מכילתא דרבי ישמעאל/מסכתא דנזיקין/פרשה ה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

מכילתא דרבי ישמעאל TriangleArrow-Left.png מסכתא דנזיקין TriangleArrow-Left.png פרשה ה

פסוק טו[עריכה]

ומכה אביו ואמו מות יומת למה נאמר?, לפי שהוא אומר עין תחת עין שן תחת שן יד תחת יד וכו'(שמות כא כ) והרי הכתוב מוציאו מכללו להחמיר עליו שיהא במיתה לכך נאמר פרשה זו.

ומכה אביו ואמו אין לי אלא אביו ואמו. אביו שלא אמו, אמו שלא אביו מנין?. הרי אתה דן, הואיל והמכה חייב והמקלל חייב. מה המקלל אחד אחד בפני עצמו, אף המכה אחד אחד בפני עצמו. לא, אם אמרת במקלל שהוא חייב על המתים כחיים לפיכך הוא חייב על כל אחד ואחד בפני עצמו, תאמר במכה שאינו חייב על המתים כחיים, לפיכך לא יהיה חייב על כל אחד בעצמו תלמוד לומר ומכה אביו ואמו אלא אפילו אחד מהן, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר, משמע שניהם כאחת, ומשמע אחד ואחד בפני עצמו עד שיפרוט לך הכתוב אחד. רבי יצחק אומר, וכי לא באת אמו אלא להחמיר או להקל עליו, לא מפני שהוחמר בו הוקל בו. תלמוד לומר ומכה אביו ואמו[1].


ומכה אביו ואמו מכה שיש בה חבורה. אתה אומר מכה שיש בה חבורה, או אינו אלא מכה שאין עליה חבורה. אמרת, ומה אם מדת נזיקין מרובה אינו חייב עד שיעשה בה חבורה, מדת עונשין מעוטה לא יהיה חייב עד שיעשה בהם חבורה. הא מה תלמוד לומר ומכה אביו ואמו, מכה שיש בה חבורה[2].


מות יומת בחנק אתה אומר בחנק, או אינו אלא באחת מכל המיתות האמורות בתורה. אמרת זו מדה בתורה כל מיתה האמורה בתורה אין אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר, לא מפני שהיא קלה אלא מפני שנאמרה סתם. וכל מיתה האמורה סתם הרי זו בחנק. ר' אומר, במיתה שנאמרה בידי שמים מה מיתה שנאמרה בידי שמים מיתה שאין בה רושם, אף מיתה שנאמרה כאן מיתה שאין בה רושם. מכאן אמרו (סנהדרין פרק ז משנה ב) מצות חנק היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו ונותנין סודרין קשין ברכין וכורך על צוארו. זה מושך להלן וזה מושך להלן, עד שנפשו יוצאה זה סדר חנק.
[3] עונש שמענו, אזהרה לא שמענו. תלמוד לומר ארבעים יכנו לא יוסיף (דברים כה פסוק ג) והרי דברים ק"ו, ומה מי שהוא מצווה להכות הרי הוא מוזהר[4] שלא להכות, מי שהוא מצווה שלא להכות[5] דין הוא שיהא מוזהר[6] שלא להכות.

פסוק טז[עריכה]

וגונב איש ומכרו למה נאמר. לפי שהוא אומר כי ימצא איש גונב נפש מאחיו וגו' (שמות כד). אין לי אלא עדים על גנבה, עדים על מכירה מנין – ת"ל וגונב איש ומכרו וגו'.

וגונב איש אין לי אלא איש שגנב את האיש, גנב את האשה ואת הקטן מנין – תלמוד לומר וכי ימצא איש גונב נפש מאחיו, להביא את שגנב את האשה ואת הקטן. אין לי אלא איש ואשה שגנבו את האיש, והאיש שגנב את האשה ואת הקטן, האשה שגנבה חברתה ואת הקטן מנין – תלמוד לומר ומת הגנב ההוא, מכל מקום. וגונב איש להוציא את הקטן, להביא את הקטן מנין – תלמוד לומר כי ימצא איש גונב נפש, להביא את הקטן, משמע מביא את הקטן ואת בן שמונה – תלמוד לומר וגונב איש מגיד שאינו חייב עד שיגנוב בן קיימא. וגונב איש אף הקטן במשמע תלמוד לומר כי ימצא איש גונב נפש מאחיו להוציא את הקטן. וכי ימצא איש גונב נפש שומעני אף בן שמונה במשמע, ת"ל וגונב איש ומכרו. וכי יגנוב איש מגיד שאינו חייב עד שיגנוב בן קיימא.


ומכרו ולא שמכר את חציו. ונמצא אין מציאה אלא בעדים.


בידו אין בידו בכל מקום אלא רשותו. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, ויקח את כל ארצו מידו (במדבר כא), ואומר ויקח העבד עשרה גמלים וגו' (בראשית כד ח) הא אין בידו בכל מקום אלא רשותו. מות יומת בחנק. אתה אומר בחנק, או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה. אמרת זו, מדה בתורה כל מיתה האמורה בתורה סתם, אין אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר, לא מפני שהיא קלה, אלא מפני שנאמרה סתם וכל מיתה שנאמרה סתם הרי זו בחנק. רבי אומר, במיתה שנאמרה בידי שמים מה מיתה שנאמרה בידי שמים מיתה שאין בה רושם, אף מיתה שנאמרה כאן מיתה שאין בה רושם מכאן אמרו מצות חנק וכו.


וגונב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת עונש שמענו אזהרה לא שמענו – תלמוד לומר לא תגנוב לא תגנוב הרי זו אזהרה לגונב נפש. אתה אומר אזהרה לגונב נפש, או אינו אלא אזהרה לגונב ממון. כשהוא אומר לא תגנובו ולא תכחשו וגו' הרי זו אזהרה לגונב ממון אמור, הא מה תלמוד לומר לא תגנוב, הרי זו אזהרה לגונב נפש. או הרי זו אזהרה לגונב ממון והלא אזהרה לגונב נפש. אמרת, שלש מצות נאמרו בענין. שתים מפורשות ואחת סתומה. נלמד סתומה ממפורשות, מה מפורשות מצות שחייבין עליה מיתת בית דין, אף סתומה מצוה שחייבין עליה מיתת בית דין. הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון, זו אזהרה לגונב נפש והלא אזהרה לגונב ממון.

פסוק יז[עריכה]

ומקלל אביו ואמו מות יומת למה נאמר?, לפי שהוא אומר איש איש אשר יקלל את אביו וגו' אין לי אלא איש, אשה מנין ת"ל ומקלל אביו ואמו.

ומקלל אביו ואמו אין לי אלא אביו ואמו, אביו שלא אמו אמו שלא אביו מנין?, תלמוד לומר אביו ואמו קלל מכל מקום, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר, משמע שניהם כאחד ומשמע אחד אחד בפני עצמו, עד שיפרוט לך הכתוב אחד. ומה ת"ל ומקלל אביו ואמו, לפי שנאמר איש, אין לי אלא איש, אשה טומטום ואנדרוגינוס מנין – תלמוד לומר ומקלל אביו ואמו. אין לי אלא בחיים במתים מנין – תלמוד לומר אביו ואמו קלל מכל מקום.

ומקלל אביו ואמו בשם המפורש. או אינו אלא בכנוי, שאין תלמוד לומר בנקבו שם יומת להביא המקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם המפורש דברי ר' אחאי. רבי חנינא בן אידי אומר, הואיל ואמרה תורה השבע אל תשבע, קלל ואל תקלל. מה השבע בשם, אף אל תשבע בשם מה קלל בהשם אף אל תקלל בשם.

מות יומת בסקילה. אתה אומר בסקילה, או אינו אלא באחת מכל מיתות האמורות בתורה. הרי אתה דן, נאמר כאן דמיו בו ונאמר להלן דמיהם בם, מה להלן בסקילה, אף כאן בסקילה. עונש שמענו, אזהרה מנין – תלמוד לומר אלהים לא תקלל (שמות כב) אם דיין הוא אביך, הרי הוא בכלל אלהים לא תקלל, ואם נשיא הוא הרי הוא בכלל ונשיא בעמך לא תאור. אינו לא דיין ולא נשיא אלא בור, הרי אתה דן בנין אב משניהם. לא הרי דיין כהרי נשיא ולא הרי נשיא כהרי דיין, הצד השוה שבהן שהם בעמך ואתה מוזהר על קללתם, אף אביך שבעמך אתה מוזהר על קללתו. אי מה הצד השוה שבהן שהם גדולים ובעמך וגדולתך גרם להם, לפיכך אתה מוזהר עליהם על קללתם. תאמר באביך – תלמוד לומר לא תקלל חרש (ויקרא יט). דבר הכתוב באמללים שבאדם. הרי אתה דן בנין אב מבין שלשתן, לא הרי דיין כהרי נשיא ולא הרי נשיא כהרי דיין ולא הרי זה וזה כהרי חרש ולא הרי חרש כהרי זה וזה, הצד השוה שבהן, שהם בעמך ואתה מוזהר על קללתם אף אביך שבעמך אתה מוזהר על קללתו.



שולי הגליון


  1. הדיון בנושא הזה הובא גם במכילתא דרשב"י אלא ששם הביאו מקור אחר.
  2. הדיון בנושא הזה הובא גם במכילתא דרשב"י אלא ששם הביאו מקור אחר.
  3. דרשה זו הובאה ב בתלמוד ירושלמי סנהדרין פרק יא הלכה א ובבתלמוד בבלי סנהדרין דף פה.
  4. בירושלמי ובבבלי גרסו " הרי הוא מצווה..." אולם בכל הכת"י של המכילתא גורסים כפי המופיע בפנים.
  5. בירושלמי ובבבלי גרסו "מי שאינו מצווה להכות אינו..." אולם בכל הכת"י של המכילתא גורסים כפי המופיע בפנים.
  6. בירושלמי ובבבלי גרסו " דין הוא שיהיה מצווה..." אולם בכל הכת"י של המכילתא גורסים כפי המופיע בפנים.
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

·
מעבר לתחילת הדף