13,445
עריכות
אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/קידושין/עב: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
←נידוי רשע כשיש חשש שימיר דתו: כ"נ להגיה
(נידוי רשע כשיש חשש שימיר דתו) |
מ (←נידוי רשע כשיש חשש שימיר דתו: כ"נ להגיה) |
||
| שורה 12: | שורה 12: | ||
;תמיהת הט"ז איך נביאו לידי תרבות רעה אשר כל באיה לא ישובון | ;תמיהת הט"ז איך נביאו לידי תרבות רעה אשר כל באיה לא ישובון | ||
והט"ז {{ממ|[[ט"ז/יורה דעה/שלד#א|סק"א]]}} תמה על פסק זה, וכתב: תמיה לי האי מילתא טובא, | והט"ז {{ממ|[[ט"ז/יורה דעה/שלד#א|סק"א]]}} תמה על פסק זה, וכתב: תמיה לי האי מילתא טובא, דהיאך נחוש לאיסור שעושה זה ונביאהו לידי תרבות רעה ח"ו אשר 'כל באיה לא ישובון' {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ב#יט|משלי ב יט]]}}. ודחה את ראיית התרוה"ד מנבואתו של רבי, שכן בכלל נבואה זו אמר רבי גם: הומניא איכא בבבל, כולה עמונאי היא. מסגריא איכא בבבל, כולה דממזירא היא. ביראקא איכא בבבל, שני אחים יש שמחליפים נשותיהם זה לזה. הרי שרבינו הקדוש בא להזהיר את השומעים שידעו שיש פסולים בבבל, ועל זה אמר גם כן שיש מקום בבבל שסרו היום מאחרי המקום, דשמתינהו רב אחא ברבי יאשיה ואישתמדו, ועל כן יש להתרחק מהם. | ||
אלא שמעיר הט"ז שלכאורה יש לחלק בין הדברים, שכן בשלמא שאר נבואותיו יש לומר שבאו להורות להתרחק מאותם פסולי יוחסין, כיון שהם דברים שאינם ידועים ויש צורך בנבואת רבי לכך. אבל ידיעה זו שבני אותו מקום השתמדו אחר נידויו של רב אחא ברבי יאשיה הוא דבר שיתפרסם בודאי וידעו לפרוש מהם - והמפורסם אינו צריך ראיה, ומדוע הוצרך רבי לומר כן בנבואה. | אלא שמעיר הט"ז שלכאורה יש לחלק בין הדברים, שכן בשלמא שאר נבואותיו יש לומר שבאו להורות להתרחק מאותם פסולי יוחסין, כיון שהם דברים שאינם ידועים ויש צורך בנבואת רבי לכך. אבל ידיעה זו שבני אותו מקום השתמדו אחר נידויו של רב אחא ברבי יאשיה הוא דבר שיתפרסם בודאי וידעו לפרוש מהם - והמפורסם אינו צריך ראיה, ומדוע הוצרך רבי לומר כן בנבואה. | ||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
ולכן מבאר הט"ז שכוונתו של רבי היתה להוכיח שדברי נביאותו אמת, ולכן כלל בתוך נבואתו דבר שאפשר לברר - וכשיראו שהוא יודע בארץ ישראל מה שנעשה היום בבבל, וזה אי אפשר כי אם בדרך נבואה, מזה ידעו שגם בשאר הדברים רוח ה' דיבר בו, ויקבלו את שאר עדויותיו פסולי היוחסין שבבבל. | ולכן מבאר הט"ז שכוונתו של רבי היתה להוכיח שדברי נביאותו אמת, ולכן כלל בתוך נבואתו דבר שאפשר לברר - וכשיראו שהוא יודע בארץ ישראל מה שנעשה היום בבבל, וזה אי אפשר כי אם בדרך נבואה, מזה ידעו שגם בשאר הדברים רוח ה' דיבר בו, ויקבלו את שאר עדויותיו פסולי היוחסין שבבבל. | ||
גם החות יאיר {{ממ|[[חות יאיר/קמא|סימן קמא]]}} אחרי שהביא ראיות למכביר לעיקר דינו של הרמ"א, דחה את עיקר הראיה המובאת בקובץ ישן מנבואת רבי, שכן הביאו חז"ל נבואת רבי על דרך "תוסף רוחם יגוועון" - "וכי גרע הא מילתא מכמה מעשים וסיפורי הגדה משבחי חכמינו ז"ל דאיתא בגמרא. וכל שכן דדוחק לומר דרבי גופיה קמ"ל דין חדש תוך נבואתו. ועוד, דאם כן צריכים אנו גם כן טעם למה שאמר 'היום נולד רב אדא' וכו' ואינך דמייתי שם". מלבד זאת מוסיף החוות יאיר, שאם אכן נרצה לומר שרבי קמ"ל בנבואה זו מאי ההנהגה הרצויה, הרי שיש ללמוד מנבואתו להיפך, שהשמיענו רבי שלא יפה עשה רב אחא שהחרימם, שהרי לבסוף | גם החות יאיר {{ממ|[[חות יאיר/קמא|סימן קמא]]}} אחרי שהביא ראיות למכביר לעיקר דינו של הרמ"א, דחה את עיקר הראיה המובאת בקובץ ישן מנבואת רבי, שכן הביאו חז"ל נבואת רבי על דרך "תוסף רוחם יגוועון" - "וכי גרע הא מילתא מכמה מעשים וסיפורי הגדה משבחי חכמינו ז"ל דאיתא בגמרא. וכל שכן דדוחק לומר דרבי גופיה קמ"ל דין חדש תוך נבואתו. ועוד, דאם כן צריכים אנו גם כן טעם למה שאמר 'היום נולד רב אדא' וכו' ואינך דמייתי שם". מלבד זאת מוסיף החוות יאיר, שאם אכן נרצה לומר שרבי קמ"ל בנבואה זו מאי ההנהגה הרצויה, הרי שיש ללמוד מנבואתו להיפך, שהשמיענו רבי שלא יפה עשה רב אחא שהחרימם, שהרי לבסוף השתמדו כולם. ואם כן נמצא שאדרבה, רבי בא להורותנו שבמקום שיש חשש שיבואו לכלל שמת יש לחוש להמרה. | ||
;ראיית הט"ז מדין גאולת נמכר לעבודת כוכבים עצמה ודחיות המהרצ"ח והחות יאיר | ;ראיית הט"ז מדין גאולת נמכר לעבודת כוכבים עצמה ודחיות המהרצ"ח והחות יאיר | ||
ראיה הפוכה מביא הט"ז לדבריו, מדברי הגמרא בקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/כ/ב|כ:]]}}, שם איתא: כשהוא אומר 'לעקר' [- "וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר" {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#מז|ויקרא כה מז]] | ראיה הפוכה מביא הט"ז לדבריו, מדברי הגמרא בקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/כ/ב|כ:]]}}, שם איתא: כשהוא אומר 'לעקר' [- "וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר" {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#מז|ויקרא כה מז]]}}, זה הנמכר לעבודת כוכבים עצמה [- לחטוב עצים ושאר צרכיה ולא לשם אלהות. [[רש"י/קידושין/כ/ב|רש"י]]].... דתני דבי רבי ישמעאל, הואיל והלך זה ונעשה כומר לעבודת כוכבים, אימא לידחי אבן אחר הנופל [- אדחה אבן שלא תהא לו גאולה], תלמוד לומר {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#מח|שם פסוק מח]]}} "אחרי נמכר גאולה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו". | ||
והנה מדין זה יש ללמוד לנידון דידן בקל וחומר, ומה התם שכבר נעשה כומר לעבודת כוכבים, אפילו הכי הזהירה תורה בקום עשה שחייבים לפדותו, קל וחומר בזה שעדיין לא התחיל בעבודת כוכבים - פשיטא שצריכים אנו להיות נזהרים לכל הפחות בשב ואל תעשה, שלא לעשות מעשה שיביאנו לידי עבודת כוכבים. | והנה מדין זה יש ללמוד לנידון דידן בקל וחומר, ומה התם שכבר נעשה כומר לעבודת כוכבים, אפילו הכי הזהירה תורה בקום עשה שחייבים לפדותו, קל וחומר בזה שעדיין לא התחיל בעבודת כוכבים - פשיטא שצריכים אנו להיות נזהרים לכל הפחות בשב ואל תעשה, שלא לעשות מעשה שיביאנו לידי עבודת כוכבים. | ||
| שורה 34: | שורה 34: | ||
עוד ראיה מביא הט"ז לדבריו מפסקו של מהר"י מינץ {{ממ|[[שו"ת מהר"י מינץ/ה|סימן ה]]}} שכתב וז"ל: ובראותי שאי אפשר להציל שתי נפשות מישראל שלא יצאו לתרבות רעה ח"ו, אמרתי להתיר מינקת חבירו. והביא ראיה לפסקו מדברי הגמרא במסכת גיטין {{ממ|[[בבלי/גיטין/לח/א|לח.]]}} בשפחה שנהגו בה אנשים איסור, שנחלקו אמוראים אם מחמת זה יש לכוף את רבה לשחררה, אף שעובר בכך על איסור שחרור עבד הנלמד מהפסוק {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#מו|ויקרא כה מו]]}} "לעולם בהם תעבודו". ואף אביי הסובר שם שאין לכופו, מבואר בגמרא {{ממ|[[בבלי/גיטין/לח/ב|שם ע"ב]]}} שהוא משום שיכול הרב לייחד לה עבד שישמרנה, אך לולי זאת אף הוא מודה שהיה לבית דין לכופו לעבור על איסור שחרור עבד כדי למנוע דבר זה. | עוד ראיה מביא הט"ז לדבריו מפסקו של מהר"י מינץ {{ממ|[[שו"ת מהר"י מינץ/ה|סימן ה]]}} שכתב וז"ל: ובראותי שאי אפשר להציל שתי נפשות מישראל שלא יצאו לתרבות רעה ח"ו, אמרתי להתיר מינקת חבירו. והביא ראיה לפסקו מדברי הגמרא במסכת גיטין {{ממ|[[בבלי/גיטין/לח/א|לח.]]}} בשפחה שנהגו בה אנשים איסור, שנחלקו אמוראים אם מחמת זה יש לכוף את רבה לשחררה, אף שעובר בכך על איסור שחרור עבד הנלמד מהפסוק {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#מו|ויקרא כה מו]]}} "לעולם בהם תעבודו". ואף אביי הסובר שם שאין לכופו, מבואר בגמרא {{ממ|[[בבלי/גיטין/לח/ב|שם ע"ב]]}} שהוא משום שיכול הרב לייחד לה עבד שישמרנה, אך לולי זאת אף הוא מודה שהיה לבית דין לכופו לעבור על איסור שחרור עבד כדי למנוע דבר זה. | ||
וגם מכאן לומד הט"ז בקל וחומר לנידוננו, שאין לעשות מעשה - ולנדות את אותו רשע - כשיש חשש שעל ידי זה יצא לתרבות רעה. ולכן מסיק הט"ז: כן נראה לי ברור שאין לעשות למעשה כהג"ה זאת, אף על פי שהיא מהלכת ממקום קדוש בעל אגודה ז"ל [הט"ז עצמו מעיר שבדברי האגודה שלנו לא נמצא זה כלל. והרש"ש בקידושין שם מעיר שהוא ט"ס בדברי התרוה"ד וצ"ל 'באגדה' והכוונה לסוגיית הגמרא בקידושין ולא לספר אגודה, כפי שנתבאר לעיל]. והחתם סופר {{ממ|[[שו"ת חתם סופר/ | וגם מכאן לומד הט"ז בקל וחומר לנידוננו, שאין לעשות מעשה - ולנדות את אותו רשע - כשיש חשש שעל ידי זה יצא לתרבות רעה. ולכן מסיק הט"ז: כן נראה לי ברור שאין לעשות למעשה כהג"ה זאת, אף על פי שהיא מהלכת ממקום קדוש בעל אגודה ז"ל [הט"ז עצמו מעיר שבדברי האגודה שלנו לא נמצא זה כלל. והרש"ש בקידושין שם מעיר שהוא ט"ס בדברי התרוה"ד וצ"ל 'באגדה' והכוונה לסוגיית הגמרא בקידושין ולא לספר אגודה, כפי שנתבאר לעיל]. והחתם סופר {{ממ|[[שו"ת חתם סופר/ב/שכב|שו"ת, יו"ד סימן שכב]]}} דחה הראיה ששם כפו את האדון לשחרר את השפחה כדי להציל את האחרים - אותם אלו שהשפחה הסיתתם לדבר עבירה. | ||
ועוד יישב החתם סופר, שהרי נתבאר שם בדברי הראשונים {{ממ|ר"ן | ועוד יישב החתם סופר, שהרי נתבאר שם בדברי הראשונים {{ממ|ר"ן על הרי"ף}} שאין איסור עשה של 'לעולם בהם תעבודו' באופן שאינו משחרר לטובת העבד או השפחה, וכיון ששחרור השפחה הוא לצורך אפרושי מאיסורי דרבים - הרי אין כאן כל איסור, ואינו דומה לנידון דידן שהוא רשע שראוי לנדותו. | ||
גם על נידון מהר"י מינץ כתב החתם סופר שאינו שייך לענינינו, שהרי מינקת חבירו כל עיקר התקנה היתה לתועלת הולד שיהיה לו במה לינק ולהתפרנס, וכאן הלא כיון שתצא האם לתרבות רעה יצא היונק עמה, ואם כן יאמר התינוק "אי | גם על נידון מהר"י מינץ כתב החתם סופר שאינו שייך לענינינו, שהרי מינקת חבירו כל עיקר התקנה היתה לתועלת הולד שיהיה לו במה לינק ולהתפרנס, וכאן הלא כיון שתצא האם לתרבות רעה יצא היונק עמה, ואם כן יאמר התינוק "אי אפשי בתקנת חכמים" - כי בודאי טוב לו שלא יינק מחמת הולד האחר משייטמע בין העכו"ם, ובכה"ג לא תקנו חכמים שלא ישא מינקת חבירו. ואפילו אם נוכל להחזיקו אצלנו ולא יצא לתרבות רעה יחד עם אמו, אך באופן זה גם לא יינק ממנה, וכיון שבלאו הכי לא יינק ממנה אין לו טעם בתקנה זו. | ||
ובנקודות הכסף {{ממ|[[נקודות הכסף/יורה דעה/שלד#א|סק"א]]}}, דחה את כל ראיותיו של הט"ז, כשהוא מדגיש שדברי הרמ"א אמורים באופן שבית דין הם המנדים אותו, ובאופן זה אין לחוש "דאם לא כן בטלה דין ישראל". | ובנקודות הכסף {{ממ|[[נקודות הכסף/יורה דעה/שלד#א|סק"א]]}}, דחה את כל ראיותיו של הט"ז, כשהוא מדגיש שדברי הרמ"א אמורים באופן שבית דין הם המנדים אותו, ובאופן זה אין לחוש "דאם לא כן בטלה דין ישראל". | ||
| שורה 44: | שורה 44: | ||
;תשובת הרדב"ז על דבר הפריצים העוברים עבירות ביד רמה וכשבאים לייסרם אומרים שימירו דתם | ;תשובת הרדב"ז על דבר הפריצים העוברים עבירות ביד רמה וכשבאים לייסרם אומרים שימירו דתם | ||
ובפתחי תשובה {{ממ|[[פתחי תשובה/יורה דעה/שלד#א|סק"א]]}} ציין לדברי הרדב"ז בתשובה {{ממ|[[שו"ת רדב"ז | ובפתחי תשובה {{ממ|[[פתחי תשובה/יורה דעה/שלד#א|סק"א]]}} ציין לדברי הרדב"ז בתשובה {{ממ|[[שו"ת רדב"ז/קפז|ח"א סימן קפז]]}} שם נשאל הרדב"ז: שאלת ממני אודיעך דעתי באלו הפריצים, העוברים עבירות ביד רמה ובשאט נפש, וכשבאים לייסר אותם, אומרים שימירו. האם נייסר אותם ולא נחוש או לא. לתשובתו מקדים הרדב"ז כי "כל ימי אני מצטער על זה, כי על כן תפוג תורה ואין כח לכוף את הרשעים, ועל זה אני מתפלל בכל יום שלא תארע תקלה על ידי אבל מכל מקום אגיד לך דעתי בזה". והרדב"ז הולך ומונה סברות וראיות לכאן ולכאן בנידון זה. | ||
ראשית, מעיר הרדב"ז כי ממה שכתבו הראשונים שאשה הטוענת 'מאיס עלי' כופים את בעלה לגרשה, כדי שלא תצאנה בנות ישראל לתרבות רעה, נראה שאנו מתירים לגרש שלא מן הדין מחשש יציאה לתרבות רעה. אלא שדוחה הרדב"ז שאין משם כל ראיה, כי אחר שכופים את הבעל, הרי 'כופין אותו עד שיאמר רוצה אני', ונמצא שהגט כשר כיון שרוצה לשמוע לדברי חכמים, ורק שלא היינו כופים אותו לולי טעם זה. וכיון שהגט כשר אין ללמוד מכאן להתיר דבר איסור כדי שלא יצא אדם מישראל לתרבות רעה. | ראשית, מעיר הרדב"ז כי ממה שכתבו הראשונים שאשה הטוענת 'מאיס עלי' כופים את בעלה לגרשה, כדי שלא תצאנה בנות ישראל לתרבות רעה, נראה שאנו מתירים לגרש שלא מן הדין מחשש יציאה לתרבות רעה. אלא שדוחה הרדב"ז שאין משם כל ראיה, כי אחר שכופים את הבעל, הרי 'כופין אותו עד שיאמר רוצה אני', ונמצא שהגט כשר כיון שרוצה לשמוע לדברי חכמים, ורק שלא היינו כופים אותו לולי טעם זה. וכיון שהגט כשר אין ללמוד מכאן להתיר דבר איסור כדי שלא יצא אדם מישראל לתרבות רעה. | ||
| שורה 56: | שורה 56: | ||
והרדב"ז מביא אף הוא את הראיה הנזכרת מדברי הגמרא בשבת, בנבואת רבי על הנידוי שנידה רב אחא ברבי יאשיה, והוא מוסיף שמכך שרק שמתינהו מוכח שלא היה בזה חילול שבת דאורייתא אלא רק מדרבנן, ואפילו הכי לא חשש שיצאו לתרבות רעה, וכל שכן כשהאיסור הוא איסור דאורייתא. | והרדב"ז מביא אף הוא את הראיה הנזכרת מדברי הגמרא בשבת, בנבואת רבי על הנידוי שנידה רב אחא ברבי יאשיה, והוא מוסיף שמכך שרק שמתינהו מוכח שלא היה בזה חילול שבת דאורייתא אלא רק מדרבנן, ואפילו הכי לא חשש שיצאו לתרבות רעה, וכל שכן כשהאיסור הוא איסור דאורייתא. | ||
ועכ"פ מסיק הרדב"ז: ואע"ג שכתבתי כל זה להלכה, מכל מקום יש למנהיג הדור להיות מתון בדברים כאלה, לפי שאין כל האנשים שוין, ולא כל העבירות שוות. הא כיצד, אדם שהוא רגיל בעבירות ובוטח בעצמו בטענתו, אין חוששין לו, ויהיה מה שיהיה, ונעמיד התורה. ואם אינו רגיל, וקרוב הדבר שישמע, ממשיכין אותו בדברים עד שישוב מעט מעט ואין ממהרין להענישו | ועכ"פ מסיק הרדב"ז: ואע"ג שכתבתי כל זה להלכה, מכל מקום יש למנהיג הדור להיות מתון בדברים כאלה, לפי שאין כל האנשים שוין, ולא כל העבירות שוות. הא כיצד, אדם שהוא רגיל בעבירות ובוטח בעצמו בטענתו, אין חוששין לו, ויהיה מה שיהיה, ונעמיד התורה. ואם אינו רגיל, וקרוב הדבר שישמע, ממשיכין אותו בדברים עד שישוב מעט מעט ואין ממהרין להענישו מפני התקלה, וכן כל כיוצא בזה והכל לפי ראות עיני הדיין המנהיג ובלבד שיהיו כל מעשיו לשום שמים, עכ"ד הרדב"ז. | ||
;ספק החתם סופר באופן שביציאתו לתרבות רעה יקח גם את בניו הקטנים | ;ספק החתם סופר באופן שביציאתו לתרבות רעה יקח גם את בניו הקטנים | ||
ובשו"ת חתם סופר {{ממ|[[שו"ת חתם סופר/ | ובשו"ת חתם סופר {{ממ|[[שו"ת חתם סופר/ב/שכב|שם]]}} אחרי שהכריע כדעת הרמ"א והחוות יאיר שדחה כל קושיות הט"ז וראיותיו, כתב להסתפק: היכא דאיכא למיחש שיצא לתרבות רעה זה הרשע, ויקח גם בניו הקטנים עמו ויטמעו בין העכו"ם, מהו לחוש לקטנים שלא חטאו, או דילמא כי צריכים אנו להעמיד דתנו אין אנו חוששים לשום דבר. | ||
וכתב החתם סופר שלכך הביא ה'קובץ ישן' שהזכיר התרומת הדשן את הראיה דוקא מנבואת רבי ולא הזכיר את הראיות החזקות שיש לנידון זה, אותם מביא החות יאיר בדבריו. וזאת משום שרצונו להביא ראיה גם לפרט זה - שאפילו לבנים קטנים אין חוששים, ונבואות רבי הרי עוסקת בכל בני העיר שהשתמדו ועמם גם בניהם הקטנים, כי כיון שהשתמדו כל העיר ולא היה שריד, מסתמא לקחו בניהם עמם. | וכתב החתם סופר שלכך הביא ה'קובץ ישן' שהזכיר התרומת הדשן את הראיה דוקא מנבואת רבי ולא הזכיר את הראיות החזקות שיש לנידון זה, אותם מביא החות יאיר בדבריו. וזאת משום שרצונו להביא ראיה גם לפרט זה - שאפילו לבנים קטנים אין חוששים, ונבואות רבי הרי עוסקת בכל בני העיר שהשתמדו ועמם גם בניהם הקטנים, כי כיון שהשתמדו כל העיר ולא היה שריד, מסתמא לקחו בניהם עמם. | ||