1,431
עריכות
אברבנאל/דברים/כב: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←ו
(העלאה אוטומטית - גירסא ראשונית מ'ספריא' תחת רשיון נחלת הכלל + התאמה ע"י חברי האוצר) |
אברהם ברוכוביץ (שיחה | תרומות) (←ו) |
||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
== ו == | == ו == | ||
כי יקרא קן צפור וגו' עד כי תבנה בית חדש. כבר זכרתי שבמדרש תנחומא נתנו טעם בהקשר המצוה הזאת וביאור המצות | '''כי יקרא קן צפור וגו' עד כי תבנה בית חדש.''' כבר זכרתי שבמדרש תנחומא נתנו טעם בהקשר המצוה הזאת וביאור המצות הנמשכות אליה. והוא ששכר מצוה מצוה כמו שבמצוה שנמשכו בתחלת הסדר היה טעמם וקשורם ששכר עבירה עבירה. ור"א כתב שנסמכה בעבור מלת בדרך. ר"ל כי אחרי שזכר למעלה המצוות המתיחסות לדרך לא תראה את שור אחיך. לא תראה את חמור אחיך. זכר זאת אחריהם שהיא ג"כ בדרך. והנה המצוה הזאת כבר התבאר דרכה ג"כ מאותו ואת בנו לא תשחטו ביום א'. וכן כתב הרמב"ן אם לא שחשב שהטעם בשניהם לבד לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם. וכתב הרב המורה ב[[מורה נבוכים/ג/מח|ח"ג פרק מ"ח]] בטעם המצוה הזאת כי יש לבהמות דאגה גדולה כשיראו מיתת בניהם. ואין הפרש בין דאגת האדת לדאגת הבהמות על בניהם. כי אהבת האם וחבתה לפרי בטנה אין זה מפאת השכל והדבור. אבל היא מכת המחשבה המצויה בבהמות כאשר היא מצויה באד'. והרמב"ן כתב עליו שאמת הוא שיש במצות טעם ותועלת ותקון באדם אבל אין לומ' שטעם המצוה הזאת הוא להגיע רחמיו ית' אל הב"ח הללו. אך הטעם הנכון הוא להשלי' תכונת האדם ומדותיו ולהרחיק פעולות האכזריות ממנו. והנה על האמת דברי הרמב"ן ז"ל אין להרהר עליהם כי אמת יהגה חכו. אבל אומר אני שבכלל דברי הרב המורה דבריו ושלא חדש בזה דבר עליו ונ"ל שמלבד הרחק' האכזריו' ותקון התכונ' מאתנו הנה כוונה התורה בזה עוד להרחיק ההפסד האפשרי להיות קוד' זמנו ושתתמיד הווית הוויה כל מה שאפשר מאשר תקן הוויתם לעשות פרי שהם הבנים כמו העץ העושה פרי. וצוה הקב"ה שלא ישחית הדבר המוליד ועושה פרי אבל כמו שהותרה כריתת הפרי ונאסרה כריתת העץ כמ"ש {{ממ|פ' שופטים}} כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות. ככה צוה שנקח הבני' שהוא הפרי שאם נותנת בהיותה רובצת עליהם ולא נשחית עץ בלחמו אבל נשלח את האם כדי שאנחנו נזון מן הני' או האפרוחים. והאם תעשה פרי אחר ותתמיד ההויה וההטבה. ואמנם חז"ל הקדושים בקבלתם במסכת חולין {{ממ|[[בבלי/חולין/קלט/א|דף קל"ט]]}} פרק שלוח הקן ובספרי ביארו ששלוח הקן נוהג בדבר שאינו מזומן אבל אווזים ותרנגולים שקונה האדם להביא לביתו לאכילה אינו חייב בהם לשלוח את האם. החבאר זה באמרו כי יקרא קן צפור לפניך בדרך. שהוא הדבר הבא דרך מקרה ובדרך לא בבית והסבה בזה מבוארת כי המזומן לאכילה בבית איננו מוכן אל הויה אחרת ולא להתמיד ההויה כ"א לאכילה והפסד. עוד קבלו שאין חיוב המצוה כ"א בעוף טהור ובצים ואפרוחים טהורים לא בטמאים. והתבאר זה מאמרו כי יקרא קן צפור שהוא עוף טהור. ודבר הכתוב בהווה שהוא הנמצא בדרך. וכן אמרו ואת הבנים תקח לך. ר"ל הדבר הראוי לאכילה לך, והטע' בזה הוא כמו שזכרתי מאשר אין החיוב בהתמדת ההויה כ"א בעופות הטהורים. ואמנם הטמאים הם כעץ אשר לא עץ מאכל הוא שמותר לכרתו. לפי שאין הרחמים על הבעלי חיים ועל העצי' כ"א על האדם שנברא הכל לתועלתו, עוד אמרו {{ממ|שם}} מה אפרוחים בני קיימא אף כל ביצים בני קיימא יצאו ביצים מוזרות שאין הצפור רובץ עליהן שהוא פטור מלשלח והתבאר זה מאמרו אפרוחים או ביצים, והטעם בזה הוא לפי שאינה אז בעלת פרי והם אינם צריכים לה והיא אין ביצתה להועיל אבל תדמה לעץ שאיננו עץ מאכל כמו שזכרתי. וכבר באו דינים אחרים במצוה הזאת יעויינו במקומם, כי הנה הבאתי אלה להוכיח מהם שטעם המצוה וענינה הוא כמו שזכרתי ולזה היה סוף המאמר למען ייטב לך והארכת ימים ר"ל שלא היתה המצוה הזאת לתועלת הב"ח, כ"א למען ייטב לאדם כשתתמיד בהם הויתה למען יאכל ממנה פעמי' אחרות וזהו והארכת ימים, ר"ל כיון שאתה עתיד להאריך ימים בארץ, הנה אתה צריך אל התמדת ההויה במזונות כדי שיספיקו אליך בהזנת ימים רבים, האמנם באו במדרשות דברים זרים במצוה הזאת בדברים רבה {{ממ|}} א"ר תנחו' אם קיימת מצוה זו אתה ממהר יום בא אליהו הנביא כתיב כאן שלח תשלח את האם, וכתיב {{ממ|[[תנ"ך/מלאכי/ג#כג|מלאכי ג כג]]}} הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' וגו'. ובמדרשו של ר' נחוניא בן הקנה, אמר ר' נחמני מאי דכתיב שלח תשלח את האם הבינה שנקראת אם שנאמ' {{ממ|[[תנ"ך/משלךי/כ#|משלי כ']]}} כי אם לבינה תקרא, מאי ואת הבנים תקח לך אותם בנים שגדלה, ומאי ניהו, שבעת ימי הסכות, העירו בזה שהמצוה הזאת רומזת לענין גדול ולכך שכרה מרובה למען ייטב לך והארכת ימים, והוא שהצפור מורה על נפשנו שהוא כצפור נמלטה משמי עליה והיא קשורה ביד זה העלם הפתי שהוא הגוף אשר הוא העבד המורד באדוניו ומשתמש בה שלא כדרכה, ומענה אותה בכל יום בכל מיני סגופי' עד שבטלו כחותיה, ולכן היתה סבה לשחרר הנפש המשכלת ולשלחה אל בית אביה כנעוריה ושנשתדל לפרות ולרבות ממנה בנים ובני בנים אשר הם כחות תולדותיה ותולדות הצדיקים באופן כי בסוף הימים כאשר יגיע תור הצפור להמלט מפח יוקשים שלח תשלח את האם לחפשי בית אביה ואת בניה אשר ילדה בהיתר בזה ההולם לקיומו והתמדתו תקח לך כי בזה ייטב לך והארכת ימים לע"הב, וכמו שאחז"ל בפיאה {{ממ|[[משנה/פאה/א|פ"א]]}} אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ולפי שזה יספיק למהר גאולת הכלל וכמ"ש בחלק {{ממ|[[בבלי/חולין/צה/א|דף צ"ה]]}} זכו אחישנה, לכן א"ר תנחומא אם קיימת מצוה זו אתה ממהר יום בא אליהו, וגם לזה כיון ר' נחמני באותו מאמר שזכרתי שהביא הרמב"ן כי אם הבינה היא הנפש וז' ימי הסכות המורים על הבטחון בהש"י והאמנת הש"י בהשגחתו הם הבנים אשר יקח לו האדם כי הם הלמודים המיישרים אותו ושלח תשלח את האם אל האלהים אשר נתנה, והנה הרמב"ן עשה סוד מזה המאמר ואני הגדתי דעתי בו: | ||
== ח == | == ח == | ||