מליצי אש/שבט/ח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

מליצי אש TriangleArrow-Left.png שבט TriangleArrow-Left.png ח

ח' שבט

קיז[עריכה]

קיז] מור"ר אלישע קיצינגען ז"ל נפטר ח' שבט השפ"ח זיעוכי"א.

קיח[עריכה]

קיח] מור"ר חיים רבא וולאקו ז"ל הספרדי מגדולי גאוני מצרים וצדיק תמים, חתן הג"ר יוסף אשיאו ז"ל, נפטר ח' שבט התנ"ט זיעוכי"א.

קיט[עריכה]

קיט] מור"ר עוזר ז"ל הילדעסהיימער מחכמי אלטאנא בהג"ר חיים מירושלים עיה"ק, נכד הגאון בעל תורת חיים, מגזע רבינו יוסף מאורליינש הנקרא בכור שור, מגזע יוסף הצדיק, אמו של הגרע"ה היתה בתו של הג"ר יוסף מאיר פריעדבורג אב"ד האנאווער. הגרע"ה הי' גאון מובהק, חסיד מפורסם, בקי בנגלה ובנסתר, נפטר ח' שבט תקי"ז לפ"ק זיעוכי"א.

קכ[עריכה]

קכ] מור"ר ישראל גינצבורג ז"ל דיין בהאמבורג, בבד"צ של הגאון בעל כנסת יחזקאל, גאון מובהק קדוש וטהור, בני דורו כינהו בשם "ר' ישראל חסיד" שם לילות כימים עם תלמידים הגונים, נפטר ח' שבט תקכ"ז זיעוכיע"א.

קכא[עריכה]

קכא] מור"ר צבי קארא ז"ל אב"ד בוטשאטש בעל שו"ת נטע שעשועים, גאון עצום, עמוד ההוראה, (שעליו העיד הגהק"ר משולם טיסמעניץ ז"ל שהוא הוא עמוד ההוראה בדורו) אליו פנו בשאלות וספיקות אף גדולי וגאוני זמנו, איש קדוש ונורא בוצינא קדישא חסידא ופרישא. חתנו הגהק"ר אברהם דוד מבוטשאטש בעל דעת קדושים מילא מקומו. נפטר ח' שבט תקע"ד לפ"ק זיעוכי"א.

קכב[עריכה]

קכב] מור"ר יעקב אברהם ז"ל דעהן אב"ד לאווארדען גאון מופלג סוע"ה עניו וצדיק. נפטר ח' שבט תקפ"א לפ"ק זיעוכי"א.

קכג[עריכה]

קכג] מור"ר יעקב משה לאנדא ז"ל אב"ד זלאשין בהג"ר יצחק טוביה ז"ל אב"ד ווענגראווא, חתנו הג"ר משה ראפפאפארט אב"ד דאמבראווא, נפטר ח' שבט התרס"א לפ"ק זיעוכי"א.

קכד[עריכה]

קכד] מור"ר יהושיע מרדכי קלאצקין ז"ל אב"ד בערעזנא, ראסיין וליבוי, נפטר ח' שבט התרפ"ה זיעוכי"א.

קכה[עריכה]

קכה] מור"ר דוב ז"ל לאבלאוויטש אב"ד קישקערעש חתן הג"ר משולם רובינשטיין בעל ס' המבי"ט עה"ת וסוגיות, אב"ד שם, (חתן הג"ר חיים פייגעסבערג אב"ד שם, עיין ד' שבט) תלמיד מהג"ר מנחם פרוסטיץ הכהן אב"ד צעהלים, ומחתנו הג"ר דוד פריעדמאנן אב"ד שם, ומהג"ר אברהם גרינבורג אב"ד קעזמארק, הי' למדן גדול ומפירסם. דרשן מפואר, בעל מדות רמות ונשגבות, לחם מלחמתו של תורה ויראה כל ימיו, נולד בשנת תרכ"ז, ל"ו שנה ישב על כסא רבנות, נדפס ממנו ספר דיבובי חן עה"ת וסוגיות, ונשארו ממנו עוד חיבורים בכת"י, בנים לא היו לו ר"ל, נפטר ח' שבט תרצ"ו לפ"ק זיעוכי"א.

כתב הגרד"ל בספרו דיבובי חן (פ' וארא) על המסורה ב"פ "אסיר" אסיר ואלקנה, להוציא ממסגר אסיר, כי פעמים ראינו שאיש צדיק נלקה ביסורין, ואחד מהטעמים י"ל, כי יש פלפול ישן, מי גדול יותר מי שיש לו תאוות וכובש יצרו, או מי שאין לו תאוה כלל לדברים מגונים, ודעת רמב"ם שמי שאינו מתאוה, מדרגתו יותר גדולה ממדרגת מתאוה וכובש תאותו, וא"כ י"ל שהקב"ה שולח מכאובים על הצדיק, שיצרפו אותו מכאוביו, ויעלה ממדרגת כובש, למדרגת אינו מתאוה, וז"ש המסורה "אסיר ואלקנה" פעמים רואים שהקב"ה מאסר במכאובים איש אלקנה וצדיק, והטעם "להוציא ממסגר אסיר" לצרפו שעד עתה הית מוכרח לאסור בנחושתים את יצרו ולכבשו, ומכאן והלאה יהיה ביכלתו להוציא ממסגר אסיר שלא יהיה אפילו מתאוה לדברים מגונים עכת"ד.

ועפי"ז י"ל בס"ד הפליאה מובא בסה"ק תפלה למשה (מזמור י"ט) משפטי ה' אמת זה סדר נזיקין, צדקו יחדיו רבנן אמרו מקל וחומר צדקו. ורשבל"א מגזירה שוה צדקו ע"כ. וה"פ משפטי ה' כשעושה סדר נזיקין ומענש ומביא יסורין על בני אדם הם אמת ומשפט, אפי' מביא מכאובים להני שצדקו יחדיו, שהם הצדיקים, ולמה ומפרשו רבנן שעל ידי המכאובים יתעלה הצדיק מקל ממדרגת קלה לחומר למדריגה יותר גדולה ומפרש רשב"ל דבריהם דמה המדריגה גדולה שהשיגו, היינו גזירה שוה שעד הנה היו במדרגת כובש את יצרם, אבל היה להם תאוה וע"י היסורין יהיה אצלם שוה הכל, ולא יתאוו תאוה כלל.

עוד כתב הגרד"ל ז"ל בספרו הנ"ל (פ' בא) עה"פ ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, דנראה דתיבת אתם מיותר, אלא כבר אמר שלמה המלך ע"ה בנפול אויבך אל תשמח, ואם היו ישראל יוצאים בלילה מפתח ביתם, והיו רואים היללה הגדולה, היה נתמלא לבבם ברגשי נקמה, והיו נופלים ממדרגתם שעלו ע"י קרבן פסח ומצות מילה, לכן א"ל משה רע"ה ואתם כדי שתשארו במדרגתכם לא תצאו ולא תראו מפלת אויביכם עכ"ד.

ונ"ל בס"ד דכל זה אז כשל"ה להם עוד רק ב' מצות, ולא נעשה להם נסי הים, ולא ראו השכינה ביניהם של"ה יראת אלקים כ"כ מושרש וקבוע בלבותם, אז ירא משה שמא ישמחו בראותם שנפל אויביהם, אבל כשראו נסי הים וראתה שפחה על הים יותר ממה שראו הנביאים, היו יראי ה' באמת ובתמים, אז אפי' כשראו מפלה שונאיהם לא הרגישו נקמה ושמחה במפלתם, אלא ידעו שכ"ז עשה ה' להראות ידו הגדולה לשלם לשונאיו להאבידם, והיו ראוים לראות במפלת שונאיהם, וז"ש וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים ול"ה חשש שמא יראו בזה נקמה וישמחו במפלת שונאיהם, אלא וירא ישראל בתפלתם את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים להראות ידו הגדולה לכל העולם, ומדלא חש ה' שישמחו במפלת שונאיהם ויראו בזה נקמתם, מזה ראיה גדולה שכבר אז ויראו העם את ה' היה חזקים ביראתם וכו'.

< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף