תוספות רבי עקיבא איגר/בבא מציעא/א: הבדלים בין גרסאות בדף

[אות א] '''תוי"ט ד"ה זה אומר כול' שלי. ל' הר"ב כו' אבל זה אומר אני ארגתי'. ''' נראה דיצא לרש"י כן מדלא קתני במתני' חד בבא דהיינו אני ארגתי' לחוד דל"ש מורי היתרא ואפ"ה בעי שבועה ומכ"ש במציאה ומו"מ. אבל תוס' נזהרו בזה ופירשו בצריכותא דהיכ' דל"ש מורי היתרא הי' ס"ד דלא בעי שבועה היינו משום דיש לנו לתלות דאמר בדדמי שסובר שהוא הגביה רגע מקודם או שלו נתרצה המוכר ולא יפרוש גם משבועה. א"כ ממילא באני ארגתיה דל"ש לומר דאמר בדדמי בודאי צריך שבועה ומש"ה אי תני אני ארגתיה עדיין לא ידענו מציאה ומו"מ:

[אות ב] '''שם ד"ה ישבע שאין לו בה. לרבנן דבן ננס איצטריך. ''' ועכ"ז קשה לי דנהי דרבנן לא חיישינן דבאין לידי שבועת שוא היינו דמ"מ אין מפסידים זכותו של בעה"ב שישבעו לו הפועלים והחנוני. אבל הכא הא כיון דאפשר לתקוני שלא יהיו ודאי שבועת שוא דישבעו שאין לו פחות מחציה בודאי עדיף. ומה"ת ישבעו שכולה שלו להיות ודאי שוא. וצ"ע. {{ממ|קושית רבינו הוא ביותר על רש"י ד"ה ע"ב עי"ש}}: והנה במ"ש התוי"ט מקודם דמתני' אתיא אפי' כבן ננס דהכא ליכא ודאי שבועת שוא דאימור תרוייהו בהדדי אגבוה. ופירש"י וכל א' ס' שהוא הגביה תחלה ולכאורה תמוה דמאי צריך לזה הא בפשוטו כיון דאפשר שהיא כך דתרוייהו בהדדי אגבהו נהי דכל א' בא לגזול חצי מ"מ שבועת שוא ליכא. ונ"ל דהוקשה לרש"י דא"כ לבן ננס אמאי מפסידים להבעה"ב זכותו מכל וכל. ואלו ואלו נפרעים שלא בשבוע'. מ"מ יטעון בעה"ב ישבע לי חנוני שלא פרע פחות מחצי' עכ"פ. וכן הפועל ישבע לי שלא קבל מהחנוני עכ"פ לא יותר מחציו ולא ליהוי ודאי שבועת שוא. אע"כ דלפי טענתם חד משקר הוי כמו ודאי שבועת שוא ולא דנינן לענין אחר מה דלא טענו. וזה הוצרך רש"י לומר להסביר דהכא כל אחד סובר שהוא הגביה תחלה ולא שמשקר במזיד. מש"ה אף לפי טענתם אפשר דתרוייהו בהדדי אגבוה {{ממ|כוונת רבינו לתרץ בזה גם קושי' הא'. ואפשר גם כן דרש"י לשיטתו באני ארגתיה. מוכרח לומר שיש סברא שכ"א טוען אמת. ועי' בדבור הסמוך. וד"ל}}:

[אות ג] '''שם ד"ה ויחלוקו. ולא כו' הכא דאיכא למימר. ''' ולפירש"י שהביא התי"ט {{ממ|לעיל ד"ה זה אומר כו'}} דבאני ארגתיה הדין דיהא מונח. אף דהחלוקה יכולה להיות אמת צ"ל דלמסקנא כדמחלקינן לר' יוסי בין ודאי רמאי. ממילא גם לרבנן מתרצא בהכי דתליא הכל בודאי רמאי דאף היכא דאיכא למימר דתרוייהו הוא מ"מ בודאי רמאי יהא מונח:

[אות ד] '''שם ד"ה וזה נוטל רביע. דמגו להוציא לא אמרי'. ''' וקשה לי דלמה משנינן דסיפא קמ"ל. דלא יטול רביע בלא שבועה במגו דזהו לא הוי חידוש כ"כ דהסברא פשוטה כך היא דאם יטול בלא שבועה ליכא מגו כיון דאם יטעון כ"ש יצטרך לישבע. ועכשיו יטול בלא שבועה. טפי הו"ל לומר דאשמעי' דלא נימא דיטול חציה בשבועה במגו דכ"ש. לזה אשמעי' דמגו להוציא ל"א. וצע"ג:

[אות ה] '''במשנה או שיש להם עדים. ''' להפוסקים הסוברים דעד מסייע פוטר משבועה. צ"ל דעדים לאו דוקא דהא בע"א ג"כ חולקים בלא שבועה. אלא עדים היינו עדות המועלת ועי' ברא"ש בריש מכילתין {{ממ|סי' ג'}} דכתב כזה לתרץ מתני' דרפ"ז דשבועות {{ממ|מ"ז}} דקתני ואם יש עדים שאמר להם אביהם וכו' ולא ידעתי אמאי לא נקט כזה על משנתינו זו ועי' בתוי"ט כתובות {{ממ|פ"ב מ"י ד"ה שיצתה בהינומא}}:

[אות ו] '''תוי"ט ד"ה בזמן שהם מודים. ש"מ המגביה מציאה לחבירו כו' קנה חבירו. ''' דמרישא דזה אומר חציה שלי ליכא ראיה די"ל דמיירי במו"מ. או במציאה ואמר תפסתי בידי החצי. אבל מהך דבזמן שהם מודים דמיותר ע"כ דאתי לאשמועי' דאף במציאה ובמודים שכל אחד תפס רק בקצה הטלית והגביהו יחד דגם כן יחלוקו דהמגביה מציאה כו' כך מבואר בסוגיא ובתוס'. וקשה לי הא בסוגיא דרוכב ומנהיג מספקא לן בא' רוכב וא' מנהיג אם קנין א' מבטל לחבירו וביארו בתוס' דממתני' דקתני א' רוכב וא' מנהיג יחלוקו ליכא ראיה דמ"מ שניהם אקראי מוחזקים וכל א' טוען שהוא קנהו וחבירו תפס בו אח"כ {{ממ|ומשניהם מודים ליכא ראי' דא"ל דמיירי שקנו בהנהגה עיי"ש}} לפ"ז מנ"ל דיתורא דבבא דשניהם מודים אתי לדינא דמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו. דלמא ל"ק חבירו והבבא זו קאי על א' רוכב וא' מנהיג ושניהם מודים שעשו כן ביחד זה הרכבה וזה ההנהגה דקנו שניהם ולא נתבטל קנין א' מפני חבירו. וצלע"ג:

[אות ז] '''תוי"ט ד"ה נטלה. אבל הכא דלא אמר כלום. ''' אין בזה סרך קושיא דמעיקרא ס"ל דכיון דאמר תנה לי הוי כאומר זכה לי ואם הגביה זה לצרכו קנה כמו בזכה לי. ור"י אמר דתנה לי לא הוי כזכה לי. אבל בלא אמר לו כלל והוא הגביה לחבירו ולא אמר כן בשעת הגבהה או מקודם גם מעיקרא ס"ל דל"ק ופשוט. אח"כ ראיתי שגם הש"ך שם כ"כ:

[אות ח] '''תוי"ט ד"ה זכתה לו. משום קטן וקטנה. ''' בלא"ה אף בגדולה איצטריך דהא אשה יוצאה שלא לרצונה וע"י שלוחה א"י לגרשה בע"כ דאין חבין לאדם אלא בפניו ואיצטריך קרא לרבות חצר בעומדת בצדו משום ידה. ואם זרק לה הגט בחצר כזה בע"כ דידה מגורשת:

[אות ט] '''בא"ד וכתב הרנב"ר ז"ל דאיכא למימר. ''' קשה לי הא מבואר בסוגי' דלא ילפינן קטן מקטנה והיינו דרק באשה אתרבאי חצר משום יד אבל לא באיש. הכי קיי"ל בש"ע {{ממ|ססי' רס"ח}} וא"כ היאך כתב הר"ן דחצירו זוכה לו המציא' משום ידו. ואולי יש לחלק דבקטן דאין שמירתו חשובה לא מקרי חצר ידו ולא ילפינן מקטנה ואך מ"מ קשה דבגניבה דפרכינן דבחצירו אין שליח לד"ע הא בגדול הוי חצירו כמו ידו {{ממ|אפי' אינו עומד בצידו}} גם קשה לי במ"ש רש"י דקרא דגבי גניבה איצטריך דלא נימא אין שליח לד"ע. מנ"ל דלמא באמת אמרינן בזה אשלד"ע וקרא דריבוי דחצירו היינו אפילו בגברא דחצירו משום ידו. ומיירי דוקא בעומד בצידו. וצע"ג {{ממ|עי' בל' רש"י ואיכא למימר כו'. ועי' בתוס' ד"י ע"ב ד"ה ואי משום}}:

[אות י] '''תוי"ט ד"ה שאני אומר. דכי אתיא למיטרף לקוחות אמרינן לה אייתי ראיה. ''' ושאני שטר חוב דיאמרו הלקוחות מדהדרו' הב"ד השט"ח למטרף ביה קמו במלתיה דהשטר כשר אבל בגט ושחרור דעיקר לאו למגביה ביה אלא לאנסובי בי' בזה יאמרו הלקוחות אייתי ראיה. גמרא {{ממ|דף י"ט ע"א}}:

[אות יא] '''בא"ד אין לך מחילה גדולה מזו גמרא. ''' זהו אינו מפורש בגמרא רק מפירש"י. אבל הרבה מהראשונים וכן משמע דעת תוס' דפירשו דמדין מגו היא. דאי בעי מצי מחיל:

[אות יב] '''הרע"ב ד"ה הרי זה יחזיר. שהכלי סימן. ''' ולא איתרע בנפילה זו כיון שע"י הסימן מתברר אי ממלוה אי מלוה נפל. הרא"ש. וכתב בשיטה מקובצת בשם תוס' כ"י הא דמהני כשהמלוה נותן סימן דלמא הלוה מסר לו הסימן כדי לעשות קנוניא דהא מה"ט לא מהני הודאת לוה כדלעיל {{ממ|מ"ו}} דש"ה דלא ידעי' של מי הוא רק מכח ההודאה אין לנו לנטות לעשות עפ"י ההודאה כלל דחיישי' לקנוניא. אבל הכא דלא אזלי' בתר הודאה כלל כ"א בתר הסי' אין לנו לחוש לקנוניא:

[אות יד] '''הרע"ב ד"ה אחד הלוה. סופר אחד חיישינן. ''' ומ"מ אם הם מקויימים יחזיר. וכתב במהרש"א דה"ה דהו"מ לאוקמי דמקויימי' ומלוה מקיים שטריה. אלא דניחא ליה לאוקמי הך סיפא אפילו באין מקויימים עכ"ל. והוא דוחק קצת כיון דממילא הרישא דא' שלוה מג' מוקמי' במקויימים ואמאי לא ניחא לאוקמי גם סיפא בהכי. והיה נ"ל לתרץ קושית המהרש"א דהא לכאורה קשה במה דמשנינן ברישא דמקויימי' הא לשמואל {{ממ|דף ט"ז ע"ב}} דסבר דלפרעון ל"ח ומצא שטר הקנאה יחזיר א"כ ממילא בכ' הנפק ג"כ יחזיר כיון דליכא חשש דלא לוה עד תשרי. א"כ אמאי קתני ברישא יחזיר ללוה. וצ"ל כיון דשלשה שטרות ביחד הוי הוכחה שהם פרועים ונפלו מהלוה. וא"כ י"ל דעל הסיפא לא הו"מ לאוקמי במקויימים דא"כ יקשה לשמואל דל"ח לפרעון מאי איריא דהם ג' שטרות אף בשטר א' מקויים הדין דיחזיר למלוה. אע"כ דלא מיירי במקויימים. וא"כ לדינא דקיי"ל דחיישי' לפרעון הו"מ להרע"ב למנקט באמת דסיפא ג"כ במקוימים: