163
עריכות
ירושלמי/סוטה/א/ג: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←ציונים ומראי מקומות
| שורה 44: | שורה 44: | ||
==ציונים ומראי מקומות== | ==ציונים ומראי מקומות== | ||
''' לא כמשנה ראשונה.''' לא גרסי' לא, תוס' הרא"ש {{ממ|[[תוס' רא"ש/סוטה/ו/א|סוטה ו.]]}} וכ"ה במשנה למלך {{ממ|[[משנה למלך/תרומות/ח#טו|פ"ח מתרומות הט"ו]]}}.{{ש}} | ''' לא כמשנה ראשונה.''' לא גרסי' לא, תוס' הרא"ש {{ממ|[[תוס' רא"ש/סוטה/ו/א|סוטה ו.]]}} וכ"ה במשנה למלך {{ממ|[[משנה למלך/תרומות/ח#טו|פ"ח מתרומות הט"ו]]}}.{{ש}} | ||
עי' משנה למלך שם שפירש מתני' דאומרת טמאה לך מיירי אחר ששתתה דומיא דבאו עדים דמוקמי' בגמ' בבלית לאחר ששתתה [ובמאירי בהדיא דמתני' בתרי גווני] דאי קודם ששתתה אפי' אינה נאמנת לומר טמאה אני לא גרע ממי שאמרה איני שותה דאסורה בתרומה משום סתירה כמתני' דלעיל, אלא מתני' לאחר ששתתה ואע"פ שבדקוה המים תלינן שהיה לבעלה עוון או שיש עדים שזינתה. והיינו דאמר בירושלמי דע"כ כמשנה ראשונה שנאמנת דאי כאחרונה שאינה נאמנת, אף היתה אוכלת בתרומה. ובעונג יו"ט {{ממ|[[עונג יום טוב/קסט|סימן קסט]]}} הוכיח נמי דבמידי דלא שכיחא לא תלינן נגד בדיקת המים ולכך פירש הירושלמי ע"פ דעת הרשב"א שלהי נדרים {{דיוק מקור}} דמדינא נאמנת לומר טמאה אני לך משום שויא אנפשה חתיכה דאיסורא אלא משום חשש דעיניה נתנה באחר אפקיענהו רבנן לקידושין מיניה וס"ד דאפילו אם קדם לאמירתה קינוי וסתירה נמי. הנה כקושיית המשנה למלך על אומרת טמאה אני לך איכא לאקשויי נמי אאידך השנויין במתני' דאומרת איני שותה ושבעלה אינה רוצה להשקותה דתיפוק ליה דמשום סתירה אינה אוכלת בתרומה. והרע"ב נתכוין לתרץ זה שכתב אלו אסורות לאכול בתרומה 'לעולם' דאילו משום קינוי וסתירה משתריא אחר בדיקה אבל באלו ליכא בדיקה וממילא אסירן לעולם. וכתב בחשק שלמה {{ממ|[[חשק שלמה/סוטה/ו/א|סוטה ו.]]}} שמכאן ראיה למה שכתבו התוס' ביבמות {{ממ|[[תוספות/יבמות/צה/א|צה. ד"ה אילימא]]}} שבעל שאמר איני משקה אינו יכול לחזור בו, ובתוס' שם טרחו למצוא מקור לזה, וכתב בחשק שלמה שממתני' מקור לזה. ובבית שמואל {{ממ|[[בית שמואל/אבן העזר/יא#ב|סימן יא ס"ק ב]]}} כתב דאפשר שבית דין כופין אותו להשקותה, וכבר כתב המשנה למלך {{ממ|[[משנה למלךך/סוטה/ב#יב|פ"ב מסוטה הי"ב]]}} שנסתר מדברי התוס'] והתוס' מייתי ראיה שאינו יכול לחזור בו ממתני' {{ממ|[[בבלי/סוטה/כג/א|סוטה כג.]]}} דמנחתה נשרפת, ולפי זה גם אומרת איני שותה נמי אינה יכולה לחזור בה שגם היא שנויה בין הנך שמנחותיהן נשרפות וכמו שציין רעק"א בתשובות כת"י {{ממ|גשטטנר, במילואים למהדו"ב סימן ק}} אלא שהקשה דהא בגמ' {{ממ|[[בבלי/סוטה/כ/א|סוטה כ.]]}} מבואר דטעמא דלא מציא לחזור בה משום דכאומרת טמאה אני, הא לאו הכי, וכגון באומרת משום ביעתותא, יכולה לחזור בה. ובאמת שבמנחת חינוך {{ממ|[[מנחת חינוך/שסה|מצוה שסה]]}} כתב בטעמא דמילתא | עי' משנה למלך שם שפירש מתני' דאומרת טמאה לך מיירי אחר ששתתה דומיא דבאו עדים דמוקמי' בגמ' בבלית לאחר ששתתה [ובמאירי בהדיא דמתני' בתרי גווני] דאי קודם ששתתה אפי' אינה נאמנת לומר טמאה אני לא גרע ממי שאמרה איני שותה דאסורה בתרומה משום סתירה כמתני' דלעיל, אלא מתני' לאחר ששתתה ואע"פ שבדקוה המים תלינן שהיה לבעלה עוון או שיש עדים שזינתה. והיינו דאמר בירושלמי דע"כ כמשנה ראשונה שנאמנת דאי כאחרונה שאינה נאמנת, אף היתה אוכלת בתרומה. ובעונג יו"ט {{ממ|[[עונג יום טוב/קסט|סימן קסט]]}} הוכיח נמי דבמידי דלא שכיחא לא תלינן נגד בדיקת המים ולכך פירש הירושלמי ע"פ דעת הרשב"א שלהי נדרים {{דיוק מקור}} דמדינא נאמנת לומר טמאה אני לך משום שויא אנפשה חתיכה דאיסורא אלא משום חשש דעיניה נתנה באחר אפקיענהו רבנן לקידושין מיניה וס"ד דאפילו אם קדם לאמירתה קינוי וסתירה נמי. הנה כקושיית המשנה למלך על אומרת טמאה אני לך איכא לאקשויי נמי אאידך השנויין במתני' דאומרת איני שותה ושבעלה אינה רוצה להשקותה דתיפוק ליה דמשום סתירה אינה אוכלת בתרומה. והרע"ב נתכוין לתרץ זה שכתב אלו אסורות לאכול בתרומה 'לעולם' דאילו משום קינוי וסתירה משתריא אחר בדיקה אבל באלו ליכא בדיקה וממילא אסירן לעולם. וכתב בחשק שלמה {{ממ|[[חשק שלמה/סוטה/ו/א|סוטה ו.]]}} שמכאן ראיה למה שכתבו התוס' ביבמות {{ממ|[[תוספות/יבמות/צה/א|צה. ד"ה אילימא]]}} שבעל שאמר איני משקה אינו יכול לחזור בו, ובתוס' שם טרחו למצוא מקור לזה, וכתב בחשק שלמה שממתני' מקור לזה. ובבית שמואל {{ממ|[[בית שמואל/אבן העזר/יא#ב|סימן יא ס"ק ב]]}} כתב דאפשר שבית דין כופין אותו להשקותה, וכבר כתב המשנה למלך {{ממ|[[משנה למלךך/סוטה/ב#יב|פ"ב מסוטה הי"ב]]}} שנסתר מדברי התוס'] והתוס' מייתי ראיה שאינו יכול לחזור בו ממתני' {{ממ|[[בבלי/סוטה/כג/א|סוטה כג.]]}} דמנחתה נשרפת, ולפי זה גם אומרת איני שותה נמי אינה יכולה לחזור בה שגם היא שנויה בין הנך שמנחותיהן נשרפות וכמו שציין רעק"א בתשובות כת"י {{ממ|גשטטנר, במילואים למהדו"ב סימן ק}} אלא שהקשה דהא בגמ' {{ממ|[[בבלי/סוטה/כ/א|סוטה כ.]]}} מבואר דטעמא דלא מציא לחזור בה משום דכאומרת טמאה אני, הא לאו הכי, וכגון באומרת משום ביעתותא, יכולה לחזור בה. ובאמת שבמנחת חינוך {{ממ|[[מנחת חינוך/שסה|מצוה שסה]]}} כתב בטעמא דמילתא דאומר איני משקה שאינו יכול לחזור בה משום דמחזיקה בטומאה דומיא דאומרת איני שותה וע"ע אור שמח {{ממ|[[אור שמח/אישות/כד#כה|פכ"ד מאישות הכ"ה]]}} שהוסיף בזה דכהאי גוונא לא יהני בדיקת המים דנאמן על עצמו יותר ממאה עדים [והוא מחודש דהא גם כנגד עדים איכא סברא דאמרי' שהוא טועה כמו שכתב הרמב"ן {{ממ|[[רמב"ן/בבא מציעא/ג/ב|ב"מ ג:]]}}, ואם כן שמא נגד בדיקת המים נימא שהוא טועה] וכל שלא יתירו המים אין המים בודקין עי"ש. ומ"מ קו' רע"א היא משום דבגמ' סוטה שם מספק"ל דשמא יכולה לחזור בה דאיגלי מילתא דמחמת ביעתותא אמרה כן ולא משום שמחזקת בטומאה ובספר דבר שאול {{ממ|סימן ח}} תירץ דלא אמרו כן בגמ' אלא באומרת כן אחר מחיקת המגילה הא קודם לכן לא מציא לחזור בה [וזה דלא כדברי מנח"ח ואו"ש] עי"ש. ועפ"ז מתפרשת המשנה דאומרת טמאה אני מהימנא כי היכי דלא מציא לחזור בה ולשתות, ובתר הכי מוסיף דאף אומרת איני שותה כאומרת טמאה אני. וכ"כ בחידושי הגרי"ז {{ממ|סוטה ו.}}. ויותר מכן כתב בקרן אורה שם דאומרת טמאה אני ורוצה לשתות למשנה אחרונה בודקין אותה. | ||
ובאמת שאומרת טמאה אני דמהימנינן ליה בתורת ודאי נ"מ נמי לענין מלקות דאי משום קינוי וסתירה דאיסורה מספיקא אינה לוקה על אכילת התרומה משא"כ אי ודאי, דאפילו אם נפרש דאחר קינוי וסתירה אסורה איסור גמור הרי כתבו התוס' {{ממ|[[תוספות/סוטה/כח/א|סוטה כח.]]}} שאינו אלא איסור עשה אבל אי טמאה ודאי לוקה, ועי' קובץ יגדיל תורה {{ממ|שנה ב סי' סז}} ותליא באשלי רברבי אי לוקין מכח שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא, עי' חזו"א {{ממ|אה"ע ב יז}} שהביא מהגר"א דלוקין ותמה עליו והדברים ארוכין.{{ש}} וע"ע מנחת חינוך {{ממ|[[מנחת חינוך/שסה|מצוה שסה]]}} שכתב דנהי דבמתני' דנדרים למ"ר מהימנא משום שויא אנפשה חתיכה דאיסורא התם משום דהוי נגד איתחזק ודבר שבערוה, אבל בסוטה דעד אחד מהימן, אף אשה אף שהיא בע"ד מהימנא מדין עד אחד ולפי"ז אף תלקה. ונסתרו דבריו מהירושלמי דידן ומתוס' {{ממ|[[תוספות/סוטה/ו/א#האומרת|סוטה ו. ד"ה האומרת]]}} דמדמי לה למתני' דנדרים, וכמו שכתב בספר מנחה חריבה שם, וכתב עוד שם דנסתר מתשובת הרשב"א {{ממ|[[שו"ת הרשב"א/א/תקנב|ח"א סימן תקנב]]}} דמתבאר דאיהי לא מהימנא משום עדות דאין אדם משים עצמו רשע{{ש}}. | ובאמת שאומרת טמאה אני דמהימנינן ליה בתורת ודאי נ"מ נמי לענין מלקות דאי משום קינוי וסתירה דאיסורה מספיקא אינה לוקה על אכילת התרומה משא"כ אי ודאי, דאפילו אם נפרש דאחר קינוי וסתירה אסורה איסור גמור הרי כתבו התוס' {{ממ|[[תוספות/סוטה/כח/א|סוטה כח.]]}} שאינו אלא איסור עשה אבל אי טמאה ודאי לוקה, ועי' קובץ יגדיל תורה {{ממ|שנה ב סי' סז}} ותליא באשלי רברבי אי לוקין מכח שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא, עי' חזו"א {{ממ|אה"ע ב יז}} שהביא מהגר"א דלוקין ותמה עליו והדברים ארוכין.{{ש}} וע"ע מנחת חינוך {{ממ|[[מנחת חינוך/שסה|מצוה שסה]]}} שכתב דנהי דבמתני' דנדרים למ"ר מהימנא משום שויא אנפשה חתיכה דאיסורא התם משום דהוי נגד איתחזק ודבר שבערוה, אבל בסוטה דעד אחד מהימן, אף אשה אף שהיא בע"ד מהימנא מדין עד אחד ולפי"ז אף תלקה. ונסתרו דבריו מהירושלמי דידן ומתוס' {{ממ|[[תוספות/סוטה/ו/א#האומרת|סוטה ו. ד"ה האומרת]]}} דמדמי לה למתני' דנדרים, וכמו שכתב בספר מנחה חריבה שם, וכתב עוד שם דנסתר מתשובת הרשב"א {{ממ|[[שו"ת הרשב"א/א/תקנב|ח"א סימן תקנב]]}} דמתבאר דאיהי לא מהימנא משום עדות דאין אדם משים עצמו רשע{{ש}}. | ||
עוד יעויין במאירי שכתב לפרש מתני' דקמ"ל דאף על פי שאינה נבדקת אפילו הכי אסורה בתרומה, ונראה מדבריו דקמ"ל שנאסרת לבעלה ולתרומה והיינו כמשנה אחרונה דבעלמא אינה נאמנת והכא משום דאיכא רגלים לדבר וכמו שפירשו בגמ'. | עוד יעויין במאירי שכתב לפרש מתני' דקמ"ל דאף על פי שאינה נבדקת אפילו הכי אסורה בתרומה, ונראה מדבריו דקמ"ל שנאסרת לבעלה ולתרומה והיינו כמשנה אחרונה דבעלמא אינה נאמנת והכא משום דאיכא רגלים לדבר וכמו שפירשו בגמ'. | ||