ירושלמי/סוטה/א/ג: הבדלים בין גרסאות בדף

'''גזירת הכתוב היא והביא כו''' בקרן אורה ועוד אחרונים הוכיחו מכאן [ובעיק מל' הירו' 'גזיה"כ היא' עי"ש] דיחוד בחייבי ל"ת מה"ת היא כמ"ש הפרישה כב א דאל"ה למה צריך ר"י קרא להתיר, ועוד ביותר ממה שדחו חכמים ובלבד בעדים, ופי' בעץ יוסף דמיתורא ד'את' דריש לה א"כ שמעי' שבלא עדים אסור מה"ת, וכן דייק בעצי ארזים. אלא שהק' בק"א הנ"ל דהרי הרמב"ם אישות א ד ס"ל דפנויה אסורה בלאו דלא יהיה קדשה, ואפ"ה אמרו בגמ' סנהדרין כא: דיחוד פנויה דוהע"ה גזר, ותי' וכן במנח"ח קפ"ח דפנויה דמיא לנדה שמותרת ביחוד משום שיש לה היתר לאחר איסורה כמ"ש התוס' סוטה ז: ואף פנויה כן שיכול לקדשה

אמנם בחק"ל אה"ע סי' יח כ' לפ' הסוגיא דלר"י ילפי' מקרא דההבאה תליא בבעל ומכאן דאין מוסרין לו שאם נמסור לו הוי ההבאה ע"י העדים, ודחו רבנן דבלבד בעדים לשומרו אבל ההבאה ע"י הבעל, וכעי"ז בעמק הנצי"ב דההבאה ע"י הבעל ולא ע"י אחרים א"נ ע"י ב"ד וכדממעטי' כז. ומיהו הוא מביא אפי' בעדים, וי"ל עוד דאי כדי לשומרו הוא א"כ הויא ההבאה ע"י ת"ח שהרי אסור לו להביאה לבדו אבל הם אינן לעדים אם יבא עליה וכדאמרי' בגמ' נמצא דאין ההבאה תלויה בהם אלא בו בלבד והם לעדות.