ירושלמי/סוטה/א/ג: הבדלים בין גרסאות בדף

→ העריכה הקודמת

ירושלמי/סוטה/א/ג (עריכה)

גרסה מ־21:10, 6 ביולי 2023

הוסרו 20,393 בתים , 6 ביולי 2023

אין תקציר עריכה

עמד

בדוקי עריכות אוטומטית, עורכי ממשק, מפעילי מערכת

35,340

עריכות

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 {{ניווט כללי עליון}}
-<<[[ירושלמי/סוטה/א/ב|הלכה ב]]
+'''<big>[[משנה/סוטה/א#ג|מתני']]</big>''' אילו אסורות לוכל בתרומה
-'''הלכה ג [[משנה/סוטה/א#ג|מתני']]''' אילו אסורות לוכל בתרומה
 האומרת טמאה אני לך
 ושבאו לה עדים שהיא טמאה והאומרת איני
@@ שורה 8: / שורה 6: @@
 עליה בדרך כיצד הוא עושה לה מוליכה בבית
 דין שבאותו המקום ומוסרין לו שני תלמידי
-חכמים שמא יבא עליה בדרך רבי יהודה אומר בעלה נאמן עליה: '''גמ'''' מתני'
+חכמים שמא יבא עליה בדרך רבי יהודה אומר בעלה נאמן עליה:
+'''<big>גמ'</big>''' מתני'
 לא כמשנה הראשונה דתנינן תמן בראשונה היו אומרים שלש נשים
 יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך. שמים ביני לבינך.
-{{עוגן|וילנה ה.|}}ונטולה אני מן היהודים. אמר ר' אבין ואפילו תאמר
+{{דף ירושלמי|וילנא ה.}}ונטולה אני מן היהודים. אמר ר' אבין ואפילו תאמר
 כמשנה האחרונה מ"מ יש רגלים לדבר. תני
 [[תנ"ך/במדבר/ה#כ|מבלעדי אישך]] פרט לשקדמה שכבת זרע אחרת
@@ שורה 38: / שורה 38: @@
 גנובים ימתקו וגו']]. אמר להן רבי יהודה גזירת הכתוב היא [[תנ"ך/במדבר/ה#טו|והביא האיש את אשתו אל הכהן
 וגו']] אמרו לו ובלבד בעדים:
-{{יישור לשמאל|[[ירושלמי/סוטה/א/ד|הלכה ד]]>>}}
-{{שולי הגליון}}
-==ציונים ומראי מקומות==
-''' לא כמשנה ראשונה.''' לא גרסי' לא, תוס' הרא"ש {{ממ|[[תוס' רא"ש/סוטה/ו/א|סוטה ו.]]}} וכ"ה במשנה למלך {{ממ|[[משנה למלך/תרומות/ח#טו|פ"ח מתרומות הט"ו]]}}.{{ש}}
-עי' משנה למלך שם שפירש מתני' דאומרת טמאה לך מיירי אחר ששתתה דומיא דבאו עדים דמוקמי' בגמ' בבלית לאחר ששתתה [ובמאירי בהדיא דמתני' בתרי גווני] דאי קודם ששתתה אפי' אינה נאמנת לומר טמאה אני לא גרע ממי שאמרה איני שותה דאסורה בתרומה משום סתירה כמתני' דלעיל, אלא מתני' לאחר ששתתה ואע"פ שבדקוה המים תלינן שהיה לבעלה עוון או שיש עדים שזינתה. והיינו דאמר בירושלמי דע"כ כמשנה ראשונה שנאמנת דאי כאחרונה שאינה נאמנת, אף היתה אוכלת בתרומה. ובעונג יו"ט {{ממ|[[עונג יום טוב/קסט|סימן קסט]]}} הוכיח נמי דבמידי דלא שכיחא לא תלינן נגד בדיקת המים ולכך פירש הירושלמי ע"פ דעת הרשב"א שלהי נדרים {{דיוק מקור}} דמדינא נאמנת לומר טמאה אני לך משום שויא אנפשה חתיכה דאיסורא אלא משום חשש דעיניה נתנה באחר אפקיענהו רבנן לקידושין מיניה וס"ד דאפילו אם קדם לאמירתה קינוי וסתירה נמי. הנה כקושיית המשנה למלך על אומרת טמאה אני לך איכא לאקשויי נמי אאידך השנויין במתני' דאומרת איני שותה ושבעלה אינה רוצה להשקותה דתיפוק ליה דמשום סתירה אינה אוכלת בתרומה. והרע"ב נתכוין לתרץ זה שכתב אלו אסורות לאכול בתרומה 'לעולם' דאילו משום קינוי וסתירה משתריא אחר בדיקה אבל באלו ליכא בדיקה וממילא אסירן לעולם. וכתב בחשק שלמה {{ממ|[[חשק שלמה/סוטה/ו/א|סוטה ו.]]}} שמכאן ראיה למה שכתבו התוס' ביבמות {{ממ|[[תוספות/יבמות/צה/א|צה. ד"ה אילימא]]}} שבעל שאמר איני משקה אינו יכול לחזור בו, ובתוס' שם טרחו למצוא מקור לזה, וכתב בחשק שלמה שממתני' מקור לזה. ובבית שמואל {{ממ|[[בית שמואל/אבן העזר/יא#ב|סימן יא ס"ק ב]]}} כתב דאפשר שבית דין כופין אותו להשקותה, וכבר כתב המשנה למלך {{ממ|[[משנה למלךך/סוטה/ב#יב|פ"ב מסוטה הי"ב]]}} שנסתר מדברי התוס'] והתוס' מייתי ראיה שאינו יכול לחזור בו ממתני' {{ממ|[[בבלי/סוטה/כג/א|סוטה כג.]]}} דמנחתה נשרפת, ולפי זה גם אומרת איני שותה נמי אינה יכולה לחזור בה שגם היא שנויה בין הנך שמנחותיהן נשרפות וכמו שציין רעק"א בתשובות כת"י {{ממ|גשטטנר, במילואים למהדו"ב סימן ק}} אלא שהקשה דהא בגמ' {{ממ|[[בבלי/סוטה/כ/א|סוטה כ.]]}} מבואר דטעמא דלא מציא לחזור בה משום דכאומרת טמאה אני, הא לאו הכי, וכגון באומרת משום ביעתותא, יכולה לחזור בה. ובאמת שבמנחת חינוך {{ממ|[[מנחת חינוך/שסה|מצוה שסה]]}} כתב בטעמא דמילתא דאומר איני משקה שאינו יכול לחזור בה משום דמחזיקה בטומאה דומיא דאומרת איני שותה וע"ע אור שמח {{ממ|[[אור שמח/אישות/כד#כה|פכ"ד מאישות הכ"ה]]}} שהוסיף בזה דכהאי גוונא לא יהני בדיקת המים דנאמן על עצמו יותר ממאה עדים [והוא מחודש דהא גם כנגד עדים איכא סברא דאמרי' שהוא טועה כמו שכתב הרמב"ן {{ממ|[[רמב"ן/בבא מציעא/ג/ב|ב"מ ג:]]}}, ואם כן שמא נגד בדיקת המים נימא שהוא טועה] וכל שלא יתירו המים אין המים בודקין עי"ש. ומכל מקום קושיית רע"א היא משום דבגמ' סוטה שם מספק"ל דשמא יכולה לחזור בה דאיגלי מילתא דמחמת ביעתותא אמרה כן ולא משום שמחזקת בטומאה ובספר דבר שאול {{ממ|סימן ח}} תירץ דלא אמרו כן בגמ' אלא באומרת כן אחר מחיקת המגילה הא קודם לכן לא מציא לחזור בה [וזה דלא כדברי המנחת חינוך והאור שמח] עי"ש. ועל פי זה מתפרשת המשנה דאומרת טמאה אני מהימנא כי היכי דלא מציא לחזור בה ולשתות, ובתר הכי מוסיף דאף אומרת איני שותה כאומרת טמאה אני. וכ"כ בחידושי הגרי"ז {{ממ|סוטה ו.}}. ויותר מכן כתב בקרן אורה שם דאומרת טמאה אני ורוצה לשתות למשנה אחרונה בודקין אותה.
-ובאמת שאומרת טמאה אני דמהימנינן ליה בתורת ודאי נ"מ נמי לענין מלקות דאי משום קינוי וסתירה דאיסורה מספיקא אינה לוקה על אכילת התרומה משא"כ אי ודאי, דאפילו אם נפרש דאחר קינוי וסתירה אסורה איסור גמור הרי כתבו התוס' {{ממ|[[תוספות/סוטה/כח/א|סוטה כח.]]}} שאינו אלא איסור עשה אבל אי טמאה ודאי לוקה, ועי' קובץ יגדיל תורה {{ממ|שנה ב סי' סז}} ותליא באשלי רברבי אי לוקין מכח שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא, עי' חזו"א {{ממ|אה"ע ב יז}} שהביא מהגר"א דלוקין ותמה עליו והדברים ארוכין.{{ש}} וע"ע מנחת חינוך {{ממ|[[מנחת חינוך/שסה|מצוה שסה]]}} שכתב דנהי דבמתני' דנדרים למ"ר מהימנא משום שויא אנפשה חתיכה דאיסורא התם משום דהוי נגד איתחזק ודבר שבערוה, אבל בסוטה דעד אחד מהימן, אף אשה אף שהיא בע"ד מהימנא מדין עד אחד ולפי"ז אף תלקה. ונסתרו דבריו מהירושלמי דידן ומתוס' {{ממ|[[תוספות/סוטה/ו/א#האומרת|סוטה ו. ד"ה האומרת]]}} דמדמי לה למתני' דנדרים, וכמו שכתב בספר מנחה חריבה שם, וכתב עוד שם דנסתר מתשובת הרשב"א {{ממ|[[שו"ת הרשב"א/א/תקנב|ח"א סימן תקנב]]}} דמתבאר דאיהי לא מהימנא משום עדות דאין אדם משים עצמו רשע{{ש}}.
-עוד יעויין במאירי שכתב לפרש מתני' דקמ"ל דאף על פי שאינה נבדקת אפילו הכי אסורה בתרומה, ונראה מדבריו דקמ"ל שנאסרת לבעלה ולתרומה והיינו כמשנה אחרונה דבעלמא אינה נאמנת והכא משום דאיכא רגלים לדבר וכמו שפירשו בגמ'.
-'''מ"מ יש רגלים לדבר.''' ממה שפירש הירושלמי דכה"ג אף למשנה אחרונה נאמנת ע"כ בנבעלה ברצון מיירי, ומינה דאף למשנה ראשונה נאמנת אפי' ברצון, ומכאן הוכיח הקרן אורה {{ממ|[[קרן אורה/נדרים/צא/א|נדרים צא.]]}} דלא כמו שמשמע בפירוש המשנה להרמב"ם שם דאומרת נטמאתי ברצון אינה נאמנת אף למשנה ראשונה, ובאמת שלהדיא מבואר בירושלמי נדרים שם שבבאה להתיר עצמה אסורה גם למשנה אחרונה עי"ש. ועי' תשו' עין יצחק אה"ע ח"א ע שהביא מהירו' להוכיח דלא כתוס' דס"ל דהיכא דאומרת שנטמאת ברצון שמפסדת כתובתה ל"ח שעיניה נתנה האחר עי"ש.
-'''שם.''' מה דמבואר בירושלמי דהיכא דאיכא רגלים לדבר אסורה אף למשנה אחרונה נפסק כן בשו"ע {{ממ|[[שולחן ערוך/אבן העזר/קטו#ו|אבן העזר סימן קטו ס"ו]]}} בשם תרומת הדשן, ובישועות יעקב כתב דכן הוא בירושלמי דידן, אכן כבר קדמו מאמר מרדכי הלוי על הרי"ף {{ממ|הוצאת עוז והדר}} ודחה דאין להביא ראיה מהירושלמי דשמא לא אמר אלא ברגלים לדבר כי האי דקינוי וסתירה.
-'''מבלעדי אישך.''' בבבלי {{ממ|[[בבלי/סוטה/כד/ב|סוטה כד:]] ו[[בבלי/יבמות/נח/א|יבמות נח.]]}} דריש לה מהאי קרא למיעוטי נסתרה ארוסה שדבעינן שתקדום שכיבת בעל לבועל, ושבא עליה בעלה אחר הבועל יליף שם מונקה האיש מעוון יצא זה שאינו מנוקה מעוון וכן פירשו מפרשי הירושלמי, והנה לשון הבבלי הוא מי שקדמה שכיבת הבעל לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל ומזה נראה שיש ללמוד למיעוטי גם היכא שבא עליה בעלה אחר הבועל, ולכאורה לזה המכוון בירושלמי וכן פירש הגר"ח קניבסקי זצוק"ל על הגליון. ועיין באמת בריטב"א {{ממ|[[ריטב"א/יבמות/נח/א|יבמות שם]]}} שהקשה לפום מה דמשמע בגמ' דמדייק דשכיבת הבעל תהא קודם לבועל ולא אחריו דכבר נלמד זה מונקה האיש מעון, ותירץ בריטב"א דהגמ' אגב גררא נסביה ולא ילפינן אלא שתקדום שכיבת בעל לבועל ולא שלא שכב עימה כלל. אמנם נראה דבמדרש רבה {{ממ|נשא}} מבואר להדיא דמידרש רק לבעל אחר בועל שז"ל שם תני מבלעדי אישך פרט לשקדמה שכיבה אחרת לאישך שאם שכב בעלה עמה אחר כן אין המים בודקין אותה, וגם הירושלמי דריש לה בדרך הזאת. ובתשובת חיים שאל {{ממ|[[חיים שאל/ב/ג|ח"ב סימן ג]]}} הגיה במדרש עי"ש משום דקשיא ליה דאין לפרש דמקרא דמבלעדי אישך יליף לשכיבת בעל אחר הבועל שהרי בירושלמי למדו כן להלן {{ממ|[[ירושלמי/סוטה/ט/ט|פ"ט ה"ט]]}} מונקה האיש מעון. ואמנם שם בירושלמי לא הוזכר כלל בשכב אחר שנסתרה אלא קאי אמתני' דהתם דמי שרבו המנאפים בטלו מים המרים, ומשמע שאם הוא רודף אחר הניאוף [ל' פסקי ריא"ז] עם נשים אחרות אין המים בודקין, ואף שבמאירי שם פירש דכיון שרבו המנאפים חיישינן שמא בא עליה ולא יבדקו המים, אבל שאר הראשונים למדו בפשיטות דכל שמנאפים ואינם מקפידין על הודאי אין הקב"ה מקפיד עימם על הספק ושאף אם בניו ובנותיו מנאפים ולא מיחה בהם שאף בזה חשיב שיש לו עוון וכמו שכתבו תוס' {{ממ|[[תוספות/שבועות/ה/א|שבועות ה.]] ועוד}}, ויש לפרש דדרשינן כעון דידה שהוא זנות אבל בא עליה אחר שנסתרה לאו עון זנות ודמיא לאלמנה לכהן גדול שאינה שותה כדתנן בסוטה {{ממ|[[בבלי/סוטה/כג/ב|כג:]]}} ופירש"י {{ממ|[[רש"י/סוטה/כד/א|כד.]]}} מדרשא דספרי דכתיב כי תשטה אשתו בראויה לו, והכא ע"י הבדיקה יתברר אם ראויה לו, וכעין זה בקרן אורה {{ממ|[[קרן אורה/סוטה/כח/א|סוטה כח.]]}} ומיהו הא פשטיה דקרא בעון זה מיירי שלא יבא עליה אם זינתה וגם להלן בירושלמי שנינו דאם בא עליה ביאת שוגג [ועי' בציונים שם] המים בודקין ולכאו' ה"ט משום שלא חשיב אינו מנוקה מעון אבל אי ילפינן לה מבלעדי אישך מ"ש בין ביאת שוגג או מזיד. ועיין בספר ניר {{ממ|פ"ב ה"ו}} שעמד בזה עי"ש [ומיהו בספרי דבי רב קשיא ליה לדעת הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/סוטה/ב#ט|פ"ב ה"ט]]}} דאלמנה לכה"ג נמי יליף מונקה האיש מעון מה איצטריך למקרא דהספרי, וכתב דמקרא דכי תשטה אשתו לא שמעינן אלא מזיד ואתי קרא דונקה האיש מעון וגלי אשוגג עי"ש ולדבריו אף קרא דמבלעדי אישך מוקמי' אמזיד]
-'''לאחיו של בועל''' עי' מש"כ לעיל ה"ב
-'''כאן ביודע כו'.''' במשנה למלך {{ממ|[[משנה למלך/סוטה/ב#ח|פ"ב ה"ח]] ד"ה ומ"מ}} מסתפק אם בא עליה אחר שנסתרה ביאת שוגג אם המים בודקין, וכבר תמהו אחרונים הרבה דמהירושלמי כאן מבואר שבודקין. וב[[שיירי קרבן/סוטה/א/ג|שיירי קרבן]] כתב דהמשנה למלך פירש הירושלמי כאן ביודע שאם יודע בשעת השקאה אינו בודק בין שוגג ובין מזיד ואם שכח בשעת השקאה בודקין בין שוגג ובין מזיד וכמ"ש המשנה למלך שם בדעת התוס' {{ממ|[[תוספות/שבועות/ה/א|שבועות ה.]]}}. ויש שדייקו כן בלשון המדרש רבה {{ממ|פ' נשא, הו"ד לעיל}} ששם הגירסא כאן בידוע כאן בשאינו ידוע, ועוד דאם כונת הירושלמי משום שלא ידע שנסתרה הוה ליה למימר בהדיא כאן בשוגג כאן במזיד.
-'''ובעלה הרי שלשה.''' צ"ע דקארי לה מאי קארי לה, ובבבלי אדרבה מסייעא ליה דבעי תלתא ממה שמוסרין לו שנים ובעלה הרי ג' ודחי לה דבעי תרי לאסהודי ביה, והיה אפשר משום דס"ד כאידך דרב דבעי כשרים ולכך לא חשיב הבעל עימהם, ומיהו משינויא הא שמעינן איפכא דאין צריך כשרים, דהא בעי ג' והבעל אפי' אינו כשר, ועיין בב"מ סי' כ"ב סעיף ה שכתב באמת דב' מימרות דרב לא מתקיימות דאו דבעי כשרים או דבעי תלת משום מתני' דידן דסגי בב' ת"ח, [ועי' חמד"ש קידושין {{ממ|פ:}} דלא ניחא ליה בהא, ועי' מה שכתב שם] ואם נסבור כן הא דבעי לירושלמי ב' ת"ח היינו כדי לאתרויי כמו שמסיק בבבלי, וכל זה משום דס"ל לב"מ דלרב דבעינן כשרים בעינן שכולם יהיו כשרים וכן דעת שב יעקב {{ממ|[[שב יעקב/ב/יט|ח"ב סימן יט]]}}, אבל דעת הים של שלמה {{ממ|[[ים של שלמה/קידושין/ד/כא|קידושין פ"ד סימן כא]]}} דלרב נמי סגי בא' כשר והשני אפי' פרוץ, ולפי"ז אפי' בדרך סגי בשני כשרים כמ"ש היש"ש שם, ולפי"ז אפשר דסבירא ליה לירושלמי דהא דמוסרין לו ת"ח הוא רק משום יחוד כמו שצידד בבבלי, ומיהו הלשון בברייתא בסמוך ובלבד 'בעדים' משמע דמשום אסהודי הוא. וע"ע בתורת הקנאות ז'. שפירש הירושלמי ע"פ המקנה בקידושין {{ממ|[[מקנה/קידושין/פא/ב|פא:]]}}.דר' אבין היה סבור דא"צ שמירה אלא הבעל אבל השלוחים א"צ שמירה דבעלה משמרתן ואע"פ שצריך ליפנות כדין בעלה בעיר והמקשן היה סבור דהכי שאסורה לבעל לא אהניא שמירתו
-'''גזירת הכתוב היא והביא כו'.''' בקרן אורה {{דיוק מקור}} ועוד אחרונים הוכיחו מכאן [ובעיקר מלשון הירושלמי 'גזירת הכתוב היא', עי"ש] דיחוד בחייבי ל"ת מה"ת היא כמו שכתב הפרישה {{ממ|[[פרישה/אבן העזר/כב#א|סימן כב סק"א]]}} דאי לאו הכי למה צריך ר"י קרא להתיר, ועוד ביותר ממה שדחו חכמים ובלבד בעדים, ופירש בעץ יוסף על מדרש רבה {{ממ|פרשת נשא}} {{דיוק מקור}} וכן בשי"ק {{דיוק מקור}} דמיתורא ד'את' דריש לה אם כן שמעינן שבלא עדים אסור מן התורה, וכן דייק בעצי ארזים{{דיוק מקור}}. ובחק"ל {{ממ|אה"ע סימן יח}} דחה דמסוטה ליכא ראיה דהא טומאה כתיב בה כעריות, אלא שהקשה בקרן אורה הנ"ל דהרי הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/אישות/א/ד|פ"א מאישות ה"ד]]}} סבירא ליה דפנויה אסורה בלאו דלא יהיה קדשה, ואפילו הכי אמרו בגמ' בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/כא/ב|כא:]]}} דיחוד פנויה דוד המלך ע"ה גזר, ותירץ וכ"ה במנחת חינוך {{ממ|[[מנחת חינוך/קפח|מצוה קפח]]}} דפנויה דמיא לנדה שמותרת ביחוד משום שיש לה היתר לאחר איסורה כמו שכתבו התוס' בסוטה {{ממ|[[תוספות/סוטה/ז/ב|ז:]]}} ואף פנויה כן שיכול לקדשה.
-ובעצי ארזים כתב דלא בא הכתוב להאמינו אלא במקום דמכחישתו ואומרת שבא עליה.{{ש}}
-אמנם בחק"ל הנ"ל לפ' הסוגיא דלר"י ילפי' מקרא דההבאה תליא בבעל ומכאן דאין מוסרין לו שאם נמסור לו הוי ההבאה ע"י העדים, ודחו רבנן דבלבד בעדים לשומרו אבל ההבאה ע"י הבעל, וכעי"ז בעמק הנצי"ב{{דיוק מקור}} דההבאה ע"י הבעל ולא ע"י אחרים או ע"י ב"ד וכדממעטינן בבבלי {{ממ|[[בבלי/סוטה/כז/א|כז.]]}} ומיהו הוא מביא אפי' בעדים, ועי' מלבי"ם {{ממ|[[מלבי"ם/במדבר/ה#טו|במדבר ה טו]]}}. וי"ל עוד דאי כדי לשומרו הוא א"כ הויא ההבאה ע"י ת"ח שהרי אסור לו להביאה לבדו אבל הם אינן לעדים אם יבא עליה וכדאמרינן בגמ' בבלי נמצא דאין ההבאה תלויה בהם אלא בו בלבד והם לעדות. וטעמא דא"צ שמירה או משום שהיה לה היתר או כיון שזינתה תחתיו מאיסא עליו וא"צ שמירה ובגמ' אמרו ואומר מים גנובים ימתקו ובתוס'{{דיוק מקור}} פירשו לה שבא לשלול הטעם שהיה לה היתר אין יצרו תוקפו, ובתוס' שאנץ{{דיוק מקור}} שבא לשלול שאף שמאוסה בעיניו אפילו הכי יצרו תוקפו. ועי' בית שמואל {{ממ|[[בית שמואל/אבן העזר/קיז#|סימן קיז סק"ח]]}} שכ"כ דכל שזינתה א"צ שמירה משום דמאיסא בעיניו ע"פ התוס' בגיטין {{ממ|[[תוספות/גיטין/עט/ב|עט:]]}} ע"פ הירושלמי, ומיהו בבית שמואל שם כתב דמהא דלהלכה אחר קינוי וסתירה בעי שמירה ע"כ דשאני שאינו אלא ספק אם זינתה דלא מאיסא כ"כ, אבל בספר מנחה חריבה {{ממ|סוטה ז:}} הוכיח מהירושלמי לעיל {{ממ|[[ירושלמי/סוטה/א/א|ה"א]]}} דגם בספק מאיסא.
 {{ניווט כללי תחתון}}

ירושלמי/סוטה/א/ג: הבדלים בין גרסאות בדף

ירושלמי/סוטה/א/ג (עריכה)

גרסה מ־21:10, 6 ביולי 2023

תפריט ניווט

חיפוש