ש"ך/יורה דעה/שכד: הבדלים בין גרסאות בדף

 

 

{{עוגןמ|ב}} '''מ"ג ביצים וחומש ביצה כו'.''' כמנין חל"ה ולרמז חומש יש ה' בסוף תיבת חלה שהרי אי אפשר לכתוב ה' במנין מ"ג אלא בתיבת חלה שהרי מיד כשתקח בידך מנין ה' נשאר בידך מנין ל"ח והרי חלה:

{{עוגןמ|ג}} '''נתבאר בטור א"ח.''' וע"פ אותו השיעור שערתי והוא ג' קוואר"ט פחות מעט וכן נהגו וכ"כ מהרי"ו סי' קנ"ג בדיני פסח דשיעור חלה הוא כלי שמחזיק מעט פחות מג' זיידלי"ך וזייד"ל הוא קוואר"ט:

{{עוגןמ|ד}} '''כלי המחזיק כו'.''' כ' העט"ז צ"ע באלו המדות אם ר"ל מרובעות או עגולות כו' והדבר פשוט שהוא מרובעות שהרי הוא מהרמב"ם פ"ו מהל' בכורים שלמדו מרביעית של תורה של פסח שהוא במרובע וכמו שנתבאר שם בדברי הפוסקים וע"ל סימן ר"א ס"ק ו' וכ"כ בס' מע"מ דף קכ"ג ע"א:

{{עוגןמ|ה}} '''הוא העומר.''' והוא החלה:

{{עוגןמ|ו}} '''ה' מיני תבואה.''' כיון דשם חיוב חלה על כולן שוה הרי אלו מצטרפין:

{{עוגןמ|ז}} '''כשערבן קמח.''' ולש אותן יחד דכיון דלש אותן יחד כל העיסה נראה שוה כאלו הוא ממין אחד:

{{עוגןמ|ח}} '''וכוסמין ושיפון כו'.''' ושעורים מפרישים מזה על זה דמין אחד הם ואע"ג דבשאין באחד מהך כשיעור ומדבקן יחד אמרינן הרבה יותר מצטרפים כגון חטים עם כוסמים וכוסמים עם כולם וכן השאר הכא אמרינן דחטים עם כוסמים ולא כוסמים עם שבולת שועל ולא עם שעורים וכן שעורים ושבולת שועל עם שיפון נמי לא נ"ל דה"ט דלענין הצטרף להתחייב בחלה כיון דבעיסה תליא רחמנא דכתיב עריסותיכם לפיכך כשאין בכל א' כשיעור אמרינן כל היכא דהעיסות דומות מצטרפות וחייב בחלה אע"פ שאינם מין א' אבל לענין לפטור מן החלה דהיינו כשיש בכל אחד שיעור חיוב חלה ורוצה לפטור זה ולהפריש עליו ממין אחר אמרינן כיון דתרומה קרייה רחמנא הוי דומיא דתרומה שאין מפרישין ממין על שאינו מינו אע"ג דהעיסות דומות עכ"ל ע"ש:

{{עוגןמ|ט}} '''חייב בחלה.''' דכיון שלא נצטרפו כשהיו מעורבים לא היה להם שעת חובה עד עתה דלאחר שחלקו הוסיף כל אחד רובע הקב ממינו ואיכא ה' רביעיות לכל א' ואחד ממין אחד נתחייבה בכל אחד ואחד להפריש חלה:

{{עוגןמ|י}} '''פטור.''' כיון דבאו לידי חובה פעם אחת ונפטרו כשחולקים שוב אין חוזרין לידי חיוב חלה בהוסיף על כל אחד רובע הקב כדלקמן סימן שכ"ו:

{{עוגןמ|יא}} '''אינו מצטרף.''' דעריסותיכם אמר רחמנא ואין זה דרך עריסה לערב בו מורסן וסובין לאחר שהפרישן מן הקמח:

{{עוגןמ|יב}} '''באמצע מחברן.''' להתחייב כולה בחלה כאלו היה בכל אחד שיעור חלה דאע"ג דחטין ושעורים אין מצטרפין הכוסמין שבאמצע מצטרף עם שניהם כדלעיל סעיף ב' וא"כ החטים חייבים בלא השעורים והשעורים חייבים בלא החטים ותורם מכל אחד ואחד בפני עצמו שהרי אין תורמין מין על שאינו מינו וגם מן הכוסמין תורם בפני עצמו והרי מפריש ג' חלות אבל אין תורם מן הכוסמין על שלשתן דאע"פ שהכוסמים מחייבים את החטים ואת השעורים אין תורמים מן הכוסמים עליהם לפי שגם הכוסמים מתחייבים במה שנושכים בחטים ושעורים והיה די לו בצירוף אחד מהן לפיכך אם היה תורם מן הכוסמים על השעורים הוי כתורם מן החטים על השעורים דכיון דצירוף החטים מחייב הכוסמי' נגררים הכוסמים אחר החטים ונקראים על שמם וכן נמי אם היה תורם מן הכוסמים על החטים הוה כתורם מן השעורים על החטים מה"ט וכן נמי מה"ט גופיה אם היה תורם מן החטים על הכוסמים או מן השעורים על הכוסמים הוי כתורם מן החטים על השעורים או מן השעורים על החטים לפיכך צריך להפריש מן כל מין ומין בפני עצמו:

{{עוגןמ|יג}} '''מצטרפים ותורם כו'.''' דכיון דליכא בכל אחד אלא חצי קב הרי אין כאן שיעור חלה עד שיצטרפו שלשתן ונמצא דכוסמים ששניהם מצטרפין עמה ומשלימין אותה לכשיעור וחייב וחטים ושעורים שאין מצטרפין זה עם זה פטורים:

{{עוגןמ|יד}} '''אינם מצטרפין.''' כיון דהאמצע אינו בדין חלה:

{{עוגןמ|טו}} '''מצטרפין.''' דאף על פי שעכשיו היא פטורה כיון שהיתה בדין חלה מצטרפת וכן בסעיף ז' כיון שהם בדין חלה מצטרפין:

{{עוגןמ|טז}} '''אינם מצטרפים.''' דאף על גב דגבי כוסמין עם חטים או שעורים מצטרפים אף על גב דב' מינים הן הואיל ודומין זה לזה כ"ש בחדש וישן דחד מין הוא שאני התם דהכל יודעים דב' מינים הן ולא שייך למטעי אבל הכא כיון דמין אחד הן גזרו בדבר שאם אתה אומר שיצטרפו יאמרו שתורמים מזה על זה ואסור לתרום מן החדש על הישן או להיפך הכי אמרינן בירושלמי ולפי זה משמע דמכל מקום צריך להפריש על כל אחד ואחד מעיסה אחרת שלא הורמה חלתה מן החדש על החדש ומן הישן על הישן וכ"כ ר"ש והרמב"ם ובית יוסף וכן בדין דהא כיון דמן התורה חייבים בחלה מצטרפים וחייבים בחלה ודאי דלא אתי גזירה דרבנן לאפקועי איסורא לפטרה מחלה וקאכיל טבלא וכ"כ העט"ז:

{{עוגןמ|יז}} '''אם יש בה טעם דגן חייב בחלה.''' דאורז גריר אחר החטין כן כתב העט"ז ולפי זה משמע בחטין ואורז אזלינן בתר טעם וכמ"ש הרשב"א אבל מהטור משמע להדיא דה"ה לכל ה' מיני דגן וכן משמע באשר"י דתלה הטעם דכיון דטעם כעיקר דאורייתא:

{{עוגןמ|יח}} '''נתן שאור כו'.''' וה"ה אם נתערב עיסה שאינה של שאור שלא הורמה חלתה לתוך עיסה שהורמה חלתה דינא הכי דהא הך טעמא דטבל אוסר בכל שהוא בהכי נמי שייך ואדרבה בהכי שרי טפי להפריש מיניה וביה דיש בילה בדבר לח ובשיעור חלה שיפריש אי אפשר שלא יהא בו מעיסה שלא הורמה חלתה וחלה אין לה שיעור מן התורה אבל בשאור כתב בת"ה סימן ק"ץ דמודה הרא"ש דאין בילה ולפ"ז צ"ל הא דשרי הרא"ש בשאור לפרוש מיניה וביה היינו דוקא בשאור שלא הורמה חלתה כדמיירי התם להדיא והיינו מטעם דכתב התם דטבל אוסר בכל שהוא במינו ונעשית כולה (פסולה) [טבולה] לחלה ולפ"ז בשאור של עובד כוכבים שנתערב בעיסה אין להפריש מיניה וביה להרא"ש דהא אין בילה ואיכא למיחש דלמא אתי לידי שאור של עובד כוכבים ומפריש מן הפטור על החיוב והשתא ליכא למימר דנעשית כולה (פסולה) [טבולה] דהרי שאור של עובד כוכבים אינו טבל שיאסר בכל שהוא אבל בטור הביא דברי הרי"ף דבשאור של עובד כוכבים נמי דינא הכי משמע דס"ל דגם הרא"ש סובר דיש בילה אף בשאור וכמ"ש בת"ה שם בשם סמ"ק וזה דעת המחבר שכתב וה"ה אם השאור של פטור כו' ולפ"ז לא היו צריכים הרא"ש והמחבר לטעמא לפי שנעשית כולה טבל דבלאו הכי שרי כיון דיש בילה בדבר לח ואפשר לא שרי מהך טעמא דיש בילה בדבר לח אלא כשעיקר העיסה הוא של חיוב דאי אפשר שלא יפריש משל חיוב מעט וחלה מן התורה אין לה שיעור אבל כשנתן מעט שאור שלא הורמה חלתה לעיסה אפשר שיזדמן שיפריש מעיקר העיסה שהורמה חלתה ולא יפריש משאור כלל ולא שרי הכא מטעמא דיש בילה להכי צריך לטעמא דטבל אוסר בכל שהוא ובפרישה כתב נתן שאור מעיסה שלא הורמה כו' נראה דוקא שאור אבל עיסה כל זמן שאין לה שיעור חלה אינה טובלת וק"ל עכ"ל ותימא דמ"ש הא סוף סוף מה"ת חלה היא דחלה אין לה שיעור מן התורה:

{{עוגןמ|יט}} '''אם יש לה קמח או עיסה כו'.''' ויש בעיסה שניה שיעור עיסה שחייבת בחלה נותנת בכלי אצל העיסה שהורמה חלתה כדי שיהא מן המוקף וסגי כשהן סמוכות אע"פ שאין נוגעים וליכא נמי צירוף כלי כדלקמן סי' שכ"ה:

{{עוגןמ|כ}} '''מפריש ממנו על זה השאור.''' דאין זה כמפריש מן החיוב על הפטור שאין השאור בטל בעיסה ר"ש והרא"ש ולכאורה קשה ל"ל להך טעמא דאינו בטל בעיסה תיפוק ליה דנעשה כולו טבל וכ"נ מדברי הב"ח:

{{עוגןמ|כא}} '''וה"ה אם השאור של פטור כו'.''' כלומר שאור של עובד כוכבים וכמו שנתבאר או שאור שהורמה חלתו לעיסה שלא הורמה חלתה ובמהרי"ל כתב בהל' פסח כששאלו למהר"ש אחר פסח על עיסה שנתנו בה שאור של עובד כוכבים איך להפריש ממנה חלה היה מורה שיפרישו חלה נגד השאור ומעט יותר כי אמר שאם לא היו לוקחים יותר אזי יש לחוש מה שמפריש היה הכל משל עובד כוכבים ונמצא מפריש מפטור על החיוב ואמר שאחר כך כשמחמיצים עיסה אחרת עם השאור שנוטלים מתוך זאת העיסה אז אינו צריך להפריש רק מעט לחלה כו' אז הוא כמו ס"ס וכשנוטלים לעולם מן העיסה שאור להחמיץ עיסה אחרת אז יהו נוטלים קודם שיפרישו החלה כדי שלא יהא נפטר ממה שהפרישו ונמצא בתר הכי כשמפרישים חלה מעיסה אחרת זה היה מן הפטור על החיוב ואמר שיש נוהגין שאין מפרישין מעט חלה גם בעיסה שניה שהחמיצה עם מה שנטלו מזאת העיסה אלא ג"כ בכאן נוטלים נגד הכל שהחמיצו בו מעט יותר ומהר"ש היה מורה אל אשתו הרבנית ללוש שתי עיסות אחת בשאור של עובד כוכבים ואחת כשיעור חלה בלא שאור ולקרב העיסות להדדי ולא יטול חלה מאותה שלא נתחמצה בשאור של עובד כוכבים על הכל עכ"ל ואף על פי שדעת המחבר אינו כן וכמ"ש לעיל ס"ק י"ח מכל מקום יש להחמיר וגם בתשב"ץ מחמיר:

{{עוגןמ|כב}} '''אבל אם כבר עבר ועשה כו' בעיסה אחרת שיהא בו לשאור.''' כלומר שבעיסה אחרת ישאור שאר עיסות ולא חיישינן דילמא בעיסה ראשונה שלקח ממנו לא לקח רק שאור של פטור והשתא נמי בבצק שני דילמא אתרמי רק אותו שאור של פטור דכולי האי לא חיישינן דמתרמי תרי זימני ממש אותו של פטור. ת"ה שם:

{{עוגןמ|כג}} '''ויפריש מכל אחד על כולם כו' ומא' יותר כו'.''' דאל"כ דילמא מפריש מהפטור על החיוב:

{{עוגןמ|כד}} '''האופה פשטיד"א כו'.''' זה פשוט דיכול להפריש מעיסה אחרת על זו אבל המ"כ שהביא ב"י אשמועינן דיכול להפריש חלה על הבשר גופיה דאף על גב דבבשר ליכא אלא טעמא לחוד לא אמרינן דהוי כמפריש מחיוב על הפטור דטעם כעיקר נמי דאורייתא ע"ש ודו"ק:

{{עוגןמ|כה}} '''אסור לעשות כו'.''' דוקא כדי לפטרה קאמר דאסור לעשותו אבל אם אין לו קמח שיעור חלה פשיטא דמותר לאפותו בלא חלה. פרישה. ומ"מ נהגו הנשים להדר בכל ע"ש אחר שיעור חלה ועיין בא"ח סי' תנ"ז נתבאר דלענין פסח יש ללוש לכתחלה עיסות קטנות פחות משיעור חלה ואח"כ יצרפם בכלי להפריש מהן חלה: