12,326
עריכות
אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/בבא קמא/כד: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
תיקון
(←הרגל הלשון בחזרת צ' פעמים: כנדצ''ל) |
(תיקון) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
במשנה במסכת בבא קמא {{ממ|כג:}} שנינו: איזהו [שור] תם ואיזהו מועד, מועד - כל שהעידו בו שלשה ימים, ותם – משיחזור בו שלשה ימים, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר, מועד – שהעידו בו שלשה פעמים, ותם – כל שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח, ע"כ. מבואר שנחלקו רבי יהודה ורבי מאיר, אימתי נעשה השור מועד, לדעת רבי יהודה הוא כשנוגח שלשה ימים, ולדעת רבי מאיר כשנוגח שלשה פעמים, ואפילו אם היו ביום אחד. | במשנה במסכת בבא קמא {{ממ|כג:}} שנינו: איזהו [שור] תם ואיזהו מועד, מועד - כל שהעידו בו שלשה ימים, ותם – משיחזור בו שלשה ימים, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר, מועד – שהעידו בו שלשה פעמים, ותם – כל שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח, ע"כ. מבואר שנחלקו רבי יהודה ורבי מאיר, אימתי נעשה השור מועד, לדעת רבי יהודה הוא כשנוגח שלשה ימים, ולדעת רבי מאיר כשנוגח שלשה פעמים, ואפילו אם היו ביום אחד. | ||
ובגמרא מבואר טעמו של רבי יהודה, שכן בפסוק נאמר {{ממ|שמות כא לו}} "או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשום ולא ישמרנו בעליו שלם ישלם שור תחת השור והמת יהיה לו". | ובגמרא מבואר טעמו של רבי יהודה, שכן בפסוק נאמר {{ממ|שמות כא לו}} "או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשום ולא ישמרנו בעליו שלם ישלם שור תחת השור והמת יהיה לו". ולדעת אביי יש לדרוש את הפסוק, 'תמול' - חד, 'מתמול' – תרי, 'שלשום' – תלתא, 'ולא ישמרנו בעליו' – אתאן לנגיחה רביעית [שבה מתחייב]. ולדעת רבא יש לדרוש, 'תמול מתמול' - חד, 'שלשום' - תרי, 'ולא ישמרנו' - האידנא חייב [כבר בנגיחה רביעית], ועל כל פנים נמצא שהפסוק עוסק בהעדאה של שלשה ימים, וזהו מקורו של רבי יהודה. | ||
ובדעת רבי מאיר איתא בברייתא {{ממ|כג:-כד.}}: אמר רבי מאיר, ריחק נגיחותיו [- בג' ימים] חייב [- כדרשת רבי יהודה], קירב נגיחותיו [- בג' ראיות ביום אחד] לא כל שכן. ובדחיית קל וחומר זה מביאה הברייתא את תשובת חכמים לרבי מאיר: זבה תוכיח, שריחקה ראיותיה – טמאה, קירבה ראיותיה טהורה [- שנאמר "כי יזוב זוב דמה ימים רבים", ודרשו {{ממ|תו"כ פ' מצורע}} 'ימים' – שנים, 'רבים' – שלשה, שרק בג' ראיות בג' ימים טמאה, ואילו בראיית ג' ראיות ביום א' אינה אלא שומרת יום כנגד יום]. אמר להן [- רבי מאיר], הרי הוא אומר "וזאת תהיה טומאתו בזובו" – תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים [- ומשום גזירת הכתוב הוא דלא דרשינן קל וחומר], ע"כ. | ובדעת רבי מאיר איתא בברייתא {{ממ|כג:-כד.}}: אמר רבי מאיר, ריחק נגיחותיו [- בג' ימים] חייב [- כדרשת רבי יהודה], קירב נגיחותיו [- בג' ראיות ביום אחד] לא כל שכן. ובדחיית קל וחומר זה מביאה הברייתא את תשובת חכמים לרבי מאיר: זבה תוכיח, שריחקה ראיותיה – טמאה, קירבה ראיותיה טהורה [- שנאמר "כי יזוב זוב דמה ימים רבים", ודרשו {{ממ|תו"כ פ' מצורע}} 'ימים' – שנים, 'רבים' – שלשה, שרק בג' ראיות בג' ימים טמאה, ואילו בראיית ג' ראיות ביום א' אינה אלא שומרת יום כנגד יום]. אמר להן [- רבי מאיר], הרי הוא אומר "וזאת תהיה טומאתו בזובו" – תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים [- ומשום גזירת הכתוב הוא דלא דרשינן קל וחומר], ע"כ. | ||