מגן אבות (קאפוסט)/פרשת בראשית: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 9: שורה 9:
===ויאמר אלקים יהי אור {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/א#ג|בראשית א, ג]]}}.===
===ויאמר אלקים יהי אור {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/א#ג|בראשית א, ג]]}}.===


במד"ר {{ממ|[[מדרש רבה/ויקרא/לא#ז|פ' אמור פל"א סי' ז']]}} ע"פ יערוך את הנרות {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כד#ד|ויקרא כ"ד ד']]}} <big>'''גלגל עינו של אדם מתוך השחור הוא רואה. ולא מתוך הלבן. מתוך חשיכה בראתי לך אורה. ולאורך אני צריך כו''''</big> {{ש}}עוד שם: <big>'''כתיב והארץ היתה כו' וחשך על פני תהום. ויאמר אלקים יהי אור. מתוך חשיכה בראתי אורה כו'.'''</big> עכל"ה.
במד"ר {{ממ|[[מדרש רבה/ויקרא/לא#ז|פ' אמור פל"א סי' ז']]}} ע"פ יערוך את הנרות {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כד#ד|ויקרא כ"ד ד']]}} <big>'''גלגל עינו של אדם מתוך השחור הוא רואה. ולא מתוך הלבן. מתוך חשיכה בראתי לך אורה. ולאורך אני צריך'''</big> כו'. {{ש}}עוד שם: <big>'''כתיב והארץ היתה כו' וחשך על פני תהום'''</big> {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/א#ב|בראשית א, ב]]}}. <big>'''ויאמר אלקים יהי אור'''</big> {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/א#ג|שם ג]]}}. <big>'''מתוך חשיכה בראתי אורה'''</big> כו'. עכל"ה.


'''והמכוון''' שמהחשך ממש נמשך ונתהווה האור. וענין החשך הוא כמארז"ל (ב"ר פ"ב סי' ה') והארץ היתה תהו. זה בבל כמ"ש (בירמי' ד') ראיתי אה הארץ והנה תהו. בהו זה מדי כו׳. והיינו החשך של הד' גליות. שמזה יומשך התגלות האור לע"ל, שזהו ויאמר אלקים יהי אור. ולהבין הענין איך מהחשך גופא יומשך אור כו'. הנה כתיב ימצאהו בארץ מדבר כו' יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו. ופי' במד"ר (במדבר פ"ב סי׳ ה') ימצאהו בארץ מדבר קאי על מה דלעיל מיניה, כי חלק הוי׳ עמו כו'. אשר המדבר הוא שממה ארץ לא זרועה. ונק' ובתהו יליל. לשון לילה וחשך. ועי"ז דוקא יסובבנהו שהקיפן בענני כבוד כמ"ש ויסב אלקים את העם. ודרשו רז"ל (מד"ר בשלח פ"כ סי׳ ט"ז) לשון הסיבה שהקיפן בענני כבוד, וע״ד מ"ש וה׳ סביב לעמו כו'. יבוננהו קאי על מ"ת שאמר להם עשרת הדברות. יצרנהו כאישון עינו זהו ביהמ"ק, דכתיב והיו עיני ולבי שם כל הימים. ולכל המעלות הללו, ובפרט אישון עינו שזהו אמיתיות האור (והגילוי) באו ע"י המדבר והחשך דוקא וכנ"ל שמחשך גופא נמשך האור. והנה יש עוד שני פי׳ בפסוק יסובבנהו כו', ותחלה נדבר כפי פי' הנ"ל. והנה ישראל נק' ג"כ אישון עינו, כמארז"ל (גיטין נ"ז ע"א) כל הנוגע בהם כאלו נוגע בבבת עינו של הקב"ה כו'. והענין דכתיב (זכריה ד' יו"ד) שבעה אלה עיני ה׳ המה משוטטים בכל הארץ. וזה קאי על המלאכים שנקראים עיני ה'. והיינו לפי שהראי׳ וההשגחה עליונה למטה הוא ע״י המלאכים דוקא, וזה שהם שבעה הוא כי מקור ההשגחה והשפעת החיות בעולמות הוא מז' מדות, לך ה׳ הגדולה עד לך ה׳ הממלכה. וכיון שהמלאכים הם לבושים לההשגחה עליונה שמכל הז' מדות, ע״כ הם ג"כ שבעה עיני ה׳. והנה בזכרי׳ כתיב משוטטים ובדה״י כתיב כי ה׳ עיניו משוטטות. והיינו כי יש מלאכים מבחי' עלמא דדכורא. ומעלמא דנוקבא. והנה אם ההשגחה היא ממדת החסד הוא ע"י ההתלבשות בהמלאכים שמעלמא דדכורא. ואם ההשגחה באה ממדת הגבורה מתלבשת בהמלאכים שמעלמא דנוקבא. ולהבין עוד מה שנק׳ עיני ה׳, הוא כמו הסנהדרין שנק׳ עיני העדה. לפי שהם משגיחים להורות ולדון בישראל כו'. והנה למעלה כתיב ג"כ וה׳ - הוא ובית דינו. וכמארז"ל על מאמר נעשה אדם. נמלך בב"ד וזהו מדת ענוה שלו. וכמו שלמטה היו יושבין ע׳ סנהדרין בלשכת הגזית. כמו כן למעלה בהיכל הזכות יש ג"כ ע׳ סנהדרין בית דינו של הקב"ה. והם הנקראים עיני ה׳. כמו הסנהדרין שלמטה שנקראים עיני העדה. והנה למטה היו שבעים ואחד והא׳ הי' המופלא שבהן. והוא הי' העיקר כדאי' בהוריות (ד' ע"ב) הורו ב"ד ולא היה המופלא אין זה הוראה כלל. והיינו כמ"ש גבי משה (בהעלתך י"א) אספה לי שבעים איש כו' ואצלתי מן הרוח כו׳. שזהו רב הפרשת הארה מרוחו של משה. ואין ערוך כלל לגבי עצמיות משה. כמו שאין ערוך בין אצילות לגבי המאציל כו'. ולכן משה היה המופלא שבהן. והיינו כי הע׳ זקנים נמשכים מז' מדות הכלולים מעשר. אבל משה הוא עצמיות חכמה עילאה. והמדות לגבי ח"ע אין ערוך כלל כידוע. ועד"ז ג"כ למעלה ע' סנהדרין שבהיכל הזכות שנקרא בית דינו של המאציל. אבל בחי' הוא שלמעלה מב"ד, זהו המופלא שבהן, ועליו כתיב (תהלים ק"ה) הוא ה׳ אלקינו בכל הארץ משפטיו. שמדת רחמיו לעולם כו׳. והוא עצמיות המאציל ית'. והנה ע' סנהדרין שלמעלה נקראים עיני ה' כנ"ל. אבל בחי' הוא, עצמות המאציל שהוא המופלא כו' נק' אישון עינו. שהוא עיקר כח הראיה וההשגחה. (שבחי׳ עיני ה׳ הם רק לבושים אליו ית'). ועפ"ז יובן ההפרש שבין מלאכים לנשמות ישראל. שמלאכים נקראים עיני ה׳ כנ"ל. ובנש"י כתיב ג"כ עיני ה׳ אל צדיקים. וכתיב עין ה׳ אל יראיו. שזהו עוד גבוה יותר בבחי' דלית שמאלא כו'. והיינו כי נשמות ישראל מקבלים מלמעלה יותר דהיינו מבחי' אישון עינו כנ"ל, וע"ז ארז"ל כל הנוגע בהם כאלו נוגע בבבת עינו של הקב"ה כו׳. וע"ז כתיב השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך כו'. מן השמים דוקא ולא ע"י המלאכים שנקראים עיני ה׳. וגם השקיפה זהו מבחי' אישון עינו כביכול:
'''והמכוון''' שמהחשך ממש נמשך ונתהווה האור. וענין החשך הוא כמארז"ל (ב"ר פ"ב סי' ה') והארץ היתה תהו. זה בבל כמ"ש (בירמי' ד') ראיתי אה הארץ והנה תהו. בהו זה מדי כו׳. והיינו החשך של הד' גליות. שמזה יומשך התגלות האור לע"ל, שזהו ויאמר אלקים יהי אור. ולהבין הענין איך מהחשך גופא יומשך אור כו'. הנה כתיב ימצאהו בארץ מדבר כו' יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו. ופי' במד"ר (במדבר פ"ב סי׳ ה') ימצאהו בארץ מדבר קאי על מה דלעיל מיניה, כי חלק הוי׳ עמו כו'. אשר המדבר הוא שממה ארץ לא זרועה. ונק' ובתהו יליל. לשון לילה וחשך. ועי"ז דוקא יסובבנהו שהקיפן בענני כבוד כמ"ש ויסב אלקים את העם. ודרשו רז"ל (מד"ר בשלח פ"כ סי׳ ט"ז) לשון הסיבה שהקיפן בענני כבוד, וע״ד מ"ש וה׳ סביב לעמו כו'. יבוננהו קאי על מ"ת שאמר להם עשרת הדברות. יצרנהו כאישון עינו זהו ביהמ"ק, דכתיב והיו עיני ולבי שם כל הימים. ולכל המעלות הללו, ובפרט אישון עינו שזהו אמיתיות האור (והגילוי) באו ע"י המדבר והחשך דוקא וכנ"ל שמחשך גופא נמשך האור. והנה יש עוד שני פי׳ בפסוק יסובבנהו כו', ותחלה נדבר כפי פי' הנ"ל. והנה ישראל נק' ג"כ אישון עינו, כמארז"ל (גיטין נ"ז ע"א) כל הנוגע בהם כאלו נוגע בבבת עינו של הקב"ה כו'. והענין דכתיב (זכריה ד' יו"ד) שבעה אלה עיני ה׳ המה משוטטים בכל הארץ. וזה קאי על המלאכים שנקראים עיני ה'. והיינו לפי שהראי׳ וההשגחה עליונה למטה הוא ע״י המלאכים דוקא, וזה שהם שבעה הוא כי מקור ההשגחה והשפעת החיות בעולמות הוא מז' מדות, לך ה׳ הגדולה עד לך ה׳ הממלכה. וכיון שהמלאכים הם לבושים לההשגחה עליונה שמכל הז' מדות, ע״כ הם ג"כ שבעה עיני ה׳. והנה בזכרי׳ כתיב משוטטים ובדה״י כתיב כי ה׳ עיניו משוטטות. והיינו כי יש מלאכים מבחי' עלמא דדכורא. ומעלמא דנוקבא. והנה אם ההשגחה היא ממדת החסד הוא ע"י ההתלבשות בהמלאכים שמעלמא דדכורא. ואם ההשגחה באה ממדת הגבורה מתלבשת בהמלאכים שמעלמא דנוקבא. ולהבין עוד מה שנק׳ עיני ה׳, הוא כמו הסנהדרין שנק׳ עיני העדה. לפי שהם משגיחים להורות ולדון בישראל כו'. והנה למעלה כתיב ג"כ וה׳ - הוא ובית דינו. וכמארז"ל על מאמר נעשה אדם. נמלך בב"ד וזהו מדת ענוה שלו. וכמו שלמטה היו יושבין ע׳ סנהדרין בלשכת הגזית. כמו כן למעלה בהיכל הזכות יש ג"כ ע׳ סנהדרין בית דינו של הקב"ה. והם הנקראים עיני ה׳. כמו הסנהדרין שלמטה שנקראים עיני העדה. והנה למטה היו שבעים ואחד והא׳ הי' המופלא שבהן. והוא הי' העיקר כדאי' בהוריות (ד' ע"ב) הורו ב"ד ולא היה המופלא אין זה הוראה כלל. והיינו כמ"ש גבי משה (בהעלתך י"א) אספה לי שבעים איש כו' ואצלתי מן הרוח כו׳. שזהו רב הפרשת הארה מרוחו של משה. ואין ערוך כלל לגבי עצמיות משה. כמו שאין ערוך בין אצילות לגבי המאציל כו'. ולכן משה היה המופלא שבהן. והיינו כי הע׳ זקנים נמשכים מז' מדות הכלולים מעשר. אבל משה הוא עצמיות חכמה עילאה. והמדות לגבי ח"ע אין ערוך כלל כידוע. ועד"ז ג"כ למעלה ע' סנהדרין שבהיכל הזכות שנקרא בית דינו של המאציל. אבל בחי' הוא שלמעלה מב"ד, זהו המופלא שבהן, ועליו כתיב (תהלים ק"ה) הוא ה׳ אלקינו בכל הארץ משפטיו. שמדת רחמיו לעולם כו׳. והוא עצמיות המאציל ית'. והנה ע' סנהדרין שלמעלה נקראים עיני ה' כנ"ל. אבל בחי' הוא, עצמות המאציל שהוא המופלא כו' נק' אישון עינו. שהוא עיקר כח הראיה וההשגחה. (שבחי׳ עיני ה׳ הם רק לבושים אליו ית'). ועפ"ז יובן ההפרש שבין מלאכים לנשמות ישראל. שמלאכים נקראים עיני ה׳ כנ"ל. ובנש"י כתיב ג"כ עיני ה׳ אל צדיקים. וכתיב עין ה׳ אל יראיו. שזהו עוד גבוה יותר בבחי' דלית שמאלא כו'. והיינו כי נשמות ישראל מקבלים מלמעלה יותר דהיינו מבחי' אישון עינו כנ"ל, וע"ז ארז"ל כל הנוגע בהם כאלו נוגע בבבת עינו של הקב"ה כו׳. וע"ז כתיב השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך כו'. מן השמים דוקא ולא ע"י המלאכים שנקראים עיני ה׳. וגם השקיפה זהו מבחי' אישון עינו כביכול:

תפריט ניווט