13,445
עריכות
אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/בבא קמא/כד: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←הרגל הלשון בחזרת צ' פעמים: כנדצ''ל
(הרגל הלשון בחזרת צ' פעמים) |
(←הרגל הלשון בחזרת צ' פעמים: כנדצ''ל) |
||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
אמנם מאידך מביא הטור את דעת ה"ר פרץ ז"ל שכתב ש'לא חזינא לרבנן קשישי דצרפת דעבדי הכי'. ובדחיית ראייתו של המהר"ם כתב ה"ר פרץ: שאין הנידון דומה לראיה, דהתם טעמא משום שהוחזק ליגח, ואם הוחזק בשלש רחוקות כל שכן בשלש קרובות. אבל גשם שנתקן בתפילה והדבר תלוי בהרגל לשונו, לא אמרינן הכי. ומסיים הטור: ואדוני אבי הרא"ש ז"ל, היה נוטה לסברת ה"ר מאיר מרוטנבורק. [ודעת המהר"ם והר"פ הובאו בתשב"ץ קטן סימן רכה]. | אמנם מאידך מביא הטור את דעת ה"ר פרץ ז"ל שכתב ש'לא חזינא לרבנן קשישי דצרפת דעבדי הכי'. ובדחיית ראייתו של המהר"ם כתב ה"ר פרץ: שאין הנידון דומה לראיה, דהתם טעמא משום שהוחזק ליגח, ואם הוחזק בשלש רחוקות כל שכן בשלש קרובות. אבל גשם שנתקן בתפילה והדבר תלוי בהרגל לשונו, לא אמרינן הכי. ומסיים הטור: ואדוני אבי הרא"ש ז"ל, היה נוטה לסברת ה"ר מאיר מרוטנבורק. [ודעת המהר"ם והר"פ הובאו בתשב"ץ קטן סימן רכה]. | ||
ובשולחן ערוך {{ממ|ס"ט}} כתב: אם ביום ראשון של פסח אומר ברכת 'אתה גבור' עד 'מוריד הטל' תשעים פעמים, כנגד שלשים יום שאומר אותו שלשה פעמים בכל יום, | ובשולחן ערוך {{ממ|ס"ט}} כתב: אם ביום ראשון של פסח אומר ברכת 'אתה גבור' עד 'מוריד הטל' תשעים פעמים, כנגד שלשים יום שאומר אותו שלשה פעמים בכל יום, משם ואילך אם אינו זכור אם הזכיר גשם – הרי הוא בחזקת שלא הזכיר גשם ואינו צריך לחזור. והרמ"א הוסיף שכן הדין אם אמר בשמיני עצרת תשעים פעמים 'אתה גבור' עד 'מוריד הגשם', אם נסתפק אחר כך אם הזכירו או לא, חזקה שהזכירו. דהיינו שפסוק השו"ע והרמ"א כדברי הטור בשם המהר"ם וכנטיית הרא"ש, ודלא כה"ר פרץ ז"ל. | ||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
ובפשטות היה נראה שזוהי סברת מהר"י אבוהב בביאור דברי רבינו פרץ, לחלק בין 'הרגל הלשון' ש"אינו מורגל כל כך כשיעשה דבר אחד בקירוב", ובין 'טבע רע שהוא נגחן' ש"כשיעשה הנגיחה בקרוב 'מורה' שהוטבע בו זה בקנין, מה שאין כן אילו היה עושה אותו בהרחקה, ש'יש לנו לומר' בכל אחד מהם 'מקרה הוא'". דהיינו, שהרגל הלשון הוא הקנאה עכשווית, ובזה יש לומר שכשעושה דבר אחד בקירוב אינו קונה הרגל בלשונו לדבר כן, משא"כ בנגיחה הרי הוא גילוי על טבע השור שהוא נגחן, וכשעושה כן בקירוב הרי זה 'מורה שהוטבע בו זה בקנין' יותר מאם עושה כן בהרחקה שאז 'יש לנו לומר בכל אחד מהם מקרה הוא' ואין לנו 'ראיה' ו'סימן' ממעשיו שהוא נגחן בטבע. | ובפשטות היה נראה שזוהי סברת מהר"י אבוהב בביאור דברי רבינו פרץ, לחלק בין 'הרגל הלשון' ש"אינו מורגל כל כך כשיעשה דבר אחד בקירוב", ובין 'טבע רע שהוא נגחן' ש"כשיעשה הנגיחה בקרוב 'מורה' שהוטבע בו זה בקנין, מה שאין כן אילו היה עושה אותו בהרחקה, ש'יש לנו לומר' בכל אחד מהם 'מקרה הוא'". דהיינו, שהרגל הלשון הוא הקנאה עכשווית, ובזה יש לומר שכשעושה דבר אחד בקירוב אינו קונה הרגל בלשונו לדבר כן, משא"כ בנגיחה הרי הוא גילוי על טבע השור שהוא נגחן, וכשעושה כן בקירוב הרי זה 'מורה שהוטבע בו זה בקנין' יותר מאם עושה כן בהרחקה שאז 'יש לנו לומר בכל אחד מהם מקרה הוא' ואין לנו 'ראיה' ו'סימן' ממעשיו שהוא נגחן בטבע. | ||
אמנם אם אכן זו כוונת מהר"י אבוהב, אם כן תמוה מדוע חלק על סברת הר"פ ונקט כדעת הרא"ש, כשהוא | אמנם אם אכן זו כוונת מהר"י אבוהב, אם כן תמוה מדוע חלק על סברת הר"פ ונקט כדעת הרא"ש, כשהוא מדמה בין טבע השור להרגל הלשון, "שהרי הרגל הלשון אינו אלא מצד הטבע המורגל באדם והרי הוא כמו שור נגח", והלא לא זו היתה סברת הר"פ, שכן אפילו שהרגל הלשון הוא גם מצד הטבע המורגל באדם, אך עדיין יש לחלק בין הרגל עכשווי, שאינו נעשה מורגל בדבר כשנעשה בקירוב, ובין הרגל ישן שמתגלה עכשיו ששור זה הוא שור מועד, שזה מתגלה כשנעשה הדבר בקירוב יותר מכשנעשה בהרחקה – שיש לתלות בכל פעם שהוא מקרה. | ||
| שורה 50: | שורה 50: | ||
;דברי הב"ח שעיקר טעם המהר"ם משום "דסברא אלימתא היא" אף שאין ראיה גמורה משור | ;דברי הב"ח שעיקר טעם המהר"ם משום "דסברא אלימתא היא" אף שאין ראיה גמורה משור | ||
והב"ח כתב: נראה לפע"ד דלא נעלם מעיני הר"מ מרוטנבורק דחיית ראיה זו בכמה דיחויים [- כלומר, שאפשר לדחות את ראייתו בכמה דרכים, הם ד' האופנים שנזכרו לעיל, סברת רבי דוד אבודרהם, מהר"י אבוהב, העתקת הט"ז בדברי מהר"י אבוהב, וקושיית המג"א והט"ז שהק"ו הוא לדעת רבי מאיר דלא קיי"ל כוותיה]. אלא עיקר טעמו דסברא אלימתא היא, | והב"ח כתב: נראה לפע"ד דלא נעלם מעיני הר"מ מרוטנבורק דחיית ראיה זו בכמה דיחויים [- כלומר, שאפשר לדחות את ראייתו בכמה דרכים, הם ד' האופנים שנזכרו לעיל, סברת רבי דוד אבודרהם, מהר"י אבוהב, העתקת הט"ז בדברי מהר"י אבוהב, וקושיית המג"א והט"ז שהק"ו הוא לדעת רבי מאיר דלא קיי"ל כוותיה]. אלא עיקר טעמו דסברא אלימתא היא, דכשהרגיל לשונו תשעים פעמים זו אחר זו, דשוב לא יהא טועה לומר היפך הרגל לשונו. אלא שהביא סמך לזה משור שנגח, דאע"פ שאינה ראיה גמורה, זכר לדבר מיהא איכא, עכ"ל הב"ח. | ||