה העשויה כמטה להובלת פרקמטי' דמטמא טמא מת מה"ת משום שעשוי' לטלטל ע"י שוורים (ע' שבת פ"ד ע"א) ודאי הכהן אינו יכול לילך אפי' למ"ד אהל זרוק שמי' אהל. ורק בעגלה העשויה לנסיעת בני אדם שעשוי כקתדרא יוכל לילך (לשי' רש"י) אי אהל זרוק שמיה אהל דהאי עגלה אינה מיטמא במת אלא מדרבנן מטעם דכל המיטמא במדרס מיטמא ט"מ (דאין מיטמאה במת בעצם שאינו מיטלטל מלא לגמרי ולא דמי לשק). אמנם לדידן דפסקינן אהל זרוק לא שמיה אהל אין הכהן יכול לילך בעגלות הנ"ל כיון דמיטמאות עכ"פ מדרבנן אינן מצילות כצמיד הפתיל. זאת העלה הגרצ"ה עיי"ש כי האריך. והנה לפ"ד נ"ל דודאי האי עגלה עם הוילונות אינה חוצצת דהיא מיטמאה ט"מ ואין להחליט בזה ומי יכריע בזה בין הר"ש והראב"ד המובאים לעיל אות ב'. אבל אם הכהן הולך במרכבה הסגורה מכל צד יש לדון להקל אי אהל זרוק שמיה אהל ובנידון דידן נ"ל דיש להכריע דהאי מרכבה שמיה אהל וכמו שאבאר.

ה. כבר רמזנו לעיל על סברת המל"מ דהא דאהל זרוק ל"ש אהל היינו דוקא במאהיל על המת אבל בנכנס לאהל המת דאינו מאהיל על המת אלא דגזירת הכתוב הוא דכל אויר הבית הוא מלא טומאה ומשו"ה בהפסק כל שהוא שאין נכנס בו האויר מהני. וכ' בס' פתח האהל כלל ג' סי' ט' דבזה יובן דעת מהר"ם מרוטנבורג שכ' בפ"ד ופ"ט דאהלות דהא דאדם וכלים נעשים אהלים לטמא ולא לטהר הוא דוקא במאהיל על הטומאה באהל נגיעה אבל באהל המשכה דהטומאה היא במקום אחר וע"י אהל נמשכת הטומאה עליהם אז כלם נעשים אהלים אף לטהר. וע"כ שפיר באהל המשכה גם אהל זרוק הוי אהל דהא כל הטעם דלא שמי' אהל משום דהוא כלי (ע' מ"ש הריטב"א בסוכה כ"א גבי פרה אדומה שהתינוקות יושבין ע"ג דלתות) ובאהל המשכה גם כלי מציל. ונלע"ד דעל סברא זו יש לסמוך ובפרט שיש עוד סניף דלדעת כמה אחרונים אהל זרוק לא שמי' אהל הוא רק מדרבנן (ע' לעיל אות ג') ולרשב"א הלכה כמ"ד שמיה אהל. עוד נמצא סברא מבעל תפארת ישראל מפי' הארוך לפ"ח דאהלות מ"א יכין אות י', וגם לסברא זו חוצץ אהל זרוק בנידון דידן עיי"ש. ובפרט בנ"ד דהאהל הוא מענפי האילנות יש עוד סניף להתיר עפ"י מה שאבאר.

ו. דהנה בסי' שס"ט כתבו הש"ך והט"ז בשם הפרישה דאילן המיסך על המת דיכול לעמוד תחת ענפים שאינם מאהילים על המת ומוכח כן מלשון הטור והש"ע, ואף שכתבתי לעיל דהפוסקים מיירי בענפיהם מובדלים זה מזה היינו להשוות דבריהם עם שיטות רוב הראשונים מ"מ שיטת רש"י בנזיר נ"ד ובנדה נ"ז ומ"ק ה' דבאילן המיסך הוי ספק משום דאין יודעין תחת איזה ענף המת קבור משמע דביודעין שאר הענפים טהור ודוחק לומר דהש"ס מיירי דוקא בענפים מובדלים לגמרי דא"כ היה לו לרש"י לפרש. וכן הוא דעת התוס' נדה נ"ז ע"א ד"ה אילן המיסך בתי' ראשון. עוד אמרינן בנדה ס"ח ע"ב דסככות ופרעות דרבנן ודעת הרמב"ם ריש פי"ג מטו"מ דוקא באינו יכול לקבל מעזיבה בינונית אבל ביכול לקבל הוא דאורייתא ועיין השגת הראב"ד ונושאי כלים שם ומפרשים למשנה אהלות פ"ח מ"ב ובס' פתח האהל כלל ד' סי' א' (ועיי"ש כלל א' סי' י' צד 63). והנה הפוסקים האחרונים מחמירים שלא ילך כהן תחת ענפי אילן שצדו אחד מאהיל על המת ע' שו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' פ"ט בשם הנוב"י שהורה כמה פעמים לקצץ הענפים ושלא ילכו כהנים תחתיהם וגם הוא החמיר וכן מחמיר הגאון מהר"ם בנעט בשו"ת פרשת מרדכי סי' כ"ג ובקונטרס מצבת קדש נדפס תשובה בשם בעל שו"מ דנכון להחמיר. אמנם בקונטרס עת ספוד להגאון דברעזאן מביא בשם תשובת איתן האזרחי סי' ו' וסי' ז' דבין לרמב"ם ובין לראב"ד יש להקל דלהרמב"ם אין הענפים מצטרפים לרוחב טפח וכן הוא דעת הטור סי' שס"ט וכן עיקר, וגם לראב"ד כיון שאין סוככין רק בצירוף העלין ואין בהם ממשות ודמי לזרעים וירקות דפ' ח' דאהלות ותוס' שבת ט"ז ב' ד"ה כל. אולם בעל איתן האזרחי אינו מקיל אלא כשהענף אין לו טפח בשום מקום, דאם יש לו טפח במקום אחד מביא את הטומאה תחת כולו שכן כ' התוי"ט באהלות פי"ב מ"ו בשם הרמב"ם פי"ב מטו"מ ה"ז וכ"פ הדגול מרבבה על הש"ך סי' שע"א סוף ס"ק י"א וכן פסק החכמת אדם, וע' בס' לחם הפנים על קצור ש"ע סי' ר"ב. אמנם הגידולי טהרה סי' י"ח העיר דהרא"ש פט"ו דאהלות מ"י כ' בפירוש דבעינן פו"ט מתחלה ועד סוף. וע"כ פי' הג"ט דברי הרמב"ם באופן אחר (וכ"כ בסי' כ' דהענפין אין מביאין את הטומאה אלא ברחבים טפח). והגאון דברעזאן בקונטרס הנ"ל כ' דיש בזה מחלוקת בין הרמב"ם והרא"ש וע' בס' פתח האהל כלל ג' סי' ג' באריכות. וכיון שסתם ענפים אין בסופן רוחב טפח (דהיינו היקף ג' טפחים) א"כ לרא"ש אין מביאין שם את הטומאה. וא"כ בנידון דידן איכא עוד סניף להקל, כי יש הרבה ספיקות ואין להאריך. ע"כ נ"ל להתיר ללכת אחר המטה בעגלה סגורה (פאללקאממען געשלאססענע דראשקע) וטוב שיתרחק תמיד מהמטה כמלא אילן שלא יהיה עם המטה תחת אילן אחד דאז יש עוד צד דנ"ל דאין אילן המיסך מביא הטומאה תחת אילן אחר המיסך, אף דדבר זה לא נתברר אצלי ע"י ראיה מ"מ סברא היא.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף