מלאכת שלמה/ערלה/ג

מלאכת שלמה ‏ ערלה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בגד שצבעו וכו'. בפ"ג דמסכת אהלות כתבתי מאי דקשה ממתני' דנבלעה בכסות דהתם אמתני' דהכא. ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל בגד שצבעו בקליפי ערלה וחזותא מילתא היא וחשיב כאילו נהנה מן הקליפין ע"כ:

ידלק. פי' רש"י ז"ל בפ' בתרא דתמורה דְגַמְרַא ערלה מכלאים במה מצינו דזו עולה במאתים וזו עולה במאתים וכלאי הכרם בהדיא כתיב פן תקדש ודרשי' פן תוקד אש:

כולם ידלקו דברי ר"מ. דבגד שצבעו הוא אחד מעשרה דברים שדרכן להמנות לר"מ ובירושלמי הקשה ר' חגיי כיון דבעלמא מדמינן דיני ע"ז לערלה והא גבי יין נסך דאסור בהנאה פליגי רשב"ג ורבנן בפ' בתרא דע"ז וס"ל לרשב"ג דימכר כולו לעובד כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו ואילו הכא גבי ערלה תנן בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק וכן נמי גבי אשרה תנן התם בפ' כל הצלמים נטל הימנה כרכד אסורה בהנאה ארג בו את הבגד אסור בהנאה ולא קפליג רשב"ג ומשני תמן אין דרך בני אדם ליקח יין מן העובד כוכבים הלכך ליכא למיחש שמא יחזור וימכרנו לישראל אבל גבי בגד דרך הוא ליקח אותו גם מן העובד כוכבים ולא ידע דהוא צבוע בקליפי ערלה או שארגו בכרכד של אשרה ואין לה תקנה אלא דליקה ופירשו ר"ע ז"ל לקמן בפירקין בסי' ו'. וכתב הר"ן ז"ל בס"פ כל הצלמים דף שע"א ע"ב ולפי זה הא דתנן בסמוך בסימן ד' תבשיל שבשלו בקליפי ערלה ידלק ולא אמרי' ימכר חוץ מדמי איסור שבו היינו דוקא בתבשיל שנאכל כמות שהוא חי שניקח מן העובד כוכבים הא בשאר תבשילין לא ידלק אלא ימכר כרשב"ג ע"כ ועיין עוד שם ריש דף שע"ב:

וחכמים אומרים יעלה באחד ומאתים. פי' יתבטל אם נתערב:

ב

הצובע וכו'. הסיט. הוא שתות הזרת וראיתי בזו המלה פירושים הרבה וזכרתי מהן פחות שבשיעורים לחומרא ונתחזק אצלי זה הפירוש מפני שהוא פירוש הקדמונים והקדמון הוא יותר חכם בלשון מן האחרון והשמיענו בהלכה הקודמת קולא לחכמים אפילו בבגד שנצבע כולו יעלה ובזו ההלכה השמיענו חומרא לר"מ שאמר אפי' חוט אחד כשנצבע בבגד ישרף כולו הרמב"ם ז"ל וכתוב בשלטי הגבורים פ' ר' אליעזר דאורג פי' הרמב"ם ז"ל דכמלא הסיט הוא שתות הזרת שהן שתי אצבעות ולא ידעתי איך שתי אצבעות הוא שתות הזרת שהרי הזרת הוא ג' טפחים שהם י"ח אצבעות אם לא שנאמר דמיירי בטפחים בני ד' אצבעות ע"כ. ועיין במה שכתבתי שם פ' ר"א דאורג סימן ד'. ופי' הר"ש שירילי"ו ז"ל ידלק הבגד דכיון דלגבי שבת אגמרי' רחמנא למשה דחשיב אריגה כדאיתא בהבונה חשיב האי שיעורא נמי דמיקרי בגד וידלק כל הבגד וחכמים אומרים וכו' וצריכי הנך תרתי באבי וכו' כמו שפירש הרמב"ם ז"ל:

ג

בפירוש ר"ע ז"ל ובבכור בעל מום מיירי. כתב ה"ר יהוסף ז"ל בירושלמי לא משמע כן וצ"ע ע"כ:

האורג מלא הסיט כו'. בירוש' מפ' דר"מ תני לה דאמר עשרה דברים מקדשין ברם לרבנן הוא סיט הוא פחות מסיט והתם בירושלמי רמי דהכא תנן דשער נזיר ופטר חמור בשריפה והתם בפ' בתרא דתמורה תנן אלו הן הנקברים אלו הן הנשרפין ומני בהדייהו שיער נזיר ופטר חמור בקבורה והתם תנן דנקברים לא ישרפו משום דאפרן אסור ומשני דהא דקתני הכא ידלק היינו משום שארג שיער נזיר ופטר חמור בשק דאי אמרת יקבר אתי איניש ומיתהני בי' הואיל ואינו כלה עד לאחר זמן ומתני' דתמורה בשיער עצמו שלא נארג דאין דרך לחטט ולחפש אחר השיער הלכך יקבר כדינו ור"ש בן לקיש תירץ אשיער נזיר דמתני' דקתני ידלק היינו במקדש כדינו דכתיב ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים ומתני' דהתם בגבולין ור' יוסי בר' חנינא תירץ דמתני' דהכא מיירי בנזיר טהור דשריפה כתיבא בי' והתם מיירי בנזיר טמא דלא כתיב שריפה בשערו ותרוייהו לא איצטריכו לשנויי אפטר חמור דכי תנן בתמורה דפטר חמור יקבר לאו אשיער קאי אלא אגוף פטר חמור דבעי קבורה כעגלה ערופה דגמרי לי' מעגלה ערופה ומתני' דהכא בשיער דוקא מיירי ע"כ. ועיין במ"ש שם. ומפ' בירושלמי דבקדשים שיש להן מתירים מיירי כגון קדשי בדק הבית שיש להם פדיון וכיון דבפדיון שרי בלא פדיון אפי' באלפא לא בטיל ולא בעינן מלא סיט אלא אפי' בפחות נמי הבגד כולו קדוש ואסור לו ליהנות בו עד שיפדנו כדקיימא לן כל דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל. והאי בבא דובמוקדשין מקדשין בכל שהן אית דתני לה בשם ר"מ והא דתני שיער נזיר ופטר חמור ידלק מוקמינן לה נמי בסיט כגוונא דרישא ואית דלא תנו לה בשם ר"מ אלא בבא דרישא לחודה ומוקמינן לסיפא ככולי עלמא ומיירי בצפורתא כדמוקמינן לה בתמורה והיינו שעשה מן האיסור צורת צפור דחשיב דמייפה לי' לכולי' שק ועביד נמי צפרתא טובא דהיתרא בענין שנתערב ופריך בשלמא מאן דתני לה בשם ר"מ אית לך עשרה דברים מקדשין לר"מ ואלו הן א' בגד שצבעו בקליפי ערלה ב' האורג מלא הסיט הצובע בקליפי ערלה ומלא הסיט מצמר הבכור דכולה חדא היא ג' ובמוקדשין מקדשין בכל שהן ד' חבילי תלתן וששה דברים דלקמן אלא מאן דלא תני לה אלא ככ"ע דטעמא משום דהוי דבר שיש לו מתירין מהיכן ישלים המספר ומשני ר"מ כר' עקיבא ס"ל ותנינן ר' עקיבא אומר אף ככרות של בעל הבית דכלאי הכרם שנתערבה אותה ככר אפילו באלף אסורות ועיין בתוספות דר"פ התערובות דמשמע שיש להם דרך אחרת במנין העשרה דברים ובמאי דאית דתני בשם ר' מאיר:

ד

תבשיל שבשלו בקליפי ערלה. לעיל בירוש' אוקימנא לה בקדרה בקדרות והיינו שצרפה היוצר בכבשן כשהיא חדשה בעצי איסור דהא מקבלא בשולא ואיכא הניית תשמיש שמשתמש בה בלא גורם אחר ודמי לאיסור בעין הלכך נתערב באחרים יעלה בא' ומאתים הר"ש שירילי"ו ז"ל. ועי' במ"ש לעיל ראש פירקין בשם הר"ן ז"ל:

בפי' ר"ע ז"ל ובהא מודה ר"מ וכו'. כתב ה"ר יהוסף ז"ל דבר זה קשה עד מאוד וכי מלא הסט הוי חשוב יותר מתבשיל או מפת וצ"ע ע"כ:

ה

תנור שהסיקו בקליפי ערלה ואפה בו את הפת. בגחלים לוחשות דהיינו בוערות נראות כמתנענעות ולוחשות זו לזו ואפה בו את הפת תדלק הפת מוכח בפ' כל שעה באבוקה כנגדו שכל שעה שהיתה פת בתנור הי' דולק התנור ואופה דהשתא חשבינן הפת כמו שהאיסור בעין. הר"ש שירילי"ו ז"ל:

ו

מי שהיו לו חבילי תלתן וכו'. בגמרת יום טוב פליגי ר' יוחנן וריש לקיש ר' יוחנן אמר את שדרכו לימנות שנינו וריש לקיש אמר כל שדרכו לימנות שנינו ואע"פ שאינו מיוחד לכך ומפ' בירושלמי דאין חבילה פחותה מעשרים וחמשה זירין פי' קלחין וד' מאלו החבילין צריכין להיות כל כך גסין שראוי לעשות בהן מטה שיעור שכיבת אדם אילו היו תבן ומש"ה הוו דרכן לימנות:

נתערבו באחרים. גרסי' ולא גרסי' ואחרים באחרים כן כתבו התוס' בשם ר"ת ז"ל דל"ג לי' לא בע"ז ולא בסדר זרעים ע"כ. וכתבוהו בפ' כל שעה (פסחים דף כ"ז) ובפ' כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ט) ובר"פ התערובות ושם בריש מסכת יום טוב ובפ' הנשרפים (סנהדרין דף פ') וכן פי' ר"ע ז"ל והאריך בזה ה"ר שמשון ז"ל. ועיין במ"ש בפ' כל הצלמים סימן ט':

יעלו בא' ומאתים. אם נתערבה חבילה של כלאים בחבילים דהיתרא יעלה ר"ל יסתלק כלומר יתבטל לשון העלות הענן ורש"י ז"ל פי' בפ"ק דביצה יעלה אחד מהן וידלק והשאר מותרין וליתא דהא תנן לעיל ר"פ שני הערלה וכלאי הכרם עולין בא' ומאתים ואין צריך להרים. הר"ש שירילי"ו ז"ל וכן כתב הר"ש ז"ל:

ז

שהי' ר"מ אומר את שדרכו להמנות וכו'. כלומר להכי א"ר מאיר כולן ידלקו ולית להו בטול ותקנה משום שהי' ר"מ אומר הואיל ודרכן לימנות אין בטלין ומקדשין לאסור כל המתערבין בהן:

וחכמים אומרים. כל פירות שבעולם בטלין חוץ מששה דברים הללו שהן חשובין מאד. פרך אגוזים חשובין מאד שנפרכין ביד כדאמרינן בפסיקתא אחר פרשת כי תשא על אל גנת אגוז דדריש שנמשלו ישראל לאגוז שיש בו שלשה מינים יש לו פרך שנפרך מעצמו ה"ר שמשון ז"ל. חביות סתומות מלאות מיין של ערלה או מיין של כלאי הכרם. חלפות תרדים כלומר חבילין של חלפות תרדין וכן קלחי כרוב ותני לי' ברישא לגלויי אסיפא ואית דגרסי קולסי כרוב והן מיני כרוב שיש להם ראש עגול כראש של אדם תרגום וכובע נחשת וקולסא דנחשא. ככרות של בעל הבית דחשובין הן חדא דסלתו מנופה הרבה מה שא"כ בנחתום דאין סלתו מנופה כ"כ ועוד דאינם גדולות כ"כ. וכתוב בספר אגודה וחתיכה של לחם הפנים אע"ג דאינה שלימה כיון דסלת נקייה היא חשיבא ראוי' להתכבד לפני האורחין ע"כ. ואיתה בה"ר שמשון ז"ל. ירוש' ר' יוחנן וריש לקיש חד אמר לדברי ר"מ עשרה דברים מקדשין וחרינא אמר לדברי ר"מ כל הדברים מקדשין וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל ונראה דתסתיים דר' יוחנן הוא דאמר עשרה דברים דר' יוחנן אמר בגמרא דילן את שדרכו לימנות שנינו דבר שהוא מיוחד לימנות אבל חתיכה ועגול פעמים שהן נמכרין באומד ובפ' המפריש סתם לן תנא כמ"ד דוקא את שדרכו לימנות מקדש ופום מתבטל במאה פומין וריש לקיש דאמר התם כל שדרכו לימנות הוא דאמר דלר"מ כל הדברים מקדשין וקשה לר"י דהא תנן בפ' בתרא דע"ז ואלו אסורין ואוסרין בכל שהן יין נסך וע"ז ועורות לבובין ואמרינן התם דההוא תנא תרתי אית לי' דבר שבמנין ואיסורי הנאה ופריך עלה וליתני אגוזי פרך וכו' ומשני הא תני לי' התם אלמא דאיכא כל הני מלבד הני דמתני' והיכי קאמר ר' יוחנן עשרה דברים ותירץ ז"ל דהכא לא חשיב ר' יוחנן אלא אותן השנויין כאן במסכת ערלה ואכתי איכא טובא ואינו נכון אלא דההוא תנא סבר דאין פדיון לע"ז ואנן קיימא לן דיש פדיון לע"ז כדאיתא התם הלכך הנהו אינם מקדשין כמו הני ור' יוחנן אליבא דהלכתא קאמר ושור הנסקל ועגלה ערופה דעדיפא מינה קתני דסיט של צמר חשיב כ"ש בעל חי גופי' עכ"ל ז"ל:

אגוזי פרך. ירושלמי הא שקדי פרך אף על גב דגסין הן לא חשיבי כאגוזי פרך:

וחביות סתומות. דוקא חביות סתומות אבל לא קיתונות סתומות שהן קטנים ולא הוי דבר שבמנין הכי מוכח מהר"ן ז"ל פ' בתרא דע"ז דף שפ"ז ע"א. ובירושלמי מתני' בסתומה בין הסתומות דכולהו חשיבי אבל סתומה בין הפתוחות ונפתחה [הגהה פי' ואין מכירין אותה כיון דנפתחה יש לה בטול ואזדא חשיבותה:] או פתוחה בין הסתומות ונסתמה צריכין שיעור אחר כלומר ובטלות בא' ומאתים והתם מפ' היאך אפשר לפתוחה אצל הסתומות להתערב דאי הדר וסתמה הדרא לחשיבותה ומשני בפתוחה אצל חנוני שהיא כסתומה אצל בעל הבית שהמגופה שלה אינה אדוקה ומחוברת בפיה אלא רפופה ומונחת על פיה דלגבי חנוני חשיבא פתוחה דאזיל ריח היין ולגבי בעל הבית חשיבא סתומה בין הסתומות שכל חביות הבעל הבית רפופות וכגון שחזר בעל הבית ונטלה מביתו של חנוני:

בפי' ר"ע ז"ל נראה שצ"ל חלפות תרדים צלעות של תרדים הם ע"כ:

קולסי הכרוב. כרובים גדולים הן עלין שלהן הר"ש ז"ל אבל הרמב"ם ז"ל פי' חלפות תרדים ר"ל מה שמחליפות וצומחות וקולסי כרוב עיקר הכרוב ר"ל הגדל מהן ע"כ:

ר' עקיבא אומר אף ככרות וכו'. ובירושלמי ר' יונה בעי ולמה לא תני הראוי לתרומה תרומה ומשני א"ל ר' יוסי תרומה נוהגת בכל בין בירק בין באילן ולא מצי למתני בהו הראוי לתרומה דליכא דאינו ראוי אבל ערלה לא שייכא אלא באילן וכלאי הכרם לא שייכא אלא בתבואה וירק וכתבו התוס' ז"ל בזבחים ר"פ התערובות דף ע"ב ובפ' הערל (יבמות דף פ"א) ונראה שיש עוד לתרץ משום דקתני ידלקו וכו' וכן פירש ה"ר שמשון ז"ל והאריך יותר מדאי ע"ש וקצת דבריו ז"ל כתבתים שם פ' בתרא דע"ז בשם התוספות ז"ל. וכתב עליהם ה"ר שלמה שירילי"ו ז"ל התירוץ הראשון אינו כלום דהני ז' דברים לענין קדוש מתניין ולא לענין עליי' א"כ ליתני תרומה גם התירוץ השני אינו נכון דיותר טוב לתרץ דלא ליפלוג אתנא דגיד הנשה דתנן התם וכן חתיכת נבלה דאינה בטלה באלף וההיא לאו איסורי הנאה היא אבל קשה אמאי לא תני שור הנסקל ועגלה ערופה וצריך לומר דלא פריך דליתני אלא מה ששנוי בפירקין דלעיל דמיירי בהן ואזיל דהיינו תלת איסורי ערלה וכלאי הכרם ותרומה ועוד דמלת מקדשין קתני ולא תני אוסרין כדתנן בע"ז והיינו משום דלמדו מדכתיב גבי כלאי הכרם תקדש מקדשו ממנו דאם חזר ונפל לתוכו מקדשו וא"כ ליתני תרומה דמינה גמרי ולהכי שני תלמודא שפיר ועוד דאמרי' בפרק התערובות ואיתה נמי בירושלמי לקמן דדינא דחביות סתומות שייכא בתרומה הלכך אקשי שפיר ומשני שפיר עכ"ל ז"ל:

בסוף פי' ר"ע ז"ל נראה שצריך להגי' ודלעת יונית ואין הלכה כר' מאיר והלכה כר' עקיבא שהרי כן פסק הרמב"ם ז"ל בפט"ז מה' מ"א וכן ג"כ פסק ר"ע ז"ל עצמו במתני' דבסמוך אע"ג דכאן בפי' המשנה פסק הרמב"ם ז"ל דלא כר' עקיבא מ"מ על סתם מתני' דבסמוך כתב הוא עצמו ז"ל שבאר התלמוד דההוא סתם כר' עקיבא והוי מחלוקת ואח"כ סתם:

ח

נתפצעו האגוזים. פי' הר"ש שירילי"ו ז"ל נתפצעו האגוזים של פרך דלעיל דחשיבי ולא בטלי ונפלו לתוך אגוזי היתר פצועים יעלו ובהא כ"ע מודו וכי נפלו תחלה בהיתר שלימין ואח"כ נתפצעו פליגי בה תנאי בירושלמי. נתחתכו הדלועין והא דלא תני הותרה החבילה של חלפות תרדין או של קולחי כרוב לא תני אלא מידי דמנו רבנן ע"כ. אמר המלקט בע"ד אינו מבין מה משיב ונלע"ד דלא תני אלא הני לרבותא דאפי' שבורין נראה שהן חשובין יותר מחלפות תרדים וקולסי כרוב שלימין ואפ"ה בטלי וכ"ש אם חלפות תרדים וקולסי כרוב שבורין דבטלה חשיבותן מכל וכל ולא איצטריך למתנינהו ומיהו לפי פירושו ז"ל שפירש לעיל דמיירי בחבילין של חלפות תרדים קשה קצת:

ט

ספק הערלה וכו'. עיין במ"ש בספ"ז דמסכת שביעית. והגי' ה"ר יהוסף ז"ל בכולה מתני' ובחוץ לארץ אכן מלת וירק נמכר חוצה לו לא נגע בה והטעם פשוט. וכתב בית יוסף ביורה דעה סימן רצ"ד דה"פ דמתני' לדעת הרמב"ם ז"ל ספק ערלה דהיינו כרם שהוא ספק אם עברו עליו שלש שנים אם לאו או כרם שהוא ערלה ודאי ופירות נמכרין חוצה לו ספק ממנו הוא ספק מכרם אחר בא"י אסור ובסוריא מותר ואין צריך לומר בחו"ל ואם הוא ודאי ערלה בחו"ל יורד ולוקח וכו' ועל כרחנו צריך לומר כן דאלת"ה כיון דקתני בסוריא מותר דמשמע דמוחר ליקח מכרם שהוא ספק ערלה וכ"ש בחו"ל מאי האי דקתני ובחו"ל יורד ולוקח וכו' ומה שפירש רש"י ז"ל דהא דקתני בסוריא מותר בשנלקט כבר אבל אינו אומר לו לכתחלה רד ולקוט אינו נראה להרמב"ם ז"ל משום דלישנא דמותר סתמא לגמרי משמע דאי כפירש"י ז"ל לא הוה שתיק תנא מלמיתני הכי בהדיא הלכך משמע לי' לפרושי מתני' כדפרישית ע"כ בקיצור. וכן כתב ג"כ בכסף משנה פ' עשירי דהלכות מ"א סי' י"א. ובירושלמי תניא איזהו ספק ערלה גפן של ערלה בכרם וענבים נמכרין חוצה לו בא"י אסור ובסוריא מותר א"ר יהודה אף זה ספיקו אסור בסוריא ואיזהו ספק המותר בסוריא כרם של ערלה וכרם אחר בצדו וענבים נמכרין חוצה לו בא"י אסור ובסוריא מותר ואיזהו ספק כלאים כרם שהוא נטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בא"י אסור ובסוריא מותר א"ר יהודה אף זה ספיקו אסור בסוריא ואיזהו ספק המותר בסוריא כרם שהוא נטוע ירק ושדה ירק אחר בצדו וירק נמכר חוצה לו בא"י אסור ובסוריא מותר וכתב הר"ש שירילי"ו ז"ל ואיכא למידק דתנא דמתני' גבי ספק ערלה כמאן ס"ל ובכלאי הכרם נקט מילתא דרבנן וי"ל דשמא סבר תנא דמתני' כר' יהודה בספק ערלה ובספק כלאים דמדרבנן אקיל בי' ע"כ. ומתני' בערלה דעובד כוכבים מיירי דאי בערלה דישראל אסור למכור דדמי ערלה אסורין:

ובלבד שלא ילקוט ביד. דאי הישראל לוקט מן המחובר דמי לבעל הבית וכאילו יש לו חלק בקרקע וכולי האי לא הקלו ובקדושין פירשו שם תוספות רי"ד יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד פי' יורד ישראל ולוקט מן הכלאים ומספק ונותן לחברו כדאמר לי' לוי לשמואל ספק לי ואנא איכול ובלבד שלא ילקוט האוכל בידו ויאכל מפני שהוא ודאי וודאה אסור בחו"ל אבל ספיקה מותר ואע"פ שהוא ודאי אצל חברו המאכיל ע"כ ואח"כ כתב בהפך מזה ובלבד שלא ילקוט ביד פי' שלא ילקוט ישראל בידו מן הכלאים ויספק ויתן לחברו ישראל כדאמרי' ספק לי ואנא איכול שאע"פ שאצל חברו הוא ספק כיון שהוא ודאי ביד ישראל אסור דכולי האי לא שרו לי' רבנן ע"כ אלא דנראה שמה שכתב באחרונה מיירי בערלה וצריך להגי' ערלה במקום כלאים וצריך ישוב ע"ש. ושם מר ברי' דרבינא מתני בתרוייהו לקולא זה וזה יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד והכי איתא נמי מאן דתני בירושלמי אבל ר' יוחנן ס"ל דערלה חמירא משום דהלכה למשה מסיני היא אבל כלאים דרבנן קילי:

החדש אסור מן התורה בכל מקום. ירושלמי מתני' ר' אליעזר היא דתנן בספ"ק דקדושין חוץ מן הערלה והכלאים ר' אליעזר אומר אף החדש. וכתב שם בית יוסף עוד בשם הר"ן ז"ל דמתני' כולה ה"פ בא"י אסור כגון שיש בתוך הגן נטיעות של ערלה ונטיעות המותרות ופירות נמכרין חוצה לו בפתח הגן בא"י אסור משום דמוכחא מילתא דמפירות הגן הם וליכא אלא חד ספיקא ובסוריא מותר לפי שלא נאסר ספיקא אבל ליכנס לתוכו וליקח מהפירות התלושים בו אסור ובחו"ל יורד ולוקח אפי' מהפירות שבגן תלושים ובלבד שלא יראנו לוקט מן הפירות אע"פ שאינו יודע אם משל איסור או משל היתר הם ובסיפא גבי כלאים מקילין טפי דכל שאינו לוקט ביד מן האיסיר או שאינו רואה את העובד כוכבים לוקט מן האיסור ממש מותר לומר לו שילקוט מן הפירות בסתם עכ"ל בשם אחרים מפרשים בקיצור. אבל רש"י ז"ל פי' שם בקדושין יורד העובד כוכבים ולוקט מן הכלאים ממש ומוכר לחבר ע"כ. עוד גרסי' בירושלמי ר' יונה בעא קומי ר' יוסי ולמה לא תנינן אף החלה עמהון פי' דאפי' היא מדרבנן הרי שונה כלאים שהם מדרבנן ומשני לי' ר' יוסי לא תני אלא ערלה וכלאים דבר שהוא נוהג בחו"ל בישראל ובעובד כוכבי' דהא ערל' נהגא בארץ אפי' נטעו עובד כוכבי' כדתנן בפ"ק וכן כלאי הכרם משא"כ גבי חלה דגלגול העובד כוכבי' פוטר דכתיב ראשית עריסותיכם ולא של עובדי כוכבים משמע דערלה וכלאי הכרם וחדש נוהגין בחו"ל אף בשל העובד כוכבים וכתבתיו ג"כ בספ"ק דקדושין:

סליק פירקא וסליקא לה מסכת ערלה ובעה"י נתחיל מסכת ביכורים ובשמו המכובד באורים העתיד לקבץ נדחי ישראל הפזורים

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף